"הנערה הדנית". בימוי: טום הופר. תסריט: לוסידנה קוקסון. שחקנים: אדי רדמיין, אלישיה ויקנדר, בן ווישאו, סבסטיאן קוך, אמבר הרד, מתיאס שואנארטס. בריטניה/ארה"ב, 2015. 120 דקות. 4 כוכבים.
תראו איזה מין עולם. בשנה שעברה זכה אדי רדמיין באוסקר על תפקידו ב"התיאוריה של הכל". בעוד העולם כולו מריע לו על כניסתו המדויקת לנעליו של ד"ר סטיבן הוקינג, החתומה מטה עשתה פרצוף. לא בגלל רדמיין אלא בגלל אחד, בנדיקט קמברבאץ', שגילם גם הוא מדען גאון אך חריג והיה גם הוא מועמד לאוסקר, בסרט מעניין לאין ערוך – "משחק החיקוי". אז, הייתי בטים קמברבאץ', והפסדתי. השנה, בעקבות "הנערה הדנית", אני לגמרי בטים רדמיין. מעשה שטן, גם השנה אני ככל הנראה אפסיד. ואני אומרת את כל זה עוד לפני שראיתי פריים אחד מ"האיש שנולד מחדש", הסרט שככל הנראה יספק לליאונרדו דיקפריו את האוסקר הראשון והנכסף שלו.
"הנערה הדנית" מבוסס על ספרו של דייויד אברסהוף, שמבוסס מצידו באופן רופף על סיפורה של לילי אלבה, אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בעולם. הסרט מתרחש בשנות העשרים העליזות של המאה הקודמת, בלב סצינת האמנות התוססת של קופנהגן, כשצייר הנופים המצליח איינר וגנר (רדמיין) מתבקש לדגמן עבור אשתו, ציירת הדיוקנאות גרדה (אלישיה ויקנדר), במקום המודל הקבוע שלה, הבלרינה אולה (אמבר הרד). קפלי הבד הרך של השמלה מעוררים משהו אצל איינר, ובמהרה בוראים הוא וגרדה את לילי, שנשלחת במקומו של איינר אל נשף אמנות שנתי כבדיחה. הנשף מוכתר כהצלחה, ולילי אפילו פוגשת מחזר (בן ווישאו), אלא שהבדיחה הזו מתחילה להשתלט בהדרגה על חייהם של איינר וגרדה, כשאיינר מתעקש ללבוש את דמותה של לילי יותר ויותר, ומוותר בהדרגה על הפרסונה שלו כאיינר הצייר. במקביל, דווקא גרדה חווה פריחה אמנותית, כשלילי הופכת למודל שלה.
אם יש דבר לומר לגנותו של הסרט זה הקלות הכמעט בלתי נסבלת בה מקבלת סביבתו של איינר/לילי את השינוי שעובר עליו. החל מאשתו, ולפי הסרט שני אלה נהגו להזדיין כמו שפנים עד שלילי פרצה לחייהם, דרך סביבתו הבוהמיינית וכלה בחבר ילדותו הנס (מטיאס שואנארטס), אותו מאתרים השניים בפריז. למעשה, יותר משהסיפור הוא סיפורה של לילי – הסרט הוא הסיפור של מערכת היחסים בין איינר לגרדה, והתמיכה הגורפת שמעניקה זו האחרונה לבעלה בתנאים כמעט בלתי אפשריים. וזה מקסים ונוגע ללב, וברמה האנושית בכלל לא מובן מאליו. אבל גם מסיט את הפוקוס מהסיפור היותר מעניין פה, שהוא אישה שמעזה לפלס את דרכה החוצה מתוך גוף הגבר בו נולדה, בתקופה בה איש לא חשב שזה בכלל אפשרי.
מאידך, רדמיין נפלא בתפקיד לילי. בהקשר זה ניתן לראות קווי דמיון לתפקידו הקולנועי הקודם, זה שזיכה אותו באוסקר. כמו ב"התאוריה של הכל", גם כאן הוא מתחיל את הסרט ברמה הפיזית כאדם אחד ומסיים אותו כאדם אחר לגמרי. עבודת המשחק הגופנית שלו ראויה להערצה, ובולטת לעין סצינה נהדרת אחת בה הוא הולך למופע חשפנות פרטי, ומחקה את תנועותיה של החשפנית מבעד לחלון הזכוכית. גם אלישיה ויקנדר הצעירה מקסימה. בגיל 27, ועם רקורד של שלוש שנים בלבד על המסך הגדול, היא קטפה על תפקידה זה מועמדות לאוסקר ולגלובוס הזהב, ובזה האחרון הייתה מועמדת גם על סרט נוסף בו היא משחקת השנה: "אקס מכינה". בנוסף למועמדות לשניים האלה מועמד הסרט לשני פרסים זניחים יחסית: עיצוב הפקה ועיצוב תלבושות. בשורה התחתונה, "הנערה הדנית" הוא סרט שחלקיו, ושחקניו, גדולים מהשלם.
