החורף הישראלי הוא יחסית קצר ויבש, במיוחד בשנים האחרונות, אולם הגשמים המעטים שיורדים כאן יכולים לגרום ללא מעט נזקים לבנייני מגורים שהגג שלהם אינו אטום באופן טוב מספיק.

בעבר השיטה המקובלת והנפוצה ביותר לאיטום גגות בישראל היתה שיטה המוכרת לנו כ"זיפות גגות"- מריחת שכבת זפת חם ומעליה שכבת סיד לבנה בצבע לבן. עם השנים נכנסו לתחום איטום הגגות שיטות נוספות, העושות שימוש בחומרים מגוונים וטכניקות שונות, ביניהם- איטום באמצעות יריעות ביטומניות, איטום בחומרים אקריליים או פוליאורטניים, יריעות PVC או EPDM ועוד.

במאמר זה נתרכז בשתי השיטות הנפוצות יותר כיום- שיטת הזיפות הוותיקה ושיטת יריעות האיטום הביטומניות, ונבחן את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות.

איטום באמצעות יריעות ביטומניות

אחת השיטות הפופולאריות כיום לאיטום גגות. יריעות ביטומניות עשויות מביטומן, חומר גמיש הדומה בתכונותיו לזפת. הביטומן עטוף במעטפת עמידה אך גמישה, המעניקה לו כושר איטום וגמישות, לצד הגנה מפני פגיעות מכאניות ושינויי טמפרטורה קיצוניים. את היריעות מניחים על גבי הגג ומצמידים אותו אליו באמצעות חימום בלהבה, עם מבער גז. חום הלהבה ממיס את שכבת הביטומן שביריעה וכתוצאה מכך נדבקות היריעות אל הגג וזו אל זו.

יתרונות:

יריעות ביטומניות מספקות איטום איכותי ונחשבות לעמידות במיוחד. היריעות מחזיקות מעמד לשנים רבות (כ-10 שנים) והן עמידות בפני שינויי טמפרטורה, בלייה, קריעה ופגיעות מכאניות. השימוש בהן מהיר ונוח, הנחתן אינה מסובכת, ואינה מלכלכת. חלק מהיריעות הביטומניות מגיעות כבר כשבחלקן העליון קיימת שכבה בצבע לבן, מה שחוסך את הצורך בסיוד.

חסרונות:

החסרון המרכזי של שיטת איטום זו הינה העלות, שנחשבת גבוהה יחסית. יחד עם זאת, ההשקעה מחזירה את עצמה לאורך השנים כיוון שאין צורך באיטום חוזר או בסיוד שנתי. כמו כן, חשוב לזכור שלא ניתן להניח יריעות איטום ביטומניות על גבי חומרי איטום אקריליים, כך שאם יש על הגג חומר איטום מסוג אקרילי יש להסירו קודם. יריעות ביטומניות מתאימות יותר לגגות שטוחים וריקים. אם מותקנים על הגג אביזרים כגון דוד שמש וקולטנים סולאריים יש לפרק את האביזרים (באמצעות קבלן האיטום או אינסטלטור) ולהחזירם לאחר התקנת האיטום, או לאטום רק את הרגליים של דודי השמש.

איטום באמצעות זפת

איטום באמצעות שכבת זפת חמה היא אחת השיטות הוותיקות ביותר בתחום. הזפת מגיעה כשהיא במצב קשה יחסית ודורשת חימום לפני שניתן יהיה להשתמש בה. לאחר החימום הזפת הופכת לנוזלית וניתן למרוח אותה על גבי הגג בשכבה אחת או יותר, לפי הצורך. הזפת חודרת לכל הסדקים בגג ואוטמת אותם, ומגינה על יתר השטחים החשופים. בסיום נהוג לכסות את הזפת בשכבת סיד לבנה אשר מטרתה היא להחזיר את קרני השמש ולמנוע התחממות יתר של הגג.

יתרונות:

שיטה זו נחשבת לזולה יותר מבין השתיים. האיטום מתבצע יחסים במהירות ומספק תוצאות טובות להרבה שנים (בין שנתיים לארבע שנים).

חסרונות:

את שכבת הסיד יש לחדש מדי שנה, מה שכרוך בעלויות נוספות מעבר לעלויות האיטום עצמו. כמו כן, שכבת הזפת רגישה לפגיעות מכאניות כך שבמידה ונוצרים חורים או סדקים בשכבת האיטום- יש לחדש את האיטום כדי למנוע חדירה של מי גשמים.