כמו רבים וטובים אחרים, גם ליאור זיידמן ממודיעין חזר לאחרונה משירות מילואים בן חודשים ארוכים, רק כדי לגלות שגם החזרה לחיים האזרחיים תהיה לא פשוטה בכלל. זיידמן, בן 24 העובד כדי-ג'יי באירועים, משרת במילואים כלוחם בסיירת צנחנים. ב-7 באוקטובר הוא וחבריו הוקפצו כבר בשעות הראשונות ללחימה, ופשטו את המדים רק לאחר ארבעה חודשים אינטנסיביים במיוחד.

"היינו בתוך עזה חודשיים וזה היה קשוח", סיפר השבוע, "היו חוויות טובות ופחות טובות. לצערי, נהרג לנו חבר בצוות, איליי לוי. הוא התגייס איתנו אבל תפקד כמ"פ בצנחנים בסדיר, ולצערנו נהרג בחאן יונס. זה מאוד קשה. עכשיו  אנחנו ממש קרובים למשפחה וכל שבוע נמצאים בקשר רציף איתם, מתארחים אצלם כדי לשמר את התחושה וכדי שירגישו שאנחנו בשבילם".

מה עשיתם בחאן יונס?

"אנחנו פעלנו תחת חטיבה 55 והיינו הכוח הראשוני, תפקידנו היה לפלס את הדרך לשאר הכוחות. היינו ממש בקו הראשון, כמו שהתאמנו בסדיר. היו קצת חששות והיו פצועים והרוגים לצערנו, אבל עשינו את המקסימום בכל שלב למרות הכאב ולמרות האירועים הקשים".

אל הבית במודיעין הגיע זיידמן לראשונה רק לאחר 45 יום. "תקופה ארוכה, כן. אחר כך היו קצת התרעננויות, וכשנכנסתי לעזה היה לי חודש וקצת שלא יצאנו. כמו שאמרתי, היו חוויות טובות והיו פחות טובות, אבל בסך הכל זאת הייתה חוויה גדולה. זה מתחיל מהצוות, אם הצוות שלי מהסדיר לא היה שם זה היה שונה לגמרי. זה יתרון ענק שאנחנו ביחד כבר מהסדיר ומכירים אחד את השני והמשפחות בקשר רציף. הכל הרבה יותר קל".

כאמור, לאחר ארבעה חודשים פושט זיידמן את המדים, ואז מתחיל האתגר להרים את העסק מחדש, לאחר שהיומן התרוקן מאירועים מתוכננים. "היה די קשה לחזור לעסק, בעיקר בתקופה הנוכחית", הוא מספר. "יש את החטופים, שלא שוכחים אותם. כל יום בחדר כושר אני נותן את האקסטרה, כדי שאוכל לתת את המקסימום אם אצטרך לחזור ללחימה. זה תמיד יושב לי בראש, תמיד אני מוכן פיזית אם יקראו לנו שוב. וכמובן, אתגר נוסף הוא שהתפקיד שלי הוא לבוא ולעשות שמח בתור די-ג'יי בימים קשים אלה. זה קשה, אבל אני מאמין שצריך להראות שאנחנו לא נשברים. אני לא אומר לחגוג ולשמוח כמו מטורפים, כי יש לנו חטופים ומפונים, אבל צריך להראות את המורל שלנו גם לעולם וגם לאויבים שלנו. שלא שברו אותנו, שהחיים שלנו ממשיכים למרות הקשיים הגדולים שיש לנו במדינה. חשוב להראות שאנחנו כאן, לא זזים וממשיכים את השגרה שלנו כמה שאפשר. אז כן חזרו האירועים, ועדיין אני מקווה לקצב יותר גבוה ואני עדיין בונה את עצמי".

לסיכום מבקש זיידמן מתושבי העיר לפנות אליו. "אני מגיע לכל מקום בארץ, ואם צריך גם לחאן יונס", הוא אומר בחיוך, "העיקר לבוא ולעשות שמח, ולהרים לאנשים באירועים שלהם. זאת האהבה שלי בסוף. רק צריך שירימו טלפון ואני מגיע".