שירה חדשה. הללויה

ערן קמינסקי
2015-06-17 01:00:00
2015-06-17 01:00:00

עשרות תושבים הגיעו לספרייה המרכזית, בה התקיים טקס הכרזת הזוכים בתחרות "שיר נולד", ביוזמת רשת הספריות ובשיתוף מועדון רוטרי.

לתחרות הוגשו כ-170 שירים, מהם 30 לקטגוריית נוער (כיתות ז'-י"ב) ו-140 לבוגרים. חבר השופטים (שקראו את השירים מבלי להכיר את זהות הכותבים) כלל את הסופר והמשורר ראובן שבת, את הסופרת והמשוררת רחל הרפז, את איש הרדיו מנחם ענברי ואת אביב תומר ענברי – סופרת ומרצה לתולדות האמנות.

השנה הוענקו הפרסים לזוכים במקומות הראשונים לזכרו של אליעזר פיליפ, שהיה נשיא מועדון רוטרי המקומי בשנים 2005-2006. דברים לזכרו נאמרו בטקס על ידי רעייתו. לדברי השופטים השירים שהגיעו לתחרות היו ראויים מאוד וכי ההחלטה הייתה קשה.

בקטגוריית הנוער זכה במקום הראשון שחר חקק, תלמיד כיתה י"ב מתיכון מו"ר. חקק הגיש לתחרות חמישה שירים ומהם זכה השיר "ארמונות קרטון". במקום השני זכתה אופירה נבון, תלמידת כיתה י' מתיכון מו"ר. נבון הגישה לתחרות חמישה שירים ומתוכם זכה השיר "תספור". במקום השלישי זכתה עדן גולדשטיין, תלמידת כיתה י"א באולפנת פלך בקרית עקרון, שהגישה לתחרות ארבעה שירים ומהם זכה השיר "פרחים נשרפים".

בקטגוריית מבוגרים זכתה במקום הראשון שירי חלמיש, שהגישה לתחרות שני שירים וזכתה עם השיר "פנינים". במקום השני זכתה ענת סגל עם השיר "עלים" ובמקום השלישי זכתה יעל רן עם השיר "הינומת הדמעות". ציון לשבח הוענק לשיר "איזמיר" אותו כתבה מיכל לוי.

להכרזת הזוכים בתחרות קדמה הרצאה של המשורר, הסופר, היזם והמשקיע טכנולוגי, גור שומרון, שסיפר על תשוקתו לכתיבה והשינוי שעשה בחייו כאשר עבר מתחום ההייטק לכתיבה כעיסוק מרכזי. הוא קרא משיריו, שעוסקים בכל אחד משלבי החיים ובחיפוש אחר החופש והאהבה.

פנינים / שירי חלמיש

ראיתי אותך מביט בי מתוך חלון

של אוטובוס, 

מכונית

או מטוס קרב שחוצה את השמיים.

היו לך תלתלים שחורים, עיניים ירוקות וחיוך מתוק.

עיניך היו בוהות

גופך רעד

הייתי ילדה קטנה

עכשיו

שובל שמלת הכלה שלי 

מתגלגל לחלוק של קשישה. 

היינו נותנים ידיים, דוחפים עגלה עם שניים

ונדחפנו לסחרחרה

של סבל הזמן.

אילו ידעת לצלול עמוק

ולשמור אוויר מתחת למים לזמן

היית לומד ממני לשלות פנינים ממעמקי הים

וזעת דייג בזריחה  לא הייתה ניגרת מפניך עוד.

הייתי שרה לך שיר בשוכבנו על  הסלע

ואתה

היית עוטף אותי ברשת דייגים שקופה.

 

אַרְמוֹנוֹת קַרְטוֹן / שחר חקק

לֹא רָאִיתִי אֵת פָּרִיז
וְלֹא בִּקַּרְתִּי בְּסִמְטְאוֹת מַנְהֶטֶן
לֹא שִׂיחַקְתִּי בְּצַעֲצוּעֵי מְלוּכָה
וְלֹא פִּסַּלְתִּי אַרְמוֹנוֹת בְּמַתָּכוֹת יֻקְרָה
כָּזֶה אֲני – אָדָם פָּשוּט, מָלֵא עֶרֶך.
וְאָתָה שֶׁגָּדָלְתָּ בִּשְׂדוֹת הַכֶּסֶף
וְשֶׁרָקָדְתָּ בֵּין טוּרְקִיז וּתְכֶלֶת
וְשֶׁרָאִיתָ אֵת שִׁבְעַת פִּלְאֵי תֶּבֶל
תְּנַסֶּה לִשְׁבֹּר אוֹתִי
עִם אִמְרוֹת נוֹשָׁנוֹת
עַל אַרְמוֹנוֹת מִקַּרְטוֹן
וְעִם צְחוֹק מְרֻפָּט עַל בֶּגֶד שָׁחֹר
וּמִקּוֹלְךָ הַצּוֹרֵם
וּמֵעֹשְׁרֵךָ הֶעָנִי
אֵדַע שֶׁאָתָה
לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה אֲנִי.
 

פרחים נשרפים / עדן גולדשטיין

ריח עשן נישא באוויר

אימא מזילה דמעה

למה את בוכה, אימא?

למה את עצובה?

כי ריח העשן חודר לי ללב

ורומז לי שעלי להיפרד

מעוד דודה

מעוד אח

פרחים נשרפים תחת שמי הלילה

פרחים נשרפים וגשם חזק ניתך

יש עשן כבד באוויר וקשה לי לנשום

כי אני יודעת שאין מי שיזכור

ספרי לי מה זה העשן הזה

שמערפל את עיניי האנשים

מה זה העשן הזה

שממנו כולם חוששים

העשן הגדול, השחור והחונק

הוא יד אלוהים הקוטפת פרחים

בעולמינו חשוף ובודד

אך בגן עדן פורחים ורדים ונרקיסים

פרחים נשרפים…

ריח עשן נישא באוויר

אימא מזילה דמעה

למה את בוכה, אימא?

למה את עצובה?

אני עצובה כי אני לא זוכרת איך להיות שמחה

אני בוכה כי אני לא זוכרת איך לצחוק

פרחים נשרפים תחת שמי הלילה

איך אפשר שלא לבכות

פרחים נשרפים…

 

הינומת דמעות / יעל רן

כּוֹעֶסֶת.

עוֹקֶבֶת.

לֹא מָרְפָּה.

תְמוּנַתְכֶם חֲתוּמָה בְּתָאֲרִיך,

בְּקָרוֹב חוּפָּה.

בְּנוֹף לֹא מוּכָּר, מוּל פָּנִים אֲחֵרוֹת,

הַעֵינָיִים לוֹבְשׁוֹת הִינוּמָה שֶׁל דְמָעוֹת.

חָשַׁבְתִי שֶׁסָלַחְתִי, שֶהַרֶגֶשׁ מֵת,

בִּפְנִים הַכֹּל חַי,

חַי וּבוֹעֵט.

מוֹחֶלֶת.

שׁוֹכָחָת.

אוֹתִי וִּמִמְךָ.

הַשְׁפִיוּת פָּגָה תוֹקַף,

וְאִיתָה הַשִׂמְחָה.

בְּנוֹף לֹא מוּכָּר, מוּל פָּנִים אֲחֵרוֹת,

הַעֵינָיִים לוֹבְשׁוֹת הִינוּמָה שֶׁל דְמָעוֹת.

חָשַׁבְתִי שֶׁסָלַחְתִי, שֶהַרֶגֶשׁ מֵת,

בִּפְנִים הַכֹּל חַי,

חַי וּבוֹעֵט.

הָיִיתָ הַבַּיִת שֶׁלֹא הָיָה לִי.

עַכְשָׁיו הוּא צָבוּעַ לָבָן – שָׁחוֹר.

כְּשֶתִשָׁבַע לָה בִּשְׁבוּעַת הַנֵצָח-

הָאִם תִזְכּוֹר?

 

איזמיר / מיכל לוי

באיזמיר, נוהגים לשתות תה מר.

לוגמים אותו בקול יניקה רמה

כשבפה טמונה קוביית סוכר.

התה עובר דרך הסדקים

וממיס אותה.

כך אני רוצה לחיות את חיי,

עם קוביית סוכר בפי.

החיים יעברו דרכה.

המר יומתק

והמתוק ימתק שבעתיים.

 

עלים / ענת סגל

כמו באינספור הציורים שאת מציירת

הם נושרים מן העץ ונובלים

ואת רוצה אל הטבע לצלוח

אל נהר שמימיו פראיים

וריחו הנישא עם הרוח

שידבק בעורך הנעים

כי יבשו דמעות עם הרוח

ונותרו

עלים

 

בתמונה: נבחרת המשוררים שלנו, עם השופטים, בספריה העירונית (צילום: דובר העיריה)

כתבות נוספות

שני חשודים נוספים נעצרו בפרשת הנער הנעדר

המשטרה הודיעה בסוף השבוע על מעצרם של שני חשודים נוספים, במקביל להארכת מעצרו של סלמון אברמוב מירושלים, החשוד במעורבות בפרשה. הוריו של קליינרמן: "סומכים על המשטרה שתבצע כל פעולה שצריך על מנת לאתר את מויישי"

עולם בצבעים

יעקב גילה, צייר ממודיעין, השיק לאחרונה תערוכה חדשה במרכז הרב תחומי: "אני מושפע מחלונות ראווה בניו-יורק, מטיול בולענים בים המלח, ממופע ריקוד"

זה עולה לנו

לאן נעלמה המחאה האותנטית? לא הכול ניתן לפתור באמצעות מחאה ברשתות החברתיות

עולם בצבעים

יעקב גילה, צייר ממודיעין, השיק לאחרונה תערוכה חדשה במרכז הרב תחומי: "אני מושפע מחלונות ראווה בניו-יורק, מטיול בולענים בים המלח, ממופע ריקוד"

המשך קריאה »