גאים להיות ישראלים

יהודה גולן
2015-06-07 01:00:00
2036-06-04 02:31:00

"היתה לנו תחושה עצומה של שליחות וגאווה גדולה להיות ישראלי בשעות הקשות האלה" אומר סגן אלוף ד"ר אילן גרין (39) ממודיעין, ראש מערך רפואת המשפחה בצה"ל, שהוקפץ לאחר רעידת האדמה  לנפאל, ביחד עם טונות ציוד שהכילו בית חולים שדה שלם. הוא וצוות גדול של אנשים טסו במשלחת להרי ההימלאה ובתוך שעות ספורות הקימו את בית החולים בעיר הבירה קטמנדו והחלו לטפל במאות הפצועים שזרמו למתחם הבית חולים.

אבל לא רק אנשי קבע מחיל הרפואה היו במשלחת אלא גם אנשי מילואים (רובם עובדים במערכת הבריאות האזרחית כך שעבורם זאת עבודה דומה רק במדים) כמו אלון יורמן ממודיעין. בימים רגילים הוא אח בחדר המיון בבית החולים אסף הרופא. בנפאל הוא המשיך בעבודתו הרגילה כאח חדר מיון, רק עם מדי צה"ל "ופחות אמצעים שיש לנו בחדר המיון בבית החולים. בית החולים הצבאי שצה"ל הטיס לקטמנדו מהווה את שיא השיכלול שראו בהרי ההימלאיה הגבוהים. לאחר התארגנות בת כמה שעות וטיסה ארוכה נחתו כ-140 חברי המשלחת בקטמנדו הפגועה לתוך שדה תעופה קטן ומיושן שנראה כמו שדה דב לפני שנים רבות.

פרוסים בשטח

משלחת צה"ל פעלה במשך 17 ימים באזור העיר קטמנדו, בעקבות רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בנפאל ב- 25 באפריל 2015.

עם היוודע מימדי האסון, כשהחלו להגיע לישראל הדיווחים מקטמנדו, הורה משרד ראש הממשלה להתחיל להתארגן ליציאה לנפאל. צה"ל נערך לשליחת משלחת חילוץ ורפואה לקטמנדו, וכך במוצאי שבת, כיממה לאחר הרעידה הראשונה, יצא כוח החלוץ לנפאל כדי לראות מה בדיוק קרה שם ואיזה סוג סיוע נדרש כדי להפיק את מלוא התועלת וכדי להכין את כל הנדרש לקראת הגעת המשלחת כולה.

כח החלוץ החל מיד עם הגיעו בסקירה מקיפה של האזורים הפגועים, אופי הפציעות של האנשים, כמות הנפגעים.

ביום שני בבוקר, 27 באפריל, עלו על מטוס אל על כ-270 אנשי המשלחת שכללה את אנשי יחידת החילוץ של פיקוד העורף ומשלחת רפואה בהם מנתחים, רופאים, אחיות ואנשי צוותי רפואה. המשלחת הקימה בית חולים שדה והעניקה סיוע רפואי לנזקקים, לתושבי נפאל ולישראלים ששהו במקום בעת האסון.  בבית החולים שהוקם טופלו כ-1,600 נפגעים, בוצעו 85 ניתוחים, 6 לידות קיסריות ו-2 לידות רגילות.

אנשי פיקוד העורף היו אלה שפעלו לחיפוש ולחילוץ לכודים תחת ההריסות. כמו כן, משלחת צה"ל סייעה במאמצי איתור אור אסרף ז"ל והבאתו לקבורה. המשלחת פעלה בשיתוף עם משלחות נוספות, הממשל הנפאלי והצבא המקומי.

לאחר הערכת מצב שהתקיימה בראשות מפקד פיקוד העורף, אלוף יואל סטריק, בהשתתפות מפקד המשלחת, אלוף-משנה יורם לרדו, ומפקד בית החולים הצבאי, אלוף-משנה טריף בדר, ובהתאם לצרכי הרשויות בנפאל, הוחלט לסיים את פעילות המשלחת ולהשיבה ארצה. השבוע נפגשנו עם אלון יורמן וד"ר אילן גרין תושבי מודיעין, ששהו כאמור במשלחת הצבאית רפואית, והם משחזרים את מה שעברו מהרגע שבו רעדה האדמה בנאפל. 

איך העסק התחיל?

ד"ר אילן גרין. "ביום שישי בלילה קיבלתי את הטלפון מחמ"ל רפואה בצה"ל ומיד התחלתי לארגן את המשלחת".

מה יש לארגן?

" מדובר בעניין התנדבותי, יש לי ברשימה עשרות רופאים שרובם בתפקידים בבתי חולים בארץ ואני חייב להתקשר אליהם ולקבל אישור לצרפם".

ההיענות הייתה גדולה?

"ודאי. בדרך כלל נענים יותר ממה שאנחנו צריכים לשלוח. סך הכל היו בבית החולים 122 אנשי רפואה מהם 40 רופאים ובנוסף אחים אחיות ועוד בעלי תפקידים".

איך מתארגנים לכזאת משימה מבחינה אישית? מה לוקחים?

"מטבע הדברים אתה מנסה לקחת מה שאפשר כי לא ידענו מה בדיוק קורה שם, אז מארגנים תיק אישי ולא שוכחים את הדרכון".

למה צריך דרכון בנסיעה כזאת?

"כל יציאה של בית החולים לחו"ל מחייבת דרכון, אבל ברור שאתה לוקח איתך ציוד אישי וחוץ מזה יש גם ציוד של המשלחת שעולה על המטוס".

מה למשל?

"מים מינרליים…אתה לא יודע מה מצב המים שם, אז לוקחים ארגזים".

מה היה מצב המים שם?

"הנהר המרכזי הוא גם הביוב גם השתיה וגם המכבסה".

מה אכלתם שם?

"בעיקר קבנוס" ד"ר גרין צוחק, "נכון שאכלנו הרבה קבנוס אבל יש למשלחת אנשי מנהלה, ויש להם תקציב בדולרים שקיבלו מהצבא ופשוט הולכים וקונים של מוצרי מזון בסיסיים וטבחים בישלו עבורנו אוכל".

ואיך ישנתם?

"בתוך אוהל סיירים כזה של שניים. בתוך שלולית ומים זורמים מסביבך. מקלחות לא ראינו, שבוע ראשון בכלל לא התרחצנו. בשבוע השני התקנו כבר אוהל מקלחות, התקנו ראש מקלחת ותלינו על קרש גבוה וככה עמדנו והתקלחנו".

סליחה על השאלה אבל איך משתמשים בשירותים בנפאל בשעת אסון כזה?

"בנפאל לא שמעו על שירותים כימיים, ולא היו שם שירותים, אז אילתרנו, לקחנו כיסא חתכנו באמצע חור וככה סידרנו שירותים".

פיקוח נפש דוחה שבת

שניכם חובשי כיפות, מה עושים בשבתות?

ד"ר גרין: "היו לנו משגיח כשרות ורב והיה בית כנסת וכמובן עשינו קבלת שבת, והיו תפילות כולל המטיילים הישראליים שאין להם שום קשר לדת, עמדו והתפללו. עשינו סעודת שבת, שבה השתתפו 400 איש כשהמשלחת מנתה רק 270, פתאום צצו ישראליים משום מקום ובאו לחגוג שבת".

המשכתם לעבוד גם בשבת?

אלון יורמן: "ודאי. בשבת בבוקר באמצע תפילת שחרית יורד מסוק ומגיעים פצועים ואז כולם רצים למיון ומתחילים לטפל בפצועים".

את בית החולים מיקמו בדיוק ליד בית חולים צבאי של הצבא הנפאלי, פשוט כי היה שם מקום וגם כי הוא היה כבר מלא והם רצו שמקרים קשים יועברו אלינו. בית החולים הוקם במהירות ולא עבר זמן רב ובית החולים התחיל לפעול. אנשי הצבא הנפאלי פשוט עמדו והביטו על חברי המשלחת בתימהון ולא הבינו איך בתוך כמה שעות צמח לו מכלום בית חולים עם חדרי ניתוח, חדר מיון, חדרי יולדות, מכון רנטגן.

מה היתה התחושה באותם רגעים שהתחלתם לעבוד והפצועים הראשונים הגיעו?

יורמן: "האדרנלין עובד שעות נוספות. אתה מבין שזה בעצם המיצוי של כל מה שאתה כאיש רפואה עובד ומתכונן לזה כל החיים".

מה היה הדרייב החזק ביותר שלכם?

יורמן: "מבחינתי ידענו שהיו שם ישראלים, אבל שלא תטעה, גם אם לא היו ישראלים בנפאל, המוכנות שנו לעזור ולסייע היתה בשמיים, אתה כל החיים עובד ומכין את עצמך לדברים האלה, זאת המהות של להיות איש רפואה".

"המשלחת היא חלום של כל איש רפואה, וכל איש רפואה רוצה לצאת במשלחת כזאת" אומר אלון יורמן, ד"ר אילן: "זה המיצוי של כל מה שאתה והכל מתמקד בדבר הזה, זאת רפואת חירום אמיתית, כל הרפואה הדחופה שאנחנו מכירים, זה בדיוק מיצוי העניין, במשלחת מסוג כזה".

ובינתיים יש רעידות משנה באזור, איך עובדים תחת אירועים כאלה?

"כל המשלחת מנתה 270 איש, כולל אנשי חילוץ ואנשי רפואה ואף אחד לא חשב על רעידות המשנה. פשוט המשכנו לעבוד", אומר ד"ר גרין. "הפצועים התחילו להגיע אלינו, היתה שם התרגשות גדולה והנפאלים היו בלחץ, הגיעו גם הישראלים שאת חלקם ראינו בשדה התעופה עם תינוקות פונדקאים וגם פגים וזה לא נעים המצב הזה".

מהר מאד הנפאלים הבינו שבית החולים הישראלי הוא עניין משוכלל ומתקדם הרבה יותר ממה שיש להם שם והתחילו לשלוח אליו גם חולים ולא רק פצועים, כך אחד המקרים הראשונים שבהם טיפלו אלון יורמן וד"ר אילן גרין היה תינוק שנזקק לדיאליזה והיה בסכנת חיים.

ילדים פצועים ואבודים

זוכרים מקרה קשה שהגיע אליכם?  אני שואל ויורמן משיב: "היו הרבה מקרים. בלילה השלישי רופאה שלנו יצאה לסייר בכפרים מחוץ לאזור כדי להביא את הקבוצה של הישראלים שחולצו  מההרים. בדרך לאסוף את 13 הישראלים שחולצו, והיא ראתה ילדה אולי בת 12 מסתובבת בהלם עם מבט מזוגג, כשהיא משוטטת ביער, מבולבלת והיה ברור שיש לה דימום מוחי, היא כתבה פתק והסבירה למקומיים שיש צורך דחוף להעבירה לבית החולים". אחרי שהישראלים חולצו בדרך חזרה לכיוון בית החולים הרופאה אמרה 'בואו נעצור בכפר לראות שהילדה אכן נשלחה לבית החולים', כשהם הגיעו לכפר הם מצאו את הילדה שם".

למה?

ד"ר גרין: "כי לא היה מספיק כסף לאמבולנס ונהג האמבולנס לא רצה להעבירה לקטמנדו, אז הרופאה ושאר אנשי הצוות הישראלי שיצאו למשימת החילוץ אספו מיד כסף ובתוך דקות נהג האמבולנס צץ לפתע ולקח את הילדה לבית החולים".

אלון יורמן קלט את הילדה בחדר המיון ולאחר בדיקה נוירולוגית כולל סי.טי ראש היא עברה טיפול מציל חיים לאחר שאובחן דימום בגולגולת "שבלי טיפול היה ברור לנו שהיא לא היתה נשארת בחיים" מציין ד"ר גרין. אגב אחרי שיורמן וגרין חזרו לארץ, הגיעה אליהם צילום של הילדה כשהיא מתהלכת בריאה ושלמה. "מקרה נוסף היה כשאבא הגיע עם שני ילדים עם שלשולים והקאות. היו לנו שקים עם צעצועים, חלק מהציוד אלה מתנות לילדים צעצועים, ואתה רואה את הילדים עם פנים נפולות ופתאום כשהם מקבלים מתנות וצעצועים והם מתחילים לחייך, זאת היתה שמחה גדולה".

כלומר לא טיפלתם רק בפצועים?

יורמן: "לא ודאי לא. המטרה של בית החולים היה סיוע הומניטרי מכל סוג".

ומה קרה עם הילדים?

"טיפלנו בהם ואז רצינו לשחרר אותם, אבל התברר שהאבא עבר התקף לב. הכנסנו אותו לצינתור ואז אנחנו עם שני ילדים קטנים מה עושים איתם? כמובן שדאגנו לילדים וטיפלנו בהם".

הנפלים סייעו לכם?

"כן מאד, היו רופאים נפאלים שלמדו בישראל בבתי חולים שבאו לעזור, היו סטודנטים לרפואה מקומיים שמדברים אנגלית שבאו לעזור והגיעו גם מטפלות נפאליות שעבדו בישראל ויודעות עברית".

הגיעו גם נפאלים דוברי עברית?

אלון יורמן: "ביום השני הגיעה אלינו נפאלית עם פתק והיא אומרת לנו "אני מחפשת את דגנית", "לא הבנו מה פתאום דגנית ולמה היא מחפשת אותה, ואז היא סיפרה לנו "טיפלתי בסבתא של דגנית בישראל תשע שנים בקיבוץ שדה אליהו". דגנית היתה אחות בחדר המיון שלנו והפגישה בין השתיים היתה מרגשת מאד ומאותה רגע המטפלת הנפאלית לא עזבה אותנו וסייעה בתירגום לנפאלית".

מה קרה עם הנפאלים שבישראל? איך הם יצרו קשר עם בני משפחותיהם שבנפאל?

ד"ר גרין: "היה לנו מקרה מדהים של אישה נפאלית מבוגרת שהגיעה אלינו פצועה טיפלנו בה ואז היא אמרה לנו שיש לה בת בישראל והיא לא מצליחה לדבר איתה והיא דואגת לה. היה לנו טלפון לוויני התקשרתי לבת שלה ואמרתי לה 'אני רופא מישראל אני כאן בנפאל ומטפל באמא שלך והיא בסדר".

מה המקרה הכי קשה שלכם?

ד"ר גרין: "טיפלתי באישה שהיתה תחת ההריסות 130 שעות. צוות של פיקוד העורף חילץ אותה והיא הובאה אלינו במסוק. היא שכבה מתחת לגופה במשך חמישה ימים, והיא הגיעה במצב קשה עם פצעי לחץ קשים, קשיי נשימה ומיובשת לגמרי ועם חור בריאות, היו לה נמקים בעור, דם לא זרם, הועברה לטיפול נמרץ ועברה אפילו השתלת עור, שפלסטיקאי שלנו ביצע, היא עברה הנשמה והחדרנו לה צינור לבית החזה שאיפשר התרחבות הריאות והיא ניצלה".

כי צריך גם לצחוק

מסתבר שבין כוחות הסיוע והחילוץ היו גם כמה ליצנים רפואיים. ד"ר גרין: "חמישה ליצנים רפואיים באו מהארץ. הם פשוט עלו על מטוס והגיעו באמצעות אירגון כלשהו שמימן את הטיסה שלהם ועזרו לנו מאד. זה מבחינתי היה החלק המרגש ביותר לראות את הליצנים הרפואיים הישראליים עוזרים לילדים, שהיו בהלם רציני ופצועים עם עיניים כבויות, והנה פתאום הם התחילו לצחוק ולחייך.

בנוסף הגיעו גם עשרות מטיילים ישראלים שאמרו 'אני חובש קרבי באתי לעזור', והצטרפו אלינו הגיעו רופאים נפאלים ששמעו על בית החולים ובאו לעזור".

היו עוד בתי חולים שהקימו מדינות זרות?

ד"ר גרין: "כן. היו בתי חולים שהקימו הסינים וההודים, אבל לא כל אחד שקורא לעצמו בית חולים, הוא באמת נחשב לבית חולים".

אלון יורמן: "אתה מודה על מה שיש לנו כאן אחרי שאתה רואה את הדברים ששם, פשוט מה שאני לוקח משם איתי זאת התודה הגדולה על מה שיש לנו כאן. מבחינה מקצועית את העבודה בתנאים לא תנאים וההצלחות שלנו להציל בני אדם". וד"ר גרין מסכם את הראיון ואומר: "למדנו דברים חדשים בתחום הרפואה, נתקלנו בדברים חדשים, יכולת האילתור שלנו באה לידי ביטוי, לא היו תרופות והייתי צריך לדעת לאלתר, ואתה עושה תרגילים ושמיניות כמו למשל לקחתי כוס פלסטיק הפכתי אותה למסיכה לונטולין למישהו שיש לו אסתמה ואלה דברים שאתה לא נתקל בהם בארץ. זה הערך המוסף שקיבלתי, אבל מעבר לכל הישראליות, פשוט אחרי כמעט שלושה שבועות בנפאל חשתי גאווה להיות ישראלי".

(צילום פרטי)

כתבות נוספות

שני חשודים נוספים נעצרו בפרשת הנער הנעדר

המשטרה הודיעה בסוף השבוע על מעצרם של שני חשודים נוספים, במקביל להארכת מעצרו של סלמון אברמוב מירושלים, החשוד במעורבות בפרשה. הוריו של קליינרמן: "סומכים על המשטרה שתבצע כל פעולה שצריך על מנת לאתר את מויישי"

עולם בצבעים

יעקב גילה, צייר ממודיעין, השיק לאחרונה תערוכה חדשה במרכז הרב תחומי: "אני מושפע מחלונות ראווה בניו-יורק, מטיול בולענים בים המלח, ממופע ריקוד"

זה עולה לנו

לאן נעלמה המחאה האותנטית? לא הכול ניתן לפתור באמצעות מחאה ברשתות החברתיות

עולם בצבעים

יעקב גילה, צייר ממודיעין, השיק לאחרונה תערוכה חדשה במרכז הרב תחומי: "אני מושפע מחלונות ראווה בניו-יורק, מטיול בולענים בים המלח, ממופע ריקוד"

המשך קריאה »