שנה ושמונה חודשים לאחר מותו של בנה, רווה לב בן ה-9 שנפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן, פירסמה השבוע אימו ריעות פוסט בקבוצת נשים מהגדולות בארץ תחת הכותרת "לא רואים עלייך", שגרף אלפי תגובות ופתח דיון המוני מרגש במיוחד על ההתמודדות עם אובדן והחיים שאחרי.
כזכור, בסוף 2020 נחשפו רווה ומשפחתו לציבור, כאשר בקמפיין גיוס המונים לטובת הטסתו של הילד החולה לטיפול ניסיוני בארה"ב הצליחו לגייס מיליוני שקלים. במשך כמעט שנה שהו רווה ובני משפחתו בארצות הברית, שם עבר מספר טיפולים במרכז רפואי ייחודי, אולם באוקטובר 2021 הגיעה הבשורה המרה.
רווה נפטר כשהוא בן תשע וחצי בלבד, ומאז החלו הוריו ואחיו בתהליך ההחלמה, שכלל מסע ברחבי היבשת אותו תכנן רווה בעצמו לפני מותו, ולאחר מכן אף הקימו גן על שמו בבית הספר יחד בעיר.
"לא רואים עלייך"
כאמור, השבוע פירסמה לב את אותו פוסט מדובר, בו חשפה גם כי שנה לאחר מותו של בנה חלתה שוב בסרטן השד, והפעם אף עברה כריתה מלאה והסרת בלוטות.
באותו פוסט תיארה לב את התמודדותה עם המציאות הקשה שנכפתה עליה, וגם עם תגובות הסביבה. "לא רואים עלייך מכירות את המשפט הזה? אז אני ריעות, ואף פעם לא רואים עליי", כתבה לב השבוע. "לא ראו עלי סרטן שד לפני 11 שנים, כשהייתי בת 34 עם ארבעה ילדים. לא ראו עלי כשגילו לרווה, בן הזקונים שלי, סרטן נדיר כשהיה בן 6 וחצי, לא ראו עלי שלוש שנים של טיפולים קשוחים. אפילו שלראות את הילד שלך סובל זה העינוי הגדול ביותר ביקום. אבל לא ראו עליי. חייכתי וצחקתי ואפילו התלבשתי והתאפרתי ויצאתי עם חברות (בין אשפוז לאשפוז), שומו שמיים, ולא ראו עליי".
והיא ממשיכה וכותבת: "רווה שלי נפטר לפני שנה וחצי, קצת לפני גיל 10, ואם תראו אותי ברחוב, תראו שלא רואים עליי. קולטות? הילד שלי מת ואני מצליחה איכשהו לחיות. למרות שיש מישהו שם במרומים שכן רואה עליי, והוא גם החליט שלא מספיק לי, אז יומיים אחרי יום השנה לרווה קיבלתי תשובה שהסרטן שלי חזר. ושוב שדיי על הכוונת. אז עברתי כריתה מלאה והסרת בלוטות, שהרזו אותי בשני קילו, ונחשו מה?! לא רואים עליי. ולמה אני כותבת לכן את כל זה אתן שואלות? לא כי אני גיבורת על נוסח גל גדות עם כוכב בשדרה. אני כותבת כדי שתחשבו לפני שאתן מדברות. ואם אתן לא חושבות – אז סתמו. כי אולי לא רואים עליי אבל אני בוכה מבפנים. אני מתה. אבל אני מחייכת כי זו הדרך שלי להתקדם. וכמוני יש עוד כל כך הרבה. וכל משפט כזה של 'לא רואים עלייך', שוטף אותי ברגשות אשם. כי אני לא מספיק מתאבלת, או לא מספיק כאובה, או לא מספיק עצובה לטעמכן. אז בחיאת, אתן רואות מישהי ששוחה נגד הגלים ועדיין מחייכת, תנו לה חיבוק או תשחו יחד איתה. בעצם, אל תשחו. שלא תשרפו קלוריות חלילו. תצופו לידה. תרימו לה. ואם אתן רואות מישהי רוקדת בגשם, תנו לה יד. גם כי היא "מהבולה" רצינית, וגם כי כנראה שהיא מסתירה את הדמעות בין הטיפות".
כאמור, הפוסט, שפורסם בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק", נגע בעצבים החשופים של נשים רבות וזכה לעשרות אלפי לייקים ולאלפי תגובות, רבות מהן קורעות לב, בהן חשפו מאות אימהות טרגדיות אישיות שעברו.
"הקטע המטורף עם הפוסט הזה", סיפרה השבוע לב למודיעין NEWS, "זה לא שהיה טריגר או משהו. זה ישב לי תקופה, הקלות הזאת שאנשים רוצים להחמיא וזה לא תמיד יוצא טוב. ואז היה לילה ואמרתי 'שבי תכתבי את זה', כי זה באמת ישב לי בבטן. כתבתי ושלחתי ולא עקבתי במשך כמה שעות, ופתאום ראיתי כל כך הרבה תגובות. מה שהיה מדהים זה שנשים פתחו שם את הלב במין קריעה של אימהות שאיבדו ילדים, נשים שאיבדו הורים וכואב להן, והקלות שכל אחד בא ומעיר. היו כמה תגובות שקראתי ובכיתי, וזה מצחיק כי ממש לא התכוונתי לזה. הכוונה שלי הייתה רק להגיד 'שימו לב לפני שאתם מדברים'. היו תגובות של נשים כאובות שפתחו את הלב כאילו לחצתי על כפתור שהוציא מהן דברים. חוץ מזה שהתרגשתי מהחיבוק החם שקיבלתי. אם הייתי יכולה לאסוף את כל החיבוקים הייתי עפה למעלה. היו כל כך הרבה תגובות מרגשות. פשוט ישבתי ובכיתי".
עוד הוסיפה לב השבוע כי "בעיקר רציתי לומר שגם אם אני מחייכת וגם אם אני צוחקת, הכאב תמיד שם. אז אל תשפטו, אל תבקרו. גם אם יש כוונה טובה, יש מתי ואיך להגיד את הדברים. ואם לא, אז פשוט תשתקו. לא חשבתי שזה יושב אצל כל כך הרבה נשים בבטן. זה היה הדבר הכי מרגש שם".
איך את מרגישה בימים אלה?
"אחרי שרווה לימד אותי תמיד לבדוק דברים, ואחרי שקיבלנו את כל הנתונים, קיבלנו החלטה על כריתה מלאה והסרת כל הבלוטות, ועכשיו נשאר להחזיק אצבעות ולקוות לטוב. לא חזרתי לעצמי לגמרי, אבל ברוך השם אני ממשיכה. אני לא גיבורה, אבל מה אני יכולה לעשות? הבטחנו לעצמנו אחרי שרווה נפטר שהבית לא יהפוך למקדש לו, ושהילדים שחיים צריכים אותנו עכשיו יותר ואנחנו צריכים אותם. וזאת עבודה קשה. מי שחושב שלחייך ולהתאפר זה קל, טועה. יש רגעים שהרבה יותר קל להתחפר במיטה. זה המון עבודה ואני ממש לא גיבורה. יש לי את הרגעים שלי במיטה, אבל יחד איתם יש הרבה רגעים שאני נהנית מהילדים שלי, עם חשיבה על רווה תמיד. זה אף פעם לא שלם".
