ליעל אלפי ממודיעין יש סיפור חיים שיכול להספיק לכמה אנשים, או לפחות לכמה גלגולים. היא התייתמה משני הוריה כבר בגיל צעיר במיוחד, הצליחה להתפרנס בכוחות עצמה כבר מגיל 18, סיימה שני תארים בהצטיינות, עבדה כדוגמנית וכמורה, פיתחה שיטת הוראה חדשה ומנהלת כיום בית ספר ללימוד מתמטיקה.
"אבא שלי נפטר כשהייתי בת שנתיים וחצי, ואימא שלי נפטרה כשהייתי בת שמונה" סיפרה השבוע אלפי, בת 35, למודיעין News. "מצד אחד הייתי ילדה מאוד שמחה ועטופה במשפחה, ומצד שני היו רגעים מאוד קשים. חייתי עם אימא שלי עד גיל שמונה ואת אבא אני לא זוכרת בכלל. הייתי מאוד מחוברת לאימא שלי שחלתה בסרטן, וכל ההתמודדות עם המחלה שלה הייתה מאוד קשה".
איך מתמודדים עם סיטואציה כזו בגיל צעיר כל כך?
"אני זוכרת את עצמי כילדה, גרנו בגבעת זאב, ותמיד ידעתי שכולם מסתכלים עלי. הייתה לי את הכותרת של 'ילדה יתומה' משני ההורים, ולכן תמיד הרגשתי שאני מושכת תשומת לב ולא משנה איפה אני נמצאת. זה היה משהו שמאוד השפיע עלי מגיל צעיר, ולכן החלטתי שאף אחד לא ירחם עלי ובחרתי שתשומת הלב תהיה תשומת לב חיובית. כמעט כל מה שעשיתי בחיים מיציתי עד תום. הייתי בכל חוג אפשרי, הייתי בנבחרת התעמלות קרקע ובנבחרת כדורסל, הייתי במועצת הנוער. תמיד הרגשתי שהאור החיובי זה מה שאני בוחרת לחיות איתו".
"האחיינים רואים בי אחות"
לאחר מותה של אימה גדלה אלפי אצל אחותה ובעלה, "זוג מלאכים" כפי שהיא מכנה אותם, שאימצו אותה ואת ארבעת אחיה. "היום כולם נשואים עם תארים אקדמיים", היא מספרת, "זאת משפחה של נתינה וחסד. האחיינים שלי רואים בי כאחות לכל דבר, אחות-דודה כי אני חצי דודה וחצי אחות. יש ביני לבין אחותי הבדל של 20 שנה, ולכן היא גידלה את כל האחים. גרתי אצלה עד גיל 23".
כאמור, כבר בגיל צעיר החליטה אלפי לברוח מסטיגמת היתומה, מה שהיווה אתגר לא פשוט בשלבים מסויימים. "בגלל שלא הסכמתי שירחמו עלי ובגלל שרציתי שיתייחסו אלי כאילו אני ילדה רגילה, כשהגעתי לתיכון החלטתי לשמור בסוד את זה שאני יתומה. אף אחד לא ידע על זה. דיברתי על אמא שלי ואבא שלי כשבעצם התכוונתי לגיסי ולאחותי. בכיתה י"א חברות שלי פגשו במקרה חברות אחרות שלי והסוד שלי התגלה. הגעתי לבית הספר ואחת מהבנות אמרה לי: 'יעל, אין לך הורים?'. חשבתי שחרב עלי עולמי. יצאתי מבית הספר בוכה, התקשרתי לאחותי, ואז אחותי המהממת אמרה לי: 'תקשיבי, את אמנם יתומה, אבל יש לך משפחה שאוהבת אותך. עכשיו את חוזרת לכיתה, אוספת את כל הבנות ואת אומרת לכולם שאת בדיוק אותה יעל'. ניגבתי את הדמעות, חזרתי לכיתה, ועשיתי את מה שאמרה. כך התגברתי על המשבר הזה ולמדתי להתמודד איתו".
אלפי שמגיעה מבית דתי למדה באולפנה ולאחר מכן עשתה שירות לאומי. "אחרי השירות הלאומי התחלתי לימודי משפטים, תואר ראשון ותואר שני באוניברסיטת תל אביב", היא מספרת. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון ותואר שני, הייתי מרצה באקדמיה בגיל מאוד צעיר, וחוץ מזה התנדבתי בהמון מקומות".
בגיל 23 היא יוצאת לדרך עצמאית, שוכרת לבדה דירה במודיעין ועובדת במקצוע שלמדה. "עבדתי במשרדי עורכי דין מאוד גדולים, הייתי גם בפרקליטות, כל אותן שנים הייתי בטוחה שבסוף אהיה שופטת. עם הזמן, בגלל שהייתי צריכה לפרנס את עצמי לבד, עבדתי בכמה עבודות במקביל. בין היתר דגמנתי ולימדתי מתמטיקה באולפנה. זה היה משהו שהיה לי קל מאוד לעשות אותו. חשבתי שזאת עבודה זמנית, אבל פשוט התאהבתי במקצוע ההוראה ומשנת 2009 אני מלמדת באולפנה עד היום".
מה לצעירה דתייה ולדוגמנות?
"זה ממש קרה במקרה. יום אחד הייתי בסופר במודיעין, בו צילמו בדיוק פרסומת וחיפשו דוגמנית. פנה אלי המפיק ושאל אם אני מוכנה לדגמן. לא ידעתי מה לענות, כי הייתי אז דוסית. התייעצתי עם אחותי והיא אמרה לי: 'תעשי את זה, זאת הזדמנות'. ככה התחלתי לדגמן ומאז זה התגלגל. דגמנתי בכל מיני הפקות, אבל בכולן אמרתי שאני דתייה וכולם התחשבו בי. לא דגמנתי בשבת. הרגשתי שזה שאני דתייה לא הופך את זה לדבר שהוא פסול. זה לא היה בעייתי, להיפך, לבשתי צנוע ולא הייתה שום בעיה. רציתי לחוות מה זה, רציתי להרגיש שאני לא מפספסת משהו בחיים"
במשך כל אותן שנים הצליחה אלפי לשלב בין העיסוק במשפטים לבין ההוראה. "בחינוך הרגשתי שהנשמה שלי שם", היא אומרת, "גם בשיעורים הפרטיים. אני מרגישה שהשליחות האמיתית שלי היא מתמטיקה, וגם להקנות לתלמידים את התחושה שהן מסוגלים. העניין של ההיבט הרגשי הוא לא פחות חשוב מבחינתי. תמיד חשוב לי לעזור לתלמידים שלי להעריך את מה שיש להם בחיים. אף אחד לא יודע מה יקרה לו בחיים. תמיד אומרים לי שאני שמחה ומאירת פנים. זה בגלל כל מה שעברתי בחיים שלי. אני פשוט מבינה ששום דבר בעולם לא ברור מאליו. היום אני נהנית מהדברים הפשוטים. מתוך תחושת הכאב אני היום בן אדם אחר. אני מבטאת מאוד את האהבה שלי ומלמדת את התלמידות שלי כמה חשוב לבטא את האהבה שלהן להורים ולאנשים מסביב, וכמה חשוב להוקיר תודה".
כאמור, בשלב מסויים מפתחת אלפי שיטה חדשה להוראת מתמטיקה, אותה היא מיישמת גם עם תלמידיה בבית הספר ללימוד המקצוע שהקימה. "הגיעו למודיעין עולים חדשים, שהרמה המתמטית שלהם הייתה מאוד נמוכה. התפקיד שלי היה להביא אותם למצב שיצליחו להיבחן בבגרות בישראל. הבנתי שהשיטה הרגילה לא תעזור, אז התחלתי לקרוא כל מיני מחקרים. רציתי לנצל את המידע שיש על מדעי המוח. קראתי המון מחקרים ועם הזמן פיתחתי את השיטה. שילבתי חוקרת ממכון ויצמן ממדעי המוח שעזרה לי. פיתחתי שיטה ללימוד מתמטיקה שפשוט מחוללת פלאים. ילדים ברמה של שלוש יחידות, שנכשלו כל הזמן ואיבדו תקווה, הפכו לילדים שעושים בגרות בארבע יחידות ומצליחים. תוך זמן קצר, על ידי גירויים חיצוניים למוח והפעלה של שרירים שמפתחים את האונה השמאלית, הם מגיעים לתוצאות מטורפות".
ספרי על השיטה.
"השיטה מתבססת על מחקרים במדעי המוח שעוסקים בגירויים חיצוניים שמפעילים את האונה השמאלית, על ידי הפעלה של שרירי העיניים ותרגילים נוספים. בנוסף, בניתי כללים קליטים שקל לזכור אותם, שבאמצעותם הילדים צולחים את הקשיים. כמעט לכל נוסחה מתמטית הצלחתי למצוא טריק או פטנט שמאפשר לזכור אותה. הנדבך השלישי והאחרון, והכי חשוב, זה נושא המוטיבציה והאמונה שכל אחד יכול. אני באמת לא מאמינה שיש ילד אחד שהוא חכם וילד אחר שהוא לא חכם. יש ילד שיש לו כלים להבניית החוכמה. ברגע שיש לילד את הכלים הוא יצליח בענק, חד משמעית, ועובדה שזה עובד. התוצאות הן באמת מטורפות. יש לי כרגע סניף מרכזי במע"ר והשאיפה היא לפתוח עוד סניפים. אני בטוחה שזה יגדל ויגדל".
