הכל התחיל ב-1996. האינטרנט נחשב עדיין המצאה חדשה יחסית עבור רובנו, ו"דואר" עוד היה משהו שמגיע עם הדוור פעם ביום, אבל לאלה שאימצו את הטכנולוגיה החדשה נולד קמע חדש. הוא הגיע בלילה, קצת מעוות, פנים קפואות ועיניים מוזרות, והחל לרקוד על המסכים שלנו. קראו לו התינוק המרקד והוא היה מם האינטרנט הראשון. באותם ימים חשוכי טכנולוגיה היו בעלי האינטרנט מעטים יחסית, אבל כמעט כל מי שהחזיק תיבת דוא"ל הכיר את היצור המעוות. כמה שנים לאחר מכן זכה התינוק לעדנה מחודשת כשהופיע בסדרה "אלי מקביל" (מי זוכר?) וסימל את השעון הביולוגי המתקתק של אלי.
ויקיפדיה מגדירה את המושג "מם" (או באנגלית Meme, מהשורש היווני למילה זיכרון) כיחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא חיים של מידע (כמו ספרים ומחשבים). אם נפשט מעט את ההגדרה, מם הוא בעצם חלקיק מידע שמועבר בין בני אדם באמצעים כאלה ואחרים. זה יכול להיות רעיון מופשט כמו "חופש", זו יכולה להיות שמועה על עב"מים, זה יכול להיות ג'ינגל קליט במיוחד וזו יכולה להיות תמונה של חתול כעוס ששונא את העולם. לממים יש נטייה להשתנות ולהתפתח ככל שהם משתכפלים והאבולוציה שלהם מתקדמת.
סביר להניח שגם אתם נתקלתם בממים האינטרנטיים האלה. אם יש לכם חשבון פייסבוק קשה להתחמק מהם. לפני שנתיים בערך עלה קמפיין ויראלי במטרה לעורר מודעות לסרטן השד. נשים בפייסבוק החלו לפרסם סטטוסים בהם הודיעו היכן הן אוהבות את "זה", בלי להסביר מה "זה" בדיוק אומר. "זה" היה בעצם היכן הן אוהבות להניח את התיקים שלהן, אבל הגברים שבחבורה החלו להזיל ריר כשמשפטים כמו "אני אוהבת את זה על הכיסא בעבודה" גרמו להם לפזול לכיוון שכנתם לתא הכוורת.
הסרטונים שהצחיקו אתכם, התמונות שכיכבו פה במערכת הבחירות, דפי הפייסבוק המזויפים של הפוליטיקאי התורן… הממים האינטרנטיים הפכו לחלק מהותי בתרבות שלנו, והתופעה רק הולכת ומתרחבת.
ממם לכוכב, וגם להיפך
לא מעט אמנים שהפכו להצלחות בינלאומיות התחילו כמם כזה. ג'סטין ביבר היה סתם ילד תאב פרסום שנהנה לפרסם קליפים של עצמו ביוטיוב. כמות הצפיות שלהם זכו הקליפים שלו הפכו אותו לכוכב גם בעולם האמיתי. הראפר הדרום קוריאני סיי היה מוכר אמנם גם לפני שהפך למלך הממים, אבל גם הוא לא דמיין לאן יגיע אחרי שהקליפ שפרסם ביוטיוב לשיר גנגנם סטייל הפך ללהיט. גנגנם סטייל התפרסם בעיקר כי כמה ידוענים פרסמו את הקליפ ברשתות חברתיות. המם שכפל את עצמו ונכון להיום צפו בגנגנם סטייל למעלה ממיליארד ורבע פעמים ביוטיוב. יוטיוב ציינה את מאורע המיליארד בהוספת סיי קטן ומרקד ליד מספר הצפיות האסטרונומי בקליפ.
זה עובד גם הפוך. ריק אסטלי, כוכב עבר שהקריירה המוזיקלית שלו מתה זה מכבר, זכה שתופעת אינטרנט תיקרא על שמו. במשך תקופה ארוכה נפוצה באינטרנט מתיחה במסגרתה הגולש התמים מקיש על קישור שאמור להביא אותו לכתבה מעניינת או לקליפ נדיר, ומוצא את עצמו מול הקליפ לשיר Never gonna give you up של אסטלי. התופעה זכתה לכינוי ריקרולינג וזכתה לאינספור מחוות וחיקויים ברשת ומחוצה לה.
אבל לא רק מחלות ומוזיקה יוצרים ממים. אחד הממים המוכרים ביותר במדינת ישראל נולד מתוך רגע מרגש במיוחד. שחרורו של גלעד שליט הצמיד את כולנו למקלטי הטלוויזיה. לשכת העיתונות הממשלתית פרסמה בתחילה רק תמונות סטילס מהרגעים המרגשים. התמונה הזכורה ביותר תישאר לנצח זו של גלעד מחבק את אביו ברגע המפגש הראשון, כשמאחוריהם עומד ראש הממשלה נתניהו ומביט ספק אליהם ספק למצלמה בפרצוף מדושן עונג. לא ברור מה הביא את הלשכה להחליט לפרסם דווקא את התמונה הזו, בעיקר לאור תדמיתו הבעייתית ממילא באותה תקופה של ראש הממשלה שהיה, כזכור, הראשון בכל מיני דברים, אבל בבוקר שאחרי החל פרצופו של נתניהו מדושן העונג לככב ברקע של תמונות שאין להן ולגלעד שליט דבר וחצי דבר. ביבי הגיע לירח, למפגש בין מרקו לאימא שלו, להסכם השלום עם מצרים, לגביע אירופה הראשון של מכבי, להארי פוטר ולעוד עשרות סיטואציות סטייל פורסט גאמפ.
ריק אסטלי ובנימין נתניהו מצאו, כל אחד בתורו, את המתכון לחיסולו של מם. כשאסטלי עצמו פרסם קישור לשיר התופעה החלה נעלמת. זה פחות מצחיק כשהבדיחה מספרת את עצמה. גם נתניהו עשה מהלך דומה כשלשכתו פרסמה את תמונתו נואם את נאום "לטס טוק דוגרי" המפורסם שלו באו"ם, כשבצד האולם מופיעה התמונה המפורסמת אומרת את המילים "דוגרי, הצחקתם אותי", מה שהוביל להיעלמות כמעט מיידית של המם.
כתר המלך לא על אחשוורוש
את מצעד הסלבס מוביל מלך האינטרנט, האחד, היחיד, הבלתי מעורער, צ'אק נוריס. לא ברור איך התחילה תופעת צ'אק נוריס, אבל מרגע שהיא התחילה – אי אפשר היה לעצור אותה. אלוף הקראטה בדימוס הפך בעל כורחו למרכזה של תופעת ממים חסרת גבולות, עובדות על צ'אק נוריס. מדובר במשפטים המתארים את יכולותיו העל אנושיות של נוריס, המבדילות אותו מאחד האדם. "צאק נוריס ספר עד אינסוף. פעמיים", "צ'אק נוריס לא עושה כושר, כושר עושה צ'אק נוריס", "צ'אק נוריס ביקר פעם באיי הבתולה. עכשיו הם סתם איים" ו-"הדמעות של צ'אק נוריס מרפאות סרטן. חבל רק שהוא מעולם לא בכה" הן רק חלק מזערי מהדוגמאות. צ'אק נוריס עצמו לא מבין את התופעה, ואף תבע אדם שהוציא ספר המאגד עובדות כאלה, והבטיח בכך את הישרדות המם. לפי אחת העובדות צ'אק נוריס דובר ברייל. קחו שנייה לעכל את זה.
בבחירות האחרונות עשו תומכי הבית היהודי ניסיון מוצלח למדי לקבע את דמותו של נפתלי בנט כצ'אק נוריס הישראלי. "נפתלי בנט – העמוד הלא רשמי" בפייסבוק כלל לא מעט עובדות כמו "איילון מוצף. נפתלי תזמן שמונה דקות", "רב עם אשתו, היא זו שישנה על הספה", "עושים נגדו קמפיין שלילי, עולה ל-15 מנדטים" והמשפט שגבל בכפירה "עושה תחרות עם צ'אק נוריס. המפסיד משחק בסדרת קאובואים מטופשת" הפכו את בנט לסוג של סופרמן בשמי הפוליטיקה. לא ברור כמה מנדטים הביא לבנט העמוד, אבל בטוח שהוא לא הזיק.
עריצים גם הם מהווים מקור לא אכזב לממים. כשמועמר קדאפי נאם נגד המפגינים נגדו הוא בוודאי לא דמיין שהנאום יעובד ללהיט המועדונים "זנגה זנגה" (סמטה סמטה). אני משוכנע שמותו היה שלו יותר בידיעה שהשפיע על חייהם של רבים כל כך. גם היטלר זכה למם. בסרט הגרמני "הנפילה" מופיעה סצנה שבה מגלה היטלר כי צבאותיו מפסידים במתקפה, ומתפרץ בזעם. מכיוון שרובנו לא מבינים גרמנית, החליטו כמה יזמי אינטרנט צעירים לחבר לסצינה תרגומים שונים, שנותנים לה פרשנות חדשה, החל מהיטלר שמתרגז על מצוקת החניה בתל אביב, ששפרה זכתה באח הגדול, על השקת האייפון 4S ועל שלל נושאים נוספים.
אני ואתה נשנה את העולם
לא רק זמרים, ידוענים, בדרנים ופוליטיקאים הופכים לממים. הממים המצליחים ביותר הם דווקא אלו שבהם מככבים בני אדם רגילים. תשאלו את כריס קרוקר. הצעיר החביב והמאופר בכבדות ניהל בלוג אינטרנט אישי ואלמוני למחצה, עד שבאחד הימים התרגז עד דמעות מיחסם של העיתונאים והתקשורת כולה לבריטני ספירס. הסרטון שפרסם הפך אותו לסלב בין לילה. דמותו המייבבת היוותה מקור לאינספור חיקויים ופרודיות והבחור הצעיר והרגיש קיבל את 15 דקות התהילה שלו, עם עודף.
ליאופולד אנדראס סליק מעיד על עצמו שהוא נער רגיל עם כשרון משחק. קשה לתאר שאפילו הוא דמיין לעצמו כמה צפיות ישיג הסרטון שבו הוא מתרגז על המחשב שלו בזמן משחק, מתחיל לצרוח עליו, שובר את המקלדת וצוחק בטירוף. ליאופולד טען שביים את הסצינה, וכנראה שזה נכון, אבל מיליוני צופים משוכנעים שה"ילד הגרמני הכועס" כמו שהוא מכונה, הוא אמיתי לחלוטין.
במקרים אחרים הסיפור עלול להיות פחות נעים. ג'יסליין ראזה הקנדי הוא בחור צעיר וכבד משקל, שהחליט לצלם את עצמו כשהוא מחקה בחוסר כישרון את סצינת הקרב של דארת' מול מהסרט מלחמת הכוכבים בעזרת ציוד גולף. חבר שמצא את הסרטון הפיץ אותו בין נערים אחרים והסרטון הגיע ליוטיוב והפך למם שזכה למיליוני צפיות והיה לאחד הסרטונים הנצפים ביותר ברשת, כולל פרודיות, הופעות בסדרות טלוויזיה וכן הלאה. משפחתו של ראזה תבעה את הצעירים שהפיצו את הסרטון בבית משפט, אבל ראזה, לצערו, לעולם לא יהיה עוד אלמוני.
מיצי מיצי מיאו
אבל האמת היא שבתחום הממים האינטרנטיים בני האדם הם רק הניצבים. כוכבי הממים האמיתיים הם החתולים. מסיבה לא מובנת הפכו תמונות של חתולים עם כיתובים מוצמדים אליהם לאחד הלהיטים שפשוט לא נס ליחם. התופעה קיימת לאורך רוב שנות קיומו של האינטרנט, ונראה כי היא הולכת ומתעצמת. חתולי האינטרנט זכו לכינוי LOLcats. אחד האתרים הראשונים שיצרו את התופעה היה Can Has Cheezburger?, שמציג תמונות של חתולים בסיטואציות שונות אומרים משפטים שונים באנגלית קלוקלת.
מם נוסף משלב בין שניים מהממים שהזכרתי – הקיטלרים. אתרים שלמים מוקדשים למציאת חתולים שדומים לצורר הגרמני המשופם. התוצאות מפתיעות. לאחרונה יצא אחד האתרים בקריאה נרגשת למצוא בית לחתולה שלא הצליחה למצוא משפחה מאמצת בגלל דמיונה החריג לצורר הנאצי. הסיפור חרג מגבולות האינטרנט ופורסם גם בכלי תקשורת שונים והחתלתולה שזכתה לשם לומינוס, מצאה בית.
המלך הנוכחי של סצנת החתולים הוא החתול המצוברח, Grumpy cat. שמו האמיתי של החתול הוא טארד, והאחראי לפרסומו הוא אחיה של בעליו שפרסם תמונה שלו באתר Reddit. התגובות הרבות שקיבלה התמונה התחילו את המם שלא עצר מאז. לתמונה של החתול הזועף הוצמדו כיתובים שונים כמו "יש שני סוגים של אנשים בעולם הזה, ואני שונא אותם", "אם טוב לך ואתה יודע את זה, לך לעזאזל", "נהניתי פעם וזה היה נורא" ועוד…
אז איך הופכים למם?
מחקר שערכה ד"ר לימור שיפמן מהאוניברסיטה העברית בדק מה המשותף בין כמה מהממים המצליחים ביותר באתר יוטיוב והגיע למסקנות מפתיעות. לממים המצליחים ביותר היו שישה מאפיינים דומים: הם התמקדו באנשים רגילים ולא בידוענים למיניהם, היה בהם מאפיין של גבריות לקויה, היו בהם הומור, פשטות, חזרתיות והם לא עסקו בנושא שגרתי, כלומר, לא עסקו בנושא "חשוב" כמו פוליטיקה, מין, ספורט וכו'. דוגמאות לממים מהסוג הזה הן הסרטון של כריס קרוקר שכבר הזכרתי, הסרטון "ילד מלחמת הכוכבים", הסרטון על הילד הגרמני הכועס שצורח בזעם על המחשב שלו, הסרטון "צ'רלי נשך לי את האצבע" שבו ילד מתלונן על אחיו התינוק שנשך לו את האצבע, רגע לאחר שהוא מכניס אותה לפיו של התינוק שמתפוצץ בינתיים מצחוק וסרטים דומים נוספים.
בחודשים האחרונים פורחים אתרים שמציעים לגולשים ליצור ממים כיד הדמיון הטובה עליהם. גם כאן נוצרו להיטי אינסטנט כמו התמונה של וילי וונקה המתנשא (בגרסת הסרט המקורי, בכיכובו של ג'ין ויילדר) שאליה הוצמדו כתוביות כמו "אז מישהו במשפחה שלך מת? ספר לי עוד על איך התקבלת לדה-ווייס בגלל הקול היפה שלך", "אז נבחרת להיות המורה של המדינה? ספר לי שוב כמה אתה מרוויח" וכדומה; תמונת קיאנו ריבס ההמום, התינוק המצליחן, היורם המחייך ועוד רבות.
אז עכשיו תורכם. קחו מצלמה, תתחילו לתעד, תתגברו על הבושה ואולי, אם אלת המזל והאינטרנט תרצה, אתם תהיו המם הגדול הבא.
