הביטוי "זר לא יבין" הוא אמנם קלישאה חבוטה למדי, אבל הוא מתברר כאמת לאמיתה במקרה של גירושים. יודע כל מי שהתגרש שאמנם הוא יזכה לאמפטיה מצד סביבתו הקרובה, אבל הם לא באמת יוכלו להבין עד הסוף מה עובר עליו.
בין הבית שהתפרק והעולם שהשתנה ב-180 מעלות ברגע אחד, דרך החרדה הכלכלית המלווה רבים ועד לדאגה לילדים שחייהם התהפכו, בסופו של דבר את המסע הזה אותם מתגרשים חווים בעיקר לבד. מי שנותרים לעיתים רבות מחוץ למעגל האמפטיה בשיח הציבורי הם דווקא הגברים המתגרשים, שלא מעט מהם מוצאים עצמם בחודשים הראשונים במסע הישרדותי של ממש, במיוחד כאשר התהליך מלווה ב"סכסוך בעצימות גבוהה", כפי שמכונה בז'רגון המשפטי-טיפולי, תיאור עדין למה שלעיתים קרובות הופך לגיהנום של ממש עבורם.
מי שהרימו את הכפפה הם אנשי הרווחה באגף לשירותים חברתיים בעיריית מודיעין, שמפעילים בעיר קבוצת טיפולית ייעודית לגברים גרושים, שרובם מגיעים אליה בעיצומו של קרב הגירושים ולומדים למעשה איך לנהל את המשפחה החדשה שלהם, בה בפעם הראשונה זה רק הם והילדים.
"זאת עבודה קשה"
שוחחנו השבוע עם מנחה הקבוצה, אבי מור, מטפל ויועץ משפחתי, ו"מנחה גברים על אבהות, זוגיות, אלימות וגבריות", כלשונו. "מה שמיוחד במודיעין זה שהיא בין הראשונות שמזמינה אבות גרושים לתהליך קבוצתי של עשרה מפגשים. מדובר בעיקר על אבות שנמצאים בשנה הראשונה לתהליך הגירושים".
מי הגברים שמגיעים?
"הם מגיעים אלינו דרך הרווחה בעירייה, מה שאומר שחלקם כבר מתמודדים עם ניכור הורי ותלונות במשטרה וכולי. הם כבר צבועים בצבע של 'אבא לא מתפקד' מבחינת הרשויות. הם מגיעים מבולבלים, אבל כאלה שבאמת מוכנים לעשות את ההפרדה בין הזוגיות הרומנטית לזוגיות ההורית שנמשכת לתמיד, וזאת העבודה הקשה".
אז זאת מטרת העל, להחזיר אותם להיות הורים מתפקדים?
"כן, כי אנחנו מבינים שמשפחה לאחר גירושים עוברת טלטלה גדולה, וזה מחייב את שני בני הזוג למיסוד מחדש של הקשר עם הילדים. אנחנו יודעים שמחקרים מראים שילדים זוכים להורות וגדילה הרבה יותר טובה כאשר יש שותפות בין שני ההורים, גם אם נגמר הקשר הזוגי. יש גם עניין שתהליך האבל של גברים שונה משל נשים. האבל יכול לקחת גם שנתיים לאחר הפרידה, עד להבנה והשלמה. התרגום של הגברים לאובדן המשפחה בעיקר ממוקד באובדן הקשר עם הילדים, אבל הקושי לדבר ולבטא רגשות יוצא בביטויים פיזיים כמו אובדן תיאבון, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים ועד לאובדנות. התפקיד שלי, יחד עם הרווחה, הוא לאפשר להם להיות שותפים בתוך התהליך הזה, שבו הם נפרדים מהקשר הזוגי אבל ממשיכים להיות אבות. הם כולם רוצים להמשיך להיות אבות ולא רוצים להשאיר כתם בילדים שלהם. הם מתמודדים הרבה פעמים עם ניכור הורי, ויש איזו תחושה שלקול הנשי יש תוקף, שהאימהות היא אוטומטית".
איך נראה התהליך שלהם בקבוצה?
"אני יכול לתאר גבר שמגיע כי אחת מילדיו ניתקה עימו קשר, סירבה להגיע אליו הביתה, בלי קשר בשום צורה. כתגובה, האבא מגיע למפגש בתחושה של 'אוקי, אני אחזיר לה'. הכעס מדבר, העלבון והאגו. הוא יודע שזאת האימא מסיתה את הילדה. בקבוצה הוא שומע פתאום שהוא לא לבד, שזה קורה גם לאחרים. הוא לומד דרכי התמודדות אחרות. למשל, בימים שהיא אמורה להיות איתו ולא מגיעה אז לשלוח לה הודעה שמתגעגע אליה. הוא מגיב בשלילה, אבל לקראת סיום הקבוצה הבחור כותב לילדה, מראה לה שהוא לא נבהל ולא מוותר עליה, והיא התחילה לענות לו להתחיל לשתף פעולה. בתוך עשרה מפגשים הוא זז מלהיות 'ברוגז' איתה לכיוון אחר. הוא למד לדבר, לראות שהכאב שלו הוא לא רק שלו. הם לומדים איך אפשר להמשיך להיות הורים לצד הבלבול והכאב והנטישה. הם מקבלים כלים פרקטיים להתמודד עם מצבי קונפליקט שיהיו בדרך".
לשים את הקרביים על השולחן
אחד המשתתפים בקבוצה האחרונה הוא א', יועץ פיננסי, שחווה את תהליך הגירושים בגרסה המכוערת והכואבת ביותר שיש. הוא בן 48, אב לילד בן 4, שחווה ניכור הורי, תלונות שווא ועוד, מאז הפרידה מאשתו לשעבר לפני כשנה וחצי.
"בשנה וחצי הזאת הורחקתי מהבית, הוצאו נגדי צווי הגנה והרחקה, שכולם בוטלו בסוף בידי בית המשפט. זה היה סיוט מתמשך, להוכיח שאני לא מפלצת. שנה קשוחה של הרבה זמן בלי לראות את הילד, ואתה צריך להוכיח שאתה לא כזה", הוא מספר.
להוכיח למי?
"להוכיח בעיקר לבית המשפט ולרווחה, לא לסביבה הקרובה. כשקראתי כל מה שנכתב עליי לקח לי זמן להבין שמדברים עליי, כי מתוארת שם מפלצת. לקח לי שנה להוכיח שכל זה לא נכון, שאני מטפל בילד כמו שצריך. הקושי הכי גדול היה לא לראות את הילד. לא ראיתי אותו במשך שלושה חודשים".
איך שורדים שלושה חודשים כאלה?
"לא אוכלים, לא ישנים, לא מתפקדים בעבודה. כל הזמן נמצא בתוך הסיפור הזה, עסוק במגננות. בתוך הקבוצה יש הורים שלא ראו את הילדים לתקופות ארוכות יותר. ראיתי שם סיפורים עצובים בהרבה משלי, שהכניסו לי פרופורציות. אני חייב להגיד שהרווחה של מודיעין הפתיעה אותנו בגדול. התפיסה הכללית של הרשויות היא לטובת האישה, ופתאום כשהרווחה באה והציעה לנו את המפגשים האלה, אז רובנו הגענו בחשדנות, אבל בעיניי זה חובה לכל מי שמתגרש, גם אם בגירושים קלים. זאת יוזמה מבורכת".
מה זה בעצם נותן?
"קודם כל את האפשרות לשתף דברים שאתה לא יכול לספר לסביבה הקרובה. יש בושה, להגיד שנזרקתי מהבית או שאני במצוקה קשה ולא יודע איך להתמודד איתה, אלו דברים שאתה לא מספר. יש משהו בחוסר אונים הזה, שאתה לא יכול לראות את הילדים שלך, הוא משתק בהרבה תחומים. העולם נכנס להקפאה, אתה נכנס למגננה ולא יודע מאיפה תחטוף. הפחד הכי גדול שלי זה מספרי טלפון חסומים, כי אני יודע שאלה המשטרה ושוב הוצאה נגדי תלונה. זאת מלחמת התשה".
ואיך מרימים את עצמך כשאתה עם הילד ומשאירים את השאר בצד?
"זה קשה. אני יודע לעשות הפרדות, אבל גם אני עשיתי טעויות. הייתי כל כולי בתוך הסכסך הזה, ואחד הדברים המדהימים בקבוצה הזאת היה שלמדנו להסתכל על הכל מנקודת המבט של הילד. למדנו מה עושים ומה לא, ואיך לראות את הדברים מנקודת המבט של הילד. למשל, בהתחלה כשהיה מגיע אליי זה היה ממש כמו חקירה, עם כל השאלות 'מה עשית אצל אימא' וכולי. למדנו להבין את הקושי של הילד במעברים האלה, כמה הדינמיקה לא בריאה לילד. אחד הדברים שמאוד בלטו במפגשים הראשונים היה שהתשובות שלנו סבבו תמיד סביב 'מה היא עשתה לי', ולאט-לאט זה השתנה ולמדנו להתמקד בחוויה של הילד והקשר איתו, ואיך לפעול נכון גם כדי להוריד את הלהבות בסכסוך הזה".
ואת הכלים האלה מצליחים ליישם במציאות?
"כן, כולנו יישמנו. זה מדהים. הילדים שלנו זאת הבטן הרכה. יושב המנחה ומראה לך איך אתה, שכולך בתוך הסכסוך, לא פועל לטובת הילד. זה גם בדברים הקטנים, מאיך אתה מקבל אותו במעברים ועד למה אומר לידו על האימא שלו. לא היו לפני זה את הכלים להסתכל ולהתמודד, ולא את הרגישות לדברים הקטנים שבשביל הילדים שלנו הם עולם ומלואו. חד וחלק, הפכתי להיות הורה יותר טוב, גם בגלל השיתוף ומה ששמעתי מהורים אחרים, וגם בגלל שכל הפוקוס שלי הוא על איך הילד מסתכל עליי ועל אימא שלו ועל כל החוויה הזאת. למדתי לנתק אותו מהסכסוך ולהחדיר בו את הידיעה שההורים שלו אוהבים אותו".
סיפרת שהגעתם לקבוצה בחשדנות. אתה זוכר מתי זה השתנה?
"כן, בטח. זה היה רגע מכונן. התחלנו כל אחד לספר את הסיפור שלו, ואחד החברים, שהסיפור שלו היה בין הכואבים ביותר, והוא דיבר בפתיחות כזאת שפשוט זיעזעה אותנו. בלי פילטרים, שם את הקרביים על השולחן ברמה הכי כואבת שלו, בזמן שאני עד אז שקלתי כל מילה שיצאה לי מהפה. כולנו הלכנו הביתה מזועזעים, וכשחזרנו למפגש הבא מהר מאוד כולם התחילו לשתף את הכל, גם את המחשבות הכי קשות, כולל כאלה שחשבו לשים קץ לחייהם. ברגע שהכל יצא החוצה נוצרה שם פתיחות שקשה לתאר. הוצאנו את כל ה'ג'יפה', ועכשיו אפשר להתחיל ללמוד ולהסתכל על הדברים בצורה אחרת. לזכותו של אבי המנחה, הוא ידע לנווט מהרגעים הקשים לרגעים המרגשים שפירקו אותנו, שמדברים על הילדים והגעגוע, ונוצרה קבוצה ששומרת על קשר גם אחרי סיום המפגשים. זה ברמה שדואגים אחד לשני ומתעדכנים ומייעצים. זה כמו בצבא, כשאתה בצוות, עמוק בתוך החרא, ומתגבש ומתחזק".
משתתף נוסף בקבוצה הוא עורך הדין נחמן הרשקוביץ, אב לשלושה, שהגיע למודיעין מעוטף עזה לאחר הפרידה מאשתו לשעבר לפני כשנה. "הגעתי לקבוצה כשהילדים שלי נשארו בעוטף עזה. הגעתי לרווחה כי רציתי שילוו אותי בתהליך הזה, כי יש גם הליך שמתקיים מולם עם תסקירים וכולי. הם הפנו אותי לקבוצה הזאת, וקיבלתי את זה בזרועות פתוחות. הייתי לבד בעיר, וגם הבנתי שמקבלים שם כלים. התפלאתי בכלל שיש קבוצה כזאת, והלוואי שכל גבר היה מקבל מעטפת כזאת".
מה נתנה לך ההשתתפות בקבוצה?
"קודם כל, לבוא ולשמוע ולהישמע, זה שווה את כל העסק. כי זה לא מובן מאליו שיש לך מקום לדבר על מה שקורה לך, לשמוע דיעות ולקבל תמיכה. גם לחבר הכי טוב לא תבוא ותשפוך את כל מה שעובר עליך, בטח שלא ברמה שמתרחשת בקבוצה. בנוסף, אתה ממש מקבל כלים להתמודדות. כמו למשל, לעשות ממש קבלת פנים לילד כשהוא מגיע אליך מהאימא. זה משהו שלא מובן מאליו. אחרי שלמדתי את זה הנסיעות איתם מהדרום למודיעין הפכו לזמן איכות. קיבלנו כל כך הרבה כלים בקבוצה הזאת".
יש איזה אלמנט של ללמוד מחדש איך להיות אבא?
"לפני הגירושים הייתי מה שנקרא 'אב הבית', רוב הזמן אני הייתי איתם. מהבחינה הזאת, יותר קשה לי כשהם לא נמצאים איתי. אתה לומד להיות יותר עצמאי, אין מי שיגבה אותך. זה עולם אחר. אחד הדברים שעלו בסדנה זה מה קורה כשהילד מגיע אליך עם מטען מסויים מהבית השני, או דילמות בחינוך שונה, כשנוצרות התנגשויות, וצריך לדעת להתמודד עם כל סיטואציה. קיבלנו כלים מעשיים, שבעיקר מעודדים שיח. אני עושה עם הילדים היום הרבה משחקי תפקידים, ולי זה עובד. עוד בסדנה כל אחד צריך למצוא גם את עצמו, מלבד ההורות, בתוך המכלול הזה של אחרי הגירושים. מאוד קל לאבד את עצמך בסיטואציות האלו, וצריך למצוא מה עושה לך טוב. היו מקרים שהמחישו כמה הקבוצה הזאת הייתה חשובה, בעיקר בהיבט של התמיכה. כמו למשל, מישהו שאשתו בגדה בו והיום היא חיה עם אותו בן אדם, וכשהוא בא לקחת משם את הילדים זה לא פשוט. אתה צריך למצוא את הדרך לחיות עם עצמך בתוך הסיטואציה, כי אם לא תהיה שלם זה ישפיע גם על ההורות שלך. זה לוקח כמה שבועות עד שכולם נפתחים ומתחילים לדבר, אבל ברגע שזה קרה כל אחד נתן כתף לשני, בלי שיפוטיות".
הקשר מדבר בעד עצמו
רכזת התחנה לטיפול זוגי ומשפחתי באגף לשירותים חברתיים, העובדת הסוציאלית תמי כהנוב-פלדמן, סיפרה השבוע: "אגף השירותים החברתיים בעירייה רואה במשפחות הגרושות אוכלוסייה המתמודדת עם אתגרים תפקודיים ורגשיים מורכבים ביותר, ולכן אנו שוקדים על פיתוח מענים פרטניים וקבוצתיים כמו תיאום הורי, "כתף למשפחה" (קבוצות תמיכה והדרכה עבור הורים, במקביל לקבוצת תמיכה לילדים), קבוצת אבות גרושים ועוד. בשנים האחרונות למדנו כי הצרכים של אבות גרושים הינם משמעותיים וחשובים להמשך הקשר עם ילדיהם, והתאמנו תכנית מיוחדת ומותאמת לצרכיהם. אבות גרושים נדרשים "להתמקם" מחדש, ולהסתגל למעמדם גם כגברים וגם כאבות שאינם חיים תחת אותה קורת גג עם ילדיהם לאורך כל ימות השבוע, תוך קיום הורות משותפת עם אם הילדים".
עוד מוסיפה כהנוב-פלדמן כי "זו לא הקבוצה הראשונה ובטח לא האחרונה שנקיים עבור אבות גרושים באגף. לראות את הגברים מסרבים להיפרד לאחר סיום כל מפגש קבוצתי, עומדים ברחוב וממשיכים את השיח הער ביניהם, כמו גם לשמוע על הקשר החם בין חברי הקבוצה במהלך השבוע בין המפגשים ולאחר סיום התהליך הקבוצתי, כל אלא מדברים בעד עצמם ומעידים על החשיבות הגדולה של הקבוצה עבור המשתתפים בה".
לפרטים נוספים והרשמה לקבוצת האבות הגרושים וקבוצת "כתף למשפחה" ניתן לפנות לתחנה לטיפול זוגי ומשפחתי בטלפון: 08-9960266.
