השסע הפוליטי-חברתי שהולך ומתעצם בחברה הישראלית הופך במהירות לאיום ממשי על האופן בו מתנהלת המדינה, ובמודיעין נולד לאחרונה מיזם חדש שינסה לעשות משהו בנידון, גם אם קטן.
מאחורי מיזם "שלום בבית" המודיעיני עומדים התושבים מאיה שפירא ואורן פרטוש, שיחד עם חברים נוספים למסע אומרים כי הסלוגן שלהם הוא "80% מהעם מסכימים על 80% מהדברים". המיזם החדש של השניים ינסה להפגיש קבוצות קטנות של משתתפים מכל קצוות החברה הישראלית, שייפגשו מדי חודש כדי ליצור היכרות מעמיקה וחיבור של ממש, במטרה "להפסיק עם התיוג ולהפסיק להיות מתויגים לפי אורחות חיים, אמונה, דעה, מין, מוצא ונטייה, אלא ליצור יחד דרך משותפת שמעצימה את כולם".
שפירא, בת 49 (נשואה פלוס 3) היא עורכת דין ובעלים משותפים של "מוסכם" – מרכז המגשרים הארצי שעוסק בהליכי גישור לגירושין שהבייס שלו נמצא במודיעין. פרטוש, בן 49 (נשוי פלוס 2), הוא הייטקיסט שעובד בחברה ברעננה וגר במודיעין מזה 20 שנים.
איך נולדה היוזמה?
פרטוש: "היוזמה נולדה בין מחלקת הסלטים למחלקת הבשר בסופר בקייזר. היינו נפגשים שם כשכל אחד היה בא לעשות קניות, ומוצאים את עצמנו מדברים על איך אפשר לעשות חברה טובה יותר, איך אפשר להדהד מסרים מאחדים ולא מסרים מפלגים כמו מה ששומעים בתקשורת וברשתות. אנחנו חושבים איך אפשר להראות את האור ואת החיובי. בחודשים הראשונים של המלחמה ראינו את הסולידריות והערבות ההדדית. עם הזמן הפילוג הלך והתחזק שוב ורצינו להראות שיש ישראל אחרת, יש עם ישראל אחר. אמרנו 'כמה אפשר לעמוד בסופר ולדבר? אם הדברים מפריעים אז בואו נקום ונעשה עם זה משהו'".
על המיזם החדש הוא מספר: "היסודות היו מאוד ברורים. 'שלום בבית' יוקם על בסיס מתנדבים. אין פה שום תקציב, שום מימון המונים, שום כסף שנכנס. כל מי שנמצא ב'שלום בבית' מביא את הידע שלו למיזם. אני ומאיה משקיעים המון זמן, מחשבה ושיחות, ולאט-לאט התחלנו לבנות צוותי עבודה. יש המון אנשים שיושבים על הגדר, המון עם ישראל טוב שמחפש איך לתרום. ככה גייסנו המון אנשי מקצוע שונים – גרפיקאים, אנשי תוכן, בוני אתרים – אנשי מקצוע שיודעים לעשות את זה בצורה הכי טובה ורוצים לתרום למיזם שלנו. הצלחנו לגייס אלפי אנשים דרך פוסטים בפייסבוק ובנינו צוותים של תוכן, קופי רייטרים, צוותי בניית אתרים, גרפיקאים ועוד".
שפירא: "אספנו קבוצה של אנשים מכל מגוון עם ישראל – חרדים, דתיים, חובשי כיפה, חילונים, קפלניסטים, ביביסטים – ויצרנו צוותים שמהם נולד מיזם 'שלום בבית'. הבנו יחד שבסופו של דבר 80% מאיתנו מסכימים על 80ֵ% מהדברים. אותה קבוצה היום היא קבוצת הביקורת שלנו. היא מתווה את הדרך. המהות של 'שלום בבית' מדברת על זה שבסופו של דבר האמת והביחד נמצאים בסיפורים האמיתיים בינינו. אם מורידים לרגע את הכותרות והסטיגמות, בסופו של דבר, ברחוב, אנחנו עם של עזרה הדדית, ערבות הדדית וביחד. מה שמפלג בינינו זה ה-20% שמעבים את המחלוקת באמצעות ההנהגה הכללית והתקשורת. במקום להראות את ה'ביחדנס' כמו שהיה בתחילת המלחמה, התקשורת מראה את הקצוות ובסופו של דבר התחושה בציבור הופכת להיות למה שמראים לה בחדשות. אם נסגור את החדשות אולי נרגיש קצת אחרת".
במקביל, הם מנסים לאחד ולאגד את כל הארגונים שעוסקים באותו התחום בדיוק. "בגלל שיש המון ארגונים שאומרים את אותו הדבר, צריך משהו שירכז את הדבר הזה", הם מסבירים, "כולם מדברים באותה שפה, כולם רוצים את אחדות עם ישראל וכולם רוצים שיח מכבד. יצרנו קשר עם עוד ארגון ואנחנו מנסים לעשות מטה אחדות משותף שתחתיו יושבים ארגונים שמדברים על אחדות עם ישראל, כדי להוציא מסרים מאחדים על עם ישראל. לדוגמה, פרסמנו בסוכות על פרויקט של 'סוכות אחדות'. הוקמה פלטפורמה אינטרנטית שאנשים שרוצים לארח בסוכה יכולים ומי שרוצה להתארח יכול, והפצנו את הבשורה ברשתות".
מיזם הדגל שלהם נקרא "בואו נכיר". "אני קורא לו הבייבי שלנו", אומר פרטוש, "זה באמת לקחת את 12 שבטי ישראל ולהושיב אותם ביחד. לא עוד ערב חד-פעמי בסלון כזה או אחר, אלא קבוצה בוטיקית של עד 15 איש מכל גווני עם ישראל שתיפגש פעם בחודש במשך שנה וידברו על הנושאים שעל סדר היום. בקבוצה המתהווה עכשיו יש לנו חרדית מירושלים, יש רב ממודיעין, יש לנו אנשים כמונו – מסורתיים וחילונים. הקבוצה הזאת מתגבשת עכשיו ובקרוב נתחיל את הפיילוט במודיעין, ואחר כך ככל הנראה תיפתח קבוצה בירושלים ובאזור רעננה".
למה לדעתכם המיזם הזה התחיל דווקא במודיעין?
שפירא: "מודיעין היא עיר שמאוד מתאימה לזה, כי מצד אחד יש בה מגוון של אנשים, אבל בסך הכל, למעט הקיצונים, בסופו של דבר בעיר הזאת יש רוגע ומצליחים להסתדר למרות הכל ובזכות הכל. זה היופי של העיר הזאת, ואין סיבה שזה לא יצליח במקומות אחרים".
פרטוש: "יש משהו בתמהיל של העיר שמאפשר את הדבר הזה. יש כאן מקום גם לדתי, גם לכיפה הסרוגה וגם לחילוני. רואים בשבתות את השילוב הזה, וגם למגוון הדעות הפוליטיות. חלק גדול מזה שאבתי מהמסגרות של הילדים. יש משהו בבית הספר 'יחד', האלף-בית של בית הספר הוא שמלמדים איך לחיות דתיים וחילונים ביחד. שאבתי ממנו את האנרגיה שזה אפשרי. צריך לעשות את זה וצריך להשמיע את הקול זה".
ואיך הופכים את השיח בקבוצות הקטנות למשהו גדול יותר?
"אנחנו מאמינים שהביחד קיים, רק התחושה שמתקבלת מקצינה. לדוגמה, לא הרבה שמעו שביום העצמאות האחרון היה מפגן אחדות של מאה אלף איש בלטרון. כמעט אף אחד לא שמע על זה, אבל אם מפגינים אלף איש במוצאי שבת זאת שיחה לשלושה ימים ללא הפסקה. המטרה שלנו היא להדהד את המסרים של האחדות והביחד. איך עושים את זה? באמצעים שונים כמו פרסום ברשתות, שיח עם קבוצות שונות, באמצעות סרטונים ועוד. יש אנשים מדהימים שלוקחים איתנו חלק בתהליך הזה, מכל גווני עם ישראל, שעושים כל מה שהם יכולים כדי להעביר את המסר של הביחד, שהוא כן קיים".
