"יש משפחות שמתביישות ומבקשות שנשאיר את החבילה מחוץ לדלת"

איילת לוין
2015-02-17 00:00:00
2015-02-17 00:00:00

מירב הרשקו ואיילת ליברמן אברהמי, תושבות העיר, החליטו להיחשף במטרה להעלות את המודעות למצב הכלכלי הקשה שחלק מהמשפחות במודיעין מגיעות אליו. הן נמצאות בקשר ומסייעות לכמה עשרות משפחות במודיעין, להן הן מספקות חבילות שבועיות של מזון ומצרכים אחרים הכרחיים. משפחות אלה מייצגות רק חלק מהתמונה הגדולה. לדבריהן, יש עוד עשרות מקרים דומים להם בעיר וכל יום הן מקבלות "קריאה" חדשה.

בדרך כלל תושבי העיר נרתמים לעזרה, אבל היו גם מצבים שבהם אלמלא פנו השתיים לבעלי עסקים – היו משפחות במודיעין שהיו נשארות בלי אוכל לשבת. מקרר ריק, כמו בצילומי האילוסטרציה. "יש תחושה שמודיעין היא סוג של בועה", מסבירה ליברמן אברהמי. "בשנים הראשונות הרבה אנשים הגיעו לכאן כדי לשדרג את רמת החיים שלהם. עברו למקום פריפריאלי עם מחירים שפויים, הם הגיעו מבת ים, רמלה, לוד ואחרי כשש שנים יוקר המחיה עלה משמעותית. הרבה עזבו במהלך השנים ואני מכירה את הנתונים. זה, יחד עם אחוזי גירושים גבוהים ומצבי משבר, מובילים למצבים קשים מאד".

מה מאפיין משפחות אלה?

"יש מכל הסוגים, אמהות או אבות חד הוריים, קשישים, אנשים שחיים בגפם, הורים לילדים, משפחות בהן שני ההורים עובדים אבל נקלעו לחובות כבדים ולא נכנס כמעט כסף הביתה, משפחות עם ילד או שניים או עם חמישה… זה משתנה. ויש המון מצבים כאלה. לחלק מהמשפחות אנחנו שולחות חבילות באופן קבוע וחלק בהתאם לסיטואציה. הרבה מקרים שמגיעים אלינו הם מקרים דחופים, מקרים שלמשפחה לא היה זמן אפילו ליצור קשר עם הרשויות ונמצאים בצרה או כאלה שלא מקבלים מספיק עזרה מהעמותות ומהרווחה. אנחנו פועלות מהר ומקדמות פעילות של תושבים למען תושבים. חשוב לנו להעלות את המודעות בקרב תושבי מודיעין למצב והצורך בתרומות. לא מעט פעמים התושבים נרתמים ובזמן צוק איתן אף נשארו עודפים שחילקנו. אבל יש פעמים, כמו בשבוע האחרון, שהיינו צריכות להידפק על דלתות של בעלי עסקים שיתרמו כל מה שביכולתם. אנשים לפעמים מתייגים כמענה לפוסטים שאנחנו מעלות בפייסבוק את אחת העמותות ובזה זה נגמר. אנחנו לא שומעים מהם. לא היה לנו מה לתת. לא ראינו עצמנו אומרות לאנשים האלה 'מצטערת. אין לי'. הגענו למצב שאם לא היינו עושות זאת ומגיעות לבעלי העסקים בחמישי בבוקר – שתי משפחות לפחות היו נשארות בסוף שבוע בלי כלום".

איך אתן מגיעות אליהם?

"אילן בן סעדון פונה אלינו במקרי SOS. חלק פונים אלינו בהודעות פרטיות בפייסבוק, דרך טלפונים, הודעות. יוצרים איתנו קשר כל יום. אנחנו מפרסמות את הבקשות לתרומות בקבוצות הפייסבוק של העיר כמו 'מודיעין שלנו', 'אמהות ממודיעין' ואחרות. לרוב מפנים אותנו למשפחות כאלה והם לא מבקשים ישירות, השכנים מתקשרים. אילן כמו שאמרנו, מכרים. יש משפחות שמתביישות ומבקשות שנשאיר להם את החבילה מחוץ לדלת".

לא "סוגרות" חובות

איך התחיל שיתוף הפעולה ביניכם והסיוע למשפחות נזקקות?

איילת: "אנחנו מכירות שנים רבות דרך הילדים ודרך העבודה שלנו במערכת החינוך בעיר".

מירב: "הפעם הראשונה שחברנו יחד לנתינה הייתה בתקופת צוק איתן. לפני זה כל אחת מאיתנו תרמה לקהילה איפה שרק יכלה. אני בקשר הדוק עם בן סעדון מספר שנים ועזרתי כשהתאפשר לי, בעיקר חלוקת מזון בתקופת החגים או מקרים דחופים".

איילת: "אני מכרה של משפחת קידר. כשדולב נהרג התחלנו לאסוף מאנשים סכום של חמישים שקלים כדי לקנות מוצרי מזון, אבל אז הבנו שהצבא נותן המון כסף ואוכל לא צריך שם. אז אספתי מקבוצת חברות כסף והלכתי לקנות לילדים צעצועים ומשחקים שיהיה להם קל יותר להעביר את השבעה".

מירב: "יומיים לאחר מכן סרן נתן כהן נהרג. אני מכירה היטב את בת זוגתו, טל, ומיד שאלתי אם אני יכולה לעזור בסידורי השבעה והיא הפנתה אותי לדוד שלו.  הדוד אמר שהם נמצאים באנדרלמוסיה ולא יודעים איך להתחיל את השבעה. הם ידעו שהצבא יעזור אבל לא ידעו מימינם ומשמאלם. אמרתי לו ' תגיד לי מה צריך ואני מבטיחה שאדאג לך'. הוא נתן לי רשימה והעליתי פוסט בקבוצות בפייסבוק. הייתי באותו יום בבית חולים בגלל אירוע במשפחה ואיילת הציעה לעזור. עשרות יצרו איתנו קשר, זה היה מדהים, אי אפשר היה להיכנס אלינו הביתה. נשאר המון אוכל. נסעתי פעמיים לעזה להביא משלוחים ועדיין נשארו כמויות של מצרכים. התקשרתי לאילן לשאול אם יש משפחות שזקוקות לעזרה והוא קפץ על ההזדמנות וככה זה התגלגל".

מה יש בחבילות שאתם מעבירות למשפחות?

"מוצרי מזון יבשים, בשר, דגים ומוצרי חלב, מוצרי ניקוי ומוצרי היגיינה. איילת חשבה שלא צריך להתמקד רק במזון אלא גם במוצרי קוסמטיקה בסיסיים, כמו שמפו וסבון או מוצרי ניקוי שלא תמיד המשפחות יכולות לאפשר לעצמם לקנות. במיוחד האחרונים שהם יקרים יותר ממזון".

עם כמה משפחות כאלה אתם בקשר?

"בין 15 ל-20. זה משתנה אבל אנחנו לא מחלקות חבילות לכל המשפחות האלה כל שבוע, תלוי בסיטואציה. חלקן סיטואציות חדשות שצצות, בשבועיים האחרונים חילקנו כל סופ"ש לשש-שבע משפחות ויש שבועות שלשתיים או שלוש. אין שבוע שלא יוצרים איתנו קשר ומבקשים עזרה. כל יום נפתחות 'קריאות' חדשות. חשוב לציין שאנחנו לא מכסות חשבונות. אם למישהו יש חוב למשל לחברת חשמל של אלפיים שקלים – אנחנו לא נכסה אותו. יש מקרים נדירים שפונה אלינו תושב שרוצה לתרום אבל אומר שאין לו זמן לקנות את המוצרים והוא רוצה לתת סכום כסף מזומן, אז אנחנו קונות בכסף הזה מצרכים".

יש סיפורים מהזמן האחרון?

"אנו מסייעות עכשיו לאישה שנמצאת בתהליכי פרידה מבעלה. הבעל השאיר אותה עם ארבעה ילדים ורוקן את חשבונות הבנק שלהם. היא אישה עובדת, אבל גם את הכסף שהיא מרוויחה הוא משך, והשאיר אותה בשבוע הגשום והקר ביותר בשנה בלי כלום. האם והילדים באותם ימים ישנו כולם באותה מיטה כדי להתחמם, שתינו בכינו בטלפון לאחר השיחה איתה. בשבוע הראשון היא התאכסנה אצל אחותה. בשבוע השני אצל ההורים., אבל היא לא סיפרה להם את כל הסיפור. היא עדיין מחכה שהוא יחזור והם לא יכולים לסייע לה כלכלית. ארגנו להם סל מזון, ביגוד, שמיכות, אחד מחברי קבוצת 'מודיעין שלנו' תרם תנור חימום ומיחם לשבת.

"מקרה אחר הוא של אב חד הורי שלו חמישה ילדים. הוא מגדל אותם לבד. הוא עובד, אבל זה לא מספיק לשום דבר. הוא למשל התחיל תהליך עם הרווחה, אבל הם זקוקים לעזרה נוספת. אי אפשר להתקיים מחבילת מזון שמגיעות מהרב סגל, שלעיתים מגיעות פעם בחודש ואף בתדירות גבוהה יותר. ואני יודעת את זה ממקור ראשון.  בגלל זה חשוב לנו לקדם ולהעלות למודעות את העשייה של אזרחים למען אזרחים. בשבוע שעבר אילן הפנה אליי הומלס…"

יש במודיעין הומלסים?

"כן. מדובר בגבר, בשנות החמישים לחייו, שמתגורר ברכבו. הכרתי גם זוג עם ילד שגם הם חיו תקופה ברכב שלהם".

איך הם הגיעו למצב הזה?

מירב: "יש מקרים שאנחנו יודעים כי מספרים לנו. אבל אם לא, אני לא שואלת. אני מעדיפה לא לדעת כי כשאנחנו כן שומעות את המקרים זה קשה, אנחנו לוקחות ללב. מאז המקרה שקרה בפסח שעבר אני משתדלת שלא להיות מעורבת רגשית. הזוג שחי תקופה עם הילד ברכב קיבלו דירה. אילן התקשר וסיפר לי בתמציות על מקרה חמור שחייבים לעזור להם במהירות ולמלא את המקרר. תוך שעתיים אספנו כמות יפה של מצרכים והגעתי אליהם הביתה. התכוונתי להשאיר את החבילה מחוץ לדלת ושמעתי צעקות וצרחות מתוך הבית. לא ידעתי מה לעשות. ידעתי שיש בפנים ילד והתלבטתי אם להיכנס או לא. ביקשתי מהבת הקטנה שלי שבאה איתי הרבה לחלוקת חבילות לחזור לרכב. החלטתי להיכנס. הקירות היו מטונפים, כל הבית היה כאוס. הילד היה על הידיים של האבא והאמא צרחה 'הוא הכה אותי, הוא אנס אותי'. מאז אמרתי לעצמי לא לשאול שאלות ולהיכנס יותר מדי לפרטים".

העיקולים אוכלים הכל

השתיים מספרות על מקרים שחושפים את ה"בטן הרכה" של מודיעין. או אם תרצו – החצר האחרוית של עיר השפע. ניצולת שואה שעברה לפני מספר שנים מירושלים למודיעין עם בעלה. בן זוגה נפטר לפני מספר שנים ובנה שעזר לממן אותה נפטר מסרטן. היא קונה במכולת השכונתית, אבל לא משלמת ונוצר שם חוב מאד גדול שהולך וגדל, אנחנו משתדלים פעמיים בשבוע למלא לה את המקרר. מירב: "במקרה אחר, זוג מבוגר בשנות ה-60 לחייו, הבעל אחרי ניתוח ולא יכול לעבוד הוא התחנן בפנינו לאוכל. אם במקרה הקודם הבעל עשק את האישה, מקרה אחר הוא של אישה שהכירה גבר חדש לאחר גירושיה והוא עשק אותה, השאיר אותה בלי כלום ויש לה ילד עם מוגבלות פיזית. היא נשארה בלי מכונת כביסה והייתה מכבסת אצל השכנים. לא חסרים מקרים כאלה".

 

"באחד הבתים פתחה את הדלת ילדה בת הארבע ואמרה 'אמא הנה המלאך הגיע'

איילת: "חלק מהזוגות שמפנים אלינו נקלעו לחובות גדולים. למשל זוג הורים לשלושה ילדים, שניהם עובדים, האב חוזר בסביבות שמונה בערב והאם עובדת בשתי עבודות. יחד נכנס להם לבנק כאלפיים שקל בלבד, בגלל עיקולים. אז נכון, יש שיגידו בעיה שלהם, אבל המצב הוא שהם זקוקים לעזרה. ישנם מקרים של זוגות שבבעלותם עסק או לאחד מהם והם פושטים רגל. באחת המשפחות שאנחנו בקשר איתן, הבעל נכנס לחובות גדולים בגובה של למעלה משלושה מיליון שקלים".

המצב הוא באמת רעבים לפת לחם?

איילת: "בהחלט. אנשים מקבלים אותנו בדמעות של אושר. באחד הבתים פתחה את הדלת ילדה בת הארבע ואמרה 'אמא הנה המלאך הגיע'".

מירב: "בבית אחר ילדה בת עשר פתחה את הדלת ואמרה 'סליחה שפתחתי את הדלת. חיכיתי לך. הייתי רעבה'".

(צילום פרטי)

כתבות נוספות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

המשך קריאה »

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

המשך קריאה »