תיאטרון של אישה אחת

יעל ברון, צילום אינגריד מול

לפני הפגישה עם רותי תמיר הייתי סקרנית איזו אישה אני עומדת לפגוש. אחרי הכל, להיות שחקן יוצר עצמאי בארץ דורש, מעבר לכישרון ויצירתיות הרבה כוח, רצון והתמדה, מסירות ואהבה גדולה למקצוע לקהל וליצירה. האישה שפגשתי מאגדת בתוכה את כל אלו. אמנית בכל רמ"ח אבריה. עם הצגת  הילדים "ארבעה משלים ומלכה" אותה יצרה היא מופיעה כעת  בארץ ובעולם גם בבתי ספר ובגנים. ההצגה זכתה בשבחי הביקורת וגם בפרסים בינלאומיים, וזיכתה את  תמיר בפרס השחקן היוצר של אמ"י.

תיאטרון פיזי מסוגנן

רותי תמיר (49), אישה תמירה ומאירת עיניים מקבלת את פניי בכניסה לביתה, כשמאחוריה מתגלית דירה שטופה בשמש הצהריים עם ציורים שציורו על ידה ועציצי סוקולנטים במרפסת שפונה אל נוף פתוח. ניכר בתמיר  שהיא חיה ונושמת אמנות על כל רבדיה. היא  נולדה ב-1967 בתל אביב ברחוב טרומפלדור, מול בית הקברות המפורסם שלדבריה היווה עבורה גם מגרש משחקים ומחבואים. סבה יעקב טימן שעלה מרוסיה בשנות העשרים היה ממקימי תאטרון המטאטא בארץ, תאטרון סאטירי שהתפרק עם קום המדינה.  "גדלתי בתל אביב ולמדתי בגימנסיה. בגיל 14 עזבו הורי את הארץ – אבי היה יבואן צעצועים ואמי עקרת בית והם עקרו למיאמי. אבי הקים שם עסק בתחום הצעצועים. אחותי הבכירה החליטה לחזור אחרי שנה לארץ. ואני הלכתי לתיכון לאומנויות במיאמי. אז זה היה נדיר בארץ ובשבילי זה היה סוג של נס כי יכולתי ללמוד תאטרון וגם אפשרו לי ללמוד מחול. כילדה, בתל אביב, רקדתי ברצינות רבה במטרה להיות רקדנית. בבית הספר האמריקאי אפשרו לי ולעוד ילדה ללמוד במגמה שכללה גם מחול וגם משחק. גיליתי גם את הפנטומימה וההשראה שלי הייתה שייקה אופיר ומרסל מרסו. למזלי, הצטיינתי בתחום האומנויות בתיכון וזכיתי בפרסים. אחרי התיכון נשארתי בארצות הברית והלכתי לאוניברסיטה במיאמי. עשיתי תואר בתיאטרון ועבדתי בתיאטרון מקצועי בו זמנית. בארצות הברית אם אתה לומד בחוג לתאטרון אתה מתנסה בכל המכלול של אמנות הבמה.  יצאתי משם עם מטען אדיר וגם עם הערכה אדירה לכל הצדדים של התאטרון. אני מאוד מודעת לאחורי הקלעים – לכל  המערכת הזו שעובדת קשה על מנת שתהיה הצגה".

"בחופשות הקיץ באוניברסיטה הייתי נוסעת ולומדת פנטומימה באוהיו" ממשיכה תמיר לספר, "סיימתי ב- 1991 וכל מה שרציתי היה לנסוע לפריז כי שמעתי שיש שם כל מיני בתי ספר מעניינים לתאטרון פיזי. זה היה מקום שלי. תאטרון מילולי אבל מסוגנן ועשיר. הגעתי לתאטרון "המלאך המשוגע" שהוקם על ידי צרפתי ואמריקאי שלמדו אצל המאסטר הגדול אטיין דקרו. הוא ייסד טכניקה של תאטרון פיזי מאוד ספציפי מאוד מוקפד עם הרבה חוקים. מאוד מסוגנן. דקרו היה המורה של מרסל מרסו אבל הם נפרדו כי היו משני אסכולות שונות –  למדתי את שתי הטכניקות ואני קוראת לזו שלי  קוראת לזה תאטרון פיזי מסוגנן. חזרתי לניו יורק כי רציתי ליצור. עבדתי עם שתי להקות."  

נשמע שהיו לך את כל התנאים לקריירה בינלאומית. למה החלטת לחזור לארץ?

"אחרי שלוש שנים בניו יורק – נורא התגעגעתי! רציתי לחזור ולהיות ישראלית. חזרתי ב-1996 בדיוק לפני אירועי מנהרת הכותל וחשתי ביתר שאת את האי שקט. במקביל הבנתי שאין לי ארץ אחרת. הרגשתי שניתקתי מהשורשים ורציתי להיות ישראלית. חיפשתי את השורשים שלי בארה"ב להיות ישראלי היה נראה לי קסום ורומנטי. חזרתי ארצה ומאז אני חיה ויוצרת בארץ".

ריקוד זוגי

למודיעין הגיעה תמיר ב 2009 בעקבות בן זוגה רמי עופר (בעליו של מפעל לחטיפי בריאות). " יש לי חברת ילדות שגרה במודיעין ורקדה ריקודים סלונים אצל אירה ואבי מ"דאנס קונטיננטל" יום אחד היא הזמינה אותי  לשיעור טנגו פתוח עם מאסטר מחו"ל וכשאמרתי שאין לי בעצם בן זוג לריקודים היא אמרה שהמורים כבר "יסדרו" לי זוג לשיעור. זה היה רמי ומאז אנחנו יחד…אני מתה על העיר. אני אוהבת שיש חניה חופשית ושהכל קרוב. אני אוהבת את התחושה של קהילה. הרבה ירוק. אני מאוד אוהבת לגור כאן. יש פה איזו ענווה בלי ראוותנות".

מהי המשמעות של להיות אמן עצמאי בארץ?

"הבעיה העיקרית היא שיווק. איך אתה משווק את עצמך. זו מדינה קטנה וכל האמנים מכירים את כולם וממליצים אחד על השני אבל עדיין, אתה צריך כל הזמן למכור את המופעים שלך.  יש לי מופע שמשווק על ידי תאטרון אורנה פורת ואת השאר אני משווקת לבד. כדי לחסוך עליות קניתי ציוד תאורה והגברה קטן ויש לי איש טכני שנקרא מפעיל. אני מעמיסה את הציוד לאוטו, אוספת את המפעיל שלי ונוסעים להופיע אם זה שלוש שעות לצפון או שעתיים דרומה או חצי שעה לתל אביב. אפילו לאילת נסעתי. יש המון אמנים כמוני. לפעמים זה אפילו בלי במה – אנחנו יוצרים תיאטרון וזה נהדר ואני אוהבת את  זה אבל מובן שזה לעיתים דורש מאמץ. קורה שאני נוסעת מהצפון ואני עייפה כי זה יכול להיות בחצות. אני תמיד נוהגת".

זו שאלה כמעט בלתי נמנעת. אפשר להתקיים מהיצירה?

"אפשר לחיות בארץ כאמן עצמאי. אם יש לך שותף לחיים זה כמובן יותר קל. (היא מחייכת) רובנו גם מלמדים בנוסף. (תמיר מלמדת סטודנטים למשחק פנטומימה. י, ב) יש כל מיני עזרות אבל איכשהו מסתדרים. לכולנו יש תשוקה מאוד גדולה ליצירה וחשוב לנו שיחגגו איתנו את התשוקה הזו". לדבריה, תשמח גם לעבוד כשחקנית בתאטרון ממוסד "לפרק זמן – רק להיות שחקנית, לא תיאטרון שלם לקבל טקסט ולהופיע. כי זה יהיה גיוון. ואולי זה עוד יקרה".

קהל ויחס אנושי

תמיר גם משחקת מול מצלמה והשתתפה בתכנית טלוויזיה ללימוד אנגלית ובכמה פרסומות ויש לה סוכנת ששולחת אותה לאודישנים. "למדתי משחק מול מצלמה. זה מרתק, זה עולם עם קודים אחרים לגמרי. אני מאוד נהנית מזה. למזלי, אני לא מסתמכת רק על  אודישנים אלא יוזמת כל הזמן". היא התארחה בתכנית הילדים המוערכת "מה זו מוזה" עם ירון לונדון. ושיתפה פעולה עם גדעונה רז ונורמן עיסא בתיאטרון ילדים שלהם ביפו. "הייתה לי הצגה בתאטרון אלמינה מתוך רצון כן ומאוד ברור לשתף את האזרחים הערבים ישראלים בתיאטרון שאני יוצרת. כתבנו מחזה חצי פנטומימה ושחקן ערבי שגם מדבר עברית הופענו מול קהל בישובים ערביים ויהודים".

מה הכי חשוב לך במרחב היצירתי שלך?

"העבודה לא מתישה אותי מה שחשוב לי זה הקהל והיחס האנושי. אם אני מגיעה למקום מסויים להופעה, אם זה בעמק יזרעאל או ברחובות ומקבלים אותי יפה ועוזרים לפרוק את הציוד ומגלים התעניינות במה אני צריכה כדי שההופעה תהיה מוצלחת הרי שזה שווה הרבה בעיני. לצערי לא בכל המקומות זה כך ואז אני צריכה לעשות מאמץ כדי שהמקום יהיה מוכן ונקי ומתאים לקלוט את הקהל. אני אוהבת ליצור ואני אוהבת את האינטראקציה עם הקהל. אם הקהל מכבד את ההופעה, כי לפניו אדם שנותן את הנשמה, הרי שלכולנו יש חוויה נינוחה ומהנה. הנסיון שלי מראה שילדים לרוב מכבדים את המופע לפעמים הבעיה היא דווקא המבוגרים שמדברים".

מי הם גיבורי התרבות שלך?

"מרסל מרסו דני קיי, ג'ין קלי לוסיל בול להקת המחול פילובולוס להקה אמריקאית ממזרח ארצות הברית שיצרו מחול תיאטרלי ספורטיבי. להקת מומנשאנץ משווייץ שיוצרים תיאטרון ללא מילים עם חפצים. המשותף להם היא הפיזיות ההומור הדיוק והשימוש בתיאטרון ככלי מאוד רחב להבעת רגשות".

יש מדינה שהיא יותר פעילה בפנטומימה?

"אולי צרפת בגלל מרסל מרסו אבל גם מדינות מזרח אירופה שפתוחות מאוד לתיאטרון על כל גווניו: מריונטות צללים ריקוד שוחרי תרבות ומחפשים את הגיוון. אוהבים להיות מופתעים. ומאוד מחפשים את האחר".

אני אוהבת לראות אופרה, מחול וכמובן תיאטרון.  ראיתי למשל אתמול הופעה פנומנאלית בשם "בלתי קריא" של שרון מרט סילבר: תיאטרון בובות למבוגרים מהפנט"

שתפי אותנו בתהליך היצירה שלך. כיצד רעיון הופך להצגה שבה את מגלמת את כל הדמויות?

"אחרי שנוצר אצלי רעיון, יש אנשים שאני נעזרת בהם כדי לממש אותו על הבמה: לפני עשר שנים פגשתי את מיכל שגיא יוצרת תלבושות. מאז אנחנו עובדות ביחד. כיש לי רעיון אני באה אליה אני מספרת לה מה כוונותיי. אני גם מציירת ואיתה יש לי דיאלוג מדהים של פינג פונג יצירתי. היא יוצרת תלבושות אביזרים. יש את יובל קדם שקורא לעצמו "גלילאו" – הוא ממציא פטנטים שעובד בתעשייה ואני באה אליו עם הצרכים להצגה והוא עוזר לי לממש אותם . הכל דרך דיאלוג והקשבה.  יצא לי גם לעבוד עם מוזיקאים נהדרים וכך נוצר מופע".

מלכה ותשע חיות

לפני שלוש שנים יצרה תמיר הצגת ילדים בשם "ארבעה משלים ומלכה" שאיתה היא לא מפסיקה להופיע בארץ ובעולם. רותי מגדירה אותה כהצגה לבני 6 עד 120 . היא זכתה בשבחי הביקורת וגם בפרסים בינלאומיים (למשל בפסטיבל הצגות ילדים במקדוניה) וזיכתה את  תמיר בפרס השחקן היוצר של אמ"י. תמיר מגלמת דמות של מלכה ותשע חיות שונות. ההצגה היא פנטומימה שמלווה בקולו של ארז שפריר ככרוז בית המשפט.

"רציתי ליצור הצגה בנושא משלים. עוד במיאמי יצרתי הצגה בנושא משלים וכנראה עוד לא מיציתי. ידעתי שאני רוצה לעשות את זה חצי פנטומימה חצי טקסט ושאני אשחק את כל הדמויות ומה יחבר את כל החיות ומצאתי השראה מדמות המלכה בעליסה ויצרתי משל חמישי של המלכה והמראה שמחבר את כל המשלים לכדי עלילה. היה לי ברור שזו  תהיה הצגה מינימליסטית – היא מסתמכת יותר על עבודת שחקן והקסם שנוצר שבו הקהל הוא שותף כי הוא מדמיין או חושב – אני לא מראה הכל – והוא, הקהל, משלים את מה שלא נאמר. ואחרי כל הצגה אני מקיימת שיחה ואז פתאום הם מתים לדעת על תהליך היצירה איזה חיות את הכי אוהבת והם מזדהים. החיות הללו זה הם! הם מתמודדים תוך כדי צפייה עם שונות או קנאה או כעס ואני מזמינה אותם אחר כך ללמוד על משלים".

ההצגה הוצגה כבר בעשרות מקומות בארץ, למה את לא מופיעה איתה בעירך מודיעין?

"קשה גם לי להסביר זאת". היא אומרת בעדינות. "זה תלוי בכמה גורמים גם חוסר אולם מתאים וגם משום מה עד כה למרות ניסיון של 16 שנה ומאות הצגות בכל רחבי הארץ וניסיונות להביא את דבר היצירה שלי למודעות של מקבלי ההחלטות בעיר לצערי טרם צלחו. הלוואי שיצלחו, אני מקווה שבעתיד אציג גם במודיעין. לתפיסתי רצוי שילדים בגן ובבתי ספר ייחשפו לסוגים שונים של אומנות הבמה ויש בארץ גם הרבה הצגות עצמאיות, מיוחדות ואיכותיות. דווקא בעידן שבו ילדים נחשפים לכל כך הרבה רעשים יש ערך רב להצגות מינימליסטיות שמביאות את הצופים הצעירים למקום שהם צריכים להפעיל את הדמיון והמחשבה".

ממה את שואבת השראה?

"מכל דבר בעולם שיש בו רגש פיוטיות וטוטליות. אפשר גם לקבל השראה מזבוב מדברים מצחיקים מסיטואציות, בני אדם. טבע".

מה החיה שאת מרגיש קרובה אליה?

"סוס אלגנטי עם עיניים גדולות מלאות ברוך ונשמה. מאוד אוהבת חיות! אני אוהבת גם פרות ועיזים".

מה את עושה בשעות הפנאי?

"אני תופרת להנאתי ומציירת".


*"ארבע משלים ומלכה"  תציג ב- 3 בדצמבר  וב- 7 בינואר ב 11:30 במוזיאון תל אביב לאומנויות 

בתמונה רותי תמיר. מתוך ההצגה "ארבעה משלים ומלכה". (צילום אריאל בשור)

2016-12-08 00:00:00
2016-12-08 00:00:00

כתבות נוספות

מוניות השירות יגיעו לעיר?

משרד התחבורה מקדם תכנית שתאפשר לרשויות כמו מודיעין להפעיל את השירות באמצעות מפעילים שייבחרו במכרז, כאשר השירות צפוי לפעול גם בשבתות • אור גרינפלד: "אין ספק שהפיתרון הנכון הוא להעביר את הסמכויות לידי הרשויות המקומיות"

הדרך לגימלים קלה יותר

לאחר שנים של תלונות מצד חיילי מודיעין על השירות הלקוי לו הם זוכים בסניף ביקורופא המקומי, מסתמן כי עידן חדש בפתח: הסניף יוגדל, שעות הפעילות יורחבו ותתאפשר הזמנת תור מראש

מוניות השירות יגיעו לעיר?

משרד התחבורה מקדם תכנית שתאפשר לרשויות כמו מודיעין להפעיל את השירות באמצעות מפעילים שייבחרו במכרז, כאשר השירות צפוי לפעול גם בשבתות • אור גרינפלד: "אין ספק שהפיתרון הנכון הוא להעביר את הסמכויות לידי הרשויות המקומיות"

המשך קריאה »

הדרך לגימלים קלה יותר

לאחר שנים של תלונות מצד חיילי מודיעין על השירות הלקוי לו הם זוכים בסניף ביקורופא המקומי, מסתמן כי עידן חדש בפתח: הסניף יוגדל, שעות הפעילות יורחבו ותתאפשר הזמנת תור מראש

המשך קריאה »

תוכן שיווקי » אולי יעניין אותך