שנים רבות לאחר שהתגורר בקיבוץ חולית במסגרת שירותו בגרעין נח"ל, סוגר בימים אלו עידו גרונר ממודיעין מעגל מרגש.
גרונר, איש טלוויזיה ותיק ועד לאחרונה הבמאי הראשי של כאן 11, עובד כעת על סרט דוקומנטרי על סיפורו של הקיבוץ בעוטף עזה מאז ה-7 באוקטובר. "הקיבוץ נפגע מאוד ב-7 לאוקטובר, הוא אחד מחמשת הקיבוצים שנפגעו הכי הרבה ביחס לגודל האוכלוסייה. זה קיבוץ קטן של 200 איש, ונרצחו בו 15 תושבים. אני נמצא בקשר עם הקיבוץ ועובד על סרט תיעודי שילווה את כל תהליך השיקום, עד החזרה לקיבוץ. כרגע הם נמצאים בעין גדי ויעברו לקיבוץ רביבים בהמשך. הם נמצאים במאבק הישרדותי. בגלל שזה קיבוץ קטן, בלי יחסי ציבור ובלי מפעלים גדולים, גם ככה הוא היה תמיד על סף סגירה. זאת מלחמת הישרדות ולא ברור עתידו. חלק לא ירצו לחזור והמצב לא פשוט. אני עוקב אחריהם, מנסה להרים את הסרט ולהשיג מימון. מאוד בעייתי להגיע לקיבוץ, כי זה שטח צבאי סגור וכרגע קשה להגיע לשם, אבל כבר נפגשתי עם החברים ואני נמצא בשלב התחקיר והפיתוח של הרעיון. אני מקווה שהקיבוץ הזה יחזור, וזה יהיה הניצחון שלהם".
גרונר (בן 53, גרוש+4), ניהל עד לאחרונה קריירה טלוויזיונית עניפה וארוכה. במשך שנים רבות שימש כבמאי בחדשות ערוץ 2, ובמהלך אותן שנים גם יצר מספר סרטים תיעודיים, ביניהם "משפחת פרקינסון" ו"קטמון-ברצלונה". לפני מספר חודשים, רגע לפני המלחמה, החליט גרונר לעזוב את עולם התקשורת, ופנה למסלול חדש כמאמן אישי.
"התפטרתי והחלטתי לעשות שינוי בקריירה ולהיות עצמאי", סיפר השבוע. "למדתי אימון אישי והיום אני עושה את צעדיי הראשונים בתחום. במקביל, נשארתי גם בתחום של הבימוי, הפקות וסרטים, אני מתכנן לעשות שילוב בין התחומים. אני רוצה לעשות אימון דרך סרטים, משהו שלא כל כך קיים היום, ואני רוצה להרצות וללמד קולנוע דרך עולם המודעות ובעצם לחבר בין התחומים, שאני מוצא שיש ביניהם קשר".
מה בעצם גרם לך לעשות את השינוי?
"התחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו מה אני רוצה מעצמי, לאן אני רוצה להגיע, האם אני עושה את מה שאני אוהב, האם אני רוצה שינוי. לאט-לאט התחלתי לעבור שינוי של התפתחות אישית, שהוביל אותי יותר ויותר למודעות עצמית, ובעצם הבנתי שכדי לעשות שינויים בחיים ולהגיע מקום שאני רוצה להיות בו צריך לעבור מסע. צריך לאזור אומץ ולהתחיל לעשות את מה שאני רוצה לעשות, ולא מה שמצפים ממני לעשות. התחלתי את המסע הזה, התחלתי לעבור תהליכים, למדתי כל מיני קורסים, קראתי ספרים, עשיתי סדנאות, וככה הגעתי לאימון והתחלתי להבין ולעבור את התהליך שגרם לי להיות במקום שאני רוצה להיות בו".
במסגרת אותו תהליך הגיע גרונר גם להבנה שהוא רוצה לעזור לאנשים אחרים לעשות את המסע הזה. "יש לי את היכולת לעזור לעשות שינוי, ולכן החלטתי שאני רוצה להתמקד באימון. לשם כך הייתי חייב לעשות שינוי ולעזוב את העבודה. זה שינוי לא קל, עזבתי עבודה מאוד טובה שהייתי מאוד מוערך בה. זה לא קל, אבל זה בדיוק מה שקורה לרוב האנשים – הם מפחדים לעשות צעדים כאלה. זה מפחיד מאוד, אבל מבחינתי אומץ זה לא חוסר פחד, אלא זה להיות עם הפחדים וללמוד לחיות איתם. זה בעצם מה שאני עושה – אני לא מתעלם מהפחד, אני מכיר בו אבל לא נותן לו לנהל אותי. אני בעל הבית. יש הרבה אנשים שהם לא בעלי הבית של עצמם. אני מנסה באימון לגרום לאנשים להיות בעלי הבית של עצמם, ולא של הדפוסים ותת המודע שלהם".
