(new)ויקטורי
לא שותקת, נאבקת

לא שותקת, נאבקת

לפני כשנתיים התהפכו חייה של אופיר שטוי, צעירה ממודיעין, שלאחר בילוי שגרתי עם חברים מצאה את עצמה עם חור בזיכרון ושעות שנעלמו, משוכנעת כי סוממה ונאנסה • עם סגירת תיק החקירה, בעוד שהיא מתמודדות עם השלכות האירוע על מצבה הנפשי, היא השיקה קמפיין ציבורי להעלאת המודעות לתופעה ולשינוי החקיקה בנושא, וחולמת להקים בעיר מרכז ייעודי לנפגעות

(צילום: פרטי)

בעשור האחרון פרצה אל חיינו במלוא העוצמה, ואל השיח הציבורי, תופעת השימוש בסם האונס. מה שהיה בעבר שטח לא מוכר, איתו הרשויות והציבור לא ידעו כיצד להתמודד, עלה לכותרות בשנים האחרונות לאחר מעצרו של אלון קטסיאל, איש העסקים התל אביבי המפורסם, המרצה כעת עונש מאסר לאחר שהורשע בתקיפה מינית של ארבע נשים.

מי שלמעשה הציבה את הנושא על מפת השיח הציבורי הייתה כזכור האומנית עירד מרציאנו-צייגר, שהתייצבה מול המצלמות בפנים גלויות והסירה את מעטה הבושה מעל הפגיעה וקורבנותיה. כעת, גם במודיעין יש מי שהחליטה שלא לשתוק על פגיעה דומה שעברה, ויוצאת לקמפיין ציבורי במטרה לשים סוף לתופעה.

אופיר שטוי, בת 25 מרעות, לא תיארה לעצמה כיצד יסתיים בילוי שגרתי עם חברים לפני כשנתיים, אולם מאז היא מתמודדת עם ההשלכות לאחר שלדבריה סוממה בסם אונס ונאנסה בידי מי שהיה ידיד שלה. לאחר שהחקירה המשטרתית נסגרה ללא הגשת כתב אישום, דרשו שטוי ועורכת דינה את פתיחתו המחודשת של התיק, ואף הגישו תביעה אזרחית נגד אותו ידיד ונגד הבר בו התרחש היא סוממה לדבריה. ובחודש פברואר האחרון התייצבה מול מצלמות חדשות 12 וסיפרה את סיפורה.

עד כה היא גייסה כבר 160 אלף שקל לטובת קמפיין "הכל רק לא לשתוק", אותו היא מובילה, ובזמן שהיא עדיין מחפשת את הדרך לריפוי הצלקות היא גם מתכננת הקמת מרכז טיפולי ייעודי לנשים שנאנסו תחת השפעת סם האונס, ומבקשת לקדם חקיקה שתשנה את אופן הטיפול המשטרתי במקרים כאלו.

רק הנפגעת תשלם את המחיר

כידוע, אחת הבעיות העיקריות בדרך למיצוי הדין עם מי שהשתמשו בסם כדי לאנוס נשים היא העובדה כי הסם מתפוגג מהגוף במהירות רבה, כאשר רושוית החוק טרם מצאו לעניין פתרון והעבריינים חומקים מעונש.

כך קרה גם במקרה של שטוי, שנדמה לשמוע מנציגת הפרקליטות כי תיק החקירה ייסגר לאור העובדה שבדמה לא נמצאו שרידים לסם אונס כלשהו. בריאיון לחדשות 12 שחזרה שטוי את הרגעים שלאחר הבשורה הקשה: "נפלתי על הרצפה ולא הפסקתי לצרוח, כאב לי בכל הגוף. איך מישהו יכול לקרוא את כל מה שעברתי ולהגיד שזה לא מספיק? את יוצאת עם התחושה שאת שקרנית, שהוא בסדר ואת לא. איך יכול להיות שהחיים שלי נהרסו ואתם לא מעמידים אותו לדין?".

חייה של שטוי עד לאותו אירוע התנהלו "לפי הספר". היא הצטיינה בלימודיה בתיכון, שירתה כקצינת מודיעין בחיל האוויר והספיקה לעשות את הטיול הגדול במזרח הרחוק. החיים והעתיד נראו פתוחים ומבטיחים עבורה, עד שנפגשה עם קבוצת חברים בבר תל אביבי, שם גם פגשה את אותו ידיד שהפך לאנס.

בריאיון המצולם לחדשות 12 סיפרה שטוי כי היא זוכרת לפרטים את השתלשלות אותו הערב, עד לנקודת זמן מסויימת שלאחריה נקטע זיכרונה באופן מוחלט. שטוי מספרת כי שתתה אלכוהול במידה, ובשום אופן לא הייתה שיכורה, ומתועדת במצלמות האבטחה כשהיא צועדת יחד עם אותו בחור, סטודנט לרפואה בזמנו, אל ביתו הסמוך לבר בו בילו.

קצת אחרי השעה 2:00 בלילה היא עוד תועדה משוחחת עם הברמן וצועדת לשירותים וכשיצאה משם, קיבלה צ'ייסר נוסף וחזרה אל השולחן. מיד לאחר מכן גם הסטודנט יצא אל השירותים, וזהו – מאותו הרגע המידע החלקי שיש ברשותה נגלה לה רק בדיעבד מעדויות של אחרים. דוח המשטרה קבע כי השניים קיימו יחסי מין בביתו, ולאחר פחות משעה כבר הייתה שטוי מחוץ לדירה. עוד סיפרה שטוי כי אין לה כל זיכרון ממה שהתרחש באותה דירה: "לא יכול להיות שאני לא זוכרת את המגע שלו, הרי היה לי טוב, לא? רציתי את זה", היא תהתה. בשלב הבא בעלילת אותו לילה מסוייט נצפתה שטוי כשהיא יורדת ממונית בבית אחותה בהרצליה לפנות בוקר, כשהיא צועדת בקושי בעודה יחפה. אחותה, שהבחינה כי שטוי סובלת מטראומה, הבהילה אותה אל בית החולים איכילוב, משם הופנו השתיים אל החדר האקוטי המיועד לנפגעות תקיפה מינית בבית החולים וולפסון. למרבה הצער, אנשי הצוות בוולפסון לא הצליחו לאתר בגופה סימנים לסם אונס.

ניסיונות רבים לקחו עד שהצליחה לפתוח את דלת הכניסה, ואז כשאחותה קורל נחשפה למצבה, היא הבינה מיד כי אופיר סובלת מטראומה ולקחה אותה לבית איכילוב. משם הם נשלחו אל "חדר 4" במרכז הרפואי וולפסון, חדר אקוטי כחלק מאגף שמיועד לנפגעות תקיפה מינית. בשעות שלאחר מכן ניסו אנשי הצוות לאתר סימנים לסם האונס לפני שיפוגו, אך ללא הצלחה. כאמור, התלונה שהגישה במשטרה נסגרה לאחר כשנה ללא הגשת כתב אישום נגד הסטודנט לרפואה, למרות טענותיה של שטוי לכשלים בחקירה המשטרתית.

ביום שאחרי

כפי שקורה לרבות מנפגעות תקיפה מינית, אותו אירוע מחלק את חייה של שטוי ל"לפני ואחרי", כאשר מה שהיה ככל הנראה לא ישוב. מאותו בוקר בבית החולים התהפכו חייה של הצעירה המודיעינית, שמבקביל לעיבוד הפגיעה שחוותה היא מחפשת את הדרך לצאת מאותו בור רגשי, דרך שעוברת במקרה שלה גם ביציאה למאבק ציבורי.

"אני לא חושבת שהבנתי שהיה אונס מהר כמו שהסביבה שלי הבינה", היא סיפרה בפברואר האחרון. "הדבר האחרון שאת רוצה זה לעכל שנאנסת. הכול עדיף, גם למות". בינתיים הסטודנט לרפואה המשיך בחייו, כמעט ללא הפרעה, בעוד שהיא מוצאת את עצמה מתמודדת עם מציאות חדשה לגמרי.

מאז אותו יום היא נאלצת להשתמש בכדורי שינה כדי להירדם, כדורים נגד התקפי החרדה, לא מסוגלת לשהות במחיצת גברים ללא נוכחות חברים נוספים ועוד. "ביום שאין לך סיוט, שזה קורה שלוש או ארבע פעמים בשבוע, את קמה מזיעה ובוכה ואומרת 'זה אשכרה קרה לי'. זה נורא. היום אני מנסה להתקבל ללימודי רפואה, אך עדיין מטופלת פעמיים בשבוע בפסיכותרפיה במרפאה קלינית. יש לי פסיכיאטרית ואני על כדורים. בנוסף אני מתאגרפת, על מנת להחזיר את הביטחון העצמי שנרמס ולהרגיש חזקה יותר, ורצה כשאני בדאון וצריכה לשחרר אנרגיות. כל יום וכל לילה הוא אתגר בפני עצמו. יש לי פלאשבקים והתקפי חרדות, זה לא קל בכלל. ביום חמישי שעבר הייתי בחתונה של חברה טובה, וחוויתי התקף חרדה באמצע החופה".

את יודעת מה קורה עם אותו בחור כיום?

"האנס שלי בדרך להיות רופא, ואני מקווה שלפחות את זה אמנע ממנו. שלא יזיק ויפגע באנשים נוספים עם הכוח שעתיד להיות לו. בנוסף, הוא עומד להתחתן עם בחורה אירופאית, שלפי מיטב הבנתי לא יודעת מהאירוע".

המאבק רק מתחיל

כאמור, שטוי היא אחת מאותן נשים אמיצות שלא מוכנות לקחת על עצמן את הבושה על הפגיעה שחוו, ומאז שהבינה כי מערכת החוק לא תמצה את הדין עם אותו צעיר, יצאה בעצמה להוביל קמפיין ציבורי שיעלה את המודעות לנושא וינסה למצוא פתרונות לחלק מהבעיות הקיימות בעניין המורכב.

תחילה היא פותחת בלוג, בו היא חושפת את האירוע שעברה באופן חלקי, ולאחר מכן כאמור התייצבה מול המצלמות והתראיינה לכלי התקשורת. מנקודה זו מאבקה הציבורי של שטוי רק יוצא לדרך, כאשר היא יוזמת קמפיין גיוס המונים בשם "הכל רק לא לשתוק", שעד כה גייס כאמור סכום של 160 אלף שקל.

"הכל התחיל מבלוג שכתבתי, כחלק מהדרך לפרוק את הכאב שלי. לא יכולתי להמשיך את החיים כאילו כלום לא קרה. עשיתי מסגרת בפייסבוק בכדי להעלות את המודעות, זה ממש תפס תאוצה והיו מלא פוסטים בעקבותיי ושיתופים של אנשים. תוך כדי, אנשים שאלו 'לאן מעבירים את הכסף?', ובו בזמן פנו אלי מהדסטארט ושאלו אם בכוונתי לקדם את העניין. הפנייה שלהם עוררה אותי והציתה בי את הרצון להביא את הדברים לידי פעולה ממשית".

מה בדיוק כולל הקמפיין?

 "מדובר על פרויקט להעלאת המודעות, מרמת שלטי החוצות, העברת הרצאות וחשיפה לסיפורים לכלל האוכלוסייה בבתי ספר, בתי אבות ובכל מקום שניתן. כיום אין שום מודעות בנושא. בנוסף, אנחנו שואפים לשינוי בתרבות הבילוי ולהטמעה בקרב בעלי המקצוע שנחשפים לסיטואציות מעין אלו במהלך עבודתם: ברמנים, מלצרים ובעלי המקום. הם יוכלו לבדוק לפני יציאת המבלים האם הוכנס סם אונס במשקה או לא".

קהל יעד נוסף אליו מקווה שטוי להגיע, כאמצעי נוסף לטיפול המיידי בנפגעות, הם נהגי המוניות.  "אנחנו פועלים לעדכון נהגי מוניות שידעו על סם האונס, ויבינו מתי מדובר באדם שעלה למונית שלהם תחת השפעת הסם. כך, הם אלו שיוכלו להוביל את האנשים שסוממו אל בית החולים. אחד הדברים הכי בעייתיים וקשים בסם האונס הוא שאין דרך להוכיח שבאמת הוכנס למשקה. זה ממש הפשע המושלם, מפני שעד שמגיעים לרגע בו צריך לזהותו הוא כבר מתנדף ולא נשאר ממנו זכר וראיה".

חזית נוספת בה נאבקת כעת שטוי ליצירת שינוי היא התנהלות המשטרה במקרים כאלו. "המשטרה לא אוספת ראיות בכלל. אני רוצה שצווי בית המשפט יגיעו מהר הרבה יותר. מערכת המשפט מתבססת רק על ראיות וכשמשתמשים בסם האונס אין ראיות. לא שמעתי על אנס שמצלם עצמו בשעת מעשה ושולח למשטרה, אבל הם אפילו לא חושבים לבדוק דבר כזה. D.N.A במקרה הזה לא רלוונטי מפני שסם האונס מתנדף, אלא אם כן המעשה בוצע על ידי מספר אנשים ואז יש צורך מסוים".

צעד נוסף במאבק הציבורי השיקו שטוי ושותפיה לדרך בשבועות האחרונים, עם אתגר "אל תיגע לי בכוס", שמתפשט ברשתות החברתיות ומקבל עד כה תהודה נרחבת. לצד כל אלה שואפת שטוי גם רחוק יותר, ומקווה לספק מענה לנפגעות במרכז הייעודי אותו היא רוצה להקים. "אני רוצה לפתוח מרכז לנפגעי אונס תחת השפעת סם האונס, יש כאן דקויות ששונות מאונס רגיל. אובדן הזיכרון והטשטוש מהאירוע הוא עולם קשה וטראומטי בפני עצמו. בסופו של דבר, אם תגיע אלי נפגעת אונס ללא הסם מובן שהיא תקבל מענה, אך הכוונה היא להתמקצע דווקא בזה", היא אומרת.

"חשבתי להקים את המרכז במודיעין. ליד הבית שלי יש גן שלא בשימוש, ואמרתי לעצמי שאם הוא לא ישמש כגן אז לפחות נהפוך את המקום למרכז שרציתי. זאת רק מחשבה בינתיים, ועוד לא התקדמתי עם העניין. אמנם אספתי סכום מכובד, אך הוא לא יוכל באמת להחזיק את המרכז. אופציה נוספת היא במיקום אחר במודיעין או בתל אביב", היא מסכמת.

אל מאמצי העלאת המודעות לנושא של שטוי חבר לאחרונה גם המשנה לראש העירייה, אלעד שמעונוביץ, שסיפר השבוע: "סיפורה האישי של אופיר מייצג תופעה רחבה הרבה יותר של ניצול נשים ובחורות צעירות על ידי סם אונס, כשלרוב הן מרגישות גם אשמה ובושה שלא בצדק מסיטואציה שמישהו כפה ותכנן אותה. אופיר ואני רוצים לקדם חזון בתחום הזה לפיו מודיעין תהיה עיר בטוחה לבילוי עבור נשים ובחורות צעירות, ובפאבים ומקומות הבילוי בעיר יהיו ערכות לאיתור סם אונס במשקה, וכל אחת שמרגישה ספק או חוסר ביטחון תוכל לבקש ערכה כזו ללא תשלום מהמלצרית או הברמן. מודעות לנושא הזה בקרב המבלים, ובקרב צוותי העובדים של מקומות הבילוי יסייעו במניעה של מקרים כאלה ויכולים להרתיע חלאות אדם שבכלל חושבים לנסות ולהשתמש בסוג כזה של חומרים כדי לנצל מישהי".

(new)שלומי תבלינים 18.5.20