ברבע לשמונה בערב אנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ נכנסו ללחץ. באולם המתנ"ס בשדרות עמק האלה כבר ישבו כמה עשרות בני אדם והמתינו לשר האוצר לפיד, שיגיע ל"שכנע את המשוכנעים" כמו שאמרה לי מישהי ממעמד הביניים.
מה שהכניס את המאבטחים ללחץ היה המעבר בין שורות כסאות הפלסטיק, מעבר שאולי יאפשר לאלמוני להתפרץ בריצה לעבר השר חס וחלילה. המאבטחים התלחשו באוזניות וכעבור כמה שניות צבא העוזרות והדוברים החל לגרור כסאות "כתר" ולמלא את המעבר "המסוכן", שלצידו ישבו כמה נשים שגם אם ירצו – ודאי לא יוכלו להתפרץ או לרוץ לעבר לפיד. מאבטח נוסף, שכל הזמן דיבר לכף ידו, התכופף אל מתחת לבמה וסרק עם פנס את המחשכים האפלים, אולי כדי למנוע אפשרות שאיזה זוג צעיר – שלא הגיע לדירה במודיעין – יטמין משהו מתחת לרגלי השר.
מאבטח גברתן עם מבטא רוסי כבד של חברת האבטחה שעמד ליד דלת הכניסה הצדדית שבצד הבמה חסם את דרכי. "לא יוצאים מפה", נזף בי. "אני רק רוצה לראות משהו", ניסיתי את מזלי. האיש לא ענה אלא פשוט זז כמה סנטימטרים וחסם את הדלת כמו קיר בטון.
חזרתי לכסאי. בסך הכל רציתי לראות האם הצלמת שלי התמקמה היטב לתפוס את לפיד מגיע דרך הכניסה הצדדית, מילא, שיהיה. כמה דקות לפני האירוע קיבלתי הודעה מאנשי משרד החוץ שתיכננו הפגנה גדולה בחוץ: "ההפגנה בוטלה ברגע האחרון". רק יממה קודם הבטיחו בוועד עובדי משרד החוץ ש"זאת תהיה ההפגנה הכי גדולה שהיתה במודיעין". חבל שבוטל, חיכיתי לזה.
מעריצים בטישרט
בינתיים בכניסה החלו כבר להצטופף כדי להירשם ולקבל סרט לבן שנקשר על פרק היד. בלובי נפרשו שולחנות עם כיבוד. הרבה עוגיות אבל בלי סושי. מוזיקה ושירי ארץ ישראל התנגנו באולם כאילו זה היה מועדון ה"גנקי", שם לפיד מבלה את ימי חמישי העליזים בשתיית בירה ושירה בציבור.
שמונה ועשרים והלפיד טרם האיר. "מה קרה?", אני שואל את העוזרות שלו. "הוא בדרך, עוד עשר דקות" בישרה אחת היח"צניות. בינתיים מעמד הביניים תופס מקום. ומי יבוא לראות את לפיד אם לא מעמד הביניים?. במודיעין הרי הוא קיבל את הנתח הגדול ביותר בבחירות האחרונות.
באולם החלו להתרוצץ עדת צעירים עם טי שירטס שחורים של "יש עתיד", אלה כנראה "האחים הצעירים" של מעמד הביניים, החבר'ה האלה בטי שירטס היו נמרצים, תפסו כסאות פנויים והתיישבו. אחד קרא לחבריו "בואו לכאן יש פה חור גדול", כנראה קיבלו הוראה למלא שורות כדי לתת הרגשה שהאולם מפוצץ.
לידי מתיישב בחור צעיר בטי שירט של "יש עתיד". התחלנו שיחה ואז הפתעה: "אני הייתי חרדי מקריית ספר", הוא אומר לי בשיא הרצינות, "מה אתה עושה כאן בכלל?", אני המום. "לא, לא, אל תדאג, חזרתי בשאלה, אני גר היום בתל אביב ובאתי לראות את יאיר".
כשהלפיד מגיע קצת אחרי שמונה וחצי, מלווה בשני ח"כים מסיעתו (רות קלדרון והרב החרדי דב ליטמן), החוזר בשאלה שלידי מתלהב ומוחא כפיים בטירוף. אני לא יכול להשתחרר מההרגשה שאולי לפיד ייקח גיטרה ביד ויתחיל תיכף לשיר כמו ב"גנקי". גם כך האולם רועש, אבל לא בהגזמה. כמה חבר'ה (אלה עם הטי שירטס) רוקעים ברגליים וצועקים "וואו, וואו..!!!, כאילו הרולינג סטונס הקדימו את בואם לישראל. שאר "מעמד הביניים המודיעיני" תקע בהם מבטי בוז.
לפיד, לבוש בטי שירט כהה וז'קט תואם (שהם כנראה מדי הייצוג הרשמיים של "יש עתיד"), לקח מיקרופון, מדד את הבמה בצעדים מהירים לכאן ולכאן ואחרי שכולם נרגעו מההתלהבות אודות המנהיג שהגיע לפרובינציה המודיעינית – השואו התחיל.
הלו, זה חיים?
כמו אצל כל סטנדאפיסט מתחיל, לפיד יודע שצריך לפתוח בבדיחה טובה עם שורת מחץ וכך הוא בוחר את שחר מי און יו"ר "יש עתיד", במודיעין כקורבן הראשון לבדיחה: "מאז הבחירות, שחר גם ישן עם העניבה", צוחק לפיד ותוקע מבט בשחר הלבוש בקפידה ומעונב. הקהל מתפקע, גם שחר צוחק וכולם נכנסים לאווירה הנכונה.
לפיד מזכיר מטיף דתי בארצות הברית שמלהיב המונים בשידורי הטלוויזיה. האיש שוחה בתקשורת, חי תקשורת, יודע לדבר ולתת שואו, אמן ביחסי ציבור ובאמת אדם סוחף, רק שהוא עשה טעות אחת שלקח על עצמו תיק כמו האוצר. אבל גם כך לפיד מראה שהוא קוסם בתחומו ולמרות שאלות קשות שמתחילות לעוף לעברו, החיוך השרמנטי שלו מצליח למוסס רבים, ובעיקר רבות מהשואלות.
כשיש פתאום התעקשות מצד מישהו בקהל לחזור שוב על משפט קשה כמו "הבנים שלנו משרתים ובישיבות ההסדר משרתים חצי תקופה אז אל תגיד שיש שוויון בנטל" – מזדעקים תומכיו וצבא עוזריו בקריאות תמיכה וניסיון השתקת השואלת בקריאות נגד: "הוא היחיד שאומר לנו אמת", צועק מישהו שעומד במעבר לעבר שואלת אחרת שלא הבינה למה היא לא גומרת את החודש והעיזה לשאול את שר האוצר מה לעשות.
שר האוצר מסביר לשואלת ש"עם ישראל מתחלק לשניים – אלה שלא גומרים את החודש ואלה שלא יודעים איך להתחיל את החודש. אנחנו צריכים לדאוג לכולם". פרץ מחיאות כפיים מבליע את סוף המשפט ולפיד מצביע על מישהי: "מה השאלה שלך?" האישה, שהציגה עצמה כאם חד הורית, מבקשת לדעת מתי תוכל לרכוש דירה. לפיד מרצין ומנסה להסביר לה שהוא משתדל.
באמצע ה"מופע" מבליח ראש העיר ביבס, שבדיוק חזר מארצות הברית ובא לומר שלום לידידו, שעשה לו מנהג להגיע למודיעין כל כמה שבועות. ביבס ולפיד התחבקו וגם ביבס ניסה את כוחו בבדיחה לקהל: "שמעתי שלפיד עובר לליכוד!".
אחרי ההפסקה המתודית חזר ללפיד לאוהדיו. ים הידיים שהתרומם בכל פעם כשלפיד קרא "כן" והזמין שאלות מהקהל אילץ אותו – על תקן סדרן עבודה – לקבוע תור. בנות חינניות עם מיקרופון אלחוטי זינקו בכל פעם לשואל התורן ותקעו בידו את המיקרופון.
לבסוף גם לפיד נשבר והודיע שליהיא מחכה לו בבית ושהוא צריך לחתוך: "וואו כל כך הרבה שאלות?", הוא תהה בקול ואז, כשתומכיו לא הבינו את הרמז, לא היתה לו ברירה. "רק עוד שאלה אחת. אתה!" הוא הצביע לעבר מישהו. "ואחר כך שאלה אחרונה, וזהו". היה כיף.
(צילום: אינגריד מולר)
