תיאטרון במודיעין

נתחיל מהסוף. בתום הצגת הבכורה הקסומה של שייקספיר שהועתקה לתקופת הסלפי והטאבלט, הועלו, במחווה מרגשת לבמה, היוצרים והשחקנים מההפקה הקודמת של "כטוב בעיניכם" בקאמרי (משנת

"אהבת מוות" המחזה הראשון שכתבה ענת גוב, בעקבות מחלת הסרטן של הוריה, ושנים רבות לפני שהיא עצמה חלתה, הוא מחזה שמסתכל למוות בעיניים ובוחן אותו

הקומדיה הדרמטית "בעלים ונשים", שביים במקור וודי אלן (ושהיה גם הסרט האחרון בו השתתפה לצידו רעייתו דאז מיה פארו), מגולל את סיפורם של שני זוגות:

צחוק והומור הם אחד הדברים שעוזרים להתמודד עם עצב וקשיים וזאת לא קלישאה שרוב הליצנים הם אנשים עצובים. בדרמה הכובשת 'החדר האחורי' שרקחה עדנה מזי"א

באחד הראיונות שהעניקה מיה דגן על תפקידה כפאני ב"מצחיקונת", היא הודתה שכבר מגיל צעיר היא חלמה על התפקיד הזה שמתלבש עליה באופן אישי כמו כפפה.

כיצד מצליחים לדחוס ספר עב כרס להצגה בת שעתיים וקצת מבלי לאבד את העומק? את הפלא הזה עשו בחוכמה רבה שחר פנקס, אילן רונן והקאסט

העיסוק ביחסים בין ילדים להוריהם המזדקנים אינו חדש בתיאטרון (קחו למשל את "מה עושים עם ג'ני" שרצה במקביל בתיאטרון הבימה), וזהו גם הנושא המרכזי ב"אורחת"

חתיכת הימור לקחו בהבימה כשהחליטו למרות המצב הלא מזהיר בקופתם, להעלות את המחזמר "עלובי החיים" שלא רק הצריך השקעה כספית ענקית אלא גם צריך היה

לפני הפגישה עם רותי תמיר הייתי סקרנית איזו אישה אני עומדת לפגוש. אחרי הכל, להיות שחקן יוצר עצמאי בארץ דורש, מעבר לכישרון ויצירתיות הרבה כוח,

קיימת כיום הרבה צביעות והתייפייפות בקרב פוליטיקאים ואנשי ציבור שרוכבים על גב הקהילה הגאה במטרה לייצר הון ציבורי, יש לא מעט אנשים חשוכים שסובלים מהומופוביה