ג'ימבו ג'יי ולהקת ספא-תזכרי
"כי יש יאינספור רגעים מכוננים, בסוף נזכור כל כך מעט
אבל היי זה רגע שננצור, והאמיני לי שיום אחד גם את"
אני אוהב לכתוב משפטים ואנקדוטות הדנים בדור הצעיר של היום ובעידן המשוגע בו אנו חיים כיום, כנראה שכך עושה גם עומר הברון הידוע בתור ג'ימבו ג'יי. הוא הצלע השלישית ביוצרי המופע של ויקטור ג'קסון (עם פדרו גראס ואיציק פצצתי שאף הפיק את השיר) וגם משורר בערבי ספוקן וורד. כעת הוא מראה רשמית קבל עם ועדה את כישורי ההמחזה והביצוע שלו בעזרת הבמאי איתן בריצי.
אין לי דרך יותר טובה לתאר את אופיו של השיר המגניב הזה כפי שהטיב לעשות מר ג'יי עצמו באומרו "מבחינתי השיר מדבר בשני מישורים: במישור הקומי, הוא ממשיך מסורת ארוכת שנים של ראפרים שטוענים שהשירים שלהם הם הדבר הכי גדול מאז המצאת הגלגל. במישור השני והמורכב יותר, הוא שם זכוכית מגדלת על רגעים שנצרבו בזכרון הקולקטיבי העולמי והלאומי. תוך כדי כך הוא מעלה שאלות כמו מה אנחנו בוחרים לחרוט בזיכרוננו, מה נשכח ממנו במהרה ועוד". בעזרת אותו איתן בריצי הביאו השניים למסך את השילוב המושלם בין הגרוביות הקולית של ג'ימבו להקת ספא (איתה הוא מופיע כבר כמעט שנה) המנגנים בחדר מלא עיתונים עד אפס מקום לבין האפשרות לצפות ברגעים היסטוריים בולטים ששודרו בטלויזיה. כל זאת תוך תרגום מלא לשפת הסימנים של מאות, או אלפי המילים שפולט ג'ימבו בקצת פחות משלוש דקות ומעלה לי את התהייה האם יש לו ריאה ספייר המאפשרת לו להוציא כל כך הרבה מילים בזמן כה מוקצב. את התרגום מבצעת גילי בית הלחמי על מנת להנגיש את הקליפ הייחודי לכלל האוכלוסיה, "כיאה לרגע מכונן" כפי שאומר ג'יי על יצירתו שלו, כדי שאף אחד לא יחמיץ.
הבסיס הרוקיסטי של השיר, שבעצם מזכיר סוג של ביסטי בויז ישראלי בלייב, או להקת הרוטס רק במקומי, הופך אותו לפוטנציאל להיט כפי שהוא מתיימר להיות ואף דורש שנזכור היכן היינו כששמענו אותו. (אני הייתי בביתי למען גילוי נאות) אך הרוח ה"ספוקן וורדית" שלו נותנת לו אנרגיות המתאימות יותר להיפ הופ הישראלי של השנה האחרונה, כזה שידו של מפיק השיר איציק פצצתי נשמעת כפי שנשמעה ביצירתם של אחרים וטובים שתרם להם.