"כשהגענו למודיעין זה היה כמו מדבר מבחינת דיורים. כיום יש רשת של דיורים בעיר", כך מספרת תמי סלוצקי, מנהלת מערך הדיור למבוגרים עם מוגבלויות במודיעין מטעם אגודת ניצן, החוגגת בימים אלו עשור של פעילות במודיעין, ואת פתיחת הדירה העשירית בעיר.
אגודת ניצן קיימת כבר למעלה מ-60 שנה, ומפעילה מערכי דיור למבוגרים עם מוגבלויות ולקויות למידה מורכבות שלא יכולים לנהל חיים עצמאיים לגמרי, ולכן הם גרים בדירות המלוות בידי מדריכים, בהן הם לומדים כיצד לנהל את הבית, ניהול כספי, מציאת מקומות עבודה ועוד.
סלוצקי מספרת: "בערב ראש השנה פתחנו את הדירה העשירית שלנו, וכיום יש לנו 45 דיירים בעיר, ששליש מהם גדלו ולמדו במודיעין. אלה ילדי העיר שצמחו כאן, והעובדה שעיריית מודיעין אישרה את פתיחת הדיור נתנה להם הרבה שקט נפשי ואפשרה להם להישאר קרוב לבית. זאת הייתה עבורם מתנה מאוד גדולה".
קחי אותנו בחזרה לתחילת הדרך.
"כשהגענו למודיעין זה היה כמו מדבר מבחינת דיורים. היה את בית הספר 'גוונים' ושתי דירות של אקים. לאט-לאט ראו כי טוב ופתחו עוד ועוד דירות. כיום יש רשת של דירות בעיר. הדיירים שלנו קבועים, ויש כאלה שהם בתפקוד גבוה ויש בתפקוד יותר נמוך. היות שאנחנו מערך צעיר יחסית, החבר'ה שלנו צעירים. יש כאלה שהגיעו אלינו לפני עשר שנים בני עשרים והיום הם בני 30, והם הכי מבוגרים שלנו. זה מה שמייחד אותנו, הרבה מאוד צעירים שמשתלבים בקהילה בהרבה מאוד אופנים, אם זה כעובדים בבנק דיסקונט, בארגון יזמ"ה, במרוץ מודיעין או בסדנת תיאטרון בסחלבים. החבר'ה שלנו נמצאים בעיר, רואים אותם, מכירים אותם. הם מסתובבים בקניון ובמע"ר ויושבים בבתי קפה".
אחת המטרות העיקריות של מערך הדיור של ניצן, ושל עמותות אחרות, הוא כמובן שילובם של הדיירים בחברה, שאכן מתרחש בפועל כאשר רובם עובדים וחלקם לומדים ואפילו עושים תואר ראשון. "יש לנו כרגע חמישה חבר'ה שעושים שירות לאומי", מספרת סלוצקי, "יש אצלנו הרבה מאוד בוגרים של בית הספר גוונים שאנחנו בקשר איתם. אנחנו מגיעים לבית הספר וככה הם נחשפים לדיור שלנו. זה נותן הרבה שקט להורים כשהם רואים שבוגרים של גוונים מסתדרים בדיור".
הדיור של ניצן בעיר מחולק למגוון של דירות ברמות שונות, כפי שמסבירה סלוצקי. "דייר בתחילת דרכו מגיע לדירת הכשרה, בה הוא לומד כישורי חיים ולומד להסתדר עם הדיירים האחרים. בכל דירה כזאת יש אם בית שאחראית על הדיור והדיירים. היא אחראית על איכות הדירה ומלמדת אותם ניקיון, שמירה על הסדר, יסודות הבישול, הפעלת מכונת כביסה וכל כישורי החיים. בדירות האלה עובדים על כל פרט ופרט עם אם הבית, וככה הם לומדים במשך שנתיים-שלוש עד שהם רוכשים כישורי חיים וביטחון עצמי ומסיימים את תהליך ההסתגלות לדירה".
ומה קורה אחר כך?
"אחרי שנתיים-שלוש מצפים שהדייר יתבגר, ירכוש כישורי חיים ויעבור לדירה שהיא יותר עצמאית. הדירות האלה נקראות 'חצי עצמאי', ושם אין מדריך לילה. יש אם בית, אבל היא לא נמצאת כל שעות היום. הם כבר לא צריכים בייבי סיטר, הם יודעים להסתדר לבד. יש הרבה מאוד דיירים שעוברים לדירות כאלו. יש גם דירות 'לווין', בהן מתגוררים שלושה דיירים. לדירה כזאת מגיעה אם בית פעמיים-שלוש בשבוע, בודקת שהכל בסדר והם ממשיכים כרגיל. אם צריך עזרה היא עוזרת, אבל מבחינת כישורי החיים ואחזקת הבית היומיומית הם עושים הכל לבד".
"זה כמו להגיע הביתה"
בין שלל הפעילויות החברתיות לימודיות במערכי הדיור של ניצן (סדנאות תקשורת בינאישית, קבוצות העצמה, קבוצת תיאטרון ועוד), נפתחה לפני כחצי שנה תכנית חדשה עבור הדיירים. "זאת תכנית חדשה של שנה וחצי שמכשירה אותם לתפקיד תומכי הוראה בחינוך", מסבירה סלוצקי, "וישולבו בגני הילדים ובכיתות הנמוכות. יש לי חמישה חבר'ה שלומדים שם ועוד שניים שיתחילו בקרוב. אחרי חצי שנה של לימודים משולבים דואגים להם לעבודה בגני הילדים ובבתי הספר. זאת תכנית מדהימה. אנחנו עוזרים להם ועושים חיבורים".
מי שמתגוררת באחת הדירות של ניצן היא מעיין חורי, שלומדת לתואר ראשון בחינוך וחברה במכללת קריית אונו. "אני בת 26", היא מספרת, "התחלתי לגור שם לפני חמש שנים, ובמקור אני מקיבוץ נחשון. אנחנו מאוד נהנים לגור ביחד. אנחנו בדירה חמישה דיירים, ואני גרה עם עוד מישהי בחדר. יש כאלה שגרים לבד בחדר, זאת בחירה שלנו. בדירה אנחנו לומדים לבשל ביחד, לנקות ביחד. יש חיי חברה מאוד ענפים. אנחנו לומדים לעשות דברים בעצמנו. אנחנו גם מארחים דיירים מדירות אחרות בדירה שלנו. יש הרבה בילויים משותפים בקניון או במע"ר, וגם פעילויות שניצן יוזמת, כמו טיולים וחגים. להגיע לדירה זה כמו להגיע לבית שלך. יש עם מי לדבר, יש עם מי להיות. גם כשקשה יש מי שנמצא שם, יש את החברות שמאוד תומכות אחת בשנייה. אני מאוד אוהבת לגור שם".
מה זה תרם לך באופן אישי?
"יותר עצמאות, יותר ביטחון שאני יכולה, וגם חיי חברה מאוד פעילים. יש לנו הרבה פעילויות חברתיות וקבוצות מגוונות, טיולים, פעילויות סביב החגים. אני עובדת וגם לומדת. אני עובדת בגני יזמ"ה במודיעין כסייעת בגנים, ומאוד אוהבת את העבודה. אני גם עושה תואר ראשון במכללה בקריית אונו בחינוך וחברה. אני שמחה מאוד על הבחירה שלי לגור שם".
רונית גילון, תושבת מודיעין כבר 17 שנה, עובדת כמדריכה בדירות ניצן בעיר. "עבדתי בבית הספר גוונים הרבה שנים", היא מספרת, "וקצת אחרי שנפתח הדיור בעיר הגיעה אלינו תמי כדי להסביר על הדיור, כי הבוגרים של גוונים הם באותו פרופיל של הדיירים של ניצן עם לקויות למידה מורכבות. אמרתי לה שאני מעוניינת לבוא לעבוד בדיור אחר הצהריים. התחלתי בדירת הכשרה שבה לומדים את כל המיומנויות שהופכות אותם לעצמאיים. אחרי כמה שנים התחלתי להיות מדריכת בית של דירה חצי עצמאית, ושל דירות לווין של חבר'ה עצמאיים שצריכים פחות את התיווך. היום אני עובדת עם יותר עם החבר'ה העצמאיים. את חלק מהחבר'ה אני מכירה מגוונים. אני רואה אותם היום ונדהמת מההתקדמות שלהם, איך הם חיים את החיים העצמאיים".
מה הכי חשוב בעצם בקיומן של דירות כאלו?
"זה עושה להם רק טוב להיות חלק מחברת השווים שלהם. בבתים של ההורים שלהם הם די לבד. הם אולי עובדים, אבל חברתית הם לבד. בדירות של ניצן הם נמצאים עם חבר'ה שהם כמוהם, חיים חיים שלמים ביחד. זאת הצלה בשבילם. הם יכולים, יש להם את המסוגלות הזאת לחיות חיים עצמאים עם תיווך קל במסגרת של הדיור. זה מאוד משמח שיש להם את האפשרות הזאת, וזה טוב גם למשפחות שלהם. אני אוהבת את העבודה ואוהבת להיות איתם. בשבילי הם רגילים לגמרי".
