בעולם הקלישאות והסטיגמות בו רובנו חיים, עולם בו אנו ממהרים להדביק על אנשים תוויות רק כדי שיהיה לנו יותר נוח לעכל אותם, משה שרון ממודיעין הוא דמות יוצאת דופן. הוא רק בן 35 אבל כבר אב לשלוש בנות ונושא עימו רזומה ארוך של חיים. הוא איש דתי ומאמין אבל דוגל בספקנות ברוכה, הוא חילוני שחזר בתשובה אבל לא נראה כמו המתחזק הטיפוסי.

מה עוד? הוא מלמד יהדות וקבלה אבל ללא נימת מיסיונריות בוטה, הוא חי בעברו בארגון דתי הפועל למעשה ככת לכל דבר אבל נחלץ ממנה באבחה אחת, הוא נשאב לחלוטין לחיים ההם אבל באותה תקופה גם עשה תואר בפסיכולוגיה, הוא הקים אתר אינטרנט ענק ורב גולשים וכניסות אבל מאפשר הורדה בחינם של למעלה משלוש מאות הרצאות בנושא. ויש עוד לא מעט דוגמאות לאותה דואליות שישנה בו.

לכן לא פלא שעל עטיפת רומן הביכורים שלו "איכה", שיצא לאור לא מזמן, מופיעה דמות שקווי המתאר שלה יוצרים למעשה סימן שאלה…

רוצים את הנשמה שלך

שבע שנים ארכה כתיבת הספר ואיתה גם כמה גלגולי חיים. תחילתו של המסע הייתה במהלך התקופה בה השתייך לאותו ארגון/כת שאת שמו הוא מסרב להסגיר בכתבה הזאת. הסירוב נובע מהסיבה הפשוטה שאנשי הארגון נוהגים לתבוע דיבה את אלו המספרים על הנעשה בתוככי המעגל, על החיים שנשאבים לטובת הארגון והעוולות שנעשו בשם איזושהי מטרה קדושה.

אל הארגון הדתי העוסק ב"תיקון עולם" הגיע משה מיד לאחר שירותו הצבאי בעקבות מודעה פשוטה שראה על לימודי יהדות. לאט לאט נשאב הבחור החילוני הצעיר אל החיים הטוטאליים הנדרשים מהחברים, חיים הכוללים התייצבות חובה מדי לילה בשיעורים המתקיימים בין השעות שלוש לשש לפנות בוקר. במקביל כמובן, נדרשים החברים להמשיך בשגרת חייהם, לעבוד ולהכניס משכורת ממנה מופרש מעשר לטובת הארגון וגם להיות זמינים בשעות הפנאי שלהם לפעילות לטובת הארגון. חיים פרטיים, מיותר לציין, לא ממש קיימים בפורמט הזה. את השבתות והחגים מחויבים החברים להעביר יחד, כך שבמשך שש שנים לא חגג משה שבת או חג עם הוריו.

"יש כתות שמעוניינות בכסף של המאמינים", מספר שרון, "הם רוצים את הנשמה שלך. זה עובד על עיקרון של שטיפת מוח. הם גורמים לך לחשוב שאתה עוסק בדבר הכי חשוב בעולם וכל השאר הוא בזבוז זמן. יותר מזה, המחשבה היא שכל שאר העולם הם בהמות, כל עיסוק אחר הוא בושה. הם גורמים לך להרגיש חשוב, נותנים לך תפקידים בלהפיץ את הבשורה ואתה נשאב ונשאב עד שמתחיל לדבר במנטרות שלהם".

הנס שחילץ מהכת

"שני דברים טובים בכל זאת קרו שם ("הכול לטובה, תזכור", הוא מחייך): הכרתי את אשתי והתחלתי לכתוב", הוא אומר ומספר על חיים ללא חיים מלבד מטרות הארגון. "אחרי שהתחתנתי בקושי ראיתי את אשתי. אין כמעט זמן פנוי כי אתה גם עובד וגם אמור להיות פעיל בהפצת התורה וגם מחויב להשתתף בשיעורים ליליים. יוצא מזה שאתה גמור מעייפות באורח קבוע. למדתי לתואר בפסיכולוגיה והתנהגות ארגונית באוניברסיטת בר אילן במהלך השנים שם. את השנה הראשונה סיימתי כמצטיין דיקאן, את השלישית בקושי גמרתי.."

לידת בתו הבכורה לפני כשבע שנים, הביאה למעשה לסיום חברותו של משה בארגון. "כשנולדה לי ילדה זה הפך אותי לגמרי. כשהכרתי את אשתי היא ידעה למה היא נכנסת, היא בחרה בזה באיזשהו אופן. הבת שלי לא בחרה. ואז כבר הוצפתי בכל מיני דברים שראיתי והתעלמתי מהם קודם. דברים שלא יכולתי לסבול כמו שקרים, צביעות והרס משפחות".

"היה שם זוג שהתחתן ולאחר מכן האישה התחילה לגלות התנגדות לאורח החיים שנדרש מהם. כאשר הגבר התייעץ עם הקבוצה אמרו לו: "תתגרש ממנה". כשהוא ענה שהיא בהיריון הם השיבו: "שתעשה הפלה". ככה זה, מה שלא מקדש את המטרה לא קיים. בכלל, יש שם הרבה מאוד נישואים והמון גירושים".

"זה זעזע אותי ובאתי אל "הוועדה" ודיברתי. הם שתקו, התייעצו עם הרב והוא ביקש ממני לצאת לחופשה של חודשיים לחשוב על המשך דרכי. הוא לא הסביר למה ולא ענה על השאלות שלי. חצי שעה אחר כך הועברה הוראה לכל הגברים והנשים לנתק את הקשר איתי ועם אשתי. זה היה רגע של גאולה, לא ידעתי את נפשי מרוב שמחה. לא ידעתי בכלל שאהיה מסוגל לצאת משם. קרה לי נס, זה מהשם. היום אני מתגעגע לאנשים שהכרתי שם, אבל לא לדרך שלהם".

"אז תכתוב בעצמך"

את ספרו הראשון (בימים אלה כותב שרון שני ספרים נוספים העוסקים בקבלה) התחיל כאמור לכתוב עוד בימים בהם היה חבר בארגון. הרב המוביל את הארגון כתב בעצמו עשרות ספרים, וכאשר העיר לו משה כי ספריו חוזרים על עצמם, השיב הרב שיכתוב אחד בעצמו. והוא אכן כתב. "הצורך שלי לא בא מלספר סיפור כלשהו אלא להגיד את מה שהיה לי לומר. לא ידעתי מה אני רוצה לספר, ידעתי שיש דברים שאני רוצה להגיד".

סיפורו של "איכה" סובב סביב שני גיבורים מרכזיים – אריאל החילוני ונועה הדתייה הנפגשים בבית חב"ד בדראמסלה שבהודו. "איך הגעתי אל אריאל? חיפשתי דמות ישראלית אגואיסטית טיפוסית, כזאת שרואה רק את עצמה ועוברת איזשהו תהליך. אגב, יש הרבה כאלה, לא מודעים. בעיקר גברים. אריאל לא טיפש. הוא מדריך פסיכומטרי גאון, היה מפקד בצנחנים אבל הוא מנותק רגשית. בספר הוא לא נהיה פתאום "מר נחמד", אבל כן קורים לו דברים. מקרים שבהם הוא כן מצליח לראות אחרים, בחירות שמראות שמשהו השתנה. הוא גם עובר דרך בכל מה שנוגע לקשר עם אביו. אם אריאל דומה לי? יש בי ממנו. הטראומות שלו מהצבא דומות לשלי, הספקנות, הבוז לפנאטיות. אבל האמת היא שיש בי יותר מנועה. גם בבעיות האכילה..", הוא מחייך.

אריאל, שנוטש את ארוסתו שלושה שבועות לפני החתונה וממריא להודו מבלי להיפרד ממנה או להסביר את מניעיו, פוגש כאמור בבית חב"ד את נועה "הקוקניקית" (הכוונה לציונות הדתית ההולכת בדרכו של הרב קוק. ע.ק) המתנדבת במקום למרות שאינה שייכת לקהילת החב"דניקים, מאמיניו של הרבי מלובביץ'. נועה היא דתייה לא שגרתית, אם אפשר לתאר אותה כך.

"מי ש"הופכת" את אריאל היא נועה. משהו בניקיון שלה גורם לו להתהפך. היא גורמת לו לחשוב, לראות דברים אחרת דרך המהות שלה, באיך שהיא חיה. גם לה המפגש הזה גורם למהפך. היא מגלה בעצמה רצונות ומאוויים שלא מתאימים לכאורה לדתיות שלה".

מבלי לספק יותר מדי ספוילרים, אפשר רק לומר שהמפגש בין השניים לוקח אותם למסע מרתק, במהלכו משתנה הדרך בה הם מסתכלים על דברים מסוימים ובעקבות כך גם חייהם משתנים.

אף אחד לא יודע

"ב"איכה" רציתי להגיד שכולם מתלבטים, שאף אחד לא יודע. דווקא אלה שלכאורה יודעים, יוצאים בספר הכי עלובים, הכי בזויים. אשכול נבו (הסופר אצלו למד שרון סדנת כתיבה במשך שנה וחצי. ע.ק) אמר לי בהשקת הספר: "הכרתי אותך שרוצה להגיד. איך מישהו כמוך שיש לו כל כך הרבה מה להגיד, כותב ספר כזה מתחבט וספקן?".

"הדרך הכי טובה להגיד משהו למישהו היא דרך סימני שאלה, לא בסימני קריאה. גם בזוגיות זה ככה. אם תבוא בסימן קריאה זה יסתיים בפיצוץ. אמביוולנטיות באה לידי ביטוי בבגרות, ביכולת לקבל את האחר. מבחינת הרב שלי, שהוא איש חרדי, הספר לא צנוע. מבחינתי זאת דרך לחבר אנשים לרעיונות האלה בלי להגיד יהדות".

חלקכם אולי יראו את ניסיונו של שרון להעביר תכנים יהודיים מבלי להשתמש במילה עצמה כמיסיונריות לייט, אבל שרון מתייחס לכך בפשטות. "הקמתי אתר אינטרנט, אני מעביר הרצאות, הוצאתי דיסקים, אני מאמן באחד על אחד. יש אנשים שמתחברים לאיך שזה עובר דרכי – לא פנאטי, וככה מתחברים לעצמם. אני קם בבוקר היום ומרגיש שאני שליח שלו. זה נותן כוח. הנוכחות שלו בחיים שלי מביאה עוצמה שלא תתואר. פעם לימדתי את רמי קליינשטיין קבלה והוא אמר לי שכאשר הוא כותב שיר, הוא מרגיש שזה לא בא ממנו. הלחן מגיע מאיפשהו. גם אצלי זה ככה. כרגע אני מספיק נקי כדי להיות הצינור לזה".

בניגוד למרצים ומורים אחרים מהז'אנר, שרון כאמור לא מסתיר את הספקנות. "אני קורא לעצמי דתי מטיל ספק. לטעמי אמונה היא בכלל לא נושא דתי אלא עניין של הרגשה. אני מכיר דתיים חסרי אמונה וחילוניים שמלאים בה. אין לי ספקות כלפי השם, אלא כלפי דרך החיים שהוא דורש ממני. מי אמר שאני צריך להתלבש כמו פינגווין? מה, הרמב"ם היה לבוש ככה? כל אחד צריך להסתכל על אלוהים דרך הלב שלו. יש משהו? מרגיש? בין אם תתבונן בטבע או פנימה עד הסוף, בכל מקום תוכל למצוא את הנקודה שלך כלפי אלוהים. או שלא. לפעמים הלב מספיק סגור או ציני כדי שלא יראה כלום".

הקבלה כטיפול זוגי

גם באזור מודיעין מרצה שרון ומלמד קבלה על תכניה השונים. מדי פעם הוא מרצה במרכז "מפגשים" בעיר ובמקביל מעביר קבוצת לימוד שבועית ביישוב חשמונאים בתשלום סמלי. אחד הספרים שהוא כותב כיום עוסק בזוגיות על פי הקבלה.  "הטענה שלי היא שגברים ונשים לא תמיד יודעים עד כמה עמוק השוני ביניהם. גם הפסיכולוגיה לא. במובן הזה הקבלה גאונה. היא מראה מה עומד בבסיס של הגבר והאישה ומה כל אחד מהם צריך לקבל מהשני. למשל להבין שאישה, גם אם היא מפותחת וחזקה ומנכ"לית גדולה, עדיין צריכה מהגבר שלה ביטחון. גברים לעולם לא יבינו את זה, כי אין בהם צורך כזה. אז אתה אולי לא תבין, אבל אשתך צריכה ממך ביטחון אם תבין ואם לא. זה חשוב לה.

השילוב הזה, בין תיאוריות עתיקות בנות 3,000 שנה לפרקטיקה, עוזר לאנשים להבין איך מקיימים זוגיות. התכנים האלה גרמו לאנשים לחזור הביתה ולעשות תיקון. לדעתי, הקורס הזה – הזוגיות בראי הקבלה, הוא חובה לכל זוג".