יום שישי בצהריים. ד"ר אבשלום קור במכוניתו, בדרכו לבקר את בנו שמתגורר עם ארבעת הנכדים ביישוב חדש ליד סיני. יש לו שישה ילדים וגם נכדים, הפזורים ברחבי הארץ ומיישבים אותה. "חלוצים" כהגדרתו, והוא נוסע אליהם לסופי שבוע. תוך כדי הנסיעה, במקביל לשיחה איתי, הוא מדבר טלפונית גם עם עורכי החדשות בגלי צה"ל, שם הוא משמש יועץ לשוני, כדי לוודא שאין טעויות לשוניות במהדורה הבאה. על ריבוי המשימות ("רב תכליתיות" המכונה במקומותינו "multi task") הוא לא שוכח לומר כדרכו בהלצה: "לא רק אישה היא רב תכליתית, גם גבר הוא רב תכליתי: תמיד הוא מקשיב לאשתו ואז אומר: "את תחליטי". בשבוע הבא הוא יגיע למודיעין לסדרת הרצאות בנושא סיפורה של השפה העברית, וזאת סיבה מעולה לתפוס לשיחה את הלשונאי המיתולוגי.
חיים שלי
ד"ר אבשלום קור (63) מוכר כמעט לכל מי שצפה אי פעם בטלוויזיה או האזין לרדיו. הוא לשונאי, שדרן רדיו ומנחה טלוויזיה ישראלי וזוכה פרס סוקולוב לתקשורת האלקטרונית. הוא נולד וגדל בתל אביב וחי בה עד היום. קור מקפיד לשלב בין אהבתו לעברית לבין אהבתו להומור ולזמר העברי. על העברית הוא אומר: "היא לא המקצוע שלי אלא החיים שלי. אני רואה בעברית את טעם החיים של עם ישראל. מנהיגי העם נטשו את העברית עוד בימי המקדש ולכנסת הגדולה התחילו לקרוא "סנהדרין". עם ישראל עזב את העברית ואז איבדנו את העצמאות. לאחר שחזרנו לעברית חזרנו גם לעצמאות".
איך הגעת לעיסוק בעברית?
"תמיד אהבתי שפות. בתיכון הייתי במגמה לשונית ולמדתי מורחב אנגלית, צרפתית ולטינית ממרצים מאוניברסיטת תל אביב. כשהגעתי לאוניברסיטה החלטתי לבחור לשון עברית ובלשנות שמית ולדוקטורט בחרתי בנושא רחב מאד – הפיוטים שנכתבו בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש. באותה תקופה השפות מסביב היו יוונית וארמית והיה ניסיון לכתוב שירים בעברית, אך זו עברית שאנו מתקשים להבין. צריך היה לפענח את העברית של אז לפי מה שדיברו מסביב".
היום אנחנו קצת בנסיגה מהעברית, השפה השלטת היא אנגלית וזה חודר גם לכאן.
"אנחנו בנסיגה מהעברית אך אני לא מודאג לטווח ארוך. השפה מתפתחת. אני רואה שעל הכריכה של ספר עם השיר "עוגה עוגה" רואים ילדים רוקדים סביב עוגה ולא יודעים מה פירוש "עוגה", אבל זה המחיר של החייאת הלשון, שלא כל דבר שהסבא מבין גם הנכד מבין ולהיפך. למשל, פעם "חבל על הזמן" היה ביטוי למשהו רע והיום הכוונה היא לדבר נהדר. כל זמן שזו עברית זה לא מפריע לי. כל עוד לא משתמשים באנגלית זה בסדר. כשיש מילה בינלאומית אז אין בעיה. קיבלתי מסרון מהמורה של נכדי, הנכד שאל איך אומרים בעברית אנציקלופדיה כי המורה דיבר ונכדי אמר לו שצריך לדבר עברית. הסברתי לו שאנציקלופדיה היא מילה בין לאומית… אני לא נגד זה אלא נגד הנהייה אחרי האנגלית. למה להגיד סנקציות כשבעברית אומרים עיצומים? גם גדולי העם חוטאים בזה, יש אנשים בצמרת שבמקום להתפעל מהעברית מרגישים נחיתות.
לפני עשרים וחמש שנים נסעתי למוסקבה להרצות בפני יהודים במוסקבה ודיברתי גם עם גויים. שאלתי אותם איך קוראים לספריה על שם לנין במוסקבה והם אמרו "ביבליותיקה", הם בנו את הספרייה מסביב למילה הזו. בכל מקום נותנים כבוד לעברית ורק אצלנו לא. בילדותנו לא הייתה המילה "אג'נדה" ורק כשהשופט לשעבר אהרן ברק רצה למנוע את בחירתה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון בטענה שיש לה "אג'נדה" התחילו להשתמש בזה".
איך באמת אומרים בעברית אג'נדה?
"מגמות, סדר יום, עדיפות, יעדים".
הרבה אנשים גם "מעברתים" מילים או ביטויים באנגלית כמו "לקחת אמבטיה" למשל.
"גם התחביר האנגלי משתלט עלינו ואנחנו אומרים "ניצחנו את המשחק" ולא "ניצחנו במשחק" וגם "נחקר תחת אזהרה" ולא "נחקר באזהרה". אני נאבק בזה בקורסים לעברית שאני מלמד כבר למעלה משלושים שנה את החיילים בגלי צה"ל. התחלתי עם שבע שעות אך הצורך גדל והיום אני נותן שישים שעות. באים לשם בוגרי תיכון שחסרים להם יסודות בעברית".
לאן נעלמו החשמונאים?
אבשלום קור מבכה את מה שעבר על החשמונאים, שכנינו הקדומים ממודיעין. "מודיעין הייתה העיר של החשמונאים. במשך שמונה ימים מידי שנה כמעט כל היהודים בעולם מדליקים נרות לכבודם. לאן הם נעלמו? הנינים של מתתיהו התייוונו והפכו ממכבים לפנאתינייקוס…" מה שמרגיז אותו הוא הנחיתות מול האנגלית כביטוי של התרפסות בפני אחרים: "הבן שלי היה קצין צנחנים. כשהם עברו לבסיסים החדשים בנגב הוא שאל למה תלו שם את דגל ארצות הברית? המפקד אמר לו: "כי האמריקאים בנו את הבסיס". צלצלתי לחבר כנסת מועדת החוץ והביטחון והוא הגיש שאילתא למה יש דגל אמריקאי בכניסה לבסיס צה"ל. לצערי, הדור קצת מתייוון ומתבולל. במעטפת, בשידור ובשלטים, יש הרבה אנגלית. אבל, דווקא פשוטי העם דבקים בעברית יותר מאשר בצמרת".
אומרים שעברית היא שפה קשה, קשה להסביר לילדים למה אומרים "שתי ביצים" ולא "שתי ביצות"?
"ואני אומר: ואנגלית? היא לא קשה? באנגלית בכל פועל צריך ללמוד מילה נוספת לזכר או לנקבה ולהווה או לעתיד. לכל שפה יש את הקושי שלה. אצלנו אפילו המתרגמים לא תמיד יודעים, לדוגמא – שאלו את אובמה בראיון בטלוויזיה האם הישראלים הפציצו את המטרות הנכונות והוא ענה:
"I trust their intelligence" (אני סומך על המודיעין שלהם) ובתרגום הופיע: "אני סומך על התבונה שלהם".
למרבה המזל, הקריין תיקן את מה שהופיע על המסך. הבעיה היא שאצלנו בזמן האחרון אנשים לא מכבדים את שפתם".
איך מתייחסים אליך ילדים כשהם שומעים את הדברים?
"בישיבה תיכונית קראו לי כי אמרו שהילדים מרוב מחשב כבר מדברים באנגלית. אנחנו נאבקים היום בהרבה דברים, גם בתכנים של ערוץ 2. אני חושב שצריך לחזק את ערוץ 1, שהוא צריך לחיות מתוכן. היום משדרים בערוץ 1 בכל לילה שידורים מהעבר. איזו רמה, איזה תוכן!".
אתה מכיר את המקורות ומרבה לצטט מהם, האם אתה דתי?
"לא למדתי בחיי יום אחד במוסד דתי. אני תוצר של בתי הספר החילוניים בתל אביב של העשור הראשון למדינה כששרי החינוך היו של מפא"י ולמדנו לשנן בעל פה פרקים מהתנ"ך".
נראה שהבעיה היום היא לא רק הנהייה אחרי האנגלית אלא גם דלות השפה. בעבר השפה הייתה עשירה יותר והשתמשו גם בביטויים שרובם כלל לא מוכרים היום לצעירים. לעיתים נדמה שאוצר המילים העכשווי מסתכם במילים "כאילו", "כמו", "אחלה" וכמובן – "סבבה"?
"לכן אני מתכנן להיפגש עם שר החינוך שי פירון ולהציע שיחזירו את הזמר העברי לתוכנית הלימודים בבתי הספר. היום מדברים רק על שירים חדשים וכל אחד חושב שהוא גם משורר וגם מלחין. אני נאבקתי נגד השמעתו של שיר של איל גולן ברדיו כי יש בו טעות בעברית, בשיר נאמר "את איננה" והם טענו שהם רצו בכוונה את הסגנון הזה. לא הצלחתי במאבק. כשאני מדבר על לימוד הזמר העברי אני מתכוון לזמר העברי של אהבת והכרת המולדת, זה מה שאני מנסה להעביר. אני לא מבין למה בבתי הספר אני שומע בהפסקה שירים באנגלית".
יש איזו מילה בעברית שאהובה עליך במיוחד?
"זה כמו ששואלים את אבא איזה ילד הוא אוהב יותר. פעם מישהו אמר לי שהמילה הכי ארוכה בעברית היא "ממטרה" כי בין האות הראשונה לאחרונה יש מטר… אני אוהב את העברית. הרי אנחנו אוהדים את נבחרת ישראל בכדורגל לא בגלל שהיא טובה אלא בגלל שהיא שלנו, גם העברית כך – אני אוהב אותה כי היא שלי".
יש מילה בעברית ששנואה עליך?
"המילה או.קיי. אני לא מבין למה לא להגיד "טוב", זה בעברית וזה אפילו יותר קצר. על החולצה שהכינו לכבוד סיום הקורס בגלי צה"ל לפני שנתיים הם כתבו: "וירא אלוהים כי (או.קיי) טוב". על ה"או.קיי" עשו איקס.
יש מילים בעברית שאתה חידשת?
"לא, אני רק נאבק כדי לשמור עליה. אבל הצעתי כמה שמות של מקומות: לאחר אירועי גוש קטיף הצעתי לקרוא ליישובים החדשים "בני". כך במקום "נווה דקלים" יהיה "בני דקלים", כדי להדגיש שהם נעקרו משם, כפי ש"בני דרום" ליד אשדוד הם עקורי "כפר דרום" ממלחמת השחרור ו"בני עטרות" הם עקורי עטרות. שם נוסף שהצעתי הוא "שבות רחל" ליד שילה שנקרא על שם אישה שנרצחה".
אתה מתקן אנשים כשהם מדברים בטעויות בעברית?
"אני לא מתקן אנשים אלא רק תלמידים. אני מעדיף שאנשים יזכרו מה הם רוצים לומר ולא איך לומר. בכלל, מה שחשוב זה לא אבשלום אלא העברית, לכן אני גם ממעט להתראיין".
בגלל השמחה
הסיבה שבגללה הסכים קור להתראיין היא סדרה של שלושה מופעים שהוא מנחה במודיעין, לצד אורחים וזמרים, ומטרתם להצחיק ולשמח את דוברי העברית. "אני מגיע למודיעין כי היא עיר חדשה עם רוח חלוצית. בשנה שעברה עשינו את זה בראשון והם הציעו את זה למודיעין בגלל השמחה וההעשרה. במופעים מדברים על מה שבין העברית לאנגלית ולרוסית, על שמות מקומות בארץ ועל מושגים מעולם הספורט. אני משמיע קטעי ארכיון, למשל של ז'בוטינסקי שבא אל יהודי ורשה לפני השואה ואמר להם שתהיה קטסטרופה, הוא אמר: "אני פונה אליכם חמש דקות לפני שתים עשרה". היום היו אומרים: "לפני הדקה התשעים". קיבלנו הרבה ביטויים מעולם הספורט, כמו "לא עלה ברגלו" (במקור: "לא עלה בידו") ו- "השחקנים גילו אוזלת רגל" (במקור: "אוזלת יד")".
כשתגיע בקרוב להיכל התרבות במודיעין תוכל לראות בדרך את כל מרכזי הקניות המקומיים, "מודיעין סנטר", "מליבו סנטר", "ישפרו סנטר" ועוד. מצב העברית "על הפנים" אבל אתה תמיד נראה מרוצה, מחייך ושמח.
"אני נקרא על שם סבא אברהם וסבא שלום שנרצחו בשואה, כמובן לפני שהיו סבים. אם יש לי נכדים כאן בארץ זו זכות גדולה. אנחנו קיבלנו מתנות שגדולי היהודים לא זכו להן. זכינו לחיות במדינה יהודית וזה דבר ענק. כשאחי השתתף במלחמת שלום הגליל ולא שמענו ממנו כמה ימים אשתי שאלה את אימי: "איך זה שאת במצב רוח טוב?" ואימי השיבה לה: "כשאנחנו היינו קטנים לא היה לנו נשק ועכשיו יש לנו". אני שמח כי יש לנו זכות לחיות באופן הזה".
