(new)ויקטורי
כפפות זה לחלשים

כפפות זה לחלשים

חזי רכטמן, מאמן אומנויות הלחימה ממודיעין, הדריך לאחרונה את לוחם ה-MMA חיים גוזלי בין ה-47 בקרב בידיים חשופות בארצות הברית, ומספר מה בדיוק אמר לו שאקיל אוניל

רכטמן (באמצע) וגוזלי (משמאל) - צילום באדיבות המרואיין

"ניצחנו. באנו עם תכנית והוצאנו אותה לפועל אחד לאחד. חיים לא מוכן להסתכל על היריב לפני, גם וידאו של הקרב אחרי הוא לא מוכן לראות, אנטי מסכים... זאת העבודה של המאמן, אני מכין את האסטרטגיה. ראיתי שזה לוחם שפותח מאד חזק, זז הרבה, אגרסיבי, בעיקר בסיבוב הראשון. אמרתי לחיים שייקח בחשבון שהוא לא יפגע פעם אחת בסיבוב הראשון", כך מסכם השבוע מאמן אומנויות הלחימה חזי רכטמן ממודיעין, את הקרב בו הדריך את לוחם ה-MMA חיים גוזלי, שנערך לאחרונה בארצות הברית.

חזי רכטמן כבר היה אלוף ישראל בלחימה משולבת, קראטה, אגרוף תאילנדי ואגרוף. שבעה קרבות מקצועניים הוא ערך, וניצח בכולם, אבל עם תואר אלוף ישראל לא הולכים למכולת, וכל ניצחון סידר לו אלפיים שקל במקרה הטוב. אז זה לא מקרה של מי שלא יכול מלמד, אלא רק מי שלא יכול להרשות לעצמו. השידוך עם חיים גוזלי היה זיווג משמיים. באטמן הישראלי, כפי שמכונה האחרון, קבע תקדימים לא מעטים בעולם ה-MMA הישראלי. אז למה לא עוד אחד? בגיל 47, ואחרי שתלה את הכפפות, הוא חזר לקרב בידיים חשופות במסגרת ה"נאקלמניה 16" של התאחדות BKFC, מול מתאגרף מנוסה הצעיר ממנו בעשור.

"דיברו איתו עוד כשהוא היה מתחרה פעיל והוא סירב, אבל הוא איבד לא מעט בקורונה ולהצעה האחרונה הוא כבר לא היה יכול לסרב", מספר רכטמן. "הוא דיבר איתי, ואני דפקט בדיוק כמוהו, אז יאללה, הולכים על זה. התכנית הייתה לעשות מחנה אימונים של שבועיים בארצות הברית, אבל פה החבל הלך ונכרך סביבנו. כשסגרו את המכון הלכנו לפארק, כשסגרו את הפארק כבר הבנו שאין ברירה, היינו חייבים לטוס. חודש מחנה אימונים בניו יורק ובמיאמי. אין שם הגבלות, הכל פתוח, חזרתי מאד כועס".

 אין שם מגיפה?

"איפה שאני הייתי עסקים כרגיל. מסכות במקומות סגורים, הכל פתוח, הכל בסדר. אנשים עם עסקים כמו שלי קיבלו פיצויים מטורפים. לנו לא נותנים אפילו לעבוד. הפכו אותנו פה לעבדים, ועכשיו אפילו לעבוד לא נותנים לנו. עושים מאיתנו פושעים".

מה יעלה בגורל המועדון שהקמת במודיעין?

"אני מתלבט אם לחדש חוזה, אין לי עדיין תשובה. עכשיו מותר רק מחוסנים, יש הגבלות תפוסה, המקום ריק ואנשים מפחדים. לך תדע מה יוליד מחר, סגר רביעי? אני בתחום מ-2005, התחלתי בגיל צעיר, רשמתי הישגים, יש לי רזומה. הגעתי למעמד מסויים. ריסקו לי הכל בגלל פוליטיקה. בבת אחת חזרתי לכיתה א'. צריך להתחיל מהתחלה. הפסדנו עד עכשיו הרבה כסף, אני יכול להתחייב עכשיו? אני מאמן, מתפרנס, לא אהיה מיליונר. יש לי סיפוק, אני אוהב את זה, אבל יש לי משכנתה לשלם, ילדים. הכל השתנה. אני סיפור אחד מיני רבים. אני מכיר כאלה שנפלו בהרבה יותר, אבל זה לא מנחם אותי. אני מאמין ואופטימי, אבל המחשבות מטרידות".

היה קהל בקרב?

"היה, כמה אלפים. עדיין יש הגבלות של ריחוק, אבל שידרו את האירוע בלייב למאה חמישים מדינות. אירוע מתוקשר, מאד מכובד. אני רואה הר של אדם, בניין הולך, שאקיל אוניל, עם שבעה שומרי ראש קטנים ממנו בשני ראשים, ואתה שואל את עצמך מי שומר על מי? פתאום הוא מסתכל עלינו, עם דגל ישראל, וצועק לנו, בעברית "שלום! שלום!". הוא בא, לחץ לנו את היד, הצטלמנו כמובן. חוויה. היו שם כמה חבר'ה רציניים".

שבוע הסופרבול, עם שאקיל אוניל ביציע, אלפים שואגים ופרשנים מלהגים ברקע, חיים גוזלי עלה לקרב ראשון מאז הפרישה, בידיים חשופות כאילו חזרנו לאחור מאה שנים. עשרות מיליונים עקבו בדריכות ופלשתינים העלו בטיקטוק אתגרים אנטי ציוניים. בסוף זה אף פעם לא רק ישראלי, זה כולנו. בגיל 47 הוא גבר על מתמודד בן 37 וקבע הישג לאומי נוסף. על החבלים עמד לצידו האיש שידע שזה אפשרי, האיש שלחש על אוזנו מסרים מרגיעים, האיש שביקש ממנו להיות מרוכז, האיש שהיה שם, בתוך הזירה, ועכשיו הוא שם בגוף של אחר. "היה מאד לא קל", אמר גוזלי אחרי הקרב. "חשבתי לרגע שזה גמור, אבל בזכות המאמן שלי חזי חזרתי לסיבוב השני מוכן והוכחתי שלגיל אין שום משמעות".

ריכטמן, חתיכת קאמבק.

"ידענו שזה לא יהיה פשוט, אבל הלכנו על זה. חיים פרש, אבל עדיין היה פעיל. פיזית הוא היה בסדר גמור, בכושר סביר יחסית. נקודת הפתיחה לא הייתה גרועה. עשינו חודשיים של מחנה אימונים ממש טוב, והוא הגיע לקרב מוכן, פיזית ומנטלית".

איך התכוננתם ליריב?

"ידענו שהיריב שלנו פותח את הקרבות מאוד אגרסיבי. מי שפותח ככה, כל כך חזק, משלם על זה מחיר בסיבוב השני. או שהוא נותן נוקאאוט, או שהוא מקבל אותו. אמרתי לחיים שבסיום הסיבוב הראשון יילך לפינה ויחייך. הוא דווקא פגע בחיים, פעמיים, שזה משהו שלא תכננו מן הסתם, ודווקא ביד ימין, החזקה שלו, שהתכוננו אליה. והרי מייק טייסון אמר כבר שלכל אחד יש תכנית עד שהוא מקבל אגרוף בפרצוף".

איך בכל זאת שומרים על פוקוס גם אחרי אגרוף בפרצוף?

"המכות שהוא קיבל עירערו אותו קצת. מסתיים סיבוב, חיים יורד לפינה. הוא אומר לי "אני לא מצליח לפגוע בו, אני לא מצליח כלום. לא הולך לי". המצלמה עלינו, שידור ישיר, מדברים עברית. אמרתי לו שהכל בסדר, ידענו שזה בדיוק מה שיהיה, הכל הולך לפי התכנית. אמרתי לו שהוא יתעייף בסיבוב הבא, וזה בדיוק מה שקרה. חיים חזר מפוקס, ימין טובה, הפיל אותו, תרגיל שעבדנו עליו. הוא תפס אותו ושלח לו מכות, עד שהשופט עצר את הקרב והכריז על נוקאאוט. זה קרב ואין גרנטי, אבל הפעם עשינו הכנה שפגעה בול".

זה היה קרב בידיים חשופות.

"זאת זירה שקמה בשנים האחרונות, עם רצון להחזיר את הספורט הזה לשורשים. זה ספורט שהוא טיפה יותר קשוח. אגרוף חשוף כן פוגע יותר, וגם העצמות הקטנות בידיים נפגעות. הכפפות בגלגולים המאוחרים יותר נועדו להגן על הידיים של התוקף, יותר מאשר על הפנים של היריב שלו".

מה התכנון הלאה?

"קשה לדעת. גם אם יגידו מחר שהכל כרגיל, כולם יחשבו פעמיים. החיים חזקים מהכל, אני מאמין, והדברים יחזרו לקדמותם. השאלה היא מתי. לפני הקורונה היינו במגעים לתכנית דוקו ריאליטי על MMA וזה נעצר, עכשיו חזרנו מחו"ל ואני מקווה שנוכל להתניע את זה מחדש. יש לנו גם מטרה להביא את האירוע הזה, ה"נאקלמאניה", גם לכאן לארץ, ואני מאמין שזה יקרה. יש לנו יתרון, יודעים שישראל מחוסנת, מצפים מאיתנו לצאת מזה אוטוטו, רק לא יודעים שלביבי יש תכנית אחרת".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20