(new)ויקטורי
מדברות על המגרש

מדברות על המגרש

רגע אחרי שרשמו הישג היסטורי והיו לקבוצה הבוגרת הראשונה של מודיעין שתשחק בליגה בכירה, זה הזמן להכיר את הנשים שמאחורי ההצלחה של עירוני מודיעין: הקפטנית עורכת הדין, מלכת השערים, בת ה-42 שמגיעה מההיי טק והשחקנית הוותיקה שהיא גם אימא לשניים

(צילומים: עודד חסין וסחלבים)

אמנם ספק רב אם מי מבין הקוראים יידע לנקוב בשמן של כוכבות כדורגל הנשים בישראל, או בעולם, אבל כאשר קבוצות ונבחרות הכדורגל הגבריות של ישראל מקפידות לרשום כישלון אחרי כישלון בזירה האירופאית, אולי הגיע הזמן שנתחיל להפנות את המשאבים ותשומת הלב דווקא לזירה הנשית.

מסקנה דומה כדאי שנסיק גם כאן במקרה הפרטי שלנו במודיעין, במיוחד לאחר שפרויקט הגלאקטיקוס השאפתני של קבוצת הגברים של עירוני מודיעין עושה את צעדיו האחרונים לעונה דווקא בפלייאוף התחתון של ליגה ב', רחוק מאוד מהשאיפות והחלומות של תחילת העונה.

בעוד שקבוצת הגברים דורכת במקום מזה שנים רבות מדי, קבוצת הנשים של המועדון השלימה בשבוע שעבר מסע מופלא במיוחד והעפילה לליגת העל, הישג שקשה לזלזל בו, גם אם מדובר בענף שזוכה למעט מאוד תקציבים וחשיפה תקשורתית. תפסנו השבוע כמה משחקניות המועדון המקומי, רגע לאחר שנחתו מההנגאובר של חגיגות ההעפלה, לשיחה על כדורגל והחיים, איך משלבים עבודה ואימונים, ומה אומרים הילדים והמשפחה.

מספרים של לבנדובסקי

"יש ירידת מתח, כל הזמן הזה היינו בטירוף הזה ועכשיו יש רגיעה שסיימנו עם זה", אומרת נוי אמסילי בת ה-27, מלכת השערים של הקבוצה ואחת מהאחראיות המרכזיות לעלייה לליגת העל, שרשמה העונה סטטיסטיקה מרשימה במיוחד עם 16 שערים ב-18 משחקים.

אמסילי, שעובדת במוקד הגבייה של חברת החשמל, מגיעה למודיעין במיוחד ממעלה אדומים. "יכולתי להצטרף לבית"ר ירושלים, אבל העדפתי לעשות את כל הדרך הארוכה".

למה דווקא מודיעין?

"רציתי קבוצה שיש לה פוטנציאל לעלות. בהתחלה רציתי קבוצה מליגת העל, ואז אמרתי שאם כבר ליגה לאומית אז קבוצה שתהיה טובה ותתמודד על העלייה. אני האמנתי בסיכויים שלנו, אבל זה שעלינו ליגה זה לא מובן מאליו, כי היו קבוצות טובות השנה".

מה היה המפתח לאליפות השנה?

"הרבה לב, נשמה ולחימה. הביחד שלנו כקבוצה הוא אחד הגורמים העיקריים לזכייה. גם אריאל, (אריאל וינדר, מאמן הקבוצה. עמ"ל) הוא איש מקסים, אין דברים כמוהו. לא הרבה מאמנים יודעים איך להכיל נשים, והוא עשה את זה בצורה הטובה ביותר וכמובן שהקרדיט מגיע לו מבחינה מקצועית".

כאמור, כדורגל הנשים בישראל רחוק מרחק שנות אור ממקבילו הגברי, לפחות בכל הקשור לתקציבים ושכר, מה שגורם לכך ששחקניות שהרגע העפילו לליגת העל נאלצות לעבוד במקביל במקום להתרכז בכדורגל. "חלק מהבנות מקבלות תשלום, אבל הרוב לא", מספרת אמסילי. "מי שיש לה ותק ושם בליגה מקבלת שכר. לא נראה לי שיש מישהי שמתפרנסת רק מכדורגל, לצערי. אפילו בליגת העל הן לא מתפרנסות מכך".

אז בבוקר שאחרי משחק את מגיעה לעבודה במקום לאימון שחרור?

"כן, פחות או יותר. לא חושבים על העובדה שהמשחק נגמר מאוחר ויש יום עבודה למחרת, נותנים הכל".

את דרכה על המגרש החלה אמסילי כבר בגיל 6, יחד עם הבנים, אולם זה לא החזיק מעמד זמן רב. "ישנו גיל שמפרידים בין המגדרים, הפסקתי לתקופה ארוכה וחזרתי לפני כשש שנים". כעת, רגע אחרי ההעפלה אמסילי מתכוננות לאתגר הרציני שמחכה לה בשנה הבאה ומגלה האם תמשיך לעונה נוספת בקבוצה. "הרצון הוא להישאר בקבוצה. אני חושבת שיש הרבה פירגון במודיעין, מההנהלה וגם בכלל. יש אווירה מקצועית ומשפחתית וזה חשוב לי מאד. יש אחלה קבוצות בליגת העל והרמה גבוהה הרבה יותר, כך שנצטרך להתחזק, אבל אני מאמינה שניתן פייט בליגה".

אילו תגובות את מקבלת כשמספרת שמשחקת כדורגל?

"האמת שהתגובות בדרך כלל נלהבות. פעם זה היה שונה, אבל היום כבר מתחברים לזה יותר. המשפחה שלי הכי מפרגנת שיש. כשהייתי משחקת במעלה אדומים אז הם גם באו לעודד, אבל גם עכשיו הם תמיד שואלים, עוקבים אחרי המשחק באינטרנט ושמחים עבורי מרחוק".

עו"ד ביום, כדורגלנית בלילה

"הייתה לנו עונה מדהימה. התחלנו בלי יותר מדי ציפיות ורק רצינו לפחות להתמקם בליגה, אבל אריאל ייצר קבוצה עם תמהיל מדהים של בנות והיה חיבור מקצועי, חברתי ואישי. הבנות ממש רצו להצליח ומאחורינו עמדו אריאל ואלי (אלי סבח יו"ר עירוני מודיעין. עמ"ל) ופשוט טסנו קדימה", כך משתפת בהתלהבות קפטנית הקבוצה, יעל פיטובי (39), תושבת העיר ועורכת דין במקצועה, שהובילה והנהיגה את הקבוצה בדרך לאליפות. "אני עורכת דין ויש לי משרד, הכדורגל זה לא בשביל הכסף. זה נותן תחושות טובות וחיוביות לנפש שלי".

"הצטרפתי לקבוצה לפני כארבע שנים וחצי, ולקחתי עם הקבוצה את אליפות הליגה הארצית וכעת הלאומית. עשינו ריצה מדהימה. אני לא יודעת אם יש קבוצה שהצליחה לעלות שתי ליגות, כולל לליגת העל, עונה אחרי עונה. זה הישג בלתי נתפס".

מה הסוד לעונה מופלאה שכזו?

"עונה שהתחברה לה והייתה משהו מיוחד. זה לא שסתם פתאום עלינו בלי מאמץ. ברמה האישית היה חיבור, אך עדיין זה לא מספיק בכדי לעלות. צריך מישהו שינהיג אותנו, ואין ספק שאריאל עשה זאת על הקווים. כל אחת נתנה את כל כולה, היה לנו גב מאלי והמועדון, וכך הכל התחבר ותרם להצלחה".

מתי התחלת לשחק?

"התחלתי לשחק לפני ארבע וחצי שנים בקבוצה, לפני כן הייתי סייפת. תמיד אהבתי כדורגל, אבל  בתקופה שהייתי נערה לא יכולתי לשחק בקבוצה כי לא היה כדורגל נשים".

איך הסביבה שלך מקבלת את זה?

אצלי כולם מפרגנים. בעלי והילדים, ואפילו בתי הקטנה שיחקה קצת בעקבותיי".

מה צריך לקרות בכדי שתוכלו להיאבק על האליפות גם בשנה הבאה?

"העמדת קבוצה ראויה והשגת כספים נוספים. כיום אין אצלנו שחקניות רבות שמרוויחות שכר והפערים הכספיים גדולים. הדרישות לא אותן דרישות, צוות מקצועי והבאת זרות, הרבה גורמים. אני מאד מקווה שיראו בעלייה שלנו הזדמנות לקדם את כדורגל הנשים בעיר ולהעביר מסר לילדות הצעירות. זה בין המועדונים הבודדים שהוא עירוני ולא מנוהל על ידי עמותה פרטית, וההחלטה צריכה לבוא מהעירייה ומהצורך והחשיבות שהיא רואה בקידום כדורגל הנשים. אני מקווה שכן ידעו לתת את הבמה, כי יהיה מאד מבאס לאחר כל המאמץ והתהליך שהכל ייסגר".

מאמינה שיש סיכוי?

"הלוואי. נקווה שהדברים החיצוניים יתייצבו ויהיו לצידנו, והבנות שיגיעו יעשו את העבודה". 

הכל התחיל במודעה

יעל אלבז, אימא לשלושה בת 42, מהמבוגרות בקבוצה, משחקת בעירוני מודיעין מזה כשלוש שנים.  "כדורגל זו אהבה בכלל, והקבוצה הזו בפרט. למרות העבודה והילדים אני לא מוותרת".

"הייתה לנו שנה מטורפת", היא אומרת בחיוך. "היו בנות מקסימות ועוד המון שהצטרפו במהלכה ושידרגו את הקבוצה. תודה לאל הצלחנו, ומגיע כל הכבוד לאריאל ואלי, ובכלל לעירייה שמשקיעה בנו. זה לא מובן מאליו".

מה הוביל אתכן לאליפות השנה?

"השקעה, מאמצים רבים וחיבור של כל הבנות עם המאמן, ויעל פיטובי, שבאמת צריך להוריד בפניה את הכובע. היא הייתה חלק מרכזי בחיבור בין הבנות והחברות ועשיית פעילויות חברתיות מחוץ לשעות הפעילות של הקבוצה, בכדי לייצר חיבור אמיתי בין כולן".

איך מתמודדים עם עיסוק בספורט בתקופה כל כך מורכבת?

"כל תקופת הקורונה העברתי אימוני כושר בזום לחברות הקבוצה, כדי לראות שכולן שומרות על הכושר וממשיכות למרות הקשיים. זה היה לי מאד חשוב".

אלבז החלה לשחק לפני 12 שנים בעקבות צירוף מקרים משעשע. "הבן שלי היה בן שנתיים והתחיל לבעוט בכדור, ושיחקתי איתו בבית. יום אחד ראיתי מודעה על קבוצת נשים ואמרתי שננסה, ומשם הכל היסטוריה".

מסביב מפרגנים לך או שמרימים גבה?

"לפעמים מרימים גבה, אבל הרוב כבר מתחילים להכיל את העובדה שכדורגל הוא לא רק ספורט לגברים בלבד".

והמשפחה?

"בעלי קצין בצבא, אז הוא לא נמצא הרבה בבית, אבל הוא מפרגן וכשהוא יכול הוא גם מגיע לשחק איתנו. אני ובני משחקים כל מוצ"ש בשכונה, וזה כיף גדול".

ואיך משלבים את זה עם העבודה

"אני עובדת בחברת הייטק וכדורגל הוא תחביב גדול שלי, אבל בסופו של יום נשאר בגדר תחביב. מישיבה מוחלטת מול מחשב כל היום, ללכת להוציא אנרגיה, להפעיל את הגוף ולשמור על כושר ובריאות, הכדורגל עוזר לי בזה".

עם כל הכבוד להצלחה וההעפלה לליגת העל, לאלבז יש מטרות נוספות: "יש לי שאיפה שכמה שיותר בנות יצטרפו לספורט הזה, ואני חושב שככל שירחיבו את הספורט הקבוצתי לבנות ככה הן יהיו בעשייה ובפעילות גופנית. בנוסף, הספורט תורם בהתמודדות עם בעיות של דימוי גוף שלילי אצל ילדות ונערות עם הפרעות אכילה, ולכן אני חושבת שזה מאד מהותי וחשוב".

תמשיכי לשחק גם בשנה הבאה?

"כן. אבל אם לא אוכל והרמה תהיה גבוהה מדי עבורי, אנסה להציע עצמי כמנהלת הקבוצה".

הילדים גאים

אורנה פדר-אלהר, בת  36 ממודיעין, אימא לשניים ומוותיקות הקבוצה, כשהצרידות בקולה מסגירה את החגיגות לאחר ההעפלה.

"שנה שעברה הייתה יותר מבאסת כי סגרו לנו את העונה באמצע, והשנה הבינו שעל אף הקורונה הכדורגל ממשיך. ההתאחדות אישרה לקיים אימונים בצורה מסוימת, על משחקים היו מעט יותר הגבלות, אך גם הן הוסרו בשלב מסוים".

איך עולים ליגה שלוש שנים ברציפות?

"הרבה רצון, מוטיבציה, התמיכה של אריאל, אלי והמועדון, וכמובן העבודה הקשה ביום-יום של הבנות שמגיעות לאימונים בכל מזג אוויר ובכל שעה, והקבוצתיות המדהימה שייצרנו".

מחוץ למגרש פדר-אלהר עוסקת בתחום המחקרים קליניים לפיתוח תרופות, אבל עם כל הכבוד לקריירה, הילדים שלה מתרגשים דווקא מהכדורגל. "הילדים שלי גאים בי ואוהבים לבוא. הבעיה שהם עוד קטנים והמשחקים לאחר שעת ההשכבה שלהם. גם בעלי מפרגן ותומך בענק. הבית יודע שבימים מסוימים אימא לא בבית. למזלי הילדים שלי קטנים אז אני יוצאת לאימונים ומשחקים אחרי שהם כבר ישנים. יש המון תמיכה מהמשפחה. אם למשל אני צריכה לצאת מוקדם כי יש משחק רחוק, אז הסבתות והדודים מתגייסים ומגיעים לסייע עם הילדים".

ומה עם החברים?

"החברים מכירים אותי ויודעים שכדורגל תמיד היה חזק אצלי. מכירים גם את הצד המקצועי בעבודה וגם את האהבה לכדורגל. כשאנשים חדשים שומעים שאני עוסקת בספורט הם בטוחים שמדובר בכל ה"ספורט של נשים", כמו יוגה או פילאטיס, אבל כשהם מבינים שמדובר בכדורגל הם מתלהבים, מפרגנים וגם מרימים גבה לפעמים, אבל בקטע טוב".

בתור אחת מוותיקות הקבוצה, פדר אלהר עוד זוכרת את המטרה שלשמה הוקמה הקבוצה מלכתחילה: "הקבוצה הוקמה בשביל בנות שחיפשו מסגרת לא מקצועית ומחייבת מדי, גם אם חלק מהשחקניות הן מקצועניות מהליגה הראשונה שחיפשו מקום שאפשר להביא אותו להישגים".

שיחקת כדורגל כל השנים?

"שיחקתי מגיל 14 עד גיל 19, באוניברסיטה המשכתי קצת והפסקתי עד הקמת הקבוצה".

איך את רואה את הסיכויים שלכן בשנה הבאה?

"הפערים בכדורגל הנשים בארץ עצומים, בין הליגות ובתוכן. כבר בשנה שעברה ראינו שהמשימה אפשרית וראינו שצריך להילחם, אבל ידענו שזה אפשרי. זו רמה אחרת לגמרי, כי יש שחקניות זרות ומועדונים שקיימים שנים רבות. אבל המשימה לא בלתי אפשרית. נצטרך להשקיע בכל הפרמטרים והמובנים. אנחנו צריכות להוכיח שלא עלינו במקרה, וכמובן להמשיך ליהנות מהדרך".          

 

            

(new)שלומי תבלינים 18.5.20