שנה וחודשיים חלפו מאז אותו בוקר נורא של ה-7 באוקטובר, בו נהרגו שלוש מבנות העיר בקרב הקשה במוצב נחל עוז והתצפיתנית נועה מרציאנו ממודיעין נחטפה ונרצחה חודש לאחר מכן ברצועת עזה.
אחת ההרוגות באותו קרב מרובה אבידות הייתה סרן עדן נמרי, מפקדת צוות ב"רוכב שמיים", היחידה המובחרת של חיל התותחנים, שלפני כשבועיים הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה-24. רגע אחרי יום ההולדת שלא נחגג, מבקשת כעת אימה שרון לוודא שכולנו נזכור את הבת הלוחמת, שהייתה שם ברגעי האמת כדי להגן על החיילות במוצב ושילמה בחייה.
"אנחנו מפחדים שהיא תישכח. היא הייתה כל כך גיבורה, מגיע לה עיטור מופת על הגבורה שלה. הייתה שם הפקרה לשמה. במוצב נחל עוז עדן הייתה ילדה של אף אחד. היא לא הכירה אף אחד. לא היה לה תפקיד של אבטחה, אבל ברגע שהיא ראתה שיש את האיום הזה היא לקחה על עצמה להגן על הבנות שלא הכירה. שמענו שהתצפיתניות סיפרו עליה בשבי. הצבא עדיין לא סיפר לנו מה היה שם בדיוק. אולי כשהמלחמה תסתיים זה יקרה".
"היא בכלל לא הייתה אמורה להיות שם"
לאחרונה, במקום לחגוג עם בתם את יום הולדתה ציינו הוריה את היום במשחה שנערך לזכרה בבריכת פארק המים ברעות, בה שחתה נמרי במסגרת המועדון מאז גיל 6 ואף נכללה בסגל נבחרת ישראל, במקביל להיותה תלמידה מצטיינת. "היא הייתה שחיינית מצטיינת וילדה מחוננת שלמדה במגמת תיאטרון, עשתה תשעה אימונים בשבוע בוקר וערב, ולמדה פיזיקה ומתימטיקה מורחב", סיפרה השבוע האם השכולה. "אמרו עליה שהיא הייתה מפזרת אבק של אהבת חינם. היא תמיד הרימה את כולם. היא הייתה מאוד מוכשרת, אבל יחד עם זאת מאוד צנועה. לא עושה דברים כדי שיראו אלא בשביל עצמה".
למרות שהייתה לנמרי את האפשרות לשרת בצה"ל כספורטאית מצטיינת, היא בחרה להתגייס לקורס טיס. "אחרי שהיא נפלה מקורס טיס", מספרת שרון, "היא עברה לשרת ביחידה של התותחנים. היא עשתה שם חיל. במשך שנה שלמה הם היו במסלול של קריעת תחת הכי קרבי שיש, היא ועוד 30 חבר'ה מסוקסים. ביום חמישי הם באו אלינו וסיפרו כמה עדן הייתה הכי טובה, הכי ספורטיבית והכי חכמה, וגם יפה מאוד. היא התמסרה כולה ללחימה".
עם סיום המסלול, ואחרי השתתפות במבצע "שומר חומות" בתור לוחמת, יצאה נמרי לקורס קצינים ולאחריו הוצבה בצפון הארץ. "היא פיקדה על צוות של ארבע בנות בגבול הצפוני, ובחגים היא החליפה חיילים שהיו חסרים בגבול עזה. היא בעצם לא הייתה אמורה להיות שם בכלל. באנו לבקר אותה בנחל עוז לפני יום כיפור והכל היה נראה שכוח אל, פרוץ ופתוח. ביום רביעי בחג הסוכות היא הגיעה עם הצוות שלה שוב לנחל עוז, ולא נתנו לה להעלות את הכלי טיס לאוויר. הם היו ב'שנטי-בנטי' והיא כעסה על זה".
עם פתיחת מתקפת מחבלי חמאס על מוצב נחל עוז מיהרו נמרי וחברי הצוות שלה למיגונית הצמודה למגורי החיילות, שם מצאו 30 חיילות צעירות בלתי חמושות ומפוחדות. נמרי לקחה פיקוד על הגנת המתחם, התמקמה בפתח הקרוב ביותר למחבלים המתקרבים, והורתה לחיילות שלה לשמור על הפתח הנוסף. בקור רוח הרגיעה את החיילות המסתתרות, הורתה ללוחמות שלה לדרוך את הנשקים וסידרה את מערך ההגנה על המיגונית.
בסביבות השעה 7:45 נכנסו מחבלים למיגונית ובחילופי האש עם נמרי וצוותה כמה מהם נהרגים. בשלב הזה רימונים נזרקים לתוך המיגונית, ונמרי נשארת במקום לנהל את קרב הבלימה ובכך מאפשרת ל-11 חיילות לרוץ ולהסתתר במיקום אחר. "היא רצה עם הבנות שלה למיגונית, כולן עם פיג'מות", סיפרה השבוע אימה, "לא הייתה להן תמונה מלאה על מה שקורה. הן חשבו שאחרי הפצמ"רים הן חוזרות למיטות, עד שהבינו שיש פלישה אמיתית. עדן קלטה את זה ושמה את הבנות הלא חמושות בצד אחד של המיגונית, והיא עמדה בצד השני ואמרה לצוות שלה להכניס כדור לקנה. היו שם 30 בנות שלא הכירו אותה והיא החליטה להגן עליהן. ואז נכנס המחבל הראשון והן מורידות אותו. הן סחבו אותו החוצה ואז התחילו להשליך לעברה רימונים. הבנות האחרות ברחו למגורים, ובעצם זה שהיא קפצה לצד השני היא הצילה 12 בנות. הם המשיכו שם לזרוק על עדן רימונים, והיא השיבה אש וככה היא סיימה את חייה בצורה מטורפת".
עוד סיפרה השבוע האם שרון כי אותה התנהלות ברגעי הקרב אפיינה את בתה. "הייתה לה חמלה גדולה מאוד לאנשים. גם באסון שקרה לנו אנחנו מבינים שהיא לקחה על עצמה לעזור למי שאפשר ולהציל את מה שאפשר. היא אפילו לא נפרדה מאיתנו וזה כל כך קשה. היא כתבה לנו בשבע בבוקר לא לבוא, כי היינו אמורים לבוא אליה. באותו הלילה, בין שישי לשביעי באוקטובר, בשיחה עם החבר שלה הם טוו תוכניות לעתיד. הוא עודד אותה והיא אמרה לו 'עשית לי מהלימון לימונצ'לו', מה שהפך להיות המשפט בסטיקרים שלה. בשבע ורבע בבוקר היא כתבה לנו שהכל בסדר, וצילמה לפלוגה שלה את התמונות האחרונות של הבנות במיגונית וכתבה 'צוות נימרי מגן על המיגונית'".
מה תרצו שנזכור מעדן?
"נרצה לשמור את דמותה של עדן כגיבורת ישראל. שיכירו אותה ויידעו מי היא הייתה. היא עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות. היא לא חשבה שהיא הולכת למות. אני לא יודעת מאיפה בא לה כל האומץ הזה. היא לא הייתה מעגלת פינות, וככה גם היה בסוף שלה. היא נלחמה בשביל אחרים, פחות בשביל עצמה. יכול להיות שאם היו הרבה 'עדנים' בנחל עוז אולי התוצאה הייתה אחרת".
