(new)ויקטורי
הרהורים על ניצחון סביבתי

הרהורים על ניצחון סביבתי

שבוע לאחר הבשורה כי הגבעות הדרומיות יוכרזו כגן לאומי, פרופסור אלון טל ממכבים, מייסד 'אדם, טבע ודין', מסביר מדוע מדובר בצעד היסטורי ומה צריך להיות השלב הבא

(צילום: דורון אלפיה)

בשבוע שעבר הגיעה הבשורה: במקום כניעה לזחילה אורבנית ברוטלית, הגבעות הדרומיות של מודיעין יזכו למעמד של גן לאומי.

במדינה שבה בכל יום צצה תכנית פיתוח חדשה המאיימת על פינת חן זו או אחרת, מדובר בבשורה נדירה.  ההחלטה בדבר שימור 3,400 הדונמים של ״ארץ המכבים״ הדהדה ברחובות העיר מודיעין והרבה מעבר. למען האמת, מדובר בהישג סביבתי בעל חשיבות גלובלית.

לגבעות הדרומיות חשיבות בינלאומית. קודם כל, אקולוגית: השנים האחרונות לא היו שנים קלות לטבע במרכז הארץ.  במשך 50 השנים הראשונות של המדינה, דווקא איסור על ציד, יחד עם הכרזות של מאות שמורות טבע, החזירו לחיים מינים רבים של חי וצומח שעמדו על סף הכחדה. עד לא מזמן ישראל נחשבה לדוגמא ומופת של מדינה שהוכיחה שאם רוצים, שיקום אקולוגי הוא איננו אגדה.

אולם ככל שהמדינה הצטופפה, קיטוע בתי גידול הפך למכת מדינה, או ליתר דיוק, מכת המגוון הביולוגי.  אוכלוסיות של בעלי חיים נסגרות ללא שום אפשרות של חיבור לבתי גידול שכנים, והמגוון הגנטי הולך ומתדלדל. התקווה היחידה לחיות הבר השורדות בלב ישראל קשורה לפיתוח ״מסדרונות אקולוגיים״, אולם אלו הולכים ונסתמים.  מכאן, החשיבות של הגבעות הדרומיות של מודיעין.

למען האמת, מי שמוכן לקום מוקדם בבוקר יכול לראות איך מערכות אקולוגיות שלמות נדחסות בתוך אותו מסדרון קטן. בשנים האחרונות תושבי מודיעין גילו חיבה לרותי הצבועה, אשר אהבה לשוטט ברחובות העיר ובלילות זללה מפחי האשפה שלנו, אבל הופעתה של רותי בתחומי העיר העידה על מחסור בשטח פתוח. יחד עם צבועים, ניתן למצוא גם צבאים, דורבנים, שועלים, מכרסמים ושלל צמחים הנשענים על השטח המצומצם כדי לקיים את מעגל החיים, למרות הצפיפות בין תל אביב לירושלים.

כמו כן, יש לגבעות חשיבות מיוחדת כאתר מורשת.  מידי שנה העולם היהודי חוגג את חג החנוכה ומצדיע למורדי החירות ממודיעין שלחמו כנגד כל הסיכויים.  אבל מה יישאר מאותם הנופים אשר היוו השראה למכבים האמיצים בימים ההם?  לעיר מודיעין, שטרם הספיקה לפתח זהות ״תיירותית״, הגן הלאומי עשוי להיות עוגן לתעשיית תיירות מקומית ייחודית, שממחישה את המציאות הנופית של ימי החשמונאים.

אין לזלזל גם בערך של הגבעות כמשאב לספורט ונופש. בתור צרכן כבד במהלך ריצות הבוקר שלי, אוכל להעיד על השימוש הגובר בשבילים היפים והאתרים השונים על ידי דור צעיר (וגם המבוגר) במהלך הסגר. דומה שהדור החדש גילה כי לא צריך לנסוע רחוק כדי ליהנות מחוויה מרעננת כתוצאה ממגע בלתי אמצעי עם הטבע. גם זאת סיבה לשמוח.

כדאי לציין כי היה להחלטה מחיר. כפרופסור למדיניות ציבורית אוכל לאשר כי האקסיומה ״אין ארוחת צהריים חינם״, תקפה גם הפעם. כדי שהמועצה הארצית תסכים לשימור על שטח כה גדול, היה צורך למצוא שטחים חלופיים לפיתוח. במסגרת עסקת החבילה שהושגה, קרן קיימת לישראל, בצעד אצילי למדי, הסכימה לוותר על אלף דונם יער בתמורה להכרזה על גן לאומי, שאיננו בשליטתה. מדובר בעיקר על כריתת חורשות נעימות בצפון העיר, בסמוך לפארק הטכנולוגי. גם אם זה הגיוני, מכיוון שהפיתוח עתידי של העיר יהיה לכיוון צפון, זה לא נעים. אפשר להתנחם בכך שהשטחים שקק״ל ויתרה עליהם אינם סמוכים ליער בן שמן. בנוסף, ההסכמות שהושגו מאפשרות לקק״ל להגיש סופסוף תכנית יער מפורטת על אלפי הדונמים שלה מסביב לעיר, במסגרת תכנית המתאר המחוזית המתוקנת. לאחר אישור של תכניות מפורטות בשטח שעד כה היה מוגדר כ״שמורת נוף״, עתידם של העצים יהיה הרבה יותר בטוח. וגם איכות החיים שלנו בהמשך הדרך.

זה הזמן לדבר קצת על פוליטיקה: ברור הרי שההישג לא התרחש מעצמו. מי שעוסק קצת בהיסטוריה הסביבתית של העיר מודיעין, וודאי יעניק זכויות יוצרים לחלוצים כמו פרופסור יאיר פרג המנוח ועפרה אורבך ז״ל, אשר הגישו הצעה לשימור הגבעות עוד לפני שנבנו הדירות הראשונות ברח׳ עמק החולה. היורשים שלהם, בקהילת מודיעין של החברה להגנת הטבע ו״תושבים משפיעים במודיעין״, פעלו מתוך אמונה. הם הבינו שאם יתמידו, בסוף מוסדות התכנון יעשו את הדבר הנכון. לכן, יותר מניצחון של הגופים הירוקים, מדובר בניצחון לדמוקרטיה. האינטרס הציבורי המובהק הוא גן לאומי גדול והיסטורי בדרום העיר. ברור גם כי הרוב המכריע של תושבי מודיעין היום תומכים במהלך. למרבה הצער, במאבק על הקרקע, לעתים קרובות, הקול של הרוב לא נשמע וידיהם של אינטרסים כלכליים יוצאת על העליונה. הפעם זה לא קרה.

ולכן מגיעה מילה טובה לראש העיר שלנו, מר חיים ביבס. ברור שבמהלך השנים היו לעיתים אי הסכמות בינו לבין פעילי סביבה על נושאים שונים. לא כולם האמינו כאשר ביבס אמר שהיה שמח מאד לראות גן לאומי בגבעות הדרומיות. ביבס, כנראה, חיכה לשעת כושר. מי שנכח בישיבה הגורלית של וועדת המשנה לתכנון ובנייה, יודע שאלמלא העמדה הברורה של ראש העיר ונציגיו התוצאה הייתה אחרת. הרי רשות המקרקעין התנגדה בתוקף לוויתור על עתודות בנייה כה גדולות וההכנסות הפוטנציאליות לקופת המדינה.

בהודעתו ציין ראש העיר ״שגם הנינים שלנו ייהנו מירוק בעיניים. למאבק זה שותפים רבים מתושבי העיר ונציגים ארגוני הסביבה הירוקים, אשר ראו כמוני את הצורך בשמירה על איזון שבין פיתוח עירוני לבין קידום ערכי הטבע בעיר."  בסופו של דבר, שותפות כזו הייתה נחוצה כדי להצליח במאבק משמעותי.

פעילי איכות הסביבה יודעים שאחד התפקידים העיקריים שלהם הוא לדאוג, לא חסר על מה. גם במקרה של הגבעות הדרומיות התהליך טרם הסתיים. הוועדה המחוזית עדיין צריכה לאשר את הגן הלאומי, ומי יודע מה אורב לנו שמה? ויש עוד כמה וכמה משימות של שמירת טבע באזור מודיעין שטרם בוצעו.

יחד עם זאת, כדי לא להתעייף, פעילי סביבה חייבים לפעמים לקחת פסק זמן קצר כדי להעריך הישגים. אין דרך טובה יותר לעשות זאת מיציאה אל הגבעות הדרומיות שלנו, וליהנות מהפריחה החורפית והנוף המרהיב. בסיבוב הנוכחי הסביבה כנראה ניצחה.

פרופ׳ אלון טל, החוג למדיניות ציבורית, אוניברסיטת תל-אביב. סגן יו״ר קרן קיימת לישראל מטעם מפלגת כחול-לבן.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20