(new)ויקטורי
המספר הנוסף

המספר הנוסף

יוני ניר העלה הילוך במאני טיים, בן שהר כשל עם ניקוסיה אבל הראה אופי, קבוצות הכדורסל ימשיכו לחכות לתקציב ראוי ולינה גלושקו תצטרך להתעלות כדי להיחלץ מתחתית הדירוג העולמי

(צילום: עודד קרני, איגוד הג'ודו)

2. יוני הגיע למכבי רמת גן כמעט בטעות, הוא בכלל היה הקפטן של הפועל. שלוש שנים הוא שיחק באדום, הכי הרבה זמן בקבוצה מאז שעלה לבוגרים. ואז המועדון חיפש דם חדש, כמובן, זול יותר. יוני קיבל פחות או יותר יומיים למצוא קבוצה חדשה, לא פלא שהוא פשוט עבר את הכביש ונכנס בדלת הראשונה שנפתחה עבורו. מכבי רמת גן קפצה על המציאה, את יוני הכירו שם עוד מהימים מהפועל. אורי קוקיה, ששיחק איתו אצל האורדונים, מונה למאמן, ויוני בקושי הרגיש שהמדים הפכו צהובים. חברי הנהלה שנטשו את זיסמן בשל חילוקי דעות ידעו שיש להם על מי לסמוך. צהוב היה הצבע שלו כשהוא שיחק בנוער. כך, הילד מרעות הפך לקפטן רמת גן, לא פעם, אלא פעמיים, גם בהפועל וגם במכבי, תוך שנתיים. מודל לחיקוי, דמות מופת, האיש עם הסרט על הזרוע, שהגיע בכלל מבחוץ, אבל מי זוכר? אז אורי קוקיה ויוני ניר איחדו כוחות כדי להעלות את הרמת גנית לליגה הלאומית, אבל קוקיה לא שרד את העונה הראשונה בליגה השנייה, ופוטר במהלכה. דווקא תחת המחליף שלו, שמוליק ברנר, הפך יוני, שוב, לשחקן חמישייה קבוע. רמת גן השיגה את הכרטיס לפלייאוף העליון ברגע האחרון, בזכות רצף פנטסטי של שישה ניצחונות בשבעה משחקים. יוני כבר הגיע אנדרדוג פעם, עם הפועל רמת גן, וכמעט חטף את הכרטיס לליגת העל. אז הוא העלה הילוך וסחב את הקבוצה יותר רחוק ממה שמישהו חלם. אבל בגיל 34, אחרי שהתרגל לתפקיד המבוגר האחראי, קשה לבקש ממנו לטרוף את הצבע. לא בטוח שיש בו את הכוח להעלות הילוך, ולא בטוח בכלל שהוא מתבקש לכך. בשורה התחתונה, סטטוס קוו. עונה סדירה, פלייאוף, יוני זה יוני. על הכפתור האדום הוא לחץ בפעם האחרונה לפני שלוש שנים. כך, בעונה הסדירה עמד ניר על 19 דקות בממוצע למשחק, בהן רשם שורה סטטיסטית של 6.5 נקודות, 5.2 ריבאונדים ואסיסט. מנגד, בשני משחקי פלייאוף, מול המדורגת ראשונה, אליצור אשקלון, הוא רושם  6 נקודות, 9 ריבאונדים ואסיסט בעשרים ושלוש דקות. אז כן, הוא מקבל יותר דקות, כי הניסיון שלו שווה המון, וזה גם מתרגם לכדורים חוזרים, אבל אחרי משחק של 3 מ-12 שנגמר בהפסד חוץ מול המוליכה, 77:89, הוא ידע לשים את ההחטאות בצד כדי לחזור לחמישים אחוז מהשדה ולדייק ב-3 מ-6 לשש נקודות, ולסייע לקבוצה לכפות 1:1 בסדרה, בזכות 63:66 ביתי שמעביר את הכרעה לאחרי הטילים. אבל מכבי רמת גן כנראה לא תעלה לליגת העל השנה, ויוני לא נעשה צעיר יותר. יכול להיות שהוא כבר לא יחזור שוב לליגת העל לעולם. אולי בתור מאמן.

3. בליגה הארצית בכדורסל שפשפו עיניים בתדהמה, יותר מדהים ממסירה של יוקיץ', דרבי על טהרת העיר מודיעין. אוהדים יצירתיים חיברו שירי נאצה שסחטו מחיאות כפיים, ודרבוקות הפכו כלי להשחתת עור תוף עם לחן של מתי כספי. דרבי על טהרת העיר מודיעין בליגה הארצית, מה יותר טוב מזה? דרבי על טהרת העיר מודיעין בליגה הלאומית. אפשר לנפץ את החלום כבר עכשיו, זה לא יקרה. לא בעשור הקרוב. לכאורה, עוצמה ומכבי מכבים, והפועל מתדפקת על הדלת. אימפריית כדורסל? לא בדיוק. בשנה הבאה הכרכרה תהפוך לדלעת, ובליגה הארצית כבר לא יצטרכו לחפש את מודיעין על המפה. שלוש יורדות, שתיים משלנו. עוצמה החזיקה עונה, מכבי מכבים שלוש, רובן בקושי רב. שום דבר לא סגור, הנייר סובל הכל, כולל ניתוחים תיאורטיים מופרכים. אם אחת הקבוצות תשרוד זה יהיה יותר גדול מנס פך השמן. נמרוד כהן מתפלל לארבעה ניצחונות בארבעת המחזורים שנותרו. במידה וכך, אשר חגי יזדקק לניצחון אחד יותר. שתי קבוצות שרשמו יחד עשרה ניצחונות, כמו חבל איילות מהמקום השביעי, מדברות עכשיו על גידול של מאתיים אחוז. המכבית, למשל, הוכיחה שהיא השולטת בעיר, עם שני ניצחונות בשני דרבים, כולל אחד לפני שבועיים על הבאזר. אבל מה זה חשוב אם היא לא שולטת בגורלה? כהן עדיין מבכה את פציעתו של זנזורי, חגי היה ריאלי, אבל קיווה ליותר. שלוש שנים הוא נלחם כדי לעלות, בסוף הוא יורד תוך עונה מקוצרת. שתי המקומיות מחזיקות בתקציב מהנמוכים בליגה, ותקציב הוא מדד אמין יחסית, אם לא האמין ביותר, שניתן לחזות בעזרתו הצלחה צפויה של קבוצה. כלומר, לפי המדד הזה, לא עוצמה ולא מכבי היו צפויות להצליח. העיקר שהמדד הוכיח שהוא מודד. ובינתיים, במודיעין, ימשיכו לחכות למשיח, וכולנו ניאלץ להמשיך ולהסתפק במועט.

5. עירוני מודיעין סיימה שישית, אבל בליגה של תשע קבוצות זה שווה לה בדיוק פלייאוף תחתון. חמישה ניצחונות, לשביעית יש ארבעה. חמישה ניצחונות ב-16 משחקים, חמש פעמים היא סיימה בתיקו, 20 נקודות מ-48, ארבעים אחוזי הצלחה. פיני עייש גמר את העונה, והוא לא הראשון. שלומי ארבייטמן וגדיף ווראקט הפציצו במשחקי ההכנה, אבל בתום העונה הם עומדים על 4 ו-2 בלבד. ארבייטמן כבש בשני משחקים, משישה עשר, באחד מהם שלושער. רחמים צ'קול, אקס לאומית, הגיע כדי להוביל, ועובדה שהוא מקיים, כי הוא אכן מוביל את הקבוצה בצהובים, 7 במספר. אם הוא היחיד שאכפת לו, זה אומר אפילו יותר. בסוף מי שנשלחו לספוג את קריאות התסכול הם החבר'ה הישנים והטובים. שחק בן שבת סופר שבעה שערים, ליאור עדיקה עומד על שישה. אז בינתיים זה 13:6 לשחקני הספסל והמשחק רץ. אלי כהן ברח לפני שהתחיל, אח שלו פה, שומר על השלל. לעירוני מודיעין נותרו שישה משחקי הפלייאוף התחתון: יבנה, מרחבים, גדרה, קריית גת, קריית מלאכי וערד. לרדת לא תרד, לעלות לא תעלה. תעשה מה שתעשה, בעונה הבאה ממילא טורפים את הקלפים. אז מה יהיה הסוף? נעלה לליגת העל. כלומר, לנשים. המשחק המכריע מול בנות עראבה נדחה לאחרי המלחמה. נקודה אחת תספיק. השמפניות מתחממות, אבל הכל מגיע בזמן למי שמחכה בסבלנות. ואז אולי תהפוך קבוצת הגברים לקבוצת בת. או בעצם, לקבוצת בן.

6. בן שהר התייצב להרפתקה אירופית נוספת והוכיח שכוחו לא תש. בצעירותו הוא חרך את היבשת הישנה לאורכה ולרוחבה. ישראלי עם תיק על הגב שעובר מלונדון לברצלונה, לברלין ולווילם. מגיל 16 בארץ נוכרייה, עם הפסקה של שנה בתל אביב, שבה גם הספיק לשנות את השם. הרבה לפני הרבי, בתיה כבר אמרה שאם היו קוראים לו סהריניו הוא היה מבוקש בכל העולם, ועוד יותר, כנראה, בפלמייראס. אבל הבן הסתפק בשהר. אנשי שבט אפרים, שממילא לא ידעו להבדיל בין סמ"ך לש"ין שמאלית, בכלל לא היו שמים לב. או סמים לב, במקרה שלהם. אבל מתברר שסהר, בשינוי מקומות, זה הרס, רחמנא ליצלן. לעומת זאת, שהר, באותה טכניקה, זה שרה שיר שמח. עובדה היא כי לאחר ששינה את שמו, או את האות הראשונה בשמו, תמה בצורת הכיבושים שלו והוא סיים את העונה ההיא באדום עם 16 הרשתות וגביע המדינה. אז תודה לרבי, כמובן, שמקפיד להגיד, מן הסתם, לבנה. אבל לאירופים לא נפל האסימון, גם הם כמו שבט אפרים. שהר המשיך להחליף שפות, עד שבסופו של יום הוא השתקע בבאר שבע. בגיל 26 נמאס לו מהמבטא והניכור. השאיפות של ברקת התאימו לו כמו גרב אלסטית לקרסול דואב. בארבע שנים בקבוצה הוא כבש 54 שערים, בדרך למקום הרביעי בטבלת הכובשים של המועדון בכל הזמנים. הוא קטף עם נציגת הנגב שלוש אליפויות וגביע. במצב כזה, נשוי פלוס שניים, בית עם גינה, הוא יכול היה להחליט לנוח עד להצעה לתפקיד מקצועי. במקום זה, כשראה שהקבוצה מתבוססת בבינוניות, הוא ביקש לעצמו אתגר חדש. אז הרעיון היה יפה, הביצוע שלו נפל בדיוק על הקורונה, ואולי טוב שכך. ממילא הוא מעולם לא נודע בבחירת קבוצות מדויקת. אבל אפואל ניקוסיה המתרסקת חשבה שהיא לא יכולה לרדת נמוך יותר. מועדון פאר, גדול יותר מכל מועדון ישראלי, שרוצה בחזרה את האליפות שהתמכר אליה. הסוף ידוע: במועדון גילו שאפשר לרדת אפילו נמוך יותר. שלושה מאמנים בחצי שנה, שחקנים הולכים ובאים כאילו עירוני מודיעין. ניקוסיה הודחה כבר בשלבי המוקדמות של הליגה האירופית, נפלה לפלייאוף התחתון והפסידה בחצי גמר הגביע. שהר הוכיח מקצוענות ומקצועיות. הוא לא ברח, הוא נשאר ונלחם, גם כאשר הפך לשחקן ספסל, גם אחרי שהחליפו מאמן ועוד מאמן והביאו שחקן אחר שחקן. שהר כבש שישה שערים ב-34 הופעות, רובן מהספסל. העונה הזאת ממש לא תהיה השורה הנוצצת ביותר ברזומה שלו, אבל היא שוב מעידה יותר מעל השחקן, על הבן אדם. שרוצה לנצח, שנענה לאתגרים, שלא מוותר. השראה. קשה להאמין שהוא יישאר בניקוסיה, אפילו שהוא מחזיק בחוזה לשנה נוספת. בסוף עונה כזאת אין אלא ללחוץ ידיים ולהיפרד בנימוס. הפועל תל אביב חולמת על המציאה, אבל בשביל 350 אלף יורו היא תצטרך רוכש. בית"ר, מכבי, חיפה, הפועל באר שבע לה הוא שייך. שהר צפוי להיות מלפפון חם במיוחד הקיץ, אבל מי יודע? אולי הוא מבשל עוד הרפתקה.

7. לינה גלושקו זכתה בכל הטורנירים שנערכו על אדמת ישראל עם פרוץ הקורונה, כולל באליפות ישראל. אבל מאז הגיחה למצרים היא כבר 0 מ-2, ודווקא כשמדובר בטורנירים מהסבב. אחרי שהפסידה לולנטינה ריסר השוויצרית בגמר פיוצ'ר רמת השרון, היא ניגפה מפיוצ'ר ירושלים כבר בשלב חצי הגמר. המדורגת 669 בעולם ו-7 בטורניר, גברה על ג'ני דוארסט השוויצרית תוך 60 דקות, 2:6, 1:6 קליל. אבל בחצי הגמר, מול אקטרינה יאשינה, היא ספגה 1:6, 6:1, 6:3 ופינתה את הדרך לשביט קמחי. את אותה אקטרינה היא ניצחה פיוצ'ר אחד קודם, אותה ריסר שגברה עליה בגמר ההוא הפסידה הפעם בחצי לישראלית אחרת. כדי להיות יוליה, לינה חייבת לקחת הכל. כדי לברוח מהמאייה השביעית בעולם צריך לקחת טורניר בשיניים, ועוד טורניר בשיניים, ועוד שניים. ולא ארבע של סבב וולוו ברעננה, שמגיעים מהבידוד וזוכים באיתוראן. סשה גלושקו יודע את זה, שהרי יוליה סיפרה לו.

8. גילי שריר סיימה במקום השמיני בגראנד סלאם קזאן, אבל בסך הכל הקמפיין האולימפי שלה נראה נהדר עבור מישהי שלא התחרתה שנה וחצי. להוציא את טורניר הקאמבק שלה, שהיה קצר באופן צפוי למדי, הרי שמאז היא לא נופלת מהמקום השמיני, כולל שלושה קרבות על מדליית ארד שהשתתפה בהם, הגם שהפסידה. למען הדיוק, הקמפיין האולימפי שלה נראה נהדר עבור כל ג'ודאית שחולמת לקחת חלק באולימפיאדה. העובדות מדברות: בינתיים, לפחות, היא בפנים. וכשנזכרים בדמעות שהגירה במזרון בטשקנט אחרי שנאלצה להיכנע לפציעה שהתבררה לימים כקרע בצולבת, אי אפשר שלא להתרגש. רק שמישהו ישים כבר את הפלומבה, שנהיה רגועים. תיאורטית, היא עדיין לא הבטיחה את השתתפותה. היא מדורגת 24 בעולם, אבל מאחר ובאולימפיאדה כל מדינה רשאית לשלוח מתמודדת אחת בכל משקל, הרי שהיא קופצת למקום ה-15 לערך בדירוג האולימפי. בקטגורית משקל עד 63 ק"ג בטוקיו צפויות לקחת חלק 18 לוחמות. הרבה דברים צריכים לקרות כדי שהיא תידחק החוצה. חובה להודות שכבר קרו דברים מופרכים יותר, אבל המציאות היא לא דוגמה. בראייה מפוכחת, לא בטוח שכדאי לה לקחת חלק באליפות העולם המתקרבת, ולו בכדי להימנע מפציעות מיותרות של הרגע האחרון. אפשר להניח שבכירים ובכירות רבים ייעדרו מאליפות עולם הנערכת בסמיכות רבה מדי לאולימפיאדה, מסיבה זאת בדיוק. אם יש לה את הפריבילגיה הזאת, היא חייבת לנצל אותה. לא מכבר היא נעדרה מאליפות אירופה מסיבות דומות. מצד שני, אם הרבה בכירים ובכירות ייעדרו מהאליפות, תהיה זאת הזדמנות אדירה עבור ג'ודאים במקומות נמוכים יותר, לצבור ניקוד אולימפי משמעותי ואולי אף לעקוף את גילי על קו הסיום. ושלא יהיה ספק, אחרי התחרות הזאת יישמע הגונג. שני הרשקו, מאמן נבחרת הנשים, מפצח בלילות משוואות עם שני נעלמים. הוא צריך אותה גם לתחרות הקבוצתית. אייל בכר גידל במיטב מודיעין ג'ודאית אולימפית, וספק אם תהיה לו פרסומת טובה מזאת. וגם לא למודיעין.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20