רגע לפני שאני מתיישבת לכתוב על מיכל שאלתיאל, דוגמנית לא שגרתית, ילידת היישוב רעות, אני שואלת את מנוע החיפוש האהוב עליי שאלה אחת קטנה – 'מה אוכלת דוגמנית?'. כתמיד, הגוגל לא מאכזב וגם לא נעלב אם התשובה הראשונה לא מוצאת חן בעיני, כי תמיד יש לו שלל תשובות חלופיות לבחור מתוכן. במקרה הזה, ידידי הממוחשב והיקר, היה חד משמעי בתשובותיו. טווח האפשרויות בתפריט שתוכלי לבחור מתוכו, אם תרצי לדגמן בין דפי הכרומו של המגזינים הנחשבים בעולם, נע בין סלט ירוק (בלי רוטב) למים. הגדילה לעשות דוגמנית העל הברזילאית, אדריאנה לימה, המשתתפת מידי שנה בתצוגה היוקרתית והחושפנית של לבני הנשים של 'ויקטוריה סיקרט'. לימה סיפרה בראיון שהעניקה ל-'טלגרף הבריטי', שכדי לצעוד על המסלול הנחשק בחזייה ותחתון משובצים ביהלומים ואבנים יקרות, היא עוברת, תשעה ימים לפני התצוגה, לתפריט המבוסס אך ורק על משקאות פרוטאין, במתכון המבוסס על אבקת ביצים, שותה גלון מים מדי יום, ונמנעת לחלוטין ממוצקים. 12 שעות לפני התצוגה, אם תהיתם, היא מפסיקה לשתות בכלל. על אוכל אמיתי כמובן שאין מה לדבר.
האמנם כל דוגמנית חייבת לוותר על המנהג המגונה הזה שנקרא אכילה? ברשת האופנה לנשים "pipa fashion " החליטו שלא. נשים אמיתיות, כידוע, מגיעות בכל הגדלים, וחלקנו אף מעיזות לאכול מדי פעם. ברשת האופנה מציעים בגדים במידה 42 ומעלה, וכדוגמנית הבית הם גייסו את מיכל שאלתיאל. יפיפייה אמיתית, ילידת רעות, צופיפניקית בלב ובנפש, שלא תואמת בדיוק את המשבצת הרגילה של דוגמנית שדופה ורעבת עיניים. לדוגמנות הגיעה במקרה, היא לא חיה על חסה, והיא צפויה להיות דוגמנית העל הבאה של ישראל. אם זה תלוי בנו בכל אופן. מיכל שאלתיאל כאן כדי לשבור את כל המיתוסים, אז קבלו אותה במחיאות כפיים, ואל תסתירו את הפיצוחים.
מידה 42 גאה
מיכל שאלתיאל, 32, הגיעה לרעות בכיתה ו', הישר מהשכונה הצבאית ביבנה. אביה, ודאי כבר ניחשתם, הוא איש צבא, והמשפחה השתקעה ברעות כבר בימיו הראשונים של הישוב, הרבה לפני שהפך לפרבר מודיעיני. היא למדה בבית הספר היסודי "רעים", המשיכה לתיכון מכבים רעות וסיימה את לימודיה במגמה הביולוגית כימית. "מההתחלה הצטרפתי לשבט 'יובל' של הצופים", היא מספרת, "והמשכתי שם עד הסוף, כולל שנת שירות. צופיפניקית אמיתית". בצבא הייתה משקי"ת חינוך, בהמשך למדה חינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים, ובמקביל החלה לעבוד כמנהלת בית נוער של עמותת 'לשובע' באור יהודה. בסוף אוגוסט היא מתחילה קריירה חדש כגננת בגן לילדים בעלי פיגור התפתחותי. אם תנסו למצוא קשר בין הרזומה החינוכי המרשים שלה לעולם הדוגמנות, לא תצליחו לחבר את הנקודות. פשוט כי אין שום קשר. "החלום שלי אף פעם לא היה להיות דוגמנית", מסבירה שאלתיאל, "והאמת, גם לא חשבתי שיש לי איזשהו סיכוי בכיוון, תמיד הייתי מלאה, וגם הגובה שלי, 1.63, הוא לא בדיוק גובה של דוגמנית". המציאות בדרך כלל עולה על כל דמיון, ודווקא שאלתיאל הייתה זו שנבחרה בחודשים האחרונים, מבין עשרות מועמדות, להיות הפנים החדשות של אופנת "pipa".
איך בכל זאת הגעת לעולם הדוגמנות?
"דרך פוסט בפייסבוק. אני בדרך כלל לא בן אדם שמגיב לפוסטים של מי שלא חבר שלי, אבל היה שם משהו מיוחד. הייתה תמונה של דוגמנית רזה מאוד ותמונה של דוגמנית שמנה ממש. דובר שם על החברה שלנו וצורת ההסתכלות שלה על יופי, משהו משך אותי, ודרך הפוסט נכנסתי לאתר של חברת האופנה. גיליתי שהם מחפשים את נקודת האמצע, להראות שיש יופי אחר, ולא כל הנשים נמצאות על נקודות הקיצון, שמנה או רזה. הרעיון מצא חן בעיני. הרצון לבוא ולהראות שיופי מגיע בכל מיני מידות, יש נשים יפות במידות 36 ו-38, אבל יש גם נשים יפות במידה 40, 42 ואפילו צפונה משם".
אהיה חצופה, ואשאל שאלה שאף פעם לא שואלים נשים, מה המידה שלך?
"אני מידה 42", היא מחייכת, "וזו מידה שבחברה שלנו מעקמים עליה פרצוף. אם את לא אחרי לידה, החברה לא מוכנה שתהיי מידה 42. הגישה היא שמשהו אצלך לא בסדר, ואין שום תירוץ להיות במידה כזו. אני בן אדם שמתאמן שלוש פעמים בשבוע בחדר כושר, וזה לא שאני לא בכושר או לא שומרת על הבריאות שלי, אני פשוט לא רזה וזהו".
אל תשפטו
מבט אחד בתמונותיה של שאלתיאל מלמד שהיופי אכן מגיע בצורות ומידות שונות. הבעיה נמצאת רק בנקודת המבט החברתית. "אף פעם לא הייתי רזה", ממשיכה שאלתיאל, "גם כילדה, אבל אני לא יכולה להגיד שסבלתי מזה".
את לא זוכרת חוויות שליליות מהילדות?
"כילדה אף פעם לא הרגשתי שונה. לא הקניטו אותי או עשו עלי חרמות כי הייתי 'שמנה'. הייתי בצופים, והמעגל היה מאוד תומך ונהדר. המקום הראשון שבו כן הרגשתי את השוני היה כשהגעתי לצבא. פתאום הייתי צריכה לקבל את המידה הכי גדולה של המדים. זה היה מבאס, אבל מהר מאוד השלמתי עם מה שיש ומה שאני. אחרי הצבא גדלתי לממדים גדולים הרבה יותר, עשיתי דיאטה רצינית, ירדתי משהו כמו 12 קילו, אבל אחר כך", היא מגחכת, "העליתי חלק בחזרה. זה בסדר מבחינתי, היום אני כבר לא תקועה על זה. אני מקבלת את עצמי כמו שאני, אבל לא ממקום של הכנעה אלא ממקום של השלמה. בסדר, אז אני לא אהיה אף פעם מידה 38, אז מה?"
את החיוך מפניה אי אפשר למחוק, היא יודעת שהיא יפה, ועכשיו יש לה גם אסמכתא רשמית, הרי לא כל אחת יכולה להתהדר בתואר דוגמנית. אך בתוך עמה היא חיה, ומניסיון רב שנים זכתה גם היא להכיר מקרוב את יחסה של החברה הישראלית, בעיקר בחנויות הבגדים, לאישה המלאה. "הבעיה העיקרית שלי תמיד הייתה חנויות הבגדים", היא מדגישה.
למה את מתכוונת?
"יש חוויה אחת שאני לעולם לא אשכח, והיא מדגימה טוב את הבעיה. יצאתי לשופינג עם חברה טובה, מקסימה ורזונת. היא הייתה בתאי המדידה, ואני ניגשתי למוכרת עם אחד הבגדים ושאלתי אותה אם יש את זה במידה 38. את המבט שהמוכרת נתנה לי, אני בחיים לא אשכח. היא בחנה אותה מלמעלה למטה, וזרקה – 'מידה 38 לא תעלה עלייך'. אפילו לא טרחתי להסביר לה שאני לא מבקשת מידה 38 בשבילי אלא לחברה, היחס שלה היה כל כך משפיל ושיפוטי. זו דוגמא אחת ליחס שנשים כמוני מקבלות בחנויות הבגדים. אל תשפטו אותי, אל תבחנו אותי, אל תשלחו אותי לחנויות למידות גדולות".
איך נראית חווית השופינג שלך כשאת קונה בגדים לעצמך?
"אני אף פעם לא מבקשת עזרה. בוחרת פריטים שנראים לי, בודקת והולכת לשלם. לא צריכה שאף מוכרת תסתכל עליי ותחליט בשבילי מה מתאים ומה לא".
את מוצאת את המידה שלך בחנויות אופנה רגילות?
"זאת בדיוק הבעיה. ברוב חנויות אופנה רגילות אין אופציה לנשים כמוני, אין בדרך כלל מידה 42 או 44. לנשים יותר גדולות יש חנויות סקטוריאליות, כשהמצחיק הוא שגם הדוגמניות שלהן בשלטי הפרסום, הן נשים רזות שהתאימו להן דגמים של מידות גדולות, כדי שזה 'כאילו' יראה יותר טוב. יש פה צורך באיזשהו שינוי תפיסה, למה לא להציג את הבגדים שלכם על נשים אמיתיות שהן באמת במידה שאתם מכוונים אליה, והן קהל היעד שלכן?".
גברים מעדיפים רזות?
עננה חולפת על פניה של שאלתיאל רק כאשר עולה סוגית הזוגיות ותפיסת היופי של הגבר הישראלי. "אין לי כיום זוגיות", היא מספרת בשקט, "אני לא יודעת אם זה בגלל סוגית המשקל, כי יש לי הרבה חברות רזות ויפות שלא מצאו עדיין את בן הזוג המתאים להן, אבל במקרה שלי נתקלתי בהרבה תגובות לא נעימות שקשורות למראה החיצוני".
למשל?
"אני אוהבת את איך שאני נראית במראה, אבל לגברים בתל אביב קצת קשה לאכול את זה. היו תגובות לא נעימות, כמו למשל – 'תראי, את מהממת, אבל אני נמשך לרזות'. במקרה הזה אני תמיד אומרת – אוקיי, אז ביי. הבעיה היא אצלך ולא אצלי, ואני לא פסיכולוגית של אף אחד".
הרושם הכללי שלך הוא שגברים מעדיפים רזות?
"אני לא בטוחה שזה דווקא המשקל, אלא יותר ציפייה חברתית לא הגיונית מנשים. אם את לא סופר דופר מושלמת ורזה אז אל תכנסי להכיר את ההורים שלי. את לא מספיק טובה, אם אין לך את המקצוע הכי טוב, ההשכלה הכי טובה, המשפחה כי טובה, המשקל זה חלק מהעניין. התחושה שיש לאנשים היא שאם חברה שלך היא במשקל קצת יותר גבוה מהממוצע אז 'התפשרת', ואתה יכול להשיג מישהי טובה יותר. היו לי כל מיני חוויות הזויות שקשורות לזה, היה לי פעם בן זוג למשל, שאמא שלו הייתה מארחת אותי לארוחת ערב ומציעה לי רק דברים דיאטטיים, הייתי צריכה להגיד לה שזה לא בראש שלי ולא מעניין אותי. אני שומרת על כושר כדי להיות בריאה ולא כדי לרזות. אנשים, וגם בני הזוג העתידיים שלי, חייבים להבין שיש מודל אחר של יופי. נכון שהיה לי בן זוג ש-'זרק' אותי בגלל שלא הייתי מספיק רזה בשבילו, ואולי בגלל זה התאים לי להתחיל לדגמן, כדי שאנשים ובעיקר נשים יבינו שיש אפשרות להיות יפה ומושכת בלי להיכנע לתכתיבי החברה".
אי אפשר בלי פפראצי
היא מעולם לא חלמה להיות דוגמנית, אבל שאלתיאל מודה שהיא נהנית מכל רגע בסטאטוס החדש. "זו לא הייתה הפנטזיה שלי, אבל כשנכנסים לזה, זה כיף אמיתי. מצלמים אותך, עושים תסרוקות ומשחקים לך בשיער, איפור, סטיילינג, זה מגניב! והכי חשוב שיש לזה גם ערך מוסף. הסיבה שבגלל נכנסתי לזה היא המסר החשוב לחברה הישראלית". הכל התחיל, כאמור, כחוויה חד פעמית, שהפכה להצעה שאי אפשר לסרב לה. אחרי שהצטלמה פעם אחת, גילתה אותה מעצבת ובעלת אתר האופנה "pipa" , מיכל הראל, והציעה לה להישאר כדוגמנית הבית. היום מיכל שאלתיאל היא הפרזנטורית של האתר. התמונות שלה, ושלה בלבד, מככבות באתר האופנה ובדף הפייסבוק של המותג, המתמחה בבגדים מיובאים מדנמרק במידות 42-56. יחד עם המעמד החדש, כידוענית מתחילה, מגיעים כמובן גם מדורי הרכילות. שאלתיאל מלאת חוש הומור וקשה להכשיל אותה, גם בשאלות חטטניות מזן הפפראצי. זה לא אומר, כמובן, שלא ניסיתי.
את כבר סלב? מזהים אותך ברחוב?
"עדיין לא, זה אפילו הראיון הראשון שאני נותנת", היא צוחקת, "מה שכן זה עוזר לי מאוד כשאני יוצאת לבלות עם חברות, והן משוויצות בשבילי, בעיקר לקהל הגברי, שאני דוגמנית".
את עדיין חולמת להיות מידה 36?
"אין לי מושג מה זה להיות מידה 36 אולי בגן הייתי במידה הזו. אני לא חולמת להגיע למשקל הזה או למידות האלה, אני באמת אוהבת את איך שאני נראית".
אם תגיעי למסלול, תוכלי לצעוד בגאווה לצד כל הדוגמניות השדופות והרעבות?
"אני כרגע לא דוגמנית מסלול אלא רק צילומים וקטלוגים, אבל אם יאתגרו אותי, אני בטוחה שאתן לכל הדוגמניות שם פייט רציני. אני כמובן אצטרך להתאמן קצת קודם בהליכות בפארק", היא מגחכת, "כדי לא ליפול באמצע המסלול על הקהל".
תסכימי לדגמן בגדים תחתונים?
"לא. זה הקו האדום שלי. אני דמות בעולם החינוך, וככזו אני חייבת לשמור על הדימוי שלי. לא יהיו בגדי ים או הלבשה תחתונה".
עם המעבר לעולם דוגמנות שינית את התפריט?
"אני לא חיה על חסה ומים. ממש לא. גם אם אני אוכלת חסה ושותה מים", היא קורצת, "יש איזה המבורגר ליד. אני צוחקת כמובן, אבל אני לא מונעת מעצמי, כשאני רעבה, אני אוכלת, זו אחת מהנאות החיים".
לאחר שעברה את מבחן השאלות המתקילות בהצלחה, אנחנו מחליטות לסיים את הראיון בנימה רצינית יותר.
את רואה את העתיד שלך בדוגמנות?
"עכשיו אני מתחילה עבודה חדשה, כגננת, ואני מתכוונת להחזיק בה. אני כן רואה דברים שיוכלו להתפתח בכיוון הדוגמנות במקביל, בעיקר בגלל המסר שחשוב לי להעביר כאן לחברה. חוץ מזה, אם נהיה ריאלים, אני כבר בת 32 ולדוגמנות יש פג תוקף. אני רוצה להאמין שיהיה לזה עתיד, וגם נשים אחרות גם יבואו בעקבותיי. החברה הישראלית מאוד טובה בלתת לאישה מלאה עצות למה שווה לה לרדת במשקל ואיך לעשות זאת, אבל", היא מסכמת בטון רציני, "הגיע הזמן שהחברה תבין שאפשר להיות יפה, מושכת ולא רק במידה 38".
