ככה זה כשיש שניים

איילת לוין
2014-04-10 01:00:00
2036-07-21 07:02:00

מורן (33) וטל (31) אור, בעלות סטודיו לצילום "אורות" ואמהות למתן, הכירו לפני שש שנים במסיבה. הדייט הראשון שלהן נמשך ארבע שעות, הן התחילו אותו במסעדה, ומשם עברו למפגש עם חברות נוספות. "הרגשנו כאילו אנחנו חברות טובות שנים רבות" הן מספרות.  כשנה לאחר מכן, בשנת 2009, הן ערכו מסיבת חתונה והוציאו תעודת זוגיות כדי להצהיר על חייהן המשותפים באופן פורמאלי. הן עברו למודיעין רק לפני חודשיים וחצי מפתח תקווה והעסקים פורחים. "מודיעין מחייכת אלינו, נקלטנו במהרה, חיבקו ועטפו אותנו".

אורות הכרך

מורן וטל מגיעות מעולם הצילום והגרפיקה. הן למדו את המקצוע ועסקו בו כשכירות בסיום לימודיהן. כבר מההתחלה שאפו להקים עסק משלהן. תחילה עבדו מהבית בנוסף לעבודה מסודרת כמנהלות חנויות צילום ברשת צילום מוכרת. לפני שנה עשו צעד משמעותי מבחינת הקריירה שלהן שהשפיע באופן ישיר גם על חייהן האישיים. הן עזבו את עבודותיהן והשקיעו את כל כולן בפתיחת העסק "אורות". הסיבה העיקרית לכך היא הולדת בנן הבכור, מתן, לפני שנה וחודשיים, ורצונן להיות אדון לזמן ולאורח חייהן.

היו חששות?

"עזבנו עבודה בטוחה וקבועה, לכן החשש העיקרי היה גב כלכלי והפחד מכך ששתינו עוזבות יחד והאם זה יצליח".

לא חששתן שזה יפגע במערכת יחסים שלכן?

"מהבחינה הזו לא חששנו. ידענו שנסתדר ברמה האישית, אנחנו זוג שלא רב, שתינו מאד רגועות ויש בינינו תקשורת טובה ובריאה, אין אצלנו ויכוחים בהם הטונים עולים. לעיתים יש בינינו מחלוקות לגבי הסגנון האומנותי, אומנם לא ציפינו לכך, אבל אלו דברים קטנים ופתירים. אנחנו לא סוחבות את זה איתנו אלא פותרות את זה במקום ולכן אין לכך השפעה לרעה על הזוגיות".

איך בכל זאת פתיחת עסק משותף השפיע עליכן?

"רק לטובה. אנחנו כפופות לעצמנו ומעודכנות כל היום אחת לגבי השנייה. רוב הזמן אנחנו נמצאות יחד ועובדות עד השעות הקטנות של הלילה, וזה עושה לנו טוב. נוח לנו לעבוד מהבית, יש לנו זמן איכות אחת עם השנייה ועם הילד שלנו, ויש לנו תוכניות להתרחב. אם בעתיד נרגיש שזה פוגע בפרטיות שלנו נפתח סטודיו ממש קרוב לבית. הכרנו אחת את השנייה אפילו טוב יותר מבעבר, מכל זווית אפשרית".

מה למדתן אחת על השנייה שלא ידעתן?

מורן: "למדתי על טל שהיא יותר אסרטיבית ממה שחשבתי, יש לה דעה משל עצמה והיא יודעת לבטא אותה ולשכנע את הצד השני במידת הצורך".

טל: "שאני יכולה לסמוך עליה במאה אחוז עם התמונות שלי. מורן עובדת על הצילומים שלי במחשב, לרוב, צלמים הם זאבים בודדים וקנאים מאד לתמונות שלהם, אני יודעת שמורן תוציא את התמונות שלי בדיוק כפי שאני רוצה".

מהי חלוקת העבודה ביניכן?

"יש בינינו חלוקה ברורה, כל אחת לפי אזור הנוחות שלה. מורן אחראית על צילום האירועים ועל עריכת התמונות במחשב ואני עושה את צילומי הסטודיו. (צילומי היריון, משפחה תדמית, ילדים בכל הגילאים, 'קייקסמאש'). בגלל שמורן יושבת מספר שעות ביום על המחשב, אני לוקחת פיקוד על רוב עבודות הבית". 

יום טיפוסי?

מורן: "בעקרון כל יום שונה. אנחנו קמות בסביבות שבע עם מתן, מארגנות אותו, אני בדרך כלל לוקחת אותו לגן, אוכלות ארוחת בוקר ביחד ומתחילות את היום. פגישות, צילומים (צילומי ילדים, תדמית לצוותים וחברות) עבודה על המחשב, ארגון הסטודיו והבית. טל בדרך כלל מחזירה את מתן ב- 15:30 ואז אנחנו איתו, הולכים לפארק ביחד, לקניות או סתם מבלות בבית ביחד. אם יש צילומים אחרי הצהריים אז אחת מצלמת והשנייה עם מתן. בסביבות 19:30 מתן הולך לישון ואז יש צילומי ערב והולכות לישון כשמסיימות בסביבות 24:00-1:00. כמובן שהכול נקבע מראש, כך שאם יש אירוע צילום –  אני יוצאת אליו ואם זה אירוע עם הדפסה על מוצרים (במקום מגנטים) במקום, שתינו יוצאות והאחיינית  המדהימה שלי נשארת עם מתן".

 ומה קורה כשצריך לעיתים קצת אוויר לנשימה האחת מהשנייה?

"אנחנו לא צריכות מרחב לנשימה", הן עונות יחדיו.

מצטרפת לעסק

ענבל וארז אהרוני (35) הם זוג נשוי עם שני ילדים, עומר בכיתה א' ומאיה בת 3. לפני כארבע שנים ענבל הרגישה שהיא ובעלה מנהלים חיים נפרדים, היא יוצאת מוקדם בבוקר ללימודים ולעבודה, הוא יוצא לעבודה בשעה 15:30. כשהיא חוזרת ארז כבר לא נמצא בבית וכשהוא חוזר בסביבות 23:30 היא בדרך כלל ישנה. באותה תקופה ארז עבד גם בימי שישי, מה שהותיר להם זמן איכות מצומצם ביותר.

השניים החליטו לעשות שינוי משמעותי באורח חייהם והחלו לעבוד יחדיו במועדון הספורט "טייגרס טקוואנדו" שבבעלותו של ארז.

ענבל מגיעה מתחום החינוך מיוחד וארז מאז ילדותו היה ספורטאי מצטיין באומנות הלחימה טאקוונדו ובחר בכך כתחום עיסוק.

איפה הכרתם?

ענבל: "בצבא. ארז היה פקיד הרישום הראשון שפגשתי בבסיס. תוך כשבוע הוא הציע לי לצאת ולמרות שהדייט הראשון לנו היה כמו בקומדיית טעויות הרגשנו שזה זה".

מה היה בדייט הזה?

ענבל: "כאילו כל מה שיכול לקרות הפוך קרה. בלי לשים לב כשהתחלתי לדבר ארז הגביר את המוזיקה. כשיצאנו מהחנייה התכופפתי להוציא משהו מהתא שליד בלם היד, ארז התחיל לנסוע רוורס ובדרך לשימת ידו על משענת הראש של המושב שלי הוא הכניס לי את המרפק לתוך הפנים". בגיל 24 הם התחתנו.  

זמן קצר לאחר שארז סיים את שירותו הצבאי, בשנת 2001, הקים את מועדון הספורט לטקוואנדו "טייגרס טאקוונדו" (שכיום מונה כ-500 ילדים, 80 ספורטאים חובבנים, 30 ספורטאים מקצועיים ו-3 ספורטאי על ולמעלה מ-20 מדריכים בחוגים ברחבי הארץ). מרכז המועדון הוא במודיעין. 

ענבל תמיד עזרה וליוותה את בעלה בפעילותו במועדון, אבל המשיכה בעיסוקיה. כשנולדה בתם הקטנה המצב אף החמיר מבחינת זמן הבילוי של בני המשפחה יחד והם הבינו שהם מתחילים לפתח חיים נפרדים.

ב- 2010 הם עשו החלטה משפחתית ועסקית משמעותית והחלו לשלב כוחות ולעבוד יחדיו במועדון. שינויים נוספים בחייהם נעשו כשארז הפסיק לעבוד בימי שישי ופינה זמן נוסף לבלות עם ילדיו. "אנחנו עובדים עבור הילדים שלנו, אבל אם אנחנו לא יכולים ליהנות מהם, העבודה למעשה נעשית לחינם" הוא אומר.

גם אצלם ישנה חלוקה ברורה מאד בתפקידים. היא מנהלת את הפן האדמיניסטרטיבי והוא האוטוריטה המקצועית. בכל הנוגע לניירת, ענבל היא הבוס, היא נותנת לארז משימות ועליו לבצע אותן. ענבל יכולה להציע שינויים ולעלות רעיונות לגבי אופן העבודה עם הילדים, וארז מחליט אם ליישם אותם או לא. לדבריהם שניהם עדיין טובעים מעומס עבודה ויש הורים ואנשים נוספים שעוזרים להם.

לא חששתם שישפיע לרעה על הזוגיות במידה ויהיו מחלוקות מקצועיות?

"היו שאמרו לנו שאנחנו עושים טעות, שנריב, שנתגרש כתוצאה מהעבודה יחד, אבל אנחנו ראינו בזה פתרון חיובי למצב אליו הגענו, וכך היה. ההיפך קרה ממה שחלק חזו, התקרבנו יותר ויש לנו זמן איכות ממושך יותר יחד. היינו רוצים שיהיה לנו אף זמן נוסף יחד מעבר למה שיש לנו היום. בבקרים אנחנו נמצאים יחד בבית גם אם כל אחד בעיסוקיו, ואנחנו חולקים את אותם חוויות ולחצים, כשאנחנו הולכים לישון שנינו חושבים על אותו הדבר, זה מחבר. מה שכן ארז יודע לשים גבולות בניגוד אלי וכשהוא חוזר מהעבודה בלילה הוא לא מוכן לדבר על עבודה למרות שאני רוצה, כנ"ל בשבת".

אז אין בכלל מחלוקות?

"בעבודה אין לנו מחלוקות בכלל, רק בשאר התחומים בחיינו יש, כמו כל זוג אחר סביבנו".

איך אתם מסבירים את זה?

ענבל: "שנינו מאד דומים, אנחנו אוהבים ילדים ואנחנו רגישים ואין לנו אגו אחד עם השנייה. אם ארז לא מקבל את אחד הרעיונות שלי אני לא נפגעת. ואנחנו מקבלים אחד את השנייה, אם ארז שכח לבצע אחת מהמשימות שהיו לו אני לא כועסת. אנחנו לא צריכים ללמוד להסתדר אחד עם השנייה אנחנו כבר מכירים את החוזקות והחולשות של השני ויודעים לנתב את העבודה בהתאם. הסיבה העיקרית שזה מצליח לדעתי כי אני מאד מאמינה במה שארז עושה, במה שאנחנו עושים. עוד בלימודיי גיליתי כי לארז יש נטייה טבעית להסיר מחסומים שילד שם להגן על עצמו, לתקשר עם ילדים עם בעיות חברתיות ובעיות תזונה וליצור קשר עמוק עם המתאמנים גם באמצעות הומור ובאמצעות כלים אחרים, שלמדתי בתיאוריה בזמנו בלימודי חינוך מיוחד. הוא יישם אותן מבלי לדעת על כך ובאופן טבעי. היום אני יכולה לחדד לו את הדברים האלה. גם עומר, הילד שלנו, מתאמן בטקוואנדו כך שאני גם לקוחה מרוצה וגם הוא מסייע לעסק. למשל הג'ינגל שמתנגן כשמתקשרים אלינו זה היה רעיון וביצוע שלו".

שני הורים לחוצים מהעבודה לא מפריע למהלך התקין של הבית?

"אנחנו מתפקדים טוב יותר תחת לחץ ואפילו זקוקים לזה".

ענבל, עזבת לתמיד את החינוך המיוחד?

"לא, אני יודעת שאחזור לזה, אבל בשלב זה בחיינו ההחלטה לנהל יחד את העסק היא לטובת כולנו כולל אותי. אני מתגעגעת לעבודה במגע ישיר עם הילדים, בהכשרה שלי עברתי חוויה מדהימה וזה תחום שאני מאד אוהבת. ארז היה מגיע להתנדב עם הילדים עם הפרעות התנהגות שחנכתי והם מאד אהבו אותו, הוא היה מדהים איתם. אני אחזור להיות עצמאית בעיסוקי רק כשזה לא יפגע במשפחה".

ארז: "את תראי את תעזבי ותגעגעי שתרצי לחזור".

חיבור מוזיקלי

טלי ויוסי אזולאי (36) הם זוג זמרים בחברת "תטה – עושים מוזיקה" עם שני ילדים, איליי בן 6 וחצי ורום בן שנתיים. הכירו בגיל 18 בלהקה צבאית בצוות הווי בבקו"ם. מהרגע הראשון היה אפשר להרגיש את המתח שנוצר ביניהם, אבל היות ושניהם היו באותה תקופה במערכות יחסים, הם לא מימשו את יחסיהם הזוגיים והפכו לחברים טובים.

חודשים מספר לפני השחרור שניהם נפרדו מבני זוגם ומהר מאד הפכו לזוג בעצמם. את דרכם המוזיקלית המשיכו בשלב זה כל אחד במסלולו שלו. טלי השתלבה זמן קצר לאחר השחרור כזמרת בלהקות אירועים, בעיקר חתונות. יוסי החל לאחר שחרורו לעבוד על האלבום הראשון שלו במטרה לפתח קריירה כמוזיקאי וזמר. הוא פנה לזמר שלומי שבת וסיפר לו על הקשיים להצליח בארץ בתחום המוזיקה יחד עם סקיצה שלו, שבת התרשם ממנו לטובה והזמין אותו להקליט איתו דואט לשיר "אמא" באלבום "חברים", שהפך להצלחה גדולה. לאחר מכן הוא הוציא שני אלבומים, הראשון "יוסי אזולאי" בהפקת משה דץ והשני "יום אחד איתך" שזכה בשנת 2005 לפרס 'אלבום זהב'.

באותה שנה, "תטה – עושים מוזיקה" החתימו את יוסי כטאלנט שלהם ויחד איתם הוא הפיק ויצר את אלבומו השלישי "תפילות", הפעם בסגנון שונה – פיוטים ותפילות. את ההשראה לאלבום קיבל בעקבות ליווי זוגות רבים בשיר החופה שלהם וגם את אשתו טלי צירפו לחברה כזמרת אירועים. ברוב האירועים שניהם מופיעים יחד על אותה במה, בחודשי הקיץ, עונת החתונות, כמעט כל ערב הם בהופעה.

מתי התחתנתם?

טלי: "בשנת 2004, לפני כעשר שנים בגיל 26 וחצי. חשבתי שזה כבר לעולם לא יקרה. היינו המון שנים יחד והוא לא הציע. ביקשתי ממנו ישירות שאם הוא לא מתכנן לבקש את ידי שיהיה גלוי איתי. היינו עוברים בחנויות תכשיטים והייתי מפנה את תשומת ליבו לטבעות שלטעמי ואומרת לו אם תרצה להציע לי שתדע שזה הסגנון שאני אוהבת. לבסוף הוא הציע וקלע בדיוק עם הטבעת 'באופן מפתיע'".

איך הגעתם ל"תטה"?

"בהכנות לחתונה חיפשנו די.ג'י ושמעו עליהם. כשנפגשנו כמובן גם בחרנו בהם לחלק המוזיקלי של החתונה וכך גם הם הכירו אותנו והחליטו לצרף את שנינו לשורותיהם".

גם כשהם לא מופיעים הם מבלים המון זמן יחד, הרבה יותר מזוג ממוצע. יחד עם זאת הם יודעים לתת את המרחב הדרוש לכל אחד מהם. מה גם שיש לשניהם הופעות באירועים בחו"ל וזה למעשה התקופות בהן הם מתגעגעים אחד לשנייה.

עם כל הזמן הממושך שאתם מבלים יחד, מה מחזיק את הזוגיות שלכם יציבה וטובה?

טלי: "פרגון הדדי, לדעת לתת את הספייס אחד לשנייה כי אי אפשר להיות דבק מבלי להיפרד כלל, אנחנו לא מהזוגות שמדברים 7 פעמים ביום ולכל אחד יש תחביבים. אני מאד אוהבת ספורט ויוסי מאד אוהב את המטבח, הוא קונדיטור מעולה. ואנחנו חברים מאד טובים, הבסיס לזוגיות שלנו החל כידידות. כמו כן בשנה הראשונה של מערכת היחסים שלנו, בגלל שהגענו מעולמות שונים (יוסי שגדל בירושלים היה 'ילד טוב ירושלים' ואני 'ילדת העיר') למדנו המון אחד על השנייה ואחרי השנה הזו בה לקח לנו זמן להתמזג הגענו למצב מאוזן במערכת שלנו וכך זה נשאר מאז."

זה שינה משהו בזוגיות שלכם?

"לא, זה היה לנו מאד טבעי, הכרנו על הבמה ואנחנו רגילים להיות יחד על במה. העבודה היא כמו בילוי משותף עבורנו, אנחנו לא מרגישים צורך כמעט לצאת לבלות".

אם רבתם לפני הופעה מה עושים?

"קורה שאנחנו יכולים להתווכח לפני הופעה ומגיעים מעט כעוסים וקצת בדיסטאנס, אבל מהר מאד העובדה שאנו משמחים אנשים, זה מרומם וזה גדול מאיתנו וזה ממוסס את הכעס".

בעונת הקיץ בין החודשים מאי עד אוקטובר הם יוצאים מהבית לעיתים בשעה חמש בערב וחוזרים בשתיים בלילה.

זה לא פוגע לדעתכם בזמן איכות עם הילדים?

"זה לא פשוט כי יש באמת תקופות שאנחנו לא נמצאים בשעות הקריטיות שעושים מקלחות, מתארגנים לשינה. ההורים בעבר היו צמודים אלינו, עכשיו שהם ילדים גדולים יותר לפעמים ההורים באים ולפעמים בייביסיטר, אבל אנחנו דואגים להשלים להם את הזמן הזה, ואולי אפילו נמצאים איתם יותר מהורים אחרים. איליי מסיים בית ספר בסביבות 13 ואנחנו או אחד מאיתנו איתו בבית, ובתקופות הפחות עמוסות יש ימים שלמים שאנחנו בבית".

יש חלוקת תפקידים בעבודות הבית?

"יוסי אחראי על המטבח, הבישולים ולסדר אחריו ואני על שאר ניקיונות הבית ולארגן את הילדים בבוקר". 

(צילום פרטי)

כתבות נוספות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

המשך קריאה »

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

המשך קריאה »