דב רייכמן, בן 59, תושב מכבים, עבר דבר או שניים. הוא סיים דוקטורט בכימיה באוניברסיטה העברית, עבד עם לא מעט חברות הייטק, עזר לאקדמיה והתעשייה לעבוד בשיתוף פעולה, ואז החליט שזה לא מספיק וכתב ספר, "הסטארטאפ שלנו", שמטרתו ללמד דווקא ילדים להקים סטארטאפ בעצמם.
בשתי שפות
"אני בהשכלתי דוקטור לכימיה." מספר רייכמן. "עשיתי דוקטורט בעברית, ומאז עבדתי בתפקידים שונים בתעשייה. התחלתי את דרכי בתחום המו"פ (מחקר ופיתוח – גח"ע), כמנהל מו"פ בחברה שיצאה מהאוניברסיטה. בהמשך עברתי לחברה אחרת ועסקתי בתחום השיווק. אחר כך עברתי לחברה רב לאומית שעובדת בישראל, חברת בת גדולה. הייתי מנהל שיווק ומכירות. אפשר לומר שבמהותי אני מחלק את החלק הטכנולוגי עם העסקי. זה גם מה שאני עושה היום. אני דובר את שתי השפות, ולכן אני פועל בעיקר במרחב שביניהן. בעולם הטכנולוגי נדרשת הבנה של הטכנולוגיה יחד עם הבנה בתחומי השיווק והעסקים, ולכן השילוב הזה הוא שילוב חשוב. בהמשך דרכי הייתי מנכ"ל של חברות טכנולוגיות ומסוף 2008 אני מחלק את זמני במגוון גדול של פעילויות בתוך המרחב הזה."
את הידע הנרחב שרכש מנצל רייכמן לטובת חברות שזקוקות לאינטגרציה בין התחומים השונים. "אני מייעץ לחברות למשל בהיבטים עסקיים ו/או טכנולוגיים. סטארטאפים זקוקים לפעמים לעזרה יותר עסקית, איך להתנהל נכון. חברה ותיקה יותר תרצה מומחיות כימית. אני דירקטור בכמה חברות, וחלק נכבד מזמני אני עוסק במסחור פטנטים של האוניברסיטה העברית ומטפל בכל מסחור הפטנטים בתחומי הכימיה והפיזיקה. זה דורש היכרות עם תחומי מחקר חדשניים בכימיה ופיזיקה, היכרות עם עבודות החוקרים בתחום הכימיה. חלק קטן מבשיל ומצליח וחלק לא. בערך 20% מהמיזמים מצליחים. יתר ה-80 לא יצליחו. הפעילות הזו נהדרת כי היא מייצרת כספי מחקר נוספים למוסדות האקדמיים שרובם חסרים את הכספים הללו. היא גם מגשרת על הפער בין אקדמיה לתעשייה שבעבר פחות דיברו אחת עם השנייה בצורה מספיק פרודוקטיבית ומפרה, והיום זה חשוב כי התעשייה יונקת מהאקדמיה חדשנות וחשוב שהאקדמיה תבין מה צרכי התעשייה וכך שני הצדדים נשכרים, והחברה כולה נשכרת מהפיתוחים הללו. זה מקדם תחומים כמו רפואה, תעופה, חומרים וכן הלאה."
איך הייעוץ שלך בא לידי ביטוי?
"תחומי הפעילות שלי הם כימיה ופיזיקה. בפועל אני עוסק ביישומים בתחומי הנאנו-טכנולוגיה, קלין טק, איכות הסביבה, סנסורים, חומרים מתקדמים לכל התחומים. אם אנחנו רואים עבודת מחקר שיכולה להיות רלוונטית לצרכי התעשייה אנחנו רוצים להגן על הידע. יש לנו פטנטים שאותם אנחנו ממסחרים לחברות תעשייתיות, או לטובת יזמים שיקימו סטארטאפ. אנחנו מחפשים חממה שתגדל את הינוקא, אולי תאגיד שייכנס לתחום חדש וירצה להרחיב את הפעילות החדשנית הזו. כשיש מוצר בשוק, האוניברסיטה מקבלת חזרה תמלוגים שמשולמים לאוניברסיטה, לחוקר, למעבדה, וזה משמש את המשך המחקר. יש גם שיתופי פעולה מחקריים בין האוניברסיטה לתעשייה. המו"פ התעשייתי יכול בחלקו להיעשות באוניברסיטה בעזרת כלים אנליטיים או מחקר ממש, אבל מעבדת החוקר יכולה לתת סיוע משמעותי למחקר בתעשייה. שני הצדדים נהנים והכסף שמגיע למחקר מאפשר להביא עוד סטודנטים, עוד כלי מחקר מתקדמים וכמובן לפרסם תגליות מדעיות. אני רואה בשת"פ הזה נושא מאוד חשוב בין האקדמיה לתעשייה. אני חסיד של שיתופי פעולה. אף אחד לא מביא איתו את כל היכולות והכישורים. רק צוות משולב וכוח משולב יכול להביא את כל הצרכים. שת"פ כזה מצליח יותר או פחות, אבל צריך לחתור להפריה הדדית בקטע הזה."
איך בעצם מתרחש התהליך, ומה הרווח לשני הצדדים?
"הדבר המעניין ביחסי אקדמיה-תעשייה בעולם הסטארטאפים, הוא שהרבה פעמים עולם הסטארטאפ מתחיל במה שנקרא שלב מוקדם, Early Stage. בשלב הזה רמת הסיכון למשקיע גבוהה. למיזמים בתחילת דרכם יש כברת דרך ארוכה לעבור עד שיוכיחו שהם עומדים בציפיות, מתגברים על קשיי השוק, קשיי הפיתוח, מצליחים לעמוד בכל הרעיונות והמחשבות הראשוניות שהציבו. למשקיע יש יותר סיכון, אבל גם שווי החברה יותר נמוך בשלב זה באופן טבעי. בקצה השני של הסקאלה יש לנו חברות גדולות ומוכרות שמוכרות, וברור שקשה הרבה יותר לקנות אותן. העלייה מתונה. יש כאן סיכוי וסיכון. החלק של השלב המוקדם טומן בחובו יותר חלומות. אנחנו עוסקים במימוש חלומות. בזה עוסק גם הספר. כולנו רוצים חלום. לפעמים חלום גדול יותר מניע אותנו מאשר סיכוי רווח קטן ללא חלום. אני חושב שלכן ההסתכלות על העולם של השלב המוקדם נכונה לכול עולם היזמות אבל רובנו לא אוהבים סיכונים, אבל החדשנות, העניין, האנרגיה, אלו נמצאות יותר בצד של הסיכונים המחושבים. צריך לדעת מה מעמידים בעניין הזה, אבל ברור שבשלב הזה יש הרבה שאלות פתוחות שאין עליהן עדיין תשובות. אף אחת מההערכות שאפשר לתת לא נותנת מידע מספיק משמעותי להמשך, אז אנחנו חיים בעולם האי ודאות שהוא חלק מעולם ההון סיכון. כל ההתקדמויות המדעיות ופריצות הדרך שייכות למקומות שלא הלכנו בהם, וצריך DNA נכון להיכנס לעולם הזה. בחור צעיר שנכנס לזה, יכול להישאר בלי כלום אם זה לא צולח. במובן האנרגטי כמובן. זה העולם. דווקא העבודה שלי באקדמיה פועלת על כל המרחב. לא רק סטארטאפים. כמובן שזה מכוון לטכנולוגיה מתקדמת."
פספוס של עולם התעשייה
"יש לי מסר חשוב" ממשיך רייכמן לשטוח את משנתו. "אנחנו עושים הפרדה מלאכותית בין עולם ההייטק לתעשייה המסורתית וזו טעות כי בתעשייה המסורתית יכולים להיות מוצרים מאוד הייטקיים וחדשניים, למרות שגוף מסוים קיים כבר עשרות שנים ומייצר מוצרי צריכה, אבל בעולם הנאנו-טכנולוגיה למשל, תחום חדש ומבטיח, מסקרן ומעורר עניין, נאנו-טכנולוגיה היא רק גודל החלקיק. כמו שאנחנו מדברים על אלפית המטר, אנחנו יודעים לדבר על נאנו שזה מיליונית המטר שזה מאוד מאוד קטן. לסבר את האוזן, כמה קטן? העובי של שערה מראשינו קרובה ל-100 אלף נאנו מטר. קשה מאוד לדמיין. העבודה בעולם הנאנו באה לידי ביטוי בכל נושא המזעור שהוא מאוד חשוב היום בטלפונים ושאר האביזרים, מצלמות, סנסורים, אנחנו רוצים יותר קטן ויותר זול. הנאנו נותן לנו דחיפה לעולם המיזעור ונותן תכונות חדשות לחומרים והתנהגותם. יכולה להיות חברה שכל עיסוקה הוא נאנו, אבל יכולה להיות גם חברת קוסמטיקה שיש לה מוצר שהוא נאנו. לפני כמה שנים שמחתי לראות שהמוצר שזכה בכנס נאנו בישראל היה מצבר של חברת וולטה שהכניסו לו חלקיקי נאנו, וזה שיפר מהותית את ביצועי המצבר. וולטה היא לא חברת סטארט אפ, היא חברה גדולה ומבוססת שהכניסה התקדמות טכנולוגית למוצר שלה. זו הפרדה מלאכותית. מדינת ישראל שמובילה את עולם הסטארט אפ, החדשנות, צריכה לא להסתפק בחברה של כמה עובדים, אלא להתקרב עם היכולות שקיימות בתעשייה המסורתית שיודעת לנהל תעשיות גדולות. עולם הסטארטאפ בקטן. אם היינו משלבים בין יכולות הניהול של התעשייה המסורתית לחדשנות של הסטארטאפ היינו יכולים לייצר יותר אימפקט בשוק העולמי."
להוריד מהפחד
מה הביא אותך לכתוב ספר על סטארטאפ דווקא לצעירים?
"אני חסיד גדול של יזמות וחדשנות. אני חושב שכל אדם יכול לחדש, ולא משנה אם זו טכנולוגיה מתקדמת או חדשנות ויזמות בשירות, בתרומה לקהילה, במזון, זה לא חייב להיות מוצר טכנולוגי מעולמות הכימיה והפיזיקה, אלא כל גישה חדשנית שיש בה יזמות ותוביל למימוש עצמי טוב יותר אצל אנשים. זה נכון גם לארגון, לאו דווקא לסטארטאפ עצמאי. במימוש עצמי יש עניין יותר גדול. הצלחה לאורך זמן, אלה ערכים שצריך להנחיל כבר בגיל צעיר. באופן אוטומטי הטבע האנושי חושש מסיכונים. הגישה היזמית היא גישה שחושפת את היזם לביקורת, כשמכניסים לאנשים לראש שמשהו לא יצליח הם נרתעים מהתעוזה שזה דורש. מה שהביא אותי לכתוב את הספר היו שני דברים. הראשון, להוריד קצת את המחסום של הקהילה של מי שאינם אנשי טכנולוגיה, שלא תהיה רתיעה מדברים שקשורים לפיזיקה, כימיה, נאנו-טכנולוגיה. כשאנשים שומעים את המושגים האלה הם מיד מורידים תריס וחושבים 'זה לא אני וזה לא בשבילי'. רציתי להוריד את הפוביה הזו, ורציתי להזמין יותר ויותר אנשים לנסות ולהתנסות ביזמות ובגישה הזו. רציתי להנחיל את שני הנושאים האלה לגיל הצעיר. זה גיל שבאמת מתפתחת בו הגישה שאנחנו רואים בגיל המבוגר. אמרתי שאני רוצה דווקא לכוון לגיל של תחילת תיכון או סוף יסודי, ואני חושב שזה יכול להתאים לאוכלוסיה יותר רחבה. גם אם מישהו לא חזק בתחומי המדעים, הוא יכול להיעזר, באחרים. אם בעתיד ירצה להקים חברה, יוכל לקחת מומחה בתחום המדעים. למה אפשר לשכור עו"ד או רו"ח ולא פיזיקאי או מהנדס או כימאי? זו לא צריכה להיות סיבה לא לעסוק בעולם הטכנולוגיה. אם אתה פיזיקאי אתה צריך מומחי כימיה או ביולוגיה. אתה לא צריך לוותר על עיסוק בתחום הזה אם לא באת משם."
עלילה מציאותית
ספרו "הסטארטאפ שלנו", הוא אינו ספר הוראות יבש אלא כתוב באופן שילדים ובני נוער יוכלו להתחבר אליו. "רציתי להנחיל את הגישה הזו דרך סיפור עלילתי, לא דווקא בחומר, אלא בסיפור עלילה ואמרתי שאני רוצה לכתוב ספר שיקרב ויכיל את שלל המושגים וההתמודדויות והבעיות שיש בעולם הזה וזה בעצם מה שכתבתי. לכן רציתי שהספר מצד אחד ידבר במונחים שמובנים גם למי שאין לו רקע. זה נכון לילדים, אבל גם למבוגרים אין. זה לא אמור למנוע מאנשים להבין את השפה ואת המטרה. העלילה מלווה את תהליך הרעיון, ואת צוות הפעיל בתוך סטארטאפים מכל הכיוונים והסוגים, כולל עליות ומורדות, מי שמצליח ופתאום לא. אלה דברים שמאפיינים את התחום. זה כמו רכבת הרים. מי שיתמיד, סיכוייו טובים להגיע לקו הסיום. זה מה שאני מביא בסיפור."
איזה מסרים עוד חבויים בספר שלך?
"היה לי חשוב להנחיל היבטים של שמירה על הסביבה, היבטים קהילתיים, אוכלוסייה של בעלי מוגבלויות, של קשישים, ולהראות איך כולנו יכולים לתרום ולעזור ולהיות ערניים ומעורבים ולתרום כך שכל הקהילה שלנו תהיה יותר טובה ונעימה, וזה יכול להשתלב. היום בעסקים הצד החברתי-קהילתי הוא חלק מהעסק. בעבר הייתה הפרדה די ברורה. היו גופים פילנטרופיים שאין להם מודל עסקי ואין להם דרך להרוויח כסף. בתי חולים ובתי ספר למשל, חיוניים לקהילה ואין להם מודל עסקי. עולם המשקיעים בתחומים האלה היה מורכב מתורמים. גם האוניברסיטה מחפשת תורמים. משקיע זה מי ששם כסף, משקיע מכספו כדי לראות תשואה בהמשך הדרך. הוא יכול להפסיד את כספו, יש סימני שאלה וסיכון, אבל אם זה התנהל כמו שהובטח לו הוא יכול להרוויח. בפילנטרופיה הרווח רגשי, ערכי ולא כספי. זה לא דבר רע, זה חשוב מאוד. אני לא מזלזל בזה. חשוב להרגיש שיש בית כנסת, בית חולים, בניין שאתה תרמת. לא מעט תורמים, או כולם, מפיקים מזה סיפוק ונחת. היום מדברים על אפשרות לשלב בין הדברים. חברה מסחרית שתשפר את איכות חייהם של קשישים בכך שתמכור מוצרים, תרוויח ותחזיק את עצמה. לכן הנושא של שילוב בין עסק לתרומה לקהילה הוא לא בלתי אפשרי והרבה גורמים פועלים בתחום הזה. הספר מתייחס לזה."
דור סקרן ומתוחכם
לעתים נדמה לנו שהדור הצעיר עסוק כל היום בעצמו, אבל לרייכמן יש לא מעט מחמאות לדור הצעיר. "הדור הצעיר היום מאוד מתוחכם וערני. מאוד סקרן. אני מדבר גם על ילדים בכיתות א' ב' ג', אני מופתע מרמת המעורבות והידע שלהם. הם חשופים להמון ידע ממקורות שונים. אינטרנט וטלוויזיה והם מאוד עשירים בהבנה שלהם. לא תמיד יש להם סבלנות לקרוא סיפור מורכב או ספר, אבל הם פתוחים לכל דבר כמעט. גם המבוגרים יותר, רמת תיכון ומעלה, לא מכירים את כל הצדדים של עולם ההייטק במובן של אופציות, גיוס הון, אקזיט, בעלי מניות, שווי חברה, אלה מונחים לא מוכרים וידועים אבל הם חלק מהעולם הזה. לכן ניסיתי לגעת בזה בתוך העלילה עצמה, לא כמשהו שהוא הרצאה אלא כחלק מהעלילה. אני גם מתייחס בכתיבה לבעלי המקצוע השונים. אני פוגש את זה הרבה מאוד באנשים שלקראת בחירת מסלול קריירה, אחרי צבא, מתלבטים באיזה מסלול לבחור. הם מתלבטים כי הם לא לגמרי יודעים מה המשמעויות ומה נכון להם, ניסיתי לגעת קצת בעולמות התוכן השונים דרך הסיפור. אני יכול לומר שמאוד נהניתי מהכתיבה."
כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר?
"התחלתי לפני שנה, לקח לי כמה חודשים לכתוב, לא הרבה זמן. הסיפור העלילתי התגבש לי די מהר. אני מכיר הרבה חברות. אחר כך כל התהליך של הוצאה לאור, עריכה, לשונית וספרותית, אבל כל הכניסה שלי לעולם הזה היא בת שנה."
מה אתה מקווה שהספר יעשה?
"עולם היזמות הוא עולם מרתק וחשוב לקהילה והחברה. אנשים נרתעים כי הם לא יודעים מספיק, הם לא יודעים איך ומה עושים, ואני מקווה שהספר הזה יפתח דלת גם להתבונן יותר מקרוב, לקחת חלק בעולם הזה, כל אחד בנתיב שמתאים לו, וגם להבין את החשיבות של התרומה של תהליכים כאלה לפריצת דרך."
מה המסר שלך?
"אין לך אדם שלא יכול לבוא עם רעיון. אתה יכול לדבר עם אדם שלא הקים סטארטאפ, וייתן לך רעיון מעולה, גם בלי ידע בכלל. אתה צריך להיות פתוח לזה. החוכמה להתמודד עם עולם הסטאראפים, להקשיב לדברי טעם שמישהו אומר, לגלות פתיחות והקשבה. יש סיפורים על ילדים שנתנו רעיון פנטסטי. כל ילד, מבוגר, כל אדם, גם ללא השכלה בתחום יכול לתת רעיון פורץ דרך וכדאי שכולנו נהיה מודעים לזה. הבשורה יכולה לבוא ממוחו של כל אדם. יכול לבוא ילד עם רעיון פנטסטי, יכול לבוא בארגון מישהו צעיר שיצא היום מהאוניברסיטה, ללא ניסיון בכלל בניהול או תעשייה, ולתת רעיון חדשני. אנחנו חייבים להקשיב, לשמוע, לבחון. אסור שמי שאין לו רקע יימנע מלתת רעיון.
בתמונה דב רייכמן. "ממימוש עצמי יש עניין יותר גדול. הצלחה לאורך זמן, אלה ערכים שצריך להנחיל כבר בגיל צעיר". צילום אינגריד מולר
