זינוק בעלייה

ערן קמינסקי

בשקט בשקט ובלי לעשות כותרות נמשך זרם העולים הקבוע אל מודיעין, בעיקר מארצות אירופה וארה"ב. לכבוד השנה החדשה החלפנו כמה מילים עם נציגי שלוש משפחות "טריות" שהגיעו לכאן ממש לא מזמן.

יונתן ואריאל שכטר בני ה-38, הגיעו למודיעין יחד עם ארבעת ילדיהם היישר מניו ג'רזי שבארצות הברית. הוא מתכנת ברשת 'בלומברג' ועובד בסניף שלהם בתל אביב והיא הייתה אחות בית ספר. יונתן נולד ברובע קווינס שבניו יורק ולניו ג'רזי השכנה הם הגיעו לפני עשרים שנה. המחשבה על לעשות עלייה תמיד נכחה בחייהם.

"בשנת 2002 כבר הגשנו בקשה לעלייה והתחלנו את התהליך, אבל אז נולד בננו הבכור וההורים שלנו קצת השתגעו שניקח מהם את הנכד הראשון למדינה אחרת. החלטנו אז לוותר על זה בינתיים, אבל כל כמה שנים זה עלה מחדש. בקיץ שעבר הבנו שהגיע הזמן. הבן הבכור היה צריך להירשם לתיכון ואמרנו שאם לא נעלה לישראל עכשיו אז נצטרך לחכות עד שכל הילדים יגמרו את התיכון. גם פחדנו שאם נישאר בארצות הברית עד שהילדים כבר יילכו לקולג', אז הם כבר יישארו שם ויקימו משפחה".

ביולי האחרון הגיע יונתן לבדו לישראל, מצא דירה במודיעין וקידם את פני שאר בני המשפחה שהגיעו לכאן באוגוסט והתמקמו ברחוב נחל חבר. "שמענו על מודיעין מחברים שמכירים את העיר וסיפרו לנו על כך שיש כאן המון ילדים. רצינו מקום כזה, עם הרבה ילדים שיכולים להסתובב לבד, וגם שמחנו שיש פה קהילה גדולה של דוברי אנגלית וכך לילדים המעבר יהיה פחות טראומתי".

בינתיים ילדי משפחת שכטר פתחו את שנת הלימודים בבתי הספר אמי"ת בנים ואמי"ת בנות: "אנחנו מאוד אוהבים את מודיעין, את הנוחות שיש בה ואת זה שיש מלא ילדים מסביבנו. הילדים כבר ממש השתלבו בבתי הספר, רכשו חברים חדשים ואפילו כבר יצאו לטיול אוהלים עם הצופים".

"כאן יהודים צריכים לחיות"

מדרום אפריקה הגיעו למודיעין בני משפחת קרומביין – דבי ורוברט בני ה-41 וחמשת ילדיהם (12, תאומים בני 10 ותאומים בני 4. "היינו צריכים להחזיק שלוש מטפלות ביוהנסבורג…"). רוברט הוא עורך דין שעוסק במקצועו גם בארץ ואילו דבי, שהייתה מורה מחנכת, עסוקה כרגע בלימוד עברית באולפן.

"נולדנו וגדלנו ביוהנסבורג, אבל בעלי תמיד חלם לעלות לישראל. מבחינתו הוא תמיד האמין שישראל זה המקום בו יהודים צריכים לחיות. המשיכה לישראל התחזקה עם כל ביקור שנתי שערכנו כאן וגם עם המצב בדרום אפריקה שהלך והדרדר בשנים האחרונות. נושא הביטחון האישי ורמת הפשיעה ביוהנסבורג זה נושא לא פשוט ולא קל לחיות עם זה ולגדל ילדים".

בחודש אפריל אשתקד מגיעים בני הזוג לסיבוב הכרות במודיעין. "רציתי להכיר את העיר, לבדוק את בתי הספר ואת הסביבה בה נגור. רצינו מקום נקי ופתוח, שהילדים יוכלו להסתובב בו לבד ושמענו על מודיעין. גם זה שיש כאן אוכלוסייה אנגלו-סקסית זה היה שיקול לבחור בעיר. אחר כך בעלי הגיע לכאן שוב בנובמבר והשנה עשינו עלייה בחודש פברואר. אנחנו מאוד אוהבים את מודיעין ומאוד שמחים ומודים על כך שעשינו את ההחלטה הזאת. אנחנו ממש מרגישים מאוד ברי מזל על הדרך בה הדברים עוברים בינתיים. הילדים השתלבו מאוד מהר בבתי הספר ורכשו חברים, בעלי מצא עבודה נהדרת ובאמת אנחנו מודים כל יום. אומרים תמיד שהשנה הראשונה אחרי העלייה היא שנה קשה, אבל אצלנו ברוך השם זה בכלל לא ככה. הייתה לנו שנה נהדרת והשתלבות כמעט חלקה".

"החמין לא יוצא אותו דבר"

היישר מעיר הרוחות שיקגו שבארצות הברית, הגיעו למודיעין לפני כחודשיים בני משפחת וולק. ג'ו, פסיכולוג בן 41, גילה בתי ה-40 שמחזיקה בתואר שלישי גם כן בפסיכולוגיה, וארבעת ילדיהם בני ה-4 עד 13.

"הכרנו כשעבדנו יחד באותו בית חולים. גילה עבדה עד שנולד הילד השלישי וארח כך פשוט כבר לא השתלם לנו שהיא תעבוד, כי השכר למטפלת היה גבוה מהמשכורת שלה. אל שיקגו הגענו מניו יורק כדי ללמוד בה, וגם המשפחה של גילה התגוררה בעיר".

איך הילדים קיבלו את רעיון המעבר?

"הבן הבכור שלנו מאוד אהב את שיקגו והיה לו ספקות וחששות לגבי העלייה לארץ, אבל הוא גם לא ממש התנגד לזה. לבן השני היה קצת יותר קשה ולילה לפני שעזבנו הוא ממש התעורר באמצע הלילה מחלומות מפחידים לגבי המעבר. הקטנים פחות מבינים, אבל היה להם קשה לעזוב את החברים. לנו לא היו חששות לגבי המעבר לישראל. גם כי בדקתי ודיברתי עם חברים ומשפחה שכבר עשו את הצעד הזה וגם כי נוצר מצב בו קל יותר עבורי לעבוד כאן במקצוע שלי. יש גם אפשרות שאעבוד על המחשב מול חברה בארצות הברית בעתיד".

למה בחרתם דווקא במודיעין?

"כשהייתי צעיר באתי לבקר בישראל למשך חודש. זה היה בשנת 1993 ובדיוק דיברו אז שהולכים להקים את מודיעין והרעיון מצא חן בעיני. בזמנו חשבתי שכבר אשאר בארץ, אבל בסוף חזרתי לארצות הברית לחתונה של אחי ונשארתי שם. כשהחלטנו שעולים לארץ ישר חשבנו על מודיעין. יש לי משפחה בכל הארץ מהצפון ועד אילת והמיקום של העיר מאוד התאים לנו. דיברנו גם עם חברים שלנו מארצות הברית שהגיעו לכאן וסיפרו לנו עד כמה הם שמחים על ההחלטה. על הקהילה והחינוך והתחושה שיש בעיר".

למה קשה להתרגל בתהליך הזה עד עכשיו?

"זה לא קשה בשבילנו. אמנם זה תהליך שכולל המון שינויים, אבל לא קשה לנו להסתדר כאן. למדנו שאנחנו לא באמת צריכים את כל מה שהיה לנו בשיקגו ושהתחושה כאן הרבה יותר טובה לנו. אמנם אני צריך לעבוד יותר קשה כדי שיהיה מספיק, אבל זה בסדר ולא חסר לנו דבר ממה שהיה לנו שם. גם הקהילה פה בתחושה מאוד שמחה על מה שיש, אפילו אם זה פחות ממה שהיה להם בחו"ל. פשוט שמחים להיות כאן והתחושה מאוד נוחה. למדנו שגם שסיר הבישול האיטי שהבאנו איתנו מארצות הברית פועל כאן אחרת והחמין בשבת לא יוצא אותו דבר".

צילום פרטי

2016-10-10 01:00:00
2016-10-10 01:00:00

כתבות נוספות

גם להם מגיע בית

סניף איחוד הצלה במודיעין זכה סופסוף למבנה קבע משלו, הודות לתורמים מארה"ב, שישמש להכשרות מקצועיות

על הצד השקוף

זוג זקנים שמנסים להיאחז בחיים מול חברה שרואה בהם מיותרים. קומדיה אנושית ומרגשת עם ציניות, הומור ומחשבה לעתיד

100 אלף תושבים, סניף דואר אחד

המשבר בדואר ישראל פוגע גם בתושבי מודיעין: הסניף בסולומון סנטר נסגר, זה שברעות עומד בפני סכנת סגירה ולתושבים נותר רק הסניף בקניון • אבל יש גם בשורות טובות: בעירייה מנסים למנוע את סגירת הסניף ברעות, ובדואר מתכננים פתיחת סניף חדש בשכונת מוריה

על הצד השקוף

זוג זקנים שמנסים להיאחז בחיים מול חברה שרואה בהם מיותרים. קומדיה אנושית ומרגשת עם ציניות, הומור ומחשבה לעתיד

המשך קריאה »

100 אלף תושבים, סניף דואר אחד

המשבר בדואר ישראל פוגע גם בתושבי מודיעין: הסניף בסולומון סנטר נסגר, זה שברעות עומד בפני סכנת סגירה ולתושבים נותר רק הסניף בקניון • אבל יש גם בשורות טובות: בעירייה מנסים למנוע את סגירת הסניף ברעות, ובדואר מתכננים פתיחת סניף חדש בשכונת מוריה

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך