(new)ויקטורי
ככה נראה דרבי אמיתי

ככה נראה דרבי אמיתי

המפגש השני בין שתי קבוצות הכדורסל של מודיעין, בנוכחות קהל הפעם, הסתיים בסל ניצחון על הבאזר לטובת מכבי מכבים רעות והראה שיש סיבה להגיע לאולם • אולי גם ראש העירייה יפנים סופסוף באיזה ענף ספורט כדאי להשקיע

(צילום ארכיון: עוצמה מודיעין)

בעוד שבכדורגל אנחנו עם קבוצה אחת שתקועה בליגה ב' שבע שנים, בכדורסל לעומת זאת, יש לנו שתי קבוצות בליגה הארצית, מה שאומר שני דרבים בשנה. עיר בלי דרבי היא לא עיר. טובי המוחות יושבים ותוהים מה חסר פה? איך הופכים עיר שרואים עליה את הפיקסלים לעיר חיה ורושפת? בדיוק ככה – דרבי. שני דרבים, שלושה דרבים. דרבים זה שמחה. הדרבי הוא כמו מסיבת יום הולדת. מחכים לו, בציפייה, במתח, חשמל באוויר. שיחות ברזייה גועשות שבועיים לפני, טראש טוק חינני, ויכוח בווליום גבוה. לחיצות ידיים, איחולי "בהצלחה", חיבוק קבוצתי, סיבוב שלם ללכת כמו טווס או סיבוב שלם לתכנן את הנקמה. במחקר כלשהו הוכיחו שעדיף להגיע לבית הדין לתעבורה ביום ראשון, לשופט שהקבוצה שלו ניצחה בשבת. מי שלא רוצה להשתתף במסיבה, שיישאר בבית. העיקר, שלא ישאל אחר כך מה חסר פה. כי הוא ממילא לא יבין את התשובה.

לראשונה בהיסטוריה קיבלנו דרבי בליגה הארצית, עם קהל. עדיין לא הרבה קהל, אבל מספיק כדי להפוך את העניין לרשמי. את הדרבי הראשון ראו כולם מהבית, בשידור חי בפייסבוק באדיבות "אנחנו הצעירים" ועוצמה מודיעין. לדרבי השני חלקם התייצבו ביציעים. ממוצע הגיל עלה באופן תלול בגלל התו הירוק, אבל הקו עושה אפילו יותר בלגן. שכנים נפגשו לראשונה מאז מגבלת אלף המטרים, ואוהד צעיר שהתעקש שהוא חוסן בספוטניק התבקש להמציא בדיקה סורולוגית.

שריקת הפתיחה, הכדור עף למעלה. עוד לא התחיל, אבל האוהדים כבר סיימו לכסוס ציפורניים. הרוח נחה על אלעד שינדלר ולא חשה צורך לחפש פינה מוצלת, אבל אשר חגי חיפש אחד נוסף שיתעלה. נמרוד כהן ראה את השחקנים שלו מג'עג'עים כאילו גדול עליהם המעמד. שבוע לפני שעוצמה חטפה חמישים ממעלה אדומים, המכבית סחטה להם את המיץ. אבל מי שחשב שיחסי הכוחות ברורים, קיבל תזכורת שלדרבי חוקים משלו. אוחנה צלף מחוץ לקשת כאילו הוא זורק נייר לפח במשרד ממוזג, ובצד השני במכבים חיפשו מישהו בלי קורי שינה בעיניים. 0:7 מהיר הזניק את הכהן מהספסל והכהן על המגרש שטף פנים. מכבי עלתה על הלוח, אבל בעוצמה לא הרפו וההפרש נשמר, שבע-שמונה גם לתוך הרבע השני. שינדלר פיקפק והתגלגל פנימה והחוצה, שלושים ושתיים נקודות היו לו במשחק, מתוך שבעים של עוצמה מודיעין בסך הכל.

נמרוד חיפש משהו שיקרר את האיש החם של היריבה, אבל את הקרח שנשאר הוא שתה כי התייבש לו הגרון. תכנית המשחק של המכבית נתקעה, וכל התקפה מתפרצת נראתה כמו עלייה לרגל. עוצמה עלו ל-14 פור, אבל שתיים מהקו מנגד צימצמו לשתיים עשרה עם הירידה לחדרי ההלבשה. לוח התוצאות הראה 41:29, שנתן למכבים הרבה על מה לדבר. אבל אולי בצד השני היו צריכים להתכונן טוב יותר לתגובה. עם העלייה חזרה לפרקט נראה היה שליבנו אצל הצהובים כחולים את העניינים. תקשורת פתוחה, זה הסוד. בעוצמה עדיין חגגו את היתרון, אבל כדורסל משחקים ארבעים דקות. ריצת 2:18 של המכבית הפכה את הקערה על פיה, אבל אשר חגי ידע לעצור את הסחף לפני שהמשחק בורח לו מהידיים. כמובן, לא בלי אלעד. השחורים ידעו שבמצבם הנוכחי הם לא יכולים להתפשר על פחות מניצחון. שתי הקבוצות ידעו שבסיום המותחן הסיכוי המעשי של אחת מהן לשרוד בליגה יפחת משמעותית.

רבע שלישי פינג פונג. היתרון החליף צדדים כמו יונה שרודף אחריה זאטוט. ברבע האחרון כבר היה ברור שזה הולך לדרמה, נשים בהריון עצמו עיניים ולוקים בליבם נשלחו הביתה בגט. קבוצה שאספה מומנטום התקשתה עם כובד המשקל, והאחרת התנדבה לסייע. וחוזר חלילה. דקה אחרונה, סתיו אהרון תופר שלשה וכופה שוויון, אבל שחקנים עומדים על הקו ברגליים רועדות ומסתפקים באחת משתיים. שיוויון 72:72, כדור ביד של מכבי, הארכה או ניצחון, סתיו אהרון מנסה פיקאנרול, אבל מסתבך ומשחרר זריקה קשה. היא נופלת בדיוק במקום הנכון, כלומר בידיים של אלוני, שבשנייה פסיק שתיים מצליח לקחת ריבאונד, להחטיא, לקחת עוד ריבאונד ולקלוע סל ניצחון.

הבשורה מהמשחק? יש לנו כדורסל. בכל מה שקשור לקבוצות הספציפיות, להמשך העונה, ולגורלן הצפוי, רב הנסתר על הגלוי. אפשר וההפסד הדחוק הזה קבע את ירידתה של עוצמה מודיעין חזרה לליגה א', בתום שנה אחת בלבד. אפשר והניצחון ההירואי בשניית הסיום לא יספיק למכבי מכבים כדי לרשום עונה נוספת בליגה הזאת. יכול להיות שהכל היה סתם, שכלום לא משנה, שזה בכלל לא היה קובע כמו שרצינו להאמין. את הכסף סופרים במדרגות. כשיתפזר ערפל המשחקים שנדחו בגלל המצב, הטבלה תקבל צורה סופית ואפשר יהיה לסכם. אבל הניצחון הגדול ביותר במשחק הזה לא היה של מכבי, הוא היה של העיר.

"הייתה אווירה אש לפני המשחק, שתי הקבוצות ידעו שזה המאני טיים. היה דרבי חיובי, יש בין המועדונים הערכה הדדית, וזה היה דרבי נטו ספורטיבי", סיכם מאמן המנצחת, נמרוד כהן. "יכולנו לפתוח טוב יותר, העובדה שקלענו 29 נקודות במחצית הראשונה אומרת הכל, אבל אני שמח שהצלחנו לחזור למשחק במחצית השנייה. אלעד שינדלר היה גדול, לא הצלחנו לעצור אותו והוא פגע בנו שוב ושוב בפיקנרול. בהתקפה האחרונה אמרתי לשחקנים שלי שבגלל שאנחנו בשוויון אין מה להפסיד, ללכת לריבאונד התקפה כי זה או הארכה או ניצחון. אני שמח שזה היה ניצחון".

בעוד עירוני מודיעין נהנית מתקציב שמאפשר לה את השריף, אח שלו, ארבייטמן ושות', בעוצמה ובמכבי מסתפקים בפירורים. הם לא מועדון עירוני, והתוצאות מוכיחות שטוב שכך, אבל הן חלק מהעיר, ההווי, אלפים מנערי העיר משחקים במחלקות הנוער שלהן וחולמים בגדול בזמן שהעיר מחייכת אליהן חיוך ציני.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20