את הימים שבין חג פורים לחג הפסח הפכה המסורת היהודית-ישראלית למרוץ בהול אחרי ניקיון אולטימטיבי. לא רק ביעור חמץ מן הבית אלא סילוק כל מיני "חמץ" אחרים כמו בגדים ישנים, חפצים שבורים, שאריות שימורים ומאכלים שנותרו במזווה ובמקרר ושתאריך התפוגה שלהם פקע מזמן. הבסיס לשגעת הניקיונות הזו הוא איסור "בל ייראה ובל יימצא" חמץ בפסח. חכמי העבר הסבירו כי האיסור תקף אפילו על פיסת לחם הכי קטנה, בתערובת הגדולה ממנה פי אלף. מכאן הגיעו לכך שאבק ולכלוך גם הם חמץ שצריך לסלק. זה הבסיס להפיכת ערב חג המצות לערב ההתנפלות על הפינות הכי אפלות שבבית, המדפים הכי גבוהים מתחת לתקרה, הבוידעם הכי נידח מתחת לגג, אליהם דחקנו במשך השנה את כל הדברים שלא היו נחוצים לנו – אבל גם שלא רצינו לזרוק.
אם בציבור הכללי זה קורה, הרי שבציבור הדתי והחרדי קדחת הניקיונות מתעצמת שבעתיים. מדובר בציבור המתחייב בפני עצמו ובפני ההלכה בהבטחה נחרצת, שאף פירור חמץ לא יישאר בסביבת המגורים שלו, אורז ומרחיק את כל כלי האוכל של שאר ימות השנה (שנחשפו לתבשילי חמץ והשאירו את רישומם בדפנות הסירים) ומחמיר עם עצמו ועם כליו חומרות רבות וקשות. הכל במטרה להרחיק לחלוטין אפילו פירור קטנטן ואפסי של לחם. שהרי במצב בו גם פירור אחד של חמץ יכול להרוס תבשיל שלם או לפסול כלי אוכל יוקרתי, ברור שמתפתחת נטייה לחומרה קיצונית.
גם מערכת "מודיעין News", שמנקה בעצמה את משרדיה לקראת החג תוך הצפתם בעשרות תכשירי אקונומיקה וסבון, ג'ל וקצף, קוטלי חרקים ומחטאי חיידקים – החליטה להצטרף אל טרנד החומרות ואפילו לפרוש בפני קוראיה את ההחמרות הכי מעניינות שניתן למצוא בשטח. את החומרות האלו תמצאו בחלק מהביתים במודיעין עצמה (תלוי ברמת ההקפדה של הדייר) וכמעט בכל רחבי העיר הסמוכה – מודיעין עילית. הנה לפיכך – עשרת הכללים הכי מטורפים בנקיונות פסח, שלא שמעתם עליהם.
1. רק מים שאובים
במהלך הפסח רובנו ממשיכים לשתות את מי הברזים בבית, מבלי לחשוב כלל על האפשרות שמים אלו יכולים להכיל פירורי חמץ. כמעט שאין ישראלי שיעלה על דעתו שאם מישהו זרק פיתה או לחמנייה אל מי הכינרת, אז כל המים במדינה שמזרימה ממנה חברת מקורות הפכו לחמץ. אך יש קבוצות חרדיות שחוששות מהאפשרות הזו ומתכוננות לחג על ידי שאיבה מיוחדת של מי מעיינות. המים הללו נשאבים ממקור מים שלא נגעה בו יד אדם ונחשבים לנקיים לחלוטין מכל חשש של חמץ. הם נשמרים במיכל מיוחד ובני החוגים המחמירים בתוך הציבור החרדי ישתו רק מהם לאורך כל הפסח.
עוד אספקטים הקשורים לתופעה הזו: יש כמה קבוצות חרדיות שלא משתמשות במים החמים שבברז בגלל דיני בישול וחמץ. כלומר – לאורך השנה עלולים להגיע לדעתם אל פי הברז החם שאריות של חמץ, כך שהברזל החם של הברז נמצא איתם בריאקציה של בישול. ריאקציה זו חוזרת על עצמה כאשר מים חמים עוברים בברז ונוגעים במתכת ממנה הוא עשוי, וכך הם הופכים לחמץ בעצמם. אז בחג, בחוגים אלה, לא משתמשים בכלל במים חמים שעוברים בברז.
חומרה שלישית הקשורה למים, הנהוגה בקרב חלק מהציבור החרדי, היא הלבשת מסננת בד מיוחדת על פיות הברזים. גם כאן החשש הוא שמא במים ישנם שרידי חמץ ואת השרידים האלו אמור לסנן הבד המולבש על הברז.
2. כלים חד פעמיים – רק בצבע לבן
רבים מקלים על עצמם את האירוח בליל הסדר באמצעות כלים חד פעמיים. אבל לדברי חוגים אחדים בציבור החרדי, בחלק מהצבעים שמהם מיוצרים הכלים החד פעמיים הצבעונים יש עמילן או חומר הנובע מעמילן. עמילן כידוע הוא תוצר של חיטה, כלומר חמץ. ולמרות שכאשר הוא "כלול בכלי" הוא איבד את צורתו ואינו משמש כלל למאכל ואפילו לא משפיע על הטעם או על איזו שהיא אינטראקציה בין הכלי למנה שעליו, הם לא מוכנים להכניס הביתה בפסח חד פעמיים צבעוניים. זוהי שעתם הגדולה של החד פעמיים הלבנים. אבל גם בלבנים עלול להיות החומר הזה המופק מעמילן, ולכן באותן קבוצות קונים כלים חד פעמיים לבנים רק עם יש להם כשרות מיוחדת לפסח.
3. הכל נייר כסף
השיש והכיורים במטבח זוכים בערב פסח לטיפול מחמיר במיוחד. וברור מדוע. על חלקים אלה של המטבח שהו במהלך השנה מאכלי חמץ רותחים שנבלעו בתוך האבן או השאירו עליה שרידים ששקעו בחריצים הקטנים. אז לא די שהשיש כמו הכיורים עובר תהליך ניקוי ארוך ונידון ברותחין (שופכים עליו מים רותחים וגם מעבירים עליו כלי ברזל מלובן שישרוף כל שארית מזון חמץ שעלולה להיבלע באבן), אלא שבנוסף עוטפים את השיש בנייר כסף, שמהווה חציצה פיזית בין הכלים שיונחו עליו לבין החמץ שאולי נותר למרות הרותחים והמלובנים.
גם כאן יש מהדרין מן המהדרין, שיוצרים חציצה נוספת בין האבן לכלי הפסח, על ידי הנחה של משטח PVC מתחת לנייר הכסף. כך שיש גם חציצה של משטח פלסטיק, גם חציצה של נייר כסף, וגם טיפול ההגעלה במים חמים וברזל מלובן.
יותר נקי מזה אין? טעות! אחרי כל אלה יש עדיין חוגים שנוהגים לקנות לחג כיורי פלסטיק מיוחדים שמושמים בתוך הכיור הרגיל מבלי שהם נוגעים בו. ונדגיש: זה קורה אחרי שהכיור עצמו עבר הגעלת על ידי מים רותחים וברזל מלובן. כיור פלסטיק לא נוגע כלל באבן אלא תלוי באוויר מעליה. ככה זה. כל המחמיר יותר – הרי זה משובח.
4. רק פירות וירקות קלופים
כדי להרחיק את סכנת שאריות החמץ אוכלים בחוגים החרדים בפסח רק פירות וירקות שניתן לקלף. כי אולי בריסוסים או בתהליכי העיבוד של הפירות והירקות הם באו במגע עם עמילן או חומר חמץ אחר. אז בננה IN, אבל עגבנייה OUT. בחלק מהמשפחות אף מקלפים את הפירות בליל בדיקת החמץ וכך מחזיקים אותם במקרר לאורך החג, כי רק בצורה זו ניתן להיות שקטים שאין על הפרי או הירק בקליפתו שריד של חומר הקשור באופן עקיף לחמץ.
5. ריבות תוצרת בית
פירור חמץ – כבר אמרנו – יכול לפסול תבשיל או מאפה שלם. המקפידים חרדים לכך שבתבלינים הקנויים, בממרחים או מרקחות המכילים מספר ירקות ופירות, עלול היה להיכנס גרגר של חיטה, או שעורה או גרעין אחר של אחד מחמשת מיני הדגן (הנחשבים כחלק מאיסור החמץ בפסח). כדי לבטל כל חשש מהסוג הזה נוהגים חלקים מהציבור החרדי לא להשתמש בכלל בתבלינים או בכל סוגי תערובות מוכנות, כולל ריבות, וממרחים. מכינים בבית, או מוותרים עליהם.
6. מוצרי חלב, דגים חיים ותבשילי עוף
חשבתם פעם על מה שאוכלות הבהמות שאת חלבן אנחנו שותים ומבשרן אוכלים? החרדים חשבו וגם עלה בדעתם שמאכילים את הצאן והבקר באוכל שאינו כשר לפסח. אז מה הפתרון? בחלק מהחסידויות והקבוצות המחמירות לא קונים למשל דגים קפואים לפסח. הדגים הרי אכלו בבריכות הגידול מזון חמץ שנשאר במעי הקרפיון או המושט. במקום זה קונים רק דגים חיים שמבררים מראש שהאכילו אותם באוכל כשר לפסח.
באופן דומה יש חשש שמא הדיו שעל הביצים, המהווה אישור ווטרינרי, מכיל חומר עמילני. לכן יש דיו מיוחד כשר לפסח שאיתו חותמים על הביצים המיועדות לחג. מאותה סיבה חסידויות וחוגים אלו קונים ביצים וחלב לפני החג, שמא בחג החקלאים מאכילים את בעלי החיים בתערובות עם חמץ. זאת אפילו שהחומר התעכל בגופם ואין לו כלל זכר בביצה או בחלב. כדי לצאת לחלוטין מהספק קונים אם כן לחג הפסח את כל החלב והביצים מראש והוסרה דאגה מהלב.
7. ניקיון שיניים
חלק מהמחמירים ביהדות החרדית פשוט הולכים לשיננית לפני חג הפסח ומפקידים בידיה את מלאכת בירוא החמץ בין חריצי השיניים. מכל ההלכות והחומרות האחרות, אין ספק כי בנוהג זה גלום ייתרון שלש ממש לגוף – בין שהנך מאמין ובין שלא. ידי השינניות בתקופה זו של השנה מלאות עבודה, עם דגש על אלו שעובדות בערים החרדיות.
8. נפל על הרצפה? פסול
אחד מקדמוני וגדולי האדמו"רים, רבי מאיר מפרמישלן, הוריש לצאצאיו חומרות מיוחדות לפסח. העיקרון שעומד בבסיסן הוא שכל מה שלא הוכשר לפסח הרי הוא בחזקת חמץ: כלי שנפל לרצפה – נפסל. מצה שנפלה לרצפה – הרי היא חמץ. אסור לגעת במאכלים ללא שטיפת ידיים קפדנית, אין לענוד טבעות, אסור לגעת בבגדים ואף לא בקירות. וכך, כל אוכל שנפל, פשוט נאסר לשימוש בפסח.
כיצד הדבר מסתדר עם החיים עצמם? כדי להרגיע את החרדות מפני חמץ יש חרדים שמכסים את שולחן הסדר בשלושה כיסויים, וזאת אחרי שהשולחן נוקה לחלוטין. כי עדיין מקנן החשש שלמרות הניקוי היסודי השולחן בכל זאת מסתיר פירור חמץ ומצה שתיגע בו תיאסר לחלוטין.
9. הכנסת אורחים? לא בפסח
החשש מחמץ גורם לכך שיש מחמירים המקפידים כלל לא לבקר אצל חברים בפסח, שמא הוא לא ניקה מספיק טוב את הבית, או אולי הוא מחמיר פחות בדיני פסח ממך. אז לא מארחים ולא מתארחים. ואם אין ברירה וחייבים לבקר קרובי משפחה, הורים, ילדים וכו', אז באים אליהם אבל לא אוכלים אלא רק שותים מים בכלי חד פעמי.
נספח מובן מאליו של החומרה הזו קשור לכך שבפסח, לפי הגישה הזו, כלל לא קונים אוכל מוכן מחוץ לבית, גם במקום כשר למהדרין מן המהדרין. החשש הוא שמא למרות כל ההידור וכל ההכשר עדיין התרשלו שם קצת. לך תדע.
10. קמח תפוחי אדמה – לא בבית ספרנו
בחלק מהחסידיות (חסידות סלונים למשל) לא אוכלים בפסח גם קמח תפוחי אדמה. החשש כאן הוא שהקמח הזה מזכיר בצורתו את הקמח הרגיל ומשום כך עלול להיות ערבוב בין שני המינים או שעלולה להתרחש טעות בגלל מראית עין שתגרום לאדם לחשוב כי גם קמח רגיל מותר בפסח.
דעה אישית
עשרת המנהגים המתוארים כאן הם רק קצה קרחון של תרבות שלמה שמתקיימת בציבור החרדי במיוחד בפסח. מי שמצוי בריכוזים חרדיים רואה שם תופעות כמו פירוק מוחלט של מושבי המכוניות במצוד אחרי פירורי חמץ, סירוב לאכול "מצות מכונה" שיוצרו במפעל גם אם נותני הכשרות שלהן הם חברי העדה החרדית. ועוד לא דיברנו על חותמת כשר לפסח על גלילי אלומיניום, נייר טואלט ועוד.
מגוחך? לא אם מבינים את הסיבות. לא מדובר בטירוף חסר הגיון או בסוג של הפרעה חברתית חלילה. החומרות הן ביטוי אותנטי וכן לחלוטין של הרצון לקיים את מצוות התורה על דקדוקיהן בצורה הטהורה והטובה ביותר. כשמבינים, אפשר גם לכבד.
אסף גולן
