האמת היא שמאז ה-7 באוקטובר אין לילה שאני לא הולך לישון עם החטופים ולא מתעורר איתם. הם איתי בכל ביס שאני מכניס לפה. מדינה שלמה נמצאת למעלה מחצי שנה בסרט שאיש מעולם לא דמיין או העלה על דעתו. סרט מהגיהינום.
ומכיוון שמאז השבת ההיא, שאת מראותיה נזכור עד יומנו האחרון, אני מתייחס בספקנות רבה לפרשנים ויושבי פאנלים מעוטרי דרגות של אלופים במיל', הנה התגנבה ללבי מחשבה שאולי סינוואר בכלל לא בעזה אלא לוגם אספרסו במאלמו, שוודיה. בכל זאת הייתה לו חצי שנה לעוף מהרצועה כמעט לכל מקום על פני הגלובוס, ושאלוהים ישמור, אולי, מי יודע, אין לו כבר את מספר החטופים שאנחנו חוזרים ונוקבים בשמם.
אלוהים יודע כמה מהחטופים בכלל בחיים. בינתיים אנחנו בעיקר סופרים גופות של חטופים שנרצחו בשבי. איך אפשר לשרוד בתנאים שבהם הם מוחזקים? זה לא אנושי, ולכן הפסימיות שתקפה אותי, וזאת הסיבה למשיכת הזמן של חמאס, שכל העולם ממתין למוצא פיו והוא ממלא אותו במים.
זולת צה"ל והחיילים הגיבורים שלנו, שמהשבת ההיא הם מגש הכסף של המדינה, אבל עד אז מפקדיהם הבכירים נמנים על האחראים הראשיים לאסון שהתרחש ולכן עליהם לפשוט את המדים בסיום המלחמה, זולתם הממשלה אינה כשירה ולא מתפקדת עד עצם היום הזה. כמעט בכל הזירות, להוציא זו הצבאית, אנו במקום נמוך יותר מים המלח.
מדינה שלמה עומדת לקבל את חג החרות במציאות שהיא הכי רחוקה מחרות. האביב בשיא פריחתו ולא הצלחנו ליהנות ממנו אף לרגע. לא מדרום אדום ולא מהצפון המרהיב והשופע במיוחד ממים רבים הזורמים בנחליו.
ממשלה קלוקלת ובלתי כשירה הביאה אותנו עד הלום. היא כלאה אותנו בקן קוקיה שאת אחריתו מי ישורנו. מי היה מאמין לפני שנים ספורות שהעבריין המורשע איתמר בן גביר יהיה השר הממונה על המשטרה ושניצבים יתחנפו אליו כדי שיקודמו, והוא זה שיחליט מי יהיה המפכ"ל. מי היה מאמין שבאירוע הכי משמעותי וטרגי שחווינו מאז הוקמה המדינה, 120 הנבחרים ייצאו לפגרה כאילו היינו קנטון בשוויץ. מי היה מאמין שאחרי שטבחו בנו ואנסו את בנותינו ארה"ב, גרמניה ובריטניה יאיימו עלינו באמברגו נשק. אנחנו בטירוף מוחלט. קן הקוקיה, כבר אמרנו? תעירו אותי…
