גדי בן נון ואביעד מנצור, שניהם תושבי מודיעין, הכירו דרך ילדיהם שבנבחרת הטניס לפני כחמש שנים. באופן מקרי הם נפגשו "מחדש" לפני כשנה בקורס מנחי סדנאות שטח. הקשרים בין השניים התהדקו והתפתחו אף להקמת "בשביל האתגר" – חברה לסדנאות גיבוש חווייתיות בשטח.
חיבור גורלי
את שירותו הצבאי סיים בן נון (48, אב לשלושה ילדים) כמ"פ גבעתי. מאז למד חינוך גופני לחינוך מיוחד בוינגייט, אבל כמקצוע עיסוק פנה למסלול בטחוני. הוא עבד בתחום האבטחה עבור משרד הביטחון, באבטחת שדות תעופה, אבטחת אישיים ומשלחות והתקדם לתפקיד של ראש ענף האבטחה במשרד החוץ הממונה על האזורים מרכז אירופה ואמריקה הדרומית. לאחר מכן נשלח לתשע שנים בניו-דלהי עם המשפחה בהן כיהן כמנהל תפעול וקונסולרי, תפקיד בשגרירות ישראל שבמסגרתו היה אחראי על תחום משאבי האנוש, תפעול לוגיסטי, כספים ועוד. בגיל 41 חזר משם עם אשתו ושלושת בניו ארצה היישר לעולם ההייטק כמנהל פרויקטים מורכבים מול יפן. אולם בהייטק הרגיש שחסרה לו הנשמה ותחושת השליחות. "הייתה בי שאיפה פנימית למצות את הקשר עם בני הנוער ועם אנשים וליישם את מה שלמדתי בתקופת האקדמיה ובתפקידי הניהול השונים" הוא אומר כששואלים אותו איך התגלגל לעסק הנוכחי.
מנצור (45, אב לשלושה ילדים) השתחרר לפני שנה מהצבא אחרי 26 שנות שירות. שירותו כלל מגוון תפקידי פיקוד והדרכה ביניהם מ"פ בגולני, סמג"ד בבית הספר למכ"ים חי"ר, קצין אגם חטיבה וסמח"ט גזרת לחימה (בתקופת חומת מגן) ומפקד ביה"ס לפיקוד של מגל. לקראת סוף השירות הגיע לבסיס טירונות ניצנים וניהל אותו, שם התוודע לנוער עם קשיי הסתגלות, חוסר מוטיבציה וכאלו שפחות מחויבים לשירות הצבאי ממה שהורגל עד כה. "גיליתי שמדובר בנוער מדהים שעם הכוונה נכונה ודחיפה אפשר להגיע אליהם וליצור בהם שינוי לטובה" הוא אומר.
בפרק ב' בחייו המקצועיים החליט מנצור בנוסף ללימודי קורס מאמני ODT (Outdoor) ללמוד קורס מורי דרך מתוך אהבת הארץ והחיבור לטבע. הוא חיפש מרחב שירווה את נפשו, באותה תקופה פתחו שבט צופים בשכונת בוכמן והיו זקוקים לראש צוות אז הוא לקח על עצמו את התפקיד.
כשפגש את בן נון בווינגייט וגילה כי יש להם חזון דומה החליטו לאחד כוחות ולהקים חברה שתתמקד באינטראקציה חברתית, באתגרים במישורים שונים בטבע, בפיתוח יכולות וגילוי איכויות חדשות בכל אחד ואחת וכל זאת בחיבור לאהבת הארץ.
מאחורי כל הפעילות שלהם (בין אם היא עם משפחות, בני נוער או כל קבוצה אחרת), עומדים אתגרים ומשימות בטבע, החיבור אליו ואל ארץ ישראל והאינטראקציה בין בני הקבוצה ובינם לבין עצמם. "לא חשובה לנו רמת הכושר הפיזי או היכולות המנטאליות של חברי הקבוצה, חשובה לנו האינטראקציה, האיכויות שהם לומדים על עצמם במהלך הפעילות, גילוי היכולות והמסוגלות העצמית שלהם, הערכים שמושרשים דרך פעילויות השטח והחותם שהפעילות משאירה בהם".
למה הכוונה "חותם"?
"פנו אלינו מוועדי הורים וביקשו שנעביר סדנאות בקרב ילדים בכיתה ב'. לקחנו על עצמנו את הקבוצה ומהר מאד הבנו שזה לא מתאים לקונספט שלנו, כלומר לא הצלחנו ללמד אותם כישורים חברתיים או לצרוב משהו לתודעה החברתית שלהם והבנו שבסדנה חווייתית חד פעמית אנחנו צריכים לכוון לגילאים מבוגרים יותר. המטרה שלנו לבצע באמצעות השטח ופעילות Outdoor תהליך למידה והעצמה אישי וקבוצתי, אם אנחנו מאמינים שלא נפגע במטרה לא נכנס להרפתקה הזו".
להשלים את החסר
אחת הסיבות שהשניים פתחו את החברה הייתה הרצון שלהם לעבוד עם בני נוער. באמצעות פעילויות ומשימות שטח הם רוצים לצקת בתודעתם תכנים חינוכיים. בעבודתם עם קהל יעד זה הם רואים את "בשביל האתגר" כפלטפורמה חינוכית וחווייתית משלימה של התא המשפחתי ולחינוך מהבית ובבית הספר. "לא תמיד בעידן המודרני כהורים אנו מצליחים לתת לילדים שלנו כל מה שהיינו רוצים ואני אומר זאת גם מתוך ניסיון אישי" מסביר מנצור. הצעירים לומדים להתמודד עם אתגרים במישור הפיזי, המנטאלי והחברתי, האתגרים מגבירים את תחושת המסוגלות וחוויית ההצלחה שלהם, באמצעותם מחזקים ומשפרים את יכולת התכנון וקבלת ההחלטות שלהם. התרגילים מעודדים גילוי מנהיגות והובלה ומחזקים ערכים של שותפות, נתינה, הקשבה וסובלנות, דרך ארץ ושאיפה למצוינות.
אחד מהמסלולים הוא טיולים וסדנאות עבור נערים ונערות בשנת המצווה (בר/בת מצווה). הרעיון עלה מתוך החוויה האישית שלהם עם בניהם. כשמלאו לבנו הגדול של מנצור 13 הוא לקח אותו למסע בן ארבעה ימים. במסע הזה הם עברו באתרי מורשת כמו גמלא ועמק הבכה ברמת הגולן ובנו למד להדריך בהם. "אני והבן שלי אחד על אחד בטבע התחברנו באופן הכי אותנטי שיכול להיות. הוא סיפר לי דברים שלא שמעתי לפני כן, על החיים החברתיים שלו, על הבנות. ישבנו על מצוק רמות נפתלי שותים קפה יחד, צופים בזריחה, ללא הסחות דעת, הגענו לרמות קרבה אחרות".
מה היתרון בטקס חניכה כזה?
"בחגיגות בר/בת מצווה עושים לרוב אירוע באולם שהילד לא מכיר חצי מהמוזמנים העיקר לסמן וי על האירוע, אנחנו עושים משהו יותר עוצמתי ומיוחד. אנחנו נותנים להם הזדמנות לראות את ההורים בסיטואציות שאינן שגרתיות, בטבע – מקום פתוח ופותח ולגלות אותם מחדש. ברוב המשפחות הילד רגיל לראות את האבא בבית מסביב לשולחן, או שהם צופים יחד בטלוויזיה ולעיתים משחקים כדורגל, אבל אינם מכירים אותו בסיטואציות אחרות, היכרות אחרת ועמוקה יותר". בנוסף יש גם סדנאות המיועדות לקבוצות ספורט תחרותי ולנערים ונערות שבחרו להשפיע ולקחת חלק בצוותי הדרכה והכשרה במסגרות חינוכיות וערכיות כגון: בתנועות נוער, במערכת הביטחון ובמערכת החינוך הפורמאלית והבלתי פורמאלית.
בשביל הנפש
לא בכדי חרטו בן נון ומנצור על המוטו שלהם: הגשמה עם נשמה. במסגרת עבודתם עם בני נוער את חלק מהפרויקטים הם עושים בהתנדבות כמו למשל בתוכנית "שווים במדים". זוהי יוזמה של עמותת אקי"ם בשיתוף עם משרד הרווחה וצה"ל שנועדה לשלב אנשים עם מוגבלות שכלית לשירות חובה בצבא.
לאחר תצפית בשני מפגשים ובחינת היכולות המוטוריות והקוגניטיביות במספר הפעולות הם החליטו לעשות איתם סדנת אורך בת שמונה מפגשים, בה כל מפגש נמשך שלוש שעות.
מה בדיוק קורה בסדנא עם צעירי אקי"ם?
"בהתאם לאופי הקבוצה בנינו תוכנית "בתפירה אישית" ויחד עם זאת באנו עם המחשבה שאנחנו לא מוותרים להם והם כשירים לכל דבר. אחת לשבוע היינו נפגשים כל פעם במקום אחר בטבע, בפארק קנדה, יער בן שמן, למעשה טיילנו ברחבי הארץ באתרי מורשת. עבדנו איתם בכל מפגש על עבודת צוות, רעות, תקשורת בינאישית שמאד נחוצה במסגרת הצבאית ואמון. לימדנו אותם תושיית שדה מהי, כמו למשל איך להדליק אש ולהפיק מים מן השטח. לקחנו מודל נורמטיבי ועשינו לו אדפטציה עבורם. במפגש השיא הגיעו הילדים והוריהם לטקס סיום בלטרון, בו קיבלו מדליות על השתתפותם וסיום הסדנה".
קבוצה ייחודית נוספת אליהם נחשפו השניים הם נוער בסיכון או לפי הגדרתו של בן-נון "נוער בסיכוי". לדבריו הסיכויים שלהם לצאת ממבוך החיים הוא דרך תשומת לב מרוכזת וחלק ממנה בא לידי ביטוי בסדנאות שלהם. יחד הם יצאו עם 16 צעירים עם בעיות התנהגות, חלקם עם תיקים פליליים במשטרה, למסע מסוגלות בן יומיים בכרמל. יומיים בשטח במלוא מובן המילה, עם תרמילים על הגב, לינה באוהלים שהם בונים והכנת אוכל בשטח. בתרגילים הקבוצתיים הם עבדו עם בני הנוער על תקשורת, אמון ועבודה צוותית.
והיו גם תרגילי סולו, תרגיל סולו לדוגמא: משאירים את אחד המשתתפים בשטח לבד למשך שעה וחצי עד שעתיים מבלי שהוא יודע מראש כמה זמן יצטרך להישאר שם ובזמן הזה הם צריכים להכין משהו, למשל מתנה למישהו מחברי הקבוצה שמתאימה לו כמו למשל מכתב. "בפעם הראשונה הוא נשאר באמצע שום מקום לבד על מנת לעסוק בדברים רגישים שלרוב הוא דוחה אותם. הם רגילים לברוח לפלאפון או למשחק מחשב במקום לחשוב על הדברים האלו ולהתמודד איתם. כשהוא לבד בשטח הוא יכול לגלות את המסוגלות האישית שלו" מסביר מנצור את מטרת התרגיל.
הם לא פוחדים?
"תרגיל סולו מגיע לרוב בסוף הסדנה מתוך היכרות איתם ולאחר שצפינו בהם במצבים שונים. יש ילדים שזה גדול עליהם או ממש פוחדים ואז אנחנו מחליטים לעשות תרגיל אחר. כמובן שאנחנו דואגים לשמור על בטיחותם, אנחנו עם מכשירי קשר ונמצאים שם גם אם הם לא רואים אותנו. כמו כן יש להם משרוקית לשעת חירום. אם החלטנו לנכון לבצע את התרגיל, מי שחווה אותו עובר חוויה מעצימה.
המשפט שאחד ממשתתפי הסדנה אמר למורתו מסכם עבורנו את כל מה שעשינו איתם: "מה שלמדתי ביומיים את לא מסוגלת ללמד אותי בחודש".
הטקס הסתיים במסע אלונקות וחלוקת מדליות. בטקס נכחו מנהל בית הספר ושאר התלמידים והמנהל דיבר בשבחם. סוף סוף כולם יכלו לראות את המסוגלות שלהם, לפני כן הם היו רגילים שאלו צעירים שמקבלים הרשמות על הפרעות ולא מגיעים לבית הספר ופתאום הם רוצים לשרת בקרבי".
להחזיר את הכיף למשפחה
אחד ממוקדי העשייה של "בשביל האתגר" הוא גיבוש למשפחות. הסיבה: מרוץ החיים, טרדות היום יום וחיי השגרה לעיתים גורמים לנו לשים את הדבר היקר ביותר עבורנו – המשפחה, בצד. המטרה: להחזיר את הכיף למשפחה, לבלות עם בני המשפחה זמן איכות אמיתי ללא הסחות דעת ובמצבים ייחודיים. הדרך: משימות אתגריות בשטח ופעילויות מלכדות בטבע. להורה יש הזדמנות לראות את הילדה שלו לוקחת מנהיגות, הולכת על חבל ולוקחת פיקוד על המשימה, הם צריכים לעבור בהצלחה משימות אמון וכל אלו בתנאים שמחוץ לאזור הנוחות שלהם וכך הם מגלים על בני משפחתם דברים חדשים.
תנו דוגמא לתרגיל קבוצתי
ישנו ארסנל של תרגילי ODT קבועים שכולם משתמשים וישנם כאלו שאנחנו ממציאים או מפתחים בעצמנו. באחד מהתרגילים למשל שפיתחנו בעצמנו צריך להזיז שני אלמנטים (דסקיות) בכוחות משותפים, כל דסקית קשורה ב-12 חבלים שונים ועליה מוצבת כוס יין. על חברי הקבוצה להוביל את האלמנטים מנקודה לנקודה מבלי להפיל את הכוס ובכל תחנה הם צוברים נקודות, לפעמים עושים את התרגיל עם כיסוי עיניים.
יש קבוצות שאתם זוכרים במיוחד?
מנצור: "שני צעירים שעברו אצלנו את סדנת האורך מאק"ים כמעט כל בוקר מרימים אליי טלפון, בשיחה הם מאחלים לי בוקר טוב, מבררים לשלומי ושואלים מתי הפעם הבאה שאבוא לבקר. זה עושה לי את הבוקר ומחמם לי את הלב".
בנוסף לכך במסגרת התנדבותנו ועבודה עם מכורים לסמים בתהליכי גמילה, השתתפו בסדנה יהודים וערבים יחד. כאיש צבא לשעבר אני לא רגיל לשיתוף פעולה ביניהם והייתי חייב לחשוף את לבי בפניהם. אמרתי להם שכשאני רואה את העבודה שלהם יחד יש סיכוי לדו-קיום". ובן נון מוסיף: "אלו חבר'ה עם יכולות מדהימות, בקבוצת הייטק לא הגיעו להישגים כמו שלהם. הם הפגינו כישורי שטח מעולים והדהימו אותנו. הבנו שאם מאמינים בהם הם יכולים להגיע להישגים מדהימים, הם כל כך רצו להוכיח את עצמם".
מה התכניות לעתיד?
"להקים מרכז למידה ובו מתחם פעילויות שטח באזור מודיעין".
צילום פרטי
