אמנם התותחים עדיין רועמים והמלחמה נמצאת בשיאה, אבל העורף הישראלי מצליח לקיים חיי שגרה, גם אם באופן יחסי. מי שהיה שם בכל הצמתים בהן פיתחה מדינת ישראל את מערך ההגנה האווירית שלה, זה שבזכותו מתנהלים כיום לימודים ומסחר, הוא אריה פישביין ממודיעין.
פישביין, תת-אלוף במיל' (בן 69, אב לשלושה וסבא ל-12 נכדים), שימש במהלך שירותו כמפקד מערך ההגנה האווירית ועמד בראש פרויקט פיתוח המכ"ם לסוללות כיפת ברזל. הוא פיקד על סוללת טילי הוק, היה יו"ר המשלחת שהביאה לישראל את טילי הפטריוט בימי מלחמת המפרץ, הכניס לכשירות מבצעית את סוללות טילי החץ והיה ממגבשי תורת הלחימה הישראלית נגד טילים.
"התגייסתי למערך הנ"מ ב-1973", סיפר השבוע למודיעין NEWS, "הספקתי להיות חייל במלחמת יום כיפור, אחר כך יצאתי לקורס קצינים ולאחר מכן התחלתי מסלול שלם במערך הנ"מ".
ב-1990 נקרא פישביין ונשאל אם הוא מעוניין לשמש כמפקד המשלחת שתיסע לארצות הברית ותקלוט את הפטריוט. "הכוונה המקורית הייתה לנסוע לשלושה חודשים. נסעתי עם משלחת גדולה כדי לעבור קורס שילמד את המערכת. באמצע הקורס התחילה מלחמת המפרץ ואז נקראנו לחזור לארץ. חזרנו ותפעלנו את המערכת. זאת הייתה הפעם הראשונה שנלחמנו נגד טילי קרקע-קרקע. הם שלחו עלינו טיל מאוד בעייתי שנקרא 'חוסיין', שעשה לנו הרבה מאוד בתפעול מולו".
עם סיום מלחמת המפרץ הראשונה החלה לחלחל ההבנה שיש לישראל בעיה משמעותית מול איום טילים. "עד אז לא חשבנו שיש איום כזה", מסביר פישביין, "והתחלנו לפתח את תורת הלחימה בטילים. הפטריוט עד היום יעיל לטילי שיוט עד מרחק של 300 ק"מ ולאיום של כטב"מים. הוא עדיין שמיש, עומד ועובד. זאת מערכת ותיקה בת 40 שנה שבקרוב יצטרכו להחליף אותה. תחליף אותה מערכת 'קלע דוד' שכבר עובדת. היום זה נראה מאוד ברור, אבל אז לא ידענו כלום ופיתחנו נהלים כדי לעבוד".
בהמשך הקריירה הצבאית שלו ממונה פישביין לעמוד בראש מערך הנ"מ הצה"לי, ובשנת 2000 היה זה שהכריז על הכנסה לכשירות מבצעית של סוללות החץ, הטיל שהדורות הבאים שלו מגינים בימים אלו על ישראל מפני איום טילי השיוט מתימן.
"אמרו שאין סיכוי שזה יצליח"
בשנת 2001 פושט פישביין את המדים, ושש שנים מאוחר יותר הוא מקבל הצעה לנהל את פיתוח מערכת כיפת ברזל. "אנשים מסביב אמרו לי שאין סיכוי שזה יצליח", הוא נזכר, "ודווקא בגלל החלטתי שאני הולך על זה. הייתי שם מהרגע שהתחלנו לפתח את זה עד הרגע שמסרנו שתי סוללות ראשונות לחיל האוויר, עם הרבה ניסויים, הצלחות וכישלונות. רק על המכ"ם של כיפת ברזל עבדו כמעט 100 אנשים בתעשייה האווירית. כשיצאנו לדרך ציפינו שאחוזי ההצלחה יעמדו על אזור ה-80 אחוז, והתוצאות בשטח מוכיחות שיש הצלחה של 90%".
שנים לא מעטות חלפו מאז, אבל על הצלחת כיפת ברזל אין מחלוקת, גם במהלך המלחמה הנוכחית. "ההתחלה של המלחמה הייתה קשה, היינו ברגיעה מוחלטת ולא בכוננות, אבל מרגע שהמערך פרס את הסוללות שלו ההצלחה היא כבירה, לפחות כמו במבצעים הקודמים. רואים שיש מעט מאוד פגיעות. מהיום שהתחלנו עם מערך ההגנה האווירית, במשך כל השנים נורו על ישראל יותר מ-40 אלף רקטות. וכמה נזקים היו? לא הרבה. אין ספק שכיפת ברזל עושה את העבודה. היא מאפשרת חיים נורמליים".
מה דעתך על הטענה שישראל התמגנה יותר מדי ושזאת אחת הסיבות למצב הביטחוני?
"המערכת מגינה ונותנת שקט וזמן לנהל את המלחמה, גם כשאנחנו תוקפים בעזה והשיגורים נמשכים. צריך להגן ולתת שקט כשהכוחות עושים את העבודה. זה נותן רגיעה למקבלי ההחלטות לקבל את החלטות הנכונות בזמן האמיתי. אם לא הייתה לנו את מערכת ההגנה האווירית היו עכשיו מאות פגיעות במרכזי אוכלוסייה, פי עשר ממה שהיה עד עכשיו".
אז אנחנו חייבים הרבה לעמיר פרץ?
"מי שיזם את כיפת ברזל היה ד"ר דני גולד, שאמר 'אני רוצה טיל נגד טיל'. בחרו את רפאל שיפתחו את המערכת הזאת, אבל הוא קיבל את ההחלטה. הוא נתן תקציב לפרויקט גם כשלא אישרו אותו והציל את מדינת ישראל. הגורמים הנוספים שהיו מעורבים הם שלוש החברות שניהלו את כל הפרויקט – רפאל, התעשיה האווירית ואמפרסט. צל"ש נוסף מגיע לעמיר פרץ, שקיבל החלטה למרות שהיו התנגדויות רבות".
תוכל להסביר קצת על הירי שבוצע על ישראל מתימן על ידי החותים?
"מדובר על טילים ארוכי טווח, טילים שיש להם הרבה חומר נפץ. אלו טילים מאוד גדולים שחוצים את האטמוספירה ועולים לגובה של 160 ק"מ, כמו חללית. החץ 3 זה טיל שנבנה כדי להתמודד עם טילים ארוכי טווח כאלה. הוא פוגע במטרה מחוץ לאטמוספירה. גם מחר בבוקר, אם יהיה טיל אירני שישלח לעברנו ונפעיל כנגדו את החץ, הוא יתפזר באטמוספירה ולא יפגע בנו. זה היתרון של חץ 3, שהוא מפוצץ את המטרה מחוץ לאטמוספירה ולא מגיע לקרקע בכלל".
ועד כמה איום הטילים מהצפון מסוכן יותר?
"אם תהיה מערכה בצפון היא תהיה קשה. לי ברור כפרשן שאי אפשר לעזוב אותם בשקט. חייבים לעשות משהו נגד חיזבאללה. המענה של ההגנה האווירית הוא אותו מענה לכל סוגי הטילים. יש לנו את קלע דוד, שבו לא הייתי מעורב, שיחליף את הפטריוט בעתיד הקרוב, ושתי המערכות הנוספות חץ וכיפת ברזל, שטובות מאוד לאיומים מהצפון. אנחנו המדינה הכי מוגנת שיש. מכל העולם קונים מאיתנו את המערכות האלה".
מה אתה עושה בימים אלה?
"היום אני עושה דברים אחרים. אני מנכ"ל של עמותת הידידים של בית החולים מאיר בכפר סבא, ומגייס תרומות עבור קניית מכשירים לבית החולים. בזמני הפנוי אני מרצה לתואר שני במנהל עסקים במכללת אונו. סיימתי דוקטורט ואני מרצה במכללה בכיף גדול. אני מאוד אוהב את זה. יש לי שלושה ילדים ו-12 נכדים, והנכד הבכור שלי כבר חייל בחיל מודיעין. כיף לי איתם, אני בן 69 ומרגיש בן 18".
