שנה לאחר שנרצח במסיבת הנובה יחד עם בת זוגו, יקיימו השבוע בני משפחתו של שגב שושן ערב הנצחה לזכרו בבית יד לבנים, בה יוצגו צילומים פרי עדשתו של הצלם הצעיר.
שושן, בן 28 במותו, למד בתיכון עירוני ב' במודיעין ונרצח יחד עם בת זוגו מספר שבועות בלבד לאחר שעברו להתגורר יחד בעיר. השניים נרצחו בשעה 07:39 באותה שבת שחורה מירי מחבלי חמאס על רכבם בעת שניסו להימלט מזירת הטבח.
אתי כהן, אמו של שושן, שהתמחה במגוון תחומי צילום מצילום משפחות ואירועים ועד לצילום טבע, סיפרה השבוע: "לאחר הרצח הגיעו אלינו סיפורים מדהימים על שגב שלנו, על כמה שהיה אדם עם נתינה אין סופית. לקוחות שלו הגיעו בהמוניהם לספר לנו עד כמה שהיה לא רק צלם, אלא גם נשמה עם לב ענק".
עוד סיפרה כהן כי "הוא היה ילד מאוד חביב ואהוב. אחרי הצבא הוא גילה את עצמו כצלם מוכשר, הוא צילם אירועים ובנוסף הוא היה אמן. מטרת התערוכה היא להראות את הצד האמנותי שלו. הוא צילם נופים בעולם ובארץ בכל מיני סגנונות של צילום. במחשב שלו הייתה תיקיה שנקראה 'תמונות לתערוכה'. כשגיליתי אותה היה ברור לי שנעשה תערוכה עם הצילומים האלה לזכרו".
מה עוד צפוי בערב ההנצחה?
"בערב הזה בעצם יהיו תמונות שלו באולם, ובאמצע האולם יהיה מיצג קטן של נובה שיכלול את האוהל שלו ואת התיק שלו שהחזירו לנו. זאת תהיה הפינה של אניטה ושגב, סיפור של זוג אוהבים שרק עברו לגור ביחד. בנוסף, נדבר אנחנו המשפחה, ידבר גם נציג של הלקוחות שלו אותם צילם, ידבר נציג של החברים שלו וגם נציג של עמותת צ'יימס שבה שגב התנדב וצילם אותם בחגים בהתנדבות. בנוסף, יגיע זוג חברים שהיו איתם במסיבה עד הרגע האחרון, יספרו מה היה איתם ויענו על שאלות. יהיו גם נגנים שיופיעו בהתנדבות ופינת הנצחה שחברה שלו תעשה".
כאמור, את הצילומים שייעד שושן לתערוכה מצאה אמו לאחר מותו, במחשבו האישי, מה שהיווה מבחינתה סימן. "כשמצאתי את הצילומים האלה הרגשתי כאילו שהוא הוביל אותי לעשות את התערוכה הזאת. ישר היה לי בראש שאני לוקחת את כל הצילומים שלו ועושה תערוכה למענו, ומגשימה את מה שהוא רצה לעשות. כל המשפחה נרתמה לתערוכה הזאת. אנחנו הורים גרושים, אני ודוד אבא שלו, ויש לשגב אחות גדולה ושני אחים למחצה. אנחנו עושים את זה ביחד למענו".
כפי שציינה כהן, מאז מותו של הבן היא מתוודעת לעוד ועוד לקוחות שלו, המספרים על אישיותו המיוחדת. "בשבוע שעבר הזמינו אותי לבית חב"ד ברמת אביב, הוא היה צלם הבית שלהם. הוא היה שם לפני שנה ועשה מגנטים לילדים, ועכשיו הם הזמינו אותי ועשו את אותה פעילות לזכרו. היה לו הרבה קסם, טוב לב, חיוך והומור. הוא היה ילד מבריק עם הרבה חלומות, שאת חלקם הצליח להגשים כמו להיות אלוף הארץ בפיתוח גוף בגיל צעיר. עכשיו אני מגשימה לו את החלום של התערוכה".
איך נראים החיים עכשיו, שנה אחרי?
"הגעגוע הוא חזק. משפטים כמו 'הזמן עושה את שלו' הם לא רלוונטיים. זה יותר חזק ויותר כואב עם הזמן. גם המשפט 'לחיות לצד הכאב' הוא לא נכון. אני אומרת 'לחיות עם הכאב'. הכאב יישאר איתי עד נשמתי האחרונה".