באחד התרגילים החביבים על גלית מילצ'ן בסדנאות שהיא מעבירה לבנות מצווה ואמהותיהן בנושאי מיניות, היא מבקשת מכל אם לספר לבתה חוויה שלה מגיל התבגרות – ומהבת לספר את החוויה לקבוצה כולה כאילו שהיא האם. "אחת הסוגיות שחוזרות על עצמן הכי הרבה אצל ילדות בגיל הזה הוא נושא הבושה מול אמא", היא אומרת. "אז בסדנה המשותפת אני בונה תקשורת בין האמהות לבנות. לילדות אני עושה הפעלות שכוללות חידונים, משחקים וסרטונים, ונותנת לשאול כל שאלה שעולה על דעתן. לאמהות אני מסבירה לחוד מה עובר על הבנות שלהן, כולל מה הן שאלו. ואז, במפגש משותף, אני עושה להן משחקי תקשורת, שזה נושא מרכזי מאוד בתחום שלי, ומתחיל פתאום להיווצר חיבור בין האמא לילדה. כשאני שואלת את הבנות אחר כך מה הדבר המשמעותי ביותר שהיה להן בסדנה, הן אומרות: שאפשר לשתף את אמא. בשבילי זה תיקון, אני מעולם לא דברתי ככה עם אמא שלי. וזה מדהים. אני עפה בסדנה כזו."

תרגישו בנוח

מילצ'ן, בת 48 ואם לשלוש בנות מתבגרות, עוסקת בשנים האחרונות בחינוך למיניות נבונה, ומעבירה סדנאות והרצאות, לבני נוער ולהורים, תחת השם "מין חינוך שכזה". "תמיד הייתי קרובה לתחום החינוך", היא מספרת, "בצבא הייתי מש"קית חווי"ה וקצינת חינוך, ולאחר התואר הראשון שלי, בקולנוע וטלוויזיה, עשיתי מסלול הסבת אקדמאים להוראת מדעים. אבל המפגש עם בית הספר הפורמאלי לא עשה לי טוב, ובמקום ללמד מצאתי עבודה נוחה בתחום העיתונות."

במשך 12 שנה עבדה מילצ'ן במגזין "פלוס" אותו אתם אוחזים. "ראיינתי המון אנשים מהאזור, מכל מיני תחומים, והיה לי כיף, אבל מאוד חסרה לי ההוראה. ואז, לפני מספר שנים, פתחה האגודה הישראלית לתכנון המשפחה קורס למחנכים למיניות במודיעין. כשקראתי את הסילבוס הרגשתי בינגו, סוף סוף מצאתי את השילוב של החינוך עם תחום שאני באמת אוהבת. זה השתלב גם עם המדעים שלמדתי בסמינר. הכל הסתדר ביחד."

בתקופה בה החלה לעסוק בנושא כבר הייתה מילצ'ן אמא לשלוש מתבגרות, מה שהחזיר אותה לימים שהיא עצמה הייתה מתבגרת, וגרם לה להבין שהיא רוצה כלים אחרים להתמודד איתם. "אני זוכרת את עצמי כנערה מתבגרת בבית מאוד שמרני, שמעולם לא דיברו בו על מיניות. להיפך: הסביבה הייתה של איסורים. שלא יגעו בך, שלא ינצלו אותך, שלא תיכנסי להריון. רק מה שאסור. את הבנות שלי לא רציתי לגדל ככה." היא מספרת. " הגישה שלי היום היא אחרת לגמרי. מיניות היא דבר טבעי, מקסים, כייפי, וצריך לדעת איך לגשת אליו נכון. כשאני נכנסת לתלמידים ולכיתות – הם מאוד נבוכים. אני קודם כל צריכה להרגיע אותם ולהסביר להם מה אני עושה. כמובן שמתחילות בדיחות, מאוד אוהבים לשאול אותי מה הבנות שלי אומרות על זה, ואני אומרת שהן נבוכות. אבל אז אני מסבירה להם שאני מדברת על הנושא הזה כמו ששף מדבר על אוכל. שהכל טבעי ומותר להגיד הכל, בתנאי שזה במילים נאותות. למשל פות במקום כוס, או קיום יחסי מין במקום כל המילים עם השורש ז.י.ן."

בניגוד למה שאולי זכור לכם מבית הספר, מילצ'ן לא מגבילה את עצמה לנושא הפיזיולוגי בלבד. "אני מדברת כמובן על ביולוגיה, ועל תהליכי ההפריה בגוף הגבר והאישה. אבל אני מלמדת הרבה מעבר. כשאני שואלת בכיתות מה אומר להם הביטוי יחסי מין עולה לא פעם קשת של מושגים של כל מה שבני הנוער יודעים: תנוחות, אביזרים, פרקטיקות מיניות, אברי גוף, אמצעי מניעה. הם יודעים להגיד הכל, אבל כמעט לא מופיע אצלם נושא הרגשות. ואז אני מסבירה להם שהביטוי יחסי מין מורכב משתי מילים. כל מה שהם אומרים קשור למין. אבל הם שוכחים את היחסים. את כל הרגשות שנלוות לזה. לילדים קשה להכניס את הנושא של רגשות. ואני מרגישה מאוד בנוח לדבר על הכל."

מאיפה הנוחות הזו שלך? גם עבור מבוגרים מדובר בנושא טעון.

"זה אכן נושא טעון גם עבור מבוגרים. למשרד החינוך יש תוכנית שקוראים לה כישורי חיים. מכיתה א' עד י"ב, כל ילד אמור לקבל העשרה בתחומים שקשורים לכישורי חיים, ובין היתר אמורים לגעת גם במיניות. אבל מי שמעביר את הנושאים האלה זה היועצות ו/או המחנכות בכיתות. ויצא לי לשמוע ממחנכת של כיתה י”א בעיר שסיפרה להורים באסיפת הורים שהשנה היא צריכה להעביר שיעורי חינוך מיני לתלמידים שלה והיא כל כך נבוכה שהיא לא יודעת איך היא תתחיל את זה.

אני, לעומת זאת, רגילה. בנוסף להרצאות והסדנאות שאני מעבירה, אני מתנדבת זו השנה השלישית ב"דלת פתוחה", מרכז יעוץ מיני לבני נוער. לבני נוער יש כל כך הרבה מה לשאול, והם לא יודעים את מי לשאול. הם צריכים מישהו שהם לא יראו יום אחרי, מישהו חיצוני שירגישו איתו בנוח ושיכול לענות על הכל באופן חופשי. על זה אני שמה דגש במשמרות, וגם בסדנאות שאני מעבירה: אני מאפשרת להם להרגיש בנוח. והם רואים שאני מרגישה נוח, ולכן כל מה שלא נעים להם לשאול מבוגרים אחרים, הם שואלים אותי."

כמו מה למשל?

"אני לא מסתפקת בללמד אותם על גיל ההתבגרות ומה עובר על הגוף שלהם, ומה זה וסת ומה זה קרי לילה. עם הגדולים יותר אני עובדת על תכנים של התנהגות. זה מתחיל מלשבור כל מיני דעות קדומות, כמו מה זה קרום הבתולין, שכולם בטוחים שזה איזה וילון שחייבים לבתק. או הבנים שמאוד חשוב להם גודל איבר המין שלהם, וכשאני שואלת למה הם אומרים שזה כדי שיוכלו לענג את האישה, ואז אני שוברת להם את הסטיגמות ומראה להם סטטיסטיקות. או למשל כשאני מסבירה לילדים בגיל ההתבגרות שרק 30% מהנשים מגיעות לאורגזמה בחדירה, ו-70% מגיעות לזה במגע עם הדגדגן".

את מדברת מאוד חופשי.

"אני רואה את זה כשליחות. לתת מענה לבני נוער על כל השאלות האלה שמעניינות אותם. בסדנאות שאני מעבירה לבני נוער אני נותנת להם פתקים אנונימיים לשאול שאלות, ומגיל לגיל תחומי העניין משתנים."

מה מעניין בני נוער בגילאים שונים?

"באתר האינטרנט שלי, "מין חינוך שכזה", אפשר לקרוא סיפורים אמיתיים מהחיים ומהמפגש שלי עם בני נוער. בנות מצווה, למשל, רוצות לדעת מה יקרה אם ילדה תקבל את הוסת בזמן בית הספר, או מה לעשות כשילד מציק. בגילאי התיכון הפוקוס משתנה. נערות שואלות לא פעם מתי יודעים שמוכנים לעשות סקס, כי הלב אומר משהו אחד והראש משהו אחר. מהבנים עולות הרבה שאלות על גודל איבר המין, איך לענג בחורה, איך עושים ילדים…"

רגע. זאת שאלה אמיתית?

"בוודאי. יש בני נוער שלא יודעים איך באים ילדים לעולם."

איך זה ייתכן? בעידן האינטרנט?

"מי שלא נחשף להסברים לא תמיד מקשר בין הסרטים שהם רואים ובין הבאת ילדים לעולם. אני מראה להם סרטונים על איך הביצית והזרע נפגשים, ופותחת להם את העיניים למשהו שהם לא הבינו, כי אף אחד לא מדבר על זה. זה משגע אותי. הם כל כך חשופים היום למידע ויזואלי וכל כך לא מבינים אותו. יש הורים שאומרים לי: אני לבן שלי לא צריך להסביר כלום, הוא כבר יודע הכל. וזו הטעות. הוא ראה הכל. הוא לא יודע הכל."

כך עושים כולם

הילדים אכן חשופים היום להרבה מאוד מידע, שלא תמיד הם יודעים איך לעבד. "על פי הסטטיסטיקות, גיל החשיפה הראשונית לפורנוגרפיה נע בין גיל שמונה לעשר." אומרת מילצ'ן. "בשנתיים-שלוש האחרונות, מאז שלכל ילד יש סמארטפון, רואים חשיפה אדירה לפורנו, הרבה יותר מבעבר. בלתי אפשרי להורים לשלוט על זה או לאסור על זה. זה קופץ מכל מקום, אפילו בטעות ילד יכול לחפש בגוגל "דורה" ולקבל אתר פורנו – ואז הם מעבירים אחד לשני בווטסאפ את הסרטונים. זה צונאמי של מידע שמעוות את הראש של בני הנוער. אני מזהה מהר מאוד מי צופה ומי לא, גם כשהם לא אומרים, כי זה משפיע מאוד על הגישה שלהם למיניות."

איך זה משפיע עליהם?

"בתור התחלה, העניין הזה של הרגשות, או יותר נכון היעדרם, כי בפורנו אין רגשות ואין חיזור. יש לי שיעור שלם שאני מלמדת בני נוער איך לחזר. הם בטוחים שהדרך הנכונה היא להציק לבחורה או להתעלם ממנה, 'כי אם אני אראה רגשות היא תנצל אותי'. והם לא מסוגלים לדמיין מצב שהם מבקשים הסכמה מבחורה, או שבחורה אומרת לא. שאלתי בחור בן 16 מה קורה אם הוא נמצא עם בחורה והם מתמזמזים ופתאום היא מבקשת להפסיק כי יש לה מבחן מחר, והוא ענה: אני אונס אותה."

אז מה אפשר לעשות?

"אני טוענת שהפורנו נמצא איתנו, בדיוק כמו האלכוהול, וזה לא ישתנה. אי אפשר לאסור עליהם לראות את זה, אבל אפשר ללמד אותם להבין, שמה שהם רואים בסרטים שונה מהמציאות. אני מדברת גם על סוגיות מוסריות, דנה איתם בשיקולים לקיום יחסי מין, איך להתנהל כשיש סירוב, מה זה באמת הסכמה לקיום יחסי מין ואיך מזהים אותה, מה קורה בסיטואציות של השפעת אלכוהול. כמעט בכל כיתה שאני נכנסת אליה יש תלמיד שבסוף השיעור אומר: 'אני מוציא את המחשב מהחדר'. לא בגלל שאמרתי לו, אלא כי הוא מבין שהוא עושה לעצמו נזק, בתפיסות שלו ובמיניות שלו."

עוד נושא שעולה בשיעורים שמעבירה מילצ'ן הוא נושא הלחץ החברתי. "נתקלים מדי פעם בסיפורים כאלה, על נערה שקיימה יחסי מין עם שבעה נערים בהסכמתה. אז אנחנו מדברים על ההסכמה הזאת. ואני שואלת: אם אחותך בהסכמתה הייתה מקיימת יחסי מין עם שבעה נערים, זה היה נשמע לך הגיוני? ואז הם אומרים: אם מישהו מתקרב לאחותי אני הורג אותו."

כלומר הם מבינים שמשהו פגום בסיטואציה.

"בהתחלה לא, אבל אחרי שפותחים את הסיטואציה – כן. צריך להפעיל להם מחדש את שיקול הדעת. למשל, יש מצב שנערים חוששים שבנות שהם מקיימים איתן יחסי מין יחפשו להאשים אותם אחר כך. היום יש אופנה חדשה, שהם רוצים הסכמה בכתב. ואז אני מדברת איתם על המשמעות של לבקש הסכמה בכתב. ואני שואלת: אם יש לך חברה, שאתה יוצא איתה שנתיים, ואתה אוהב אותה אהבת נפש – יעלה על דעתך לבקש ממנה הסכמה בכתב? כלומר, אם אתה צריך אישור בכתב, כנראה שמשהו פה לא בסדר. אלה דילמות שצריך לעורר מחדש אצל בני הנוער, כי הם הפכו להיות קהי חושים, בגלל החשיפה הכל כך גדולה לתכנים שהם כל כך ביזאריים ולא מותאמי גיל."

אל תחכו ל"שיחה"

בנוסף, מילצ'ן עובדת עם נוער בסיכון, נערים בפנימיות ובבתי ספר מעורבים של דתיים וחילונים. היא גם עובדת בשיתוף פעולה עם "עיר ללא אלימות" במודיעין, ומעבירה סדנאות מיניות בתנועות נוער. היא מקפידה להתאים את התכנים אל קהל היעד. "במקרה של קהל דתי, למשל, עולות מצד הבנים שאלות על אוננות, ואני מדברת על הביולוגיה הבסיסית של אנשים בכל העולם, על כך שלכל הגברים יש אשכים שבהם נוצר הזרע, ואם הוא לא יצא באוננות – הוא יצא בצורה אחרת, למשל בקרי לילה."

במקביל, היא מעבירה סדנאות גם להורים, וכאמור – סדנאות משותפות להורים וילדים. "גם ההורים נבוכים, וגם הם לא יודעים איך לגשת לילדים, הם שואלים אותי: איך לגשת לנושא הזה? האם לעשות שיחה? ואני אומרת שלא צריך לחכות ל"השיחה" כי אף ילד בן 16 לא ישב איתך ויקשיב להטפות, זה מאוחר מדי. צריך להתחיל מוקדם יותר. נגיד שיושבים עם הילד מול הטלוויזיה, ואין תוכנית הרי שאין בה משהו מיני, זה מקיף אותנו. כל מה שצריך לעשות זה לשאול את הילד מה דעתו על מה שהוא רואה. מתאים? לא מתאים? אם מגיל צעיר מתנהגים בחופשיות עם הנושא ככה הילדים גדלים. אבל ההורים צריכים לעשות עבודה עם עצמם."

קורה שאת נתקלת בהתנגדות מצד ההורים?

"יש מצבים שהורים נלחצים, אימהות שמגוננות על הבנות שלהן, שנלחצות למשל מהמחשבה שילדה בכיתה ז' או ח' תשמע על זה שהיא יכולה לאונן, ומפחדות שזה ישחית את התום שלהן. הן לא מבינות שיש סיכוי גדול מאוד שהילדה הזו כבר צפתה באיזה סרטון שהעבירו בכתה, גם אם היא לא הבינה מה זה, ואם זה עוד לא קרה זה יקרה בקרוב. כל המחקרים מראים שבני נוער שעברו חינוך למיניות ומדברים אותם בחופשיות על הנושא יתנהלו בצורה אחראית יותר וגם ידחו את גיל קיום יחסי המין, עד שהם ירגישו בשלים לזה. אם אסביר מראש מה זה מיניות ואיך להתנהל, הילדים ידעו מה לעשות כשהם יחשפו לזה. כמו שאמרה לי ילדה בכתה ט': "אני מעדיפה שאת תסבירי לי מה זה אוראלי ואנאלי, גם אם זה מביך אותי, מאשר שיהיה לי יום אחד חבר שיבוא ויבקש את זה ולא יהיה לי נעים לשאול ואני אמצא את עצמי במצב מביך. מביך זה יהיה בכל מקרה. עדיף שיהיה מביך אבל שיחד עם זה יגיע הידע".

מה באמת הכי מביך בני נוער?

"כשאני אומרת להם שבמין צריך לדבר. והם אומרים לי מה? עכשיו כשאנחנו באמצע לשאול אותה מה היא רוצה? זה מביך. ואני עונה: אתם ערומים בסיטואציה אינטימית, בודקים אחד את האיברים של השני, ומה שמביך אתכם זה לדבר…?".

בתמונה גלית מילצ'ן. צילום אינגריד מולר

עשה ואל תעשה

כך תתנהלו נכון בנושא המיניות מול הילדים

• אל תכוונו ל"שיחה" – פתחו עם הילדים שיח מתמשך.
• אל תחכו שהם ישאלו. זה לא התפקיד שלהם לשאול – זה התפקיד שלכם ללמד.
• אל תהיו שיפוטיים. אפשרו לילדים להביע דעה, גם אם היא לא מתאימה לכם.
• נצלו את המדיה לצפייה מבוקרת בתכנים ובפרסומות.
• גם התעלמות היא חינוך מיני. גם העברת ערוץ.
• שיטת הרכב: נסיעה משותפת ברכב היא זמן טוב להעברת מסרים, כי אין קשר עין וזה חוסך מבוכה.
• שיטת ההצלבה: אפשר לסכם עם הורים של חברים שאנחנו נעביר מסר לילד שלהם והם יעבירו לילדים שלנו. הילדים יהיו קשובים יותר, למשל, בנוגע לאמצעי מניעה.