(new)ויקטורי
קורונה אהובתי

קורונה אהובתי

אם במקרה שכחתם ממלונית קורונה, סגר, "חיובי" וכאלה, רוצו להצגה "אהבה ומגפה" שתעלה לכם בדרך מקורית ומענגת המון חיוכים על הפנים. שלושה סיפורי אהבה פרועים בעולם מוטרף שהיה (ועודנו) כאן לא מזמן. רוצו לראות

(צילום: רדי רובינשטיין)

היא עוד לא נעלמה לגמרי מחיינו, ואפילו למסכות היתה נוכחות גבוהה בעיקר על סנטרי קהל הצופים, אבל ההזייה הזאת, שטלטלה לנו את החיים נראית כבר מספיק רחוקה (עברנו גם מלחמה מאז) בהצגה הסופר מצחיקה והמשחררת, שמגיעה בדיוק בזמן לתיאטרון הקאמרי!

מדובר במחזה המורכב משלושה סיפורי אהבה פלוס מונולוג (עם יוצרים שונים ואותם שחקנים), שכולם מתרחשים באותו חדר במלונית קורונה. בזמן אחר ניתן היה לחשוב שמדובר ביוצרים בעלי דמיון מפותח במיוחד, אבל  הטריפ הזה, לצד עוד שלל אינסופי של מצבים בלתי מתיישבים עם החיים שהכרנו לפני, היה פה באמת עד לא מזמן.

ה"היי קורונה" מתחיל ישר עם הכניסה לאולם. בזמן שהצופים תופסים את מקומותיהם, מתרוצצים על הבמה שני סניטרים ממוגנים בחליפות חלל כשהם מחטאים במרץ כל פינה בחדר המלון. הבמה הגאונית, מוקפת בקירות זכוכית שקופים (יש גם עם קיר רביעי פתוח), והיא מסתובבת בין שני לוקשיים קבועים: חדר השינה וחדר הרחצה.

הנושאים שעולים בסיפורים הם זוגיות, בדידות (הרבה בדידות), בגידות, הומופוביה, מימוש עצמי, חרדות, וכמו בכל קומדיה טובה, הכל נגמר בטוב.

הסיפור הראשון מתמקד במשבר בחיי נישואים של זוג שמגיע למלונית. הסגר בחדר האטום מאלץ אותם להתמודד עם מערכת היחסים הטעונה ביניהם, והאווירה מתלהטת עד לרגע שיא מדמם ומצחיק במיוחד. 

הסיפור השני, מתמקד בסאונדמן רווק, שנמצא בחל"ת, החוגג את יום הולדתו בחברת זונה שמגיעה לחדרו (ומפרה את הנחיות ההגבלות). הבדידות שלו (ושלה) גורמת לה להאריך את הרגע והיא לא ממהרת לעזוב את החדר. עם הזמן נוצרת ביניהם ידידות אמת שמעודדת אותו להתמודד עם מושא אהבתו הישנה.  

הסיפור השלישי, אולי הפרוע מכולם, הוא סוג של קומדיית טעויות המפגישה בין פוליטיקאית (שרה ימנית,  בלי תיק) שנדבקה בקורונה, עם הומו חתיך, שבטעות נכנס לחדר שהיה קודם חדרו של בן זוגו. היא לוגמת (בטעות) מבקבוק מים המהולים בסם והעכבות משתחררות. זה נגמר בחיבור מיוחד בין שני אנשים שבעולם אחר קרוב לוודאי לא היו נפגשים. 

ויש גם באמצע מונולוג של אישה שאיבדה את הזוגיות שלה בתוך כל התוהו.

הבדידות שהמיטה הקורונה על העולם היא החוט המקשר בין הסיפורים הקצרצרים: כתיבה שנונה מלאת הומור ועקיצות קטנטנות לפוליטיקאים (לא ישתיקו אותי, אותי לא ישתיקו...) יוצרים חוויה מענגת ומהנה. על הטקסטים של מועדון הלבבות השבורים אחראים כמה יוצרים: בת חן סבג, יואב שוטן – גושן, עירד רובינשטיין, גור קורן ונועה לזר קינן, ועל מלאכת הבימוי המשובחת מנצח עירד רובינשטיין. 

בהצגה המאוד רלוונטית, רגעים בימתיים בלתי נשכחים שמעוררים אמפטיה לצד קטעים קומיים קורעים מצחוק. צוות השחקנים שמגלמים כמה תפקידים כולל את כנרת לימוני הנהדרת, נטע גרטי, נדב נייטס, נדב אסולין, שכל אחד מהם עושה עבודה מדוייקת ומשכנעת.

אין ספק שעוד נזכה לשלל יצירות תרבות שיעסקו בטירלול הזה שנפל על העולם ובהשלכותיו. כאן בארץ כמו שאמר באפילוג נדב אסולין, הקדמנו את העולם כבר בכמה אסונות, אבל  מגיע שאפו ענק לתיאטרון הקאמרי שהרים במהירות את הכפפה ויצר בפרספקטיבה של כלום זמן את הממתק המענג הזה. סוג של טיפול פוסטראומטי של מה שהיינו רוצים לשכוח. רוצו לראות.

(new)שלומי תבלינים 18.5.20