אל איתי לב, ורעייתו ריעות וילדיו, התוודעו תושבי מודיעין בהמוניהם בעת שמשפחת לב ניהלה קרב על חייו של הבן רווה. תושבי העיר התגייסו למימון הטסתו של רווה למרכז רפואי ייחודי בארצות הברית, בעלות של מיליוני שקלים, ולבם נשבר בעת שהגיעה הבשורה על פטירתו ממחלת הסרטן באוקטובר 2021.
מה שרוב תושבי מודיעין לא ידעו הוא שאיתי לב הוא לא רק אביו של הילד שנכנס ללב של כולנו, אלא גם סופר פורה שהוציא לאחרונה לאור את ספרו הרביעי – "באנשי" (הוצאת מטר). מדובר על רומן פסיכולוגי שבמרכזו שתי דמויות, שירה (באנשי) וטליה, אשר לכאורה אין ביניהן שום דבר משותף. סיפוריהן מתרחשים במקביל, עד למפגש מקרי ביניהן שבו נקלעים הסיפורים לעלילה אחת מרתקת ומפתיעה.
"באנשי" היא דמות במיתולוגיה האירית, שתפקידה לבשר לאנשים על מותם המתקרב. שירה בת החמש עשרה וחצי בטוחה שהיא באנשי, מה שמביע להתנהגות הנתפסת כמוזרה מצידה. בנוסף, שירה חולה במחלה נדירה הדורשת טיפולים תכופים בבית החולים, אותם היא מסרבת לקבל. הסיפור המקביל הוא כאמור על טליה, קצינה בקבע בחיל המודיעין, נשואה ואם לילד קטן, שהיחסים בינה לבין בעלה נקלעו למשבר וכעת היא מחשבת מסלול מחדש.
השבוע סיפר לב, מוזיקאי במקצועו, על הספר החדש: "הוצאתי שלושה ספרים קודם לכן, והספר שהיה לפני באנשי היה סיפור היסטורי מאוד גדול. כשחשבתי לכתוב את הספר הזה רציתי דווקא סיפור אנושי קטן ואישי. אז באנשי זה בעצם סיפור שמתרחש בשני מישורים ומדבר על שתי דמויות נשיות מאוד חזקות – ילדה בת 15 שלאורך כל הספר הקורא לא יודע אם היא באמת אותה דמות מיתולוגית, והסיפור של טליה שהיא קצינת מודיעין מבריקה שהצבא הוא כל עולמה, ובעקבות המשבר ביחסים היא עוברת מסע פנימי. המסע של טליה ושל שירה קורה במקביל, עד שהן נפגשות באופן מאוד מקרי ומשם זה לוקח לסוף מאוד מפתיע ומסקרן".
"פחדתי ממה שאכתוב"
את "באנשי" החל לב לכתוב בשנת 2018, רגע לפני שהחיים המשפחתיים שלו התהפכו עם האבחון כי רווה חלה בסרטן. "כשהתחלתי לכתוב את הספר לא הייתה לי שום חשיבה שאי-פעם אצטרך להתמודד עם מצב דומה בעצמי", הוא מספר, "כתבתי את הספר, סיימתי אותו וחתמתי עם הוצאת הספרים, ואז רווה חלה. כל התחקיר שעשיתי עד אז היה תיאורטי לחלוטין, איך מתמודדים וכולי, ואז רווה חלה. לא נגעתי בספר, לא יכולתי לעשות כלום. עזבתי את הספר כמו שהוא והודעתי להוצאה לאור שאני לא יכול לעבוד עליו. ישבתי לצידו של רווה וכתבתי סדרה קומית, כדי להצחיק אותו ואותי. אחרי שנה, ביולי 2019, רווה סיים את כל הטיפולים והיה נקי מסרטן. חזרתי להוצאה לאור ואמרתי שעכשיו אני יכול לעבוד על הספר. הם הכירו לי את העורכת אילנה ברנשטיין, ואמרתי לה שאני הולך לכתוב את כל הספר מחדש לאור הניסיון שלי".
ארבעה חודשים לאחר הפגישה עם העורכת הגיעה בשורתה האיוב – הסרטן של רווה חזר. "ואז שוב לא יכולתי לכתוב את הספר", מספר לב, "ואז גם נהיה לי עניין שפחדתי שמה שיקרה לדמות הראשית יקרה גם לבן שלי. לא יכולתי להתקדם ושוב הודעתי להוצאה שאני עוצר את כל התהליך, ואז נסענו לארצות הברית כדי לטפל ברווה ולא נגעתי בספר. לא הייתי מסוגל לכתוב את הסוף, נורא פחדתי ממה שאכתוב. אחרי שרווה נפטר חזרנו לארץ להלוויה ואחר כך חזרנו לארצות הברית. בחודשיים הראשונים היינו בתהום, ממש. הילדים חזרו לבית הספר ואנחנו לא יצאנו מהמיטה. היינו בתוך בור שחור, לא מסוגלים לתפקד. אחרי חודשיים בערך, יום אחד התיישבתי במיטה של רווה ותוך ארבעה ימים סיימתי את הספר. חזרתי להוצאה ומשם זה המשיך בדיוק מאותה נקודה. באיזשהו שלב שאלתי את העורכת מה דעתה, והיא אמרה שנכנסו לספר הרבה תובנות חדשות. הרבה דברים שהפכו להיות חלק מהחיים שלי נכנסו לדמות הראשית, לחשיבה שלה, לאמירות שלה. בכל אחת מהדמויות שלך יש משהו ממך. עם זאת, הספר לא מאוד עצוב ולא מפחיד. היה לי מאוד חשוב לא להכניס אנשים למקומות לא נוחים. אז יש בספר תמהיל של גם צחוק, גם רגש, גם מתח וגם הרבה תובנות וכוח. זה המסר העיקרי וזה מה שאני רואה בביקורות ובסקירות, שאנשים מאוד מתחברים לספר, וזה מאוד כיף".
איך שינה הניסיון האישי את הספר?
"כל מה שאנחנו עוברים משנה אותנו וגורם לנו להסתכל על דברים אחרת. מספיק להסתכל על ה-7 באוקטובר, כולנו השתנינו ברגע אחד. ההתמודדות של רווה ושלנו מאוד שינתה אותי בפרספקטיבה על החיים. זה לא ספר שכתבתי על רווה, יש לדמויות חיים משלהם, אבל בכל אחת מהן יש משהו ממני. בסופו של דבר, ראינו שאנחנו לא יכולים לתכנן את החיים, אבל יש לנו את הבחירה איך להתמודד עם הדברים האלה. לקום ולהחליט מה אתה עושה עם זה".
כחלק מתהליך ההחלמה שהם עוברים החלו איתי וריעות להעביר הרצאות, בהן הם מספרים על תהליך ההתמודדות שלהם עם האבל. "הגענו לזה במקרה", הוא מספר, "מישהי כל הזמן שאלה על זה והתחלנו לבנות מופע. באנו לא מהמקום של לספר על רווה, אלא של מה אנחנו רוצים שהקהל ייקח איתו. קוראים למופע 'לנצח במסע שלא בחרנו'. זה מופע זוגי שלא בא לסחוט דמעות, אלא בא להעביר לאנשים מפתחות להתמודדות בדרכים שהפכו להיות אבני דרך שלנו, ובהן אנחנו משתפים את הקהל. מה שתיקחו מפה כדי להתמודד, אשרינו. המופע מצחיק וגם מוזיקלי והוא רץ ממש. יש הרבה הופעות כי הוא באמת נותן לאנשים כוח במקום שלהם. רווה הזיז את המשבצת שלנו וגרם לנו לשתף ולתת לאחרים משהו למסע שלהם בחיים".
ואיך הספר מתקבל עד עכשיו?
"הוא מתקבל ממש טוב וזה מאוד משמח אותי. תוחלת החיים של ספר בחנויות היא חודש וחצי-חודשיים, והתקווה שלי היא שהוא יהפוך לרב-מכר בתקופה הזאת. בינתיים הביקורות מצוינות וקיבלתי סקירות מעולות. אני רק יכול להודות על זה ולקוות שזה יימשך כך, אבל בסופו של דבר העשייה עצמה היא מה שמחזיק אותי. כשאתה כותב ספר הדמויות הן ממש חלק ממך ואני מאוד אוהב את התהליך של הכתיבה והיצירה. זה שם אותי במקום שנותן לי המון כוח ושלווה. הספר מוקדש לרווה, שאמר שהניצחון הוא בעצם ההתמודדות, וכמובן שהוא מוקדש לריעות ולשאר הילדים שלי. עצם ההתמודדות שלנו היא כבר הניצחון שלנו".
