ותודה לפיקצ'ו

גיל ח' עמית
2015-10-08 01:00:00
2015-10-08 01:00:00

כשאלעד פרידמן ומתן צמח השתחררו מהצבא, הם החליטו שהגיע הזמן להגשים את חלום הילדות שמלווה אותם עוד מהימים ששניהם צפו יחד בתוכנית "פוקימון" והוציא לאוויר העולם את הרעיון שאותו הגו יחד עם חבריהם לפני כל כך הרבה שנים. התוצאה – הספר ריZוקו שיצא לאחרונה לאור. הספר המיועד לבני נוער ויוצר עולם שלם של הרפתקאות וספורט חדש שאם זה תלוי בהם, יגיע גם אל העולם האמיתי.

חלום ילדות

פרידמן וצמח, שניהם בני 27, גדלו ברעות והכירו כבר בכיתה ב'. פרידמן מתגורר כיום בתל אביב, לומד הנדסת חשמל והתארס לאחרונה. צמח מתגורר כיום ברמת גן ולומד פיתוח אפליקציות.

"היכרנו בכיתה ב' והמשכנו יחד מאז ועד כיתה י"ב", מספרים השניים. "כשהיינו קטנים צפינו יחד בסדרה "פוקימון". אפשר לומר שהיינו מעריצים של הסדרה. הדבר שהכי הפריע לנו היה שכשהפרק מסתיים אנחנו לא יכולים לצאת החוצה ולשחק בפוקימונים משלנו, לעשות קרבות ולחיות מחדש את הפרק שראינו בצורה יותר מציאותית. רצינו ליצור סדרה שמיד אחרי הצפייה בפרק נוכל לצאת החוצה ולעשות את אותם דברים שחווה הגיבור."

עד כאן נשמע כמו חלום ילדות סטנדרטי למדי. ההבדל הוא שצמח ופרידמן החליטו לעבוד על העניין ברצינות.

"לאלעד היה משחק של רובה לייזר, לייזר טאג, שקנו לו עוד בכיתה ב'." מספר צמח. "היינו משחקים בו אחר הצהריים בבתים וברחוב ונלחמים אחד בשני עם הרובים. זה נתן לנו את הרעיון ליצור משהו דומה." מוסיף פרידמן.

השניים, ששיחקו יחד בקבוצת כדורסל, הכניסו לעולם שהחלו ליצור, בתחילה במחברות, את העולם שהכירו. "רצינו ליצור עולם שיהיה כיף לחיות בו עם אלמנטים של ספורט עתידני כמו לייזר טאג שיוגדר כספורט. משהו שיוכל לקרות במציאות. ברגע שנסיים לראות את הסרט או הסדרה אפשר יהיה לשחק בעולם הזה שאתה רוצה להיות חלק ממנו." מספר צמח.

עצמאים בשטח

"התכנון המקורי היה ליצור סדרת טלוויזיה." מציין פרידמן. "לפני הגיוס כתבנו טיוטה ראשונית של הרעיון. היו לנו תקצירי עלילה לאחד עשר פרקים שבדיעבד אין קשר בינם לבין הרעיונות המקוריים שהיו לנו כילדים. כשהשתחררנו היה לנו יותר זמן לפתח את הרעיון, והתחלנו לברר איך מתחילים בכלל פרויקט כזה. הצטרפו אלינו שני חברים קרובים, עידו שוויקי ומתן רונן, שגם הם גדלו איתנו, והתחילו איתנו את התהליך הראשוני של כתיבת הסדרה לטלוויזיה. הגענו לחברת סנובול, שהיא אחת מחברות האנימציה המובילות בארץ, ושם ביקשו מאיתנו להכין סינופסיס (תקציר עלילה) או תסריט לפרק הראשון. היינו צריכים לכתוב תיאור של הדמויות וכן הלאה. את הכתיבה הראשונית של התסריטים הוביל עידו שוויקי, ויצאנו לדרך עם תסריטים לשני פרקים. כמעט כל חברה שנפגשנו איתה התלהבה מהרעיון. קיבלנו אפילו חוזים לחתימה, אבל בכל פעם זה התפספס. לפעמים בגללנו ולפעמים בגללם. האנימציה בארץ נמצאת עדיין בחיתולים ולהפיק סדרה כזו זה עסק יקר. נשארנו עם תסריטים לשני פרקים ואז החלטנו לא להיות תלויים יותר באף אחד, לכתוב ספר במקום סדרת טלוויזיה, ולהוציא אותו עצמאית."

החבורה שהחלה בעבודה על הסדרה החלה להתפרק כשחלק מהמשתתפים החלו ללמוד ועזבו לאט לאט. צמח ופרידמן, עם תסריטים לשני פרקים וסינופסיס ל-50 נוספים, נכנסו לעניין בכל הכוח כשיתר החברים מסייעים בקריאת התוצרים, הערות ומתן עצות.

"הכתיבה המשותפת הייתה תהליך." מספר צמח. "אני יותר איש של טלוויזיה ומשחק בצעצועים, אלעד יותר קורא. לא עברנו קורסים או הכשרות בעניין. היו חששות. ידענו שיש לנו סיפור בראש אבל לא היינו בטוחים איך להעביר אותו בכתב, כך שמי שקורא יעבור איתנו את אותן חוויות. חלק מהספר כתבנו יחד כששנינו יושבים באותו מקום, או שבגלל אילוצי זמן היינו מחלקים את זה כך שכל אחד היה כותב פרק וכל אחד היה מוסיף לשני ומתקן. המזל הוא שבגלל שגדלנו יחד, עולם הרקע והדמיון שלנו דומה. הייתה לנו ילדות משותפת ויש לנו עולם מושגים דומה, אבל כל אחד הביא מעצמו לסיפור. גם כדורסל, ספורט קבוצתי, חווינו יחד אז היה לנו ברור איך זה נכנס לסיפור."

לאחר שהגיעו לכמות גדולה של חומר כתוב החליטו השניים לעצור, בידיעה שהם מתכננים סדרה של ארבעה חלקים. עותקים נשלחו לכל ההוצאות הגדולות בארץ, וכשהתשובות מיאנו להגיע גם להוצאות קטנות יותר שמהן קיבלו השניים הצעות שלא היו מפתות במיוחד. השניים החליטו לעשות מעשה, ולהוציא את הספר לגמרי לבדם, ללא הוצאת ספרים מאחוריהם.

"אנחנו דאגנו לכל," מתגאה צמח. "לעיצוב, לבית הדפוס, יצרנו סוג של הוצאת ספרים עצמאית. זה הוביל אותנו לפתוח קמפיין לגיוס כספים בהדסטארט, כי אלו סכומים גבוהים להשקעה ראשונית. את הסכום הראשוני נתנו מכספנו. ההורים מאוד סייעו. בהדסטארט הצלחנו לגייס כספים בזכות חברים ממעגל ראשון, חברים שלנו, של ההורים, חברים מהצבא, וכו'."

חשיפה עם קליפ

השניים יצרו קשר עם אחד מעורכי ספרות הנוער המובילים בארץ (שמו שמור במערכת) שביקש ששמו לא יפורסם בספר."המטרה הייתה לבחור את האנשים הטובים ביותר. עשינו מחקר קטן וגילינו שהוא העורך שעליו ממליצים כל מי שמבינים בתחום. הוא מעדיף ששמו לא יופיע על כל הספרים שהוא עורך, אלא בעיקר על הקלאסיקות. הוא קיבל את הטיוטה הראשונה, אמר שיש הרבה עבודה אבל הסכים לקבל את העבודה." מספר פרידמן. "תקופת ההתכתבויות איתו תוך כדי תהליך העריכה הייתה תקופה שמאוד נהננו ממנה."

"הוא טען שלא כה כותבים ספר," מחייך צמח, "אבל אנחנו החלטנו שככה אנחנו רוצים לקרוא את הסיפור. הבאנו ממד של טובים ושל הרעים בנפרד. הוא זרם איתנו למרות שזה לא סגנון של ספר."

עד כה דיברנו על הכתיבה עצמה, אבל אי אפשר להתעלם מהאמנות הנהדרת על הכריכה, לה אחראי יהודה-עדי דביר, גם הוא בן 27 וגם הוא גדל ברעות. יהודה, סטודנט לתקשורת חזותית בבצלאל, הכיר את השניים עוד בחטיבת הביניים, למד איתם באותה הכיתה ולדבריהם צייר מגיל אפס. דביר אחראי לא רק לאיורים המצוינים, שילוב של מאנגה עם אורי פינק, אלא גם לעיצוב הספר שנעשה בצורה מקצועית מאוד.

"כשסיימנו עם העריכה והעיצוב והספר היה מודפס, היינו מוכנים לשבוע הספר. דיברנו עם הגוף המארגן של שבוע הספר. השכרנו דוכן. פירגנו לנו כיוצרים עצמאיים ונתנו לנו מחיר יחסית מוזל לעשרה ימי מכירה. הדפסנו 300  עותקים בשלב הראשון, שכללו גם התשורות שהתחייבנו לשלוח במסגרת הקמפיין בהדסטארט, כ-150 עותקים. החלטנו שבגלל שיש לנו רק דוכן, אנחנו צריכים לבלוט. יצרנו פרויקט ייחודי של בוקליפ. קליפ לספר. הבאנו טלוויזיה גדולה שתפסה כמעט את כל הדוכן. לקחנו את התקציר של כל אחת מהדמויות, הצגנו על המסך דמות עם משפט מתוכו והנפשנו אותה. זה יצר קליפ מגניב עם תקציר של הספר. הילדים באו, קראו את התקציר מול הטלוויזיה, וחלקם קנו את הספר. הצלחנו למכור את כל העותקים." מספרים השניים בגאווה. "זו הייתה החוויה הראשונה שלנו מול קהל. חילקנו גם סימניות מיוחדות."

"הגיעו ילדים להגיד כמה נהנו מהספר. הם סיימו ורצו לדעת מתי יוצא החלק הבא. היו תגובות מאוד מפרגנות. מעולם לא כתבנו ספרים והיה חשש מסוים. הלכתי לחברה שקשורה לעם עובד. היא סיפרה שהבן שלה סיים את זה בפחות משעתיים." מספר צמח.

אל המאייר דביר הגיעו הפרגונים עד הבית "הגיעו אליו הביתה קבוצת ילדים שמאוד החמיאו לו. ההורים סיפרו שהם עזבו את הפלאפון. הוא סיפר שזו הייתה חוויה מדהימה. פעם ראשונה שהוא חותם לילדים על משהו שהוא יצר. זה מה שמאייר חולם שיקרה לו." מוסיף צמח.

שלא יהיו בטטות

אחת משיטות קידום המכירות שבהן השתמשו השניים הייתה שיתוף אינטראקטיבי של הילדים. "ראינו הרצאה ב-TED של סופר בארה"ב שכתב ספר לילדים קטנים בגילאי חמש עד שש על לוויתנים. לילדים יש דמיון אינסופי, אז הוא נתן להם אפשרות לשלוח גלויה ולרכוש לווייתן משלהם. הילדים שלחו וקיבלו תשובה בחזרה לפיה שבגלל הים הם לא יכולים לקבל את הלווייתן, אבל אפשר לשלוח לו הודעות והוא יקבל אותן. לקחנו מזה רעיון לפיו ניתן לפתוח כרטיס שחקן בעולם של ריזוקו. בסוף הספר מופיע קוד ברקו שמפנה את הילדים לאתר רישום. כל ילד מציין איזו חליפה הוא רוצה. אנחנו שולחים להם הודעה שהתקבלו, ולאחר מכן שולחים להם כרטיס שחקן. זה גם נותן אינדיקציה לגבי הציפיות לספר הבא. יש כיום 90 שחקנים רשומים, כמעט כולם בנים, אבל גם כמה בנות. החלום הוא שזה יהפוך לספורט קיים. אנחנו מרגישים שזה ספורט שמשלב טכנולוגיה עכשווית, והילדים נמצאים בפעילות. המטרה היא להפעיל את הילדים, שלא יהיו בטטות. מדובר על ספורט מציאותי, לא וירטואלי. הכוונה היא ליצור ספורט שיזכיר לייזר טאג ופיינטבול, אבל עם ליגות ומידע מלא עליו. זה ספורט גם ליחידים וגם לקבוצות. יהיו חוקים, וזה יהיה עולם תוכן מעבר למשחק עצמו."אחרי שבוע הספר ולאור ההצלחה, ניסו השניים לחשוב איך הם מביאים את הספר לחנויות. "התגובות בשבוע הספר נתנו לנו גושפנקה לעלות לליגה של הגדולים." מציין פרידמן. "המליצו לי על סוכנות בשם "כריכה". זה עסק ששתי סופרות פתחו במטרה ללוות סופרים שיקבלו יחס כמו שהוצאות גדולות נותנות לסופרים מוכרים. הן קראו את הספר ומלוות אותנו. הן שידכו לנו מפיץ מוביל. ליאור שרף. נפגשנו איתו, הוא התרשם מהספר ובזכות זה שאנחנו הוצאה עצמית, אנחנו יכולים להחליט על מבצעים בעצמנו. זה יתרון. מה-1.9 זה בחנויות."

יש כבר נתוני מכירות?

"מאז שהספר בחנויות הצטרפו דרך האתר 50 שחקני ריזוקו. זה יכול להיות מהמכירות ויכול להיות ממקומות אחרים, כמוו ספריות ציבוריות. אין לנו עדיין נתוני מכירות."

השניים מתכננים להמשיך את העולם של ריZוקו, וההכנות בעיצומן. "הספר השני כמעט גמור." מבשר פרידמן. "הוא צריך עדיין לעבור עריכה וכן הלאה. נשמח לעשות את עצמאית גם הפעם אם יתאפשר לנו. קבל סקופ בלעדי, אנחנו מתכננים שזה יהיה מוכן לשבוע הספר 2016." הוא מחייך. "מעבר לזה אנחנו מנסים לפתח רעיונית את עניין הספורט. תכנון אפליקציה ומוצר. זה מאחורי הקלעים. אתר האינטרנט אמור לעלות בקרוב, כולל מרצ'נדייז וכן הלאה. יש עמוד פייסבוק שרץ. אנחנו מקווים שכחלק מההצטרפות שלנו ל"כריכה", נוזמן להעביר הרצאות ומפגשים בבתי ספר או ספריות."

איזה מסר אתם רוצים להעביר בספר?

"חשוב היה לנו להכניס ערכים." אומר פרידמן. "הגיבור מתאפק כשמקניטים אותו, הוא עוזר לזקנה לחצות את הכביש, הכנסנו הרבה מחשבה חיובית וכן הלאה."

"הכנסנו את ערכי הספורט." מוסיף צמח. "השחקנים לוחצים יד בסוף משחק. היה רגע שמישהו נפצע והמתחרה לא פסלה אותו למרות שהייתה יכולה. פסלו אותה בגלל זה. הכנסנו משלב שפה שלא יהיה נמוך מדי."

ספרו קצת על הספר.

"הוא מתקיים בעולם קצת עתידני, אבל הכול בגבולות הטכנולוגיה שצפויה לצאת בחמש השנים הקרובות, אולי למעט הולוגרמות. ריזוקו הוא הספורט הפופולארי וכל אחד חולם להיות שחקן ריזוקו מקצועי ומצליח. הספר נפתח כשאדי, האח הגדול של ריי, מגיע לגמר של תחרות הריזוקו, ואז קורה אירוע מסתורי שלא אספר בשביל לא להרוס לקוראים." מוסר פרידמן. "מכאן ואילך ריי מחליט לצאת למסע בעקבות האירוע המסתורי הזה, ומבין שעל מנת להצליח הוא חייב להיות שחקן ריזוקו ולהגיע לאי הקרבות. במהלך המסע מצטרפים אליו חברים שונים, הוא רוכש חברים חדשים ויריבים. זה ספר ראשון בסדרה של ארבעה."

"על מנת להפוך לשחקן, צריך לזכות בארבעה אותות רשמיים שכל אחד מהם מייצג טוואי שטח שונה, עירוני, ג'ונגל, שלג ומדברי. צריך לנצח בכל אחד מתוואי השטח האלה כדי לקבל אות. כל שחקן מתחיל עם מאה נקודות חיים. יש לו לחליפה שמתלבשת על כל הגוף. יש תחרות קבוצות ויחידים, וסוגי קרבות שונים כמו דגל, כולם נגד כולם, הגנה התקפה וכו'." מסביר פרידמן.

"לכל שחקן יש ריזקום, שעון משחק. זה מכשיר שדומה לסמארטפון ומשמש בנוסף גם במצב קרב. זה מתלבש על החליפה על השחקן. הוא מקשר אותך לעולם. משם מקבלים את האביזרים והמידע על מה שסביבך ולגבי עצמך. המשקפיים מחוברות לריזקום ודרכן מקבלים את העדכונים. מתחילים עם 100 נקודות ולכל אזור בגוף יש ניקוד משלו. פגיעה בראש 50, רגליים 20, וכן הלאה. זה גם על זמן." מוסיף צמח.

ומה לגבי הילדות? בספר הראשון הדגש היה על בנים.

צמח: "בספר הראשון יש קבוצת בנות וגם הדמות המובילה של הרעים היא בת, אבל בספר השני קיי, הדמות הנשית, תהיה יותר דומיננטית."

(צילום אינגריד מולר)

כתבות נוספות

לחגוג את חייו, אחרי מותו

לפני חודש וחצי הלך לעולמו גדי אייזקס, חייל בן 19 ממודיעין, ובמוצאי שבת יקיימו חבריו מסיבה לזכרו: "כשדיברנו לפני הגיוס מה יקרה אם ניהרג בצבא, גדי רצה שאחרי האבל נחגוג"

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

לחגוג את חייו, אחרי מותו

לפני חודש וחצי הלך לעולמו גדי אייזקס, חייל בן 19 ממודיעין, ובמוצאי שבת יקיימו חבריו מסיבה לזכרו: "כשדיברנו לפני הגיוס מה יקרה אם ניהרג בצבא, גדי רצה שאחרי האבל נחגוג"

המשך קריאה »

משוגעים עליכם

גם על במת התיאטרון מצליח הצמד עמיר את סביון להפגין כשרון גדול בקומדיה המשובחת "משוגע עליה". משחק מעולה של כל הקאסט. שאפו.

המשך קריאה »

חגיגה או הסתרה?

את האווירה החגיגית באירוע הגאווה העירוני העכירו טענות מצד עיתונאי הארץ וחברי סיעת מודיעין חופשית, שטענו כי המשטרה הורתה להסתיר את האירוע מהעוברים ברחוב וכי העירייה לא פרסמה מספיק את האירוע, מה שהביא למיעוט משתתפים • העובדות: פריסת בד אטום מאחורי בימת ההופעות היא אחת מהדרישות לקיום אירועים המוניים, והעירייה פרסמה את האירוע בשלטי חוצות ובפלטפורמות הדיגיטליות

המשך קריאה »