כאן לא נולדתי. כאן נולדו לי ילדי

איילת לוין
2014-09-07 01:00:00
2014-09-07 01:00:00

ולדימיר בליאק בן ה-41 הוא שותף במשרד רואי החשבון "זוהר נוימרק". הוא התחיל כמתמחה בחברה כשנוימרק ומזכירתו היו העובדים היחידים. היום יש במשרד 15 עובדים ובליאק משמש גם כיועץ עסקי במשרד הכלכלה ומשרד הקליטה. הוא מייעץ בעיקר לעסקים קטנים וזהו למעשה תחום התמחותו. הוא מלווה עסקים בתחילת דרכם דרך מט"י (המרכז לטיפוח יזמות המסייע ליזמים ובעלי עסק בתחומים שונים). הוא היה מספר 2 ברשימה של חבר המועצה שחר מי-און מ"יש עתיד" ועד היום מלווה את מי-און בפעילויותיו, בין היתר כחבר בוועדת העסקים הקטנים. את התוכנית לבניית תיק העסקים הקטנים והתוכנית לקידומם הוא כתב יחד עם ראש המפלגה בעיר. הוא חבר גם בוועדת הספורט וועדת הקליטה. ולדי (הקרוי כך פי חבריו) נשוי למרינה ואב לרומי בת השנה ושמונה חודשים.

לפי השם די קל לנחש את מוצאו של בליאק. מה גם שיש לו מבטא שלדבריו גם תמיד יישאר. ניחשתם נכון, הוא עלה לישראל מרוסיה. כשעלה לארץ הוא החליט כי הוא רוצה להיות ישראלי, ישראלי אמיתי. "בשביל זה הגעתי לכאן ולמרות הקושי והבדידות בתחילת הדרך לא וויתרתי ולא הלכתי למקום הנוח והמוכר, הגעתי לכאן להתחיל מחדש" הסביר.

היה יכול להיות שיאן

בליאק נולד בסיביר לאב חשמלאי ואם שעבדה בתפקיד בכיר בחברת חשמל. גם אחותו הגדולה ממנו היא היום כלכלנית.

מגיל שמונה ועד 11 הוא שיחק כדורגל ואז התגלתה אצלו בעיה רפואית שבגללה נאלץ להפסיק לשחק. כמי שהתחנך במשפחה רוסית, עליו היה לבחור באפשרות ספורטיבית אחרת כי מוזיקה לא הייתה הצד החזק שלו (כך היה נהוג). שתי האופציות שעמדו בפניו היו שחייה וריצה. הוא בחר בריצה והתאמן בחוג האתלטיקה העירוני. "הייתי מתאמן שש פעמים בשבוע, לפעמים פעמיים ביום, כשבמחנות האימונים היינו מתאמנים מבוקר עד ערב. מגיל 15 עד גיל 23 הייתי אלוף המחוז (ארבעה מיליון איש) וכשהגעתי לבוגרים הצלחתי למקום השלישי באליפות רוסיה. השיא האישי שלי בריצת 800 מטר הוא 1:50:09. עד היום זו תוצאה שבישראל היא אחת מעשרת המקומות הראשונים. רק לא מזמן הזיזו אותי למקום ה-11. וכן אני עוקב, אני תחרותי מאד". כשבליאק מדבר על עברו הספורטיבי, זה בא עם גאווה וחיוך. היום הוא ממשיך לרוץ כתחביב בקבוצות ריצה וריצות במרחקים של עשרה ק"מ עד עשרים ק"מ.

כשהיה בן 17, במקביל לאימונים והתחרויות, ולאחר שסיים את לימודיו בתיכון, החל ללמוד באוניברסיטה תואר ראשון בכלכלה וניהול. משסיים את התואר בגיל 22 החל לעבוד ככלכלן בבנק ותוך תקופה קצרה עבר לנהל את מחלקת יחסי הציבור בו.

למה לא המשכת בקריירת ספורט?

"הייתי טוב, אבל לא הייתי כוכב. כשסיימתי את הלימודים הייתי צריך להחליט האם להתמקצע בספורט או להתחיל לעבוד. הבנתי שלרמות הגבוהות בברית המועצות אני ככל הנראה לא אגיע כי לא נחשבתי לעילוי, אבל אם הייתי מגיע בגיל צעיר יותר לישראל אני מאמין שהייתי ממשיך בריצה ולהתחרות. אבל זה לא המצב ולכן פרשתי והתחלתי לעבוד בבנק".

איך הגעת מלימודי כלכלה להיות מנהל מחלקת יחסי הציבור?

"מגיל שלוש אני מגמגם ולכן אני מאמין שהביטוי העצמי שלי התחזק בכתיבה. כבר בתקופת הלימודים הייתי עיתונאי וכתבתי עבור מקומונים. אבל זה לא ישראל. מדובר בשלושה מיליון קוראים. הייתי מעורב פוליטית גם ברוסיה. שאפתי לקידום הדמוקרטיה ופתיחות כלפי המערב. הייתי עוזר חבר פרלמנט ועזרתי במערכות בחירות וכך התגלגלתי בבנק ליחסי ציבור".

רק לא ב"גטו" של רוסים

כשאחותו הציעה לו לעבור לישראל זה הגיע עבורו בדיוק בזמן ומצב הרוח המתאימים. הוא הרגיש שהרוח חברתית כלכלית עומדת לשנות כיוון לצד הנגדי, בהובלתו של בוריס ילצין, והעדיף לצאת מרוסיה לפני שזה קורה. תוך שלושה חודשים מרגע ההחלטה הוא, אחותו והאחיינית שלו הגיעו לישראל. בדצמבר 1998, כשהיה בן 25, הם התיישבו בחולון. ההורים הגיעו חצי שנה לאחר מכן.

כשנחת בארץ הוא לא רצה להיות "בגטו" רוסי והשקיע את כל מרצו בלימוד השפה העברית. הוא עבר את כל הרמות האפשרויות באולפן, השתתף גם בתוכנית קליטת אקדמאיים באשקלון וניזון רק מתקשורת ישראלית בשפה העברית, ללא הפסקה.

את התואר הראשון בכלכלה וניהול כאמור הוא קיבל ברוסיה. בארץ הוא למד וסיים באוניברסיטת תל אביב תואר ראשון נוסף בחשבונאות והמשיך לתואר שני במשפטים בתוכנית מיוחדת לכלכלנים באוניברסיטת בר אילן מה שהופך אותו גם משפטן.

מה היה הקושי הכי גדול שחווית בארץ?

"השנתיים הראשונות בארץ היו מאד קשות, הרגשתי בודד, התגעגעתי והרגשתי את ההבדלים המנטאליים ביתר שאת. על פניו הכול היה בסדר גם התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב במהלך התקופה הזו, אבל פסיכולוגיות הייתי מדוכא. הגמגום באותה תקופה זקף את ראשו בעוצמה גבוהה יותר בגלל שדיברתי לא בשפת האם שלי. זה משהו שאני מתמודד כל החיים. למרות כל אלה ובגלל שהשקעתי כל כך בלימודיי השפה, המבחן הראשון שעשיתי באוניברסיטה היה ביסודות המשפט וקיבלתי 93. כמו כן למרות כל התחושות האלה מעולם לא רציתי לחזור לרוסיה. גם עכשיו חווים שם רגרסיה בכל הנוגע לחופש הביטוי, חופש הבחירה ומה שקורה באוקראינה נורא בעיניי. המשכתי להתמודד עם המצב והייתי מכונס בתוך עצמי. באותה תקופה היה לי גם מאד קשה להרגיש שאני כבר לא חלק מהמעמד סוציו-אקונומי שהייתי שייך אליו לפני כן. יותר הפריע לי חוסר השייכות למעמד מאשר הפן הכלכלי, כבר לא הייתי ילד ולאחר שניהלתי מחלקות בחברות מכובדות הפכתי להיות שומר בחניון בית המשפט והייתי צריך גם לנקות את החניון. הרגשתי בתחתית הסולם".

קיפוח? לא מכיר

הרגשת בישראל קיפוח?

"בעצמי מעולם לא התעסקתי בקיפוח ולא התנהגתי בחשדנות כלפי החברה הישראלית או התייחסתי לעלבונות. גם אם נתקלתי בחוסר שוויון במסגרת העבודה המשכתי בשלי ולא התעכבתי על זה. בתקופת הלימודים עבדתי גם בייבוא וייצוא באחד הבנקים, הייתי העובד הטוב ביותר בסניף ללא קביעות. ביום שישי מילאתי שלושה תפקידים, ביום שישי בו למדתי הגיעו שלושה אנשים למלא את אותו תפקיד וכשהתחילו לקצץ בכוח אדם התחילו ממני. היו עובדים אחרים בלי קביעות, אבל לא לקחתי ללב. להיפך בזכות הפיטורים התחלתי את ההתמחות שלי בראיית חשבון אצל נוימרק שדחיתי עד אז, זה דחף אותי לעשות את הצעד הראשון. לא נולדתי פה, לא למדתי וגדלתי פה, לא עשיתי צבא, לא שיניתי את השם למרות שהציעו לי ותמיד יישאר לי המבטא. אני שונה ואשאר שונה. חלק מהאנשים, כאלה שלא מכירים אותי, אולי ימשיכו להסתכל עליי כשונה, אני יכול לבחור להיעלב ולהישאר בקהילה המגזרית, אבל לא בשביל זה הגעתי לישראל כדי להתחיל מאפס, באתי להשתלב ולהתערות".

למה לדעתך אקדמאיים מהמגזר הרוסי כמוך לא הצליחו באותה מידה?

"הגעתי לישראל רווק ובלי ילדים. יכולתי להקדיש את עצמי ללימודי השפה ולבניית קריירה. פגשתי בחורים לא פחות חכמים ומשכילים כמוני שנאלצו מיד עם הגיעם לארץ לפרנס את המשפחה והתחילו לעבוד בכל דבר שאפשר להם את זה.  עורכי דין ואנשי כספים שהגיעו לארץ שהיו צריכים להגיע עמדות גבוהות יותר נעצרו בגלל שלא למדו את השפה כמו שצריך. גם יש נטייה בסיסית לאנשים להישאר בסביבה מוכרת ובאזור הנוחות שלהם. אני יצאתי נגד זה. עזבתי את רוסיה כי רציתי משהו אחר, רציתי להיות ישראלי מן המניין. אני כמובן לא שוכח את המקורות שלי והשורשים שלי. עם הבת שלי אני מדבר רוסית עד שהיא תכנס למערכת החינוך. סיבה אחרת, יש גם כאלה שמגיעים בגיל מבוגר יחסית, אחרי גיל 50, ואז קשה להם או שהם גם אולי לא רוצים, כי הגיעו בעקבות ילדיהם, ללמוד את השפה. לפעמים זו בחירה אישית (מודעת או לא) של העולה להיכן שהגיע ולא בגלל קיפוח. מה שלי הפריע הוא שמפלגות כמו 'ישראל ביתנו' עצרו את תהליך הקליטה וההשתלבות של העולים החדשים. אלו מפלגות סקטוריאליות שמטפחות את תחושת הקיפוח ולכן העולים שהצטרפו למפלגות אלו גם כן פחות התערו בחברה הישראלית".

העולים למודיעין – דתיים

בוא ניגע לרגע באיפיון לא נעים של העליה מרוסיה. עניין הרגלי השתיה…

"הדור הראשון חלקם הגיעו עם הרגלי שתייה מסוימים שבארץ לא היו רגילים אליהם, אבל מזג האוויר פה לא מתאים להרגלי השתייה כמו שהיו להם ברוסיה הקרה. אני לא שותה אלכוהול בכלל. אבל שמעתי מאחרים שהחום פה הורג את החשק. אני לא מרגיש שהרגלי השתייה של הרוסים השפיעו על שתייה בקרב בני נוער, התופעה היום קורית בקרב בני נוער מכל העדות, אני גם לא חושב שתרבות השתייה איתה הגיעו הדור הראשון לארץ רלוונטית לדור השני והשלישי שנולדו בישראל. אני מאמין שכשהרוסים הגיעו לארץ הרגלי השתייה שלהם התמתנו, בקרב רובם. אני מאמין שהבעיה באופן כללי בלי קשר למגזר זה שהנגישות לאלכוהול מאד נגישה וצריכה להיות אכיפה משמעותית יותר. המחירים בארץ ביחס לרוסיה למשל מאד זולים, הוודקה פה מאד זולה".

בעקבות המצב המדיני עלה לסדר היום נושא הגזענות, יותר סביב ימין ושמאל, ערבים ויהודים. אבל זה נושא גדול יותר. גם הגזענות העדתית תמיד על הפרק, מה דעתך?

"אחת הסיבות בגללן הצטרפתי למפלגת יש עתיד, מעבר לרעיונות האזרחיים לשוויון זכויות, נושא הגיוס ורווחה כלכלית חברתית למעמד הביניים, ראיתי אפשרות לשבור את המונופול של ישראל ביתנו בקהילת העולם החדשים ולהביא להם את האפשרות להצטרף למפלגה כלל ישראלית   אמיתית ובבחירות הארצית בהחלט הצלחנו לעשות זאת, השגנו שלושה מנדטים מתוך 19 למגזר הרוסי. אני מתנגד למפלגות הסקטוריאליות כמו ישראל ביתנו כמו גם ש"ס שלא תורמים לשיח מקבל ולא גזעני".

למה נחשפת ובשביל מה אתה פועל בוועדת הקליטה במודיעין?

"בישיבה הראשונה של הוועדה הסתבר לנו כי 85 אחוזים מהעולים החדשים בעיר (אמריקאים ברובם, צרפתיים, רוסים ועוד) הם דתיים, נתון שהפליא אותי. אני וחלק מחברי הוועדה יחד עם מחזיק תיק הקליטה, גבי אדרי, עובדים על הצעה לעניין עולים חדשים חילונים. אני ממש לא נגד העולים הדתיים, אבל יש מקום לשנות את המאזן. כבר בבחירות העליתי את נושא בית העולים בעיר שנמצא במכבים. סטטיסטית, רק חמישה אחוז מהעולים בעיר מגיעים למכבים. התחבורה הציבורית בעיר לא במיטבה ולכן עם זאת שאני מבין שיש מגבלות צריך למצוא פתרון. אנחנו עובדים על כך גם בוועדה.

ובעסקים?

"אנחנו מקדמים הקמת מרכז עסקים דינמי עבור אנשים שעובדים מהבית ומפחדים מהתחייבויות ארוכות טווח, המרכז הזה יהיה עבורם פתרון גמיש. את יריד העסקים האחרון לעסקים קטנים מהבית עבדתי בצמוד לשחר להפיק אותו. בכלל אני מביא לתפקידי בוועדה את הפן המקצועי שכיועץ עסקי". 

(צילום פרטי)

כתבות נוספות

עוד דירות קטנות במרכז העיר

ועדת המשנה לתכנון ובניה של עיריית מודיעין אישרה להפקדה את התכנית להקמת 42 יחידות דיור חדשות במקום מבנה בזק ההיסטורי, כאשר 60% מהן יהיו בגודל של עד ל-80 מ"ר

עברו למרכז

חברת פירספוט, המספקת סקירות וחוות דעות על מוצרים טכנולוגיים לחברות ענק בעולם, העבירה לאחרונה את משרדיה מהפארק הטכנולוגי לבניין דונה 2 במע"ר

ברחה וניגחה

תושבת רחובות שהייתה מעורבת בתאונת דרכים קלה באזור מודיעין נמלטה מהמקום, פגעה במספר רכבים, ביניהם גם ניידת משטרה, ונעצרה לבסוף רק בכביש 6

צפירת אמת

פרשת החיילות-סוהרות שהוקרבו בידי שירות בתי הסוהר כדי להשיג "שקט תעשייתי" היא מהחמורות שידעה המדינה

עוד דירות קטנות במרכז העיר

ועדת המשנה לתכנון ובניה של עיריית מודיעין אישרה להפקדה את התכנית להקמת 42 יחידות דיור חדשות במקום מבנה בזק ההיסטורי, כאשר 60% מהן יהיו בגודל של עד ל-80 מ"ר

המשך קריאה »

עברו למרכז

חברת פירספוט, המספקת סקירות וחוות דעות על מוצרים טכנולוגיים לחברות ענק בעולם, העבירה לאחרונה את משרדיה מהפארק הטכנולוגי לבניין דונה 2 במע"ר

המשך קריאה »

ברחה וניגחה

תושבת רחובות שהייתה מעורבת בתאונת דרכים קלה באזור מודיעין נמלטה מהמקום, פגעה במספר רכבים, ביניהם גם ניידת משטרה, ונעצרה לבסוף רק בכביש 6

המשך קריאה »

צפירת אמת

פרשת החיילות-סוהרות שהוקרבו בידי שירות בתי הסוהר כדי להשיג "שקט תעשייתי" היא מהחמורות שידעה המדינה

המשך קריאה »