בוודאי רובכם תרימו גבה כשתשמעו שאליזבת ברנט ילדה את בתה הבכורה ביפן. עכשיו בואו נעשה את זה מעניין יותר. היא ילדה אותה במים, בבית המשפחה. בעצם, זה לא הכל. גם שלושת הילדים הבאים נולדו בבית. אומנם בישראל, אבל מתוך כוונה חד משמעית ובחירה מושכלת להעניק להם הגעה רכה אל העולם.
את אליזבת ברנט (39), אני פוגשת בדירת המשפחה במודיעין בתקופה לא פשוטה של מעבר דירה, חודש אחרי הלידה הרביעית. ברנט מתנצלת על הבלגן, אני מלטפת את החתולה קיטי ולאחר מכן היא מתחילה לשתף אותי בסיפורי הלידות המופלאות שלה שהביאו לעולם את שקד בת התשע, שלו בן השש, ירדן בת הארבע ולפני חודש הצטרפה למשפחה גם נועה. מדי פעם מצטרף לשיחה גם ערן, בן זוגה של אליזבת, שאחראי בזמן הראיון על נועה.
"כמו כולם, לפני שנכנסתי להריון לפני 10 שנים בערך, חשבתי שאלד את ילדיי בבית חולים, שזאת האפשרות היחידה העומדת לרשותי", היא נזכרת. "שמעתי על נשים שילדו בבית וחשבתי שזה לגמרי חסר אחריות ומסוכן. אבל לקראת ההיריון הראשון התחלתי פתאום לשמוע סיפורים על לידות קשות של חברותיי בבתי חולים ונדלקה נורה אדומה. פחדתי. התחלתי לחקור על נושא הלידה ועל האפשרויות העומדות בפניי כי לא רציתי להיכנס להריון עם הפחד הזה. בדקתי כל מחקר אפשרי".
במהלך הראיון אני לומדת שברנט לגמרי מחושבת ויסודית. עורכת דין במקצועה, מורגלת לבדיקות מעמיקות ולא מתפשרות.
מה העלו הבדיקות שעשית?
"קראתי אז את הספר "לידה פעילה" של ג'נט בלאסקאס והבנתי עד כמה הפרוצדורות הרבות המיושמות בלידה הרפואית גורמות לסיבוכים ויכולות להיות מסוכנות. אני מאוד מעריכה את הרפואה ומכירה ביעילותה במצבי חירום ומצבי סיכון גבוה, אבל יחד עם זאת, לנשים בריאות, בהריון בסיכון נמוך, בית החולים יכול במידה רבה לפגוע בתהליך הטבעי של הלידה. לידה היא פעולה פיזית טבעית כמו פעולות רבות אחרות שאנחנו עושים".
אבל לפעמים זה מסתבך, לא?
"כן, אבל לרוב, הסיבוך נוצר דווקא מעצם ההימצאות במקום זר, רועש, עם הרבה אנשי צוות שיוצאים ונכנסים, התערבויות מיותרות וסטרס".
"בהתחלה כששמעתי על הרעיון של אליזבת, התגובה הראשונה הייתה התנגדות", נזכר ערן. "זה הלחיץ אותי והבהיל אותי. עברה לי מחשבה שבחיים זה לא יקרה. אחרי שאליזבת הראתה לי מחקרים ומאמרים די מהר השתכנעתי ועברתי לצד השני. פתאום, ללדת בבית חולים זה נראה לי לא הגיוני".
טיול בנהר בזמן צירים
לברנט מאוד חשוב להדגיש ולהסביר שיש כמה סוגים של לידות בית. "ישנן לידות בית ללא פיקוח, ללא ליווי מקצועי ולא זאת הלידה אותה בחרתי. בניגוד למה שחושבים, לידת בית לא מתרחשת לרוב כשהיולדת נמצאת לבד עם בן הזוג. מדובר בלידה בפיקוח מיילדת בעלת רישיון ישראלי שמוכשרת לטפל בלידה טבעית ופועלת על פי הנחיות משרד הבריאות".
כמי שילדה כבר שלוש פעמים בבית חולים, אני תוהה מה קורה במקרה והתהליך לא מתנהל על מי מנוחות. "המיילדת מגיעה עם ציוד רפואי, דופלר, שתי מערכות החייאה לאם ולתינוק, פיטוצין למקרה של דימום רב אחרי הלידה", מסבירה ברנט. "יש לה הכשרה לטפל ביולדת עד להעברתה לבית החולים במקרה ומתעורר סיבוך. המיילדת מנהלת את הלידה, בדיוק כפי שקורה בבית החולים".
אז מה היתרון של לידת בית?
"דווקא בגלל שמתנהל ליווי אישי, של אחת על אחת, על ידי מיילדת שמכירה את היולדת והיא צמודה אליה ותומכת, היא יכולה לזהות ביתר קלות מצבים חריגים ולתת מענה רגשי ליולדת. תמיכה רגשית מונעת הרבה פעמים סיבוכים. כשהאישה נמצאת בביתה, ברוגע, הסיכויים לסטרס פוחתים. סטרס יכול להשפיע על דופק העובר וכאבי הלידה".
העניין הזה בדוק מחקרית? זה לא הימור?
"ד"ר גרנטלי דיק-ריד כתב בתחילת המאה ה19 ספר שנקרא "לידה בלי פחד" בו הסביר שכשנשים נמצאות בפחד, הלידה כואבת יותר. ברגע שהוא ניטרל את הפחד בנשים שילדו, זה מאוד עזר להן והכאב פחת. למען האמת, הוא הקדים את זמנו כי מאוחר יותר התגלה שכשנשים נמצאות במצב של רוגע הגוף מפריש אקסיטוצין שמאפשר נוחות ומעמעם את כאבי הצירים. בלידה מופרשות כמויות אדירות של אקסיטוצין שעוזרות גם להרגעת הכאבים וגם להתקשרות לתינוק. וזאת בניגוד למצב של פחד וחרדה כאשר הגוף מפריש אדרנלין שמעכב לידה. אחרי שחקרתי את הנושא הבנתי שאני רוצה להימנע מהתערבויות מיותרות וידעתי שאין לי שום בעיה להגיע לבית חולים אם הלידה מסתבכת".
ואיך היה באמת?
"נפלא", אומרת ברנט והחיוך הקורן שלה הופך את שאר ההסברים לכמעט מיותרים. "הלידה הייתה ביפן, שם גרנו במשך ארבע שנים. ביפן יש תיאום נפלא בין המיילדת הפרטית למנהל בית החולים. הם אפילו משריינים מקום במקרה ויתעורר הצורך לפנות את היולדת לבית החולים. פגשתי את המנהל, הם מאוד חיוביים בנוגע ללידות בית ויש שם מסורת מושרשת היטב של לידות מהסוג הזה. במידה ויש צורך להגיע לבית החולים, המיילדת יכולה להמשיך שם את הלידה".
ערן: "הלידה הראשונה הייתה מיוחדת כי הייתה בזה ראשוניות, אם כי כל הלידות הן סוג של קסם. אבל את הלידה הראשונה תכננו היטב, הייתה אווירה מיוחדת, נרות, מוזיקה של 'אניגמה', כאילו חיכינו למשהו קוסמי. בגלל שהיא הייתה מאוד ארוכה, בזמן הצירים הלכנו לטייל בנהר של קיוטו, הלכנו למסעדה. אף אחד מסביב לא הבין בעצם שאליזבת בלידה והיה בזה משהו מאוד מיוחד".
מה המצב בארץ?
"בבתי החולים יש עוינות גדולה כלפי יולדות בית והמיילדת לא יכולה להמשיך לתמוך ביולדת ברגע שהיא בתחומי בית החולים. בכלל, יש המון דעות קדומות לצערי. חושבים שמדובר במשהו מסוכן, אבל לעולם לא הייתי מסכנת את הילדים ואת עצמי".
ברנט עברה חוויית לידה מיוחדת ביפן שהייתה אומנם מאוד ארוכה, אבל גם רגועה ואינטימית. "היו לי צירים במהלך שלושה ימים", היא נזכרת "אבל תוך כדי אכלתי, התקלחתי, ישנתי כשהצירים איפשרו והמיילדת הגיעה לבדוק אותי מדי פעם. ערן הכין בריכה מתנפחת מלאה במים. המים מאוד עוזרים ומרככים את הצירים. הילדה הגיעה לעולם אחרי לחיצות של שלוש שעות בהן לא הייתי בלחץ, אלא חיכיתי שהתינוקת תצא בקצב שלה, תוך כדי שהמיילדת בדקה כל הזמן את הדופק שלה. היא יצאה לתוך המים, הוצאתי אותה בעצמי. במשך שבוע לא ירד לי החיוך מהפנים. אחרי הלידות אני הולכת לישון עם התינוקות במיטה שלי ואין שום הפרדה בינינו".
ומה קורה אחר כך? הרי בבתי חולים תינוקות עוברים אינספור בדיקות.
"שקד הייתה מונחת עליי, הנקתי אותה. המיילדת היא זאת שבדקה אותה ושקלה. בארץ מקובל להזמין רופא ילדים הביתה, ביפן אין צורך בכך".
"חשוב לציין שהחיבור לתינוק אחר לגמרי בלידת בית", מוסיף ערן. "הוא נשאר לישון עם ההורים, יש אווירה רגועה, בניגוד לסטרס בבית החולים. האינטימיות מגבירה את החיבור הרגשי והפיזי. אף אחד אחר לא נוגע בתינוק".
בזמן שהילדים בגן
לדברי ברנט, מעמד המיילדות בארץ חלש. ישנו מאבק מקצועי בין רופאים ומיילדות. "הלידה הייתה בעבר עניין של תמיכה נשית. עם השנים היא הפכה להיות לידה רפואית שמנוהלת על ידי רופאים ובתי חולים ויש לזה מחיר. חשוב להדגיש שמיילדת שמלווה לידת בית היא לא דולה, אלא בעלת השכלה של אחות והתמחות במיילדות".
שיחתנו מפסיקה לרגע כשערן מגיע מאחד החדרים עם התינוקת החדשה, נועה. הזדמנות להדגיש שוב שערן היה שותף תומך בהחלטתה ללדת בבית ומאוד התחבר לרעיון. "הוא הבין את הקושי של לידה בתוך המערכת הרפואית ודאג לשים אותי ואת הצרכים שלי במרכז במהלך הלידה. הוא אחראי על יצירת האווירה, עיסויים, מילוי המים. חייבת להודות שהלידות מאוד קירבו בינינו", מחייכת ברנט.
"התפקיד שלי היה פשוט להיות שם", מבהיר ערן. "להקשיב לה, לתמוך, לא להגיד לה מה לעשות. הזכרתי לה כל הזמן לעשות קולות נמוכים ולא גבוהים. הקולות הנמוכים מכניסים למצב מדיטטיבי בניגוד לגבוהים שיוצרים היסטריה".
בזמן שנועה יונקת ואני נפעמת מהקסם שלה, אליזבת ממשיכה לספר על שאר הלידות, שהתנהלו בישראל, באופן תקין וארכו הרבה פחות זמן.
לא היה אף רגע שחששת, שנדלקה נורה אדומה?
"ידעתי למנוע מעצמי סיבוכים. למשל, בלידה הראשונה ירדו לי המים הרבה לפני יציאת התינוקת ולכן הייתי בפיקוח המיילדת על מנת להימנע ממעבר לבית החולים וזיהומים. בלידה השנייה הרופאים הלחיצו אותי שיש ירידה בדופק העובר ושלחו אותי לבית החולים. נבדקתי בהמשך על ידי המיילדת ותוך שלוש שעות ילדתי בבית. סמכתי עליה שתיתן לי ייעוץ בהתאם למצבי מבלי להיות כפופה לנהלי בית החולים".
ברנט מבקשת לציין כי סטטיסטית, לידות בית מתוכננות בטוחות יותר מלידות בבית החולים. אחוזי התמותה והסיבוכים מזעריים וזהים לאלו שבבתי חולים. "תמיד יש אפשרות להזמין אמבולנס אם הלידה לא מתקדמת כמתוכנן", היא מדגישה. "מבחינתי זאת הייתה החרדה הכי גדולה – להגיע לאמבולנס או בית חולים".
מה עושים עם שאר הילדים כשרוצים ללדת בבית?
"הלידה השנייה הייתה אחרי הצהריים ולכן אחותי אספה את הגדולה מהגן ואחר כך הביאה אותה הביתה. שקד קיבלה את פניו של אחיה מיד אחרי הגעתו אל העולם וזה היה מאוד מרגש. בזמן הלידה השלישית הילדים הגדולים היו בגן וחזרו לאחות חדשה והלידה של נועה הקטנה התחילה בלילה, בבוקר הם הלכו לפיקניק ואחרי כמה שעות ילדתי. הילדים שלי לא מבינים למה יש נשים שיולדות בבית החולים", היא מחייכת ומוסיפה "בימים הראשונים אחרי הלידות אני לא מטפלת בענייני הבית, אלא נערכת עם עזרה".
ברנט נזכרת בלידה הטרייה, של נועה, מלפני חודש: "כשהתחילה ירידת המים הייתי עם ירדן בקניון, הלכנו לאכול. התקשרתי לערן, הוא היה בהדרכת רחפן עם שלו, אז אמרתי לו שיחכה לסיום ההדרכה. לאחר מכן הם אספו אותנו, נסענו הביתה ונכנסתי לקינון מטורף. התחלתי לסדר, לנקות והכנתי תיק לילדים. החלטנו שנקיים ארוחת ערב חג סוכות בסוכה, שהילדים ישנו בבית ואם משהו רציני יתחיל, נבקש מהסבתא שתבוא לקחת אותם. בין לבין עשיתי הרפיות ונחתי. הודענו למיילדת שנעדכן אותה מתי להגיע. הלילה עבר עם הרבה צירים ובבוקר ביקשנו מהסבתא שתאסוף אותם על מנת שנתפנה ללידה. בינתיים ביקשתי מהמיילדת להגיע, שמעתי מוזיקה ונכנסתי למקלחת בזמן הצירים. ערן עזר לי עם עיסויים. בכל ציר אמרתי תודה. תודה על האפשרות והזכות הנפלאה לחוות עוד לידת בית. נכנסתי לבריכת המים שערן הכין ותחושת הצירים במים הייתה נעימה יותר. התמסרתי לתהליך והרגשתי משוחררת ומוכנה ללדת. נתתי לגוף לעבוד על אוטומט והגוף סחף אותי בצירים חזקים. הוצאתי בעצמי את נועה לתוך המים והנחתי אותה עליי. המיילדת עזרה לשחרר את חבל הטבור. הרגשתי שאישיות חדשה הגיעה לעולם".
יש מדי פעם סיפורים על תינוקות שלא שרדו לידות בית. מה דעתך?
"רוב הסיבוכים קורים כשאין פיקוח של גורם מקצועי שיכול לזהות מצבים חריגים ומכיר את ההנחיות. הרבה פעמים התקשורת מציגה את לידות הבית בצורה שלילית ולא מציינים את העובדה שבמקום לא נכחה מיילדת. יש המון דעות קדומות. לבתי החולים יש אינטרס לקדם לידות אצלם כי הם מקבלים כסף מביטוח לאומי. עד לא מזמן אפילו לא היה מענק לידה לנשים שילדו בבית".
לידה רכה
ברנט גם משתפת אותי בהנחיות החדשות באנגליה: "שירות הבריאות הלאומי של בריטניה קבע שלנשים בהריון בסיכון נמוך מאוד – כ-45% מכלל היולדות במדינה – בטוח יותר ללדת בבית. על סמך ממצאי החוקרים מאוקספורד, הסיכון למוות של היילוד או לסיבוכים אצלו זהה בכל המסגרות שנבדקו. הם גם מדברים על התערבויות מיותרות בבתי החולים".
למרות השיקולים המושכלים לתפארת של אליזבת וערן, משפחתם עדיין מיעוט. בחברה בה גברים דומיננטיים במערכת שהיא נשית מיסודה, כאבי הלידה הפכו להיות סיבה ממשית לחרדה והלידה להליך רפואי. נשים סומכות פחות ופחות על גופן שיידע ללדת ללא התערבות רפואית והחברה כולה מתייחסת ללידה כמשהו שחייב להתבצע בסביבה רפואית.
מה הייתה עמדתה של המשפחה והסביבה הקרובה כשהחלטתם ללדת בבית?
"הלידה הראשונה הייתה בחו"ל ולכן הלחץ החברתי כמעט ולא היה קיים", מסבירה ברנט. "לרוב הם כיבדו את הבחירות שלנו. ובאופן כללי, אני לא עושה דברים על פי מה שמצופה ממני לעשות. הסביבה סמכה עליי כי ידעו שאני מקבלת החלטות שקולות וידעתי גם להסביר את עצמי. אנשים שלא מכירים אותי יכולים להגיב בצורה שיפוטית. אני לא באה ממקום של לשכנע. זה הדבר הכי מדהים שעשיתי בחיי".
"התשוקה שלי להביא לעוד נשים את החוויה של לידה חיובית גברה על הכל"
"מעולם לא שמעתי ביקורת ישירה, אלא תהיות אם זה לא מסוכן, אבל זה לא ערער אותי", מספר ערן. "אפילו אחרי הלידה, אנשים אמרו 'מזל שהכל נגמר בשלום'. אני חושב שכשאנשים באים לשפוט דברים שהם לא לפי הסטנדרט המקובל, כדאי שיבדקו לפני. זה שהרוב עושה משהו, זה לא הופך אותו בהכרח לנכון. זה שיש לידות שמצריכות התערבות רפואית, לא אומר שכל הלידות חייבות להתבצע בבית חולים. בית החולים מצוין במצבי חירום, זה הכל. הרבה פעמים מצבים מסתבכים דווקא בגלל הימצאות האישה בבית חולים, למשל סיבוכים רבים שנוצרים בגלל שכיבה על הגב. אחר כך הרופאים מתקנים סיבוכים שמלכתחילה לא היו צריכים להתרחש".
אליזבת לא הסתפקה רק ביישום התובנות שלה לגבי לידותיה בלבד. לאחר הלידה השלישית היא החליטה לעזוב את עריכת הדין והקימה את "לידה רכה" – קורס הכנה ללידה ייחודי שמלמד טכניקות הרפייה והגברת הנוחות בלידה, הזכויות של היולדת בתוך המערכת הרפואית, דימיון מודרך, שיתוף פעולה בין בני הזוג והשגת תחושת ביטחון ורוגע בלידה. ברנט למדה באנגליה את שיטת KG היפנובירת'ינג והביאה אותה לארץ, היא סיימה בימים אלה לתרגם את ספר ההיפנובירת'ינג לעברית והוא ייצא לאור בקרוב. ברנט היא היחידה בארץ שמוכשרת להסמיך מדריכות בשיטת KG היפנובירת'ינג.
מה זה היפנובירת'ינג?
"זאת שיטת הכנה ללידה שפותחה באנגליה ונועדה לתמוך בנשים להתכונן ללידה רגועה, נוחה ובריאה יותר. השיטה מבוססת על זה שבמצב של רוגע וביטחון, האישה יכולה ללדת בצורה רכה יותר, בניגוד למצבי לחץ בהם הלידה נוטה להסתבך. במהלך הקורס עוברים תהליך של שחרור פחדים ולומדים כיצד לנטרל את החרדה. להיפנובירת'ינג כלים מעשיים להתמודדות עם הפחדים, כלים אשר ישרתו את הנשים כבר בהריון".
ובכל זאת, עזבת מקצוע יוקרתי.
"התשוקה שלי להביא לעוד נשים את החוויה של לידה חיובית גברה על הכל. זה גם עניין אותי יותר מעריכת דין ואיפשר לי להיות יותר עם הילדים בבית. חופשות הלידה שלי יחסית ארוכות, של לפחות שנה".
מגיעים אלייך רק זוגות שמעוניינים ללדת בבית?
"גם, אבל לרוב כאלה שמעוניינים בלידה טבעית בבתי החולים. ".
בנוסף ברנט מנהלת קבוצת פייסבוק "לידה פעילה, לידה טבעית ולידת בית" ובה 7000 פעילות בה ניתן לקבל המון מידע ולקרוא סיפורי לידה של נשים שחוו לידת בית, סיפורים מרגשים ומעצימים שמהווים השראה לכולן. "אני לא מנסה לשכנע אף אחת ללדת בבית, אלא משתפת מהחוויה הנפלאה שלי ומדגישה שלכל אישה יש זכות ללדת איפה שנראה לה לנכון מבלי שהדבר יגרע מזכויותיה. מדובר בזכויות אדם בסיסיות".
בתמונה אליזבט ברנט. "הוצאתי בעצמי את נועה לתוך המים והנחתי אותה עליי" (צילום אינגריד מולר)
