מה הוא בעיניך האתגר הכי גדול של זוגיות בימינו? אני שואלת את בלה שני, מטפלת זוגית ומשפחתית, לרגל יום האהבה הממשמש ובא. "אני חושבת שבעולם התחרותי היום אנשים מאוד עסוקים בהגשמה האישית שלהם בהתפתחות ובהישגיות וזה הרבה בפעמים בא על חשבון המשאבים שמפנים לזוגיות למשפחה והילדים", היא אומרת. "ההורים עובדים היום עד מאוד מאוחר וכשאתה עייף מהעבודה ומחכים לך שניים שלושה ילדים בבית הזוגיות נדחקת למקום האחרון ואין זמן לתחזק אותם, ואז מתחילה תקלה קטנה וזה הולך ומחמיר ואז לפעמים מגיעים לזה שאחרי איקס שנים ורוצים להתגרש. יש קלות בלתי נסבלת להתגרש – לא תמיד לוקחים עזרה או מטפלים ומגיעים למבוי סתום לא יכולים לסבול אחד את השני ורוצים להפרד. גיל הגירושים הולך ויורד.
גם בן זוג מרצה ומשתדל – כשהוא שומע כל הזמן תלונות והאשמות בסוף גם לו נמאס ואם פעם היו סובלים את זה ארבעים שנה היום כבר לא מוכנים ובסביבות גיל 40-45 כשהילדים בגרו זוגות מגיעים לצומת דרכים וצריכים להחליט לאן הולכת הזוגיות. אני עובדת כאן עם מרכז עמק השווה ליישוב סכסוכים. מפנים אליי לפעמים זוגות שאומרים 'החלטנו ורק רוצים לספר לילדים' ויש כאלה שבודקים ורואים ואם יש ניצוץ. אני מבקשת מהם לעצור את זה לשלושה חודשים ולתת לזה הזדמנות. בינתיים הרבה זוגות כאלה נשארו בסוף יחד. אם זה יושב על תקשורת אפשר לעזור.
הציפיות שלנו מהזוגיות גבוהות מידי?
"רמת הציפיות כיום יותר מרוכזת בבן זוג. פעם קיבלת יותר מענה מאנשים בקהילה מהשכנות ממשפחה מורחבת שהתגוררה קרוב כיום זה כבר פחות קיים. אתה מצפה מהבן זוג להיות הכל בשבילך. לא תמיד אפשר לעמוד ברמת ציפיות כל כך גבוהה ואז יש אכזבה בנוסח הוא לא מקשיב הוא לא פנוי. אבל אם יודעים את שפת האהבה (שעליה יורחב בהמשך) של בן או בת הזוג שלך זה יכול לעזור".
הכל נשאר במשפחה
בלה שני, אישה תמירה ונעימה, ספגה עוד בילדותה בקריות את ערך העזרה והטיפול בזולת. היא בת לאב קצין משטרה שעסק ברווחת הפרט ולאם עקרת בית שנהגה לטפל באנשים שסבבו אותה באופן טבעי ולאח רופא. היא מתארת ילדות רגילה, תנועת נוער, לימודים ("הייתי חנונית…") בקרית אתא. בצבא הייתה פקידה פלוגתית בשריון ושרתה רחוק מהבית וזו הייתה עבורה לראשונה יציאה לחיים עצמאיים. "כשאני מסתכלת אחורה מבחינת ערכים של בית הורי הרי שלא במקרה כולנו היינו ועודנו במקצועות טיפוליים, זו הייתה האווירה שהייתה בבית. של נתינה.
"שירתתי בשריון בתפקיד פקידה פלוגתית בסוף שנות השבעים. תפקיד מעצים שבו הייתי צריכה לטפל בבעיות, להקשיב, להכיל. שם הכרתי את בעלי נתי זכרו לברכה ובגיל 21 התחתנו ועברנו לירושלים ולמדתי באוניברסיטה. למדתי פסיכולוגיה וחינוך. באמצע התואר עברתי למכללת דוד ילין וסיימתי שם חינוך והוראה. התחלתי ללמד בבית ספר יסודי בירושלים וחברה אמרה לי שנפתחת קבוצת הורים והזמינה אותי לבוא איתה ישבתי בקבוצת הורים כשאני עדיין ללא ילדים. הקשבתי וקלטתי וכשבתי הבכורה נולדה שלפתי את הדברים שזכרתי מהקבוצה. זה היה קורס שלם של 12 מפגשים ואין לי כיום הסבר מדויק מה משך אותי לשם אבל היה בכך כדי לנבא את העתיד כי כיום אני בעצמי מנחה קבוצות כאלה. נולדו לנו שלושה ילדים, כיום כבר בוגרים. בתי הבכורה נשואה.
בהמשך הלכתי ללמוד את המסלול התלת שנתי של מכון אדלר להדרכת הורים ועבדתי כמורה. גרנו במעלה אדומים והייתה לנו חווה לטיולי מדבר במישור אדומים לטיולים במדבר יהודה עם ג'יפים וטרקטורנים לקבוצות ותיירים שנתי, בעלי, הדריך אותם. בעלי היה אדם כריזמטי והיה לוקח קבוצות להכיר את הבדואיים באזור. הוא עשה את זה הרבה שנים. אבל אז בתחילת שנות התשעים התחילו פיגועים והתיירים התרחקו מירושלים ומספר הלקוחות ירד ואז נאלצנו לסגור.
השנים עברו, גידלנו את הילדים "ממשיכה שני לספר "והייתי שייכת לסגל של מכון אדלר וכל קבוצה שמתארגנת בירושלים אני מנחה , סטודנטים לאימון או קבוצות הורים היו פונים אחי ועוברים אצלי תהליך אימון. התפטרתי מההוראה כמה שנים אחרי שהבן הצעיר נולד עבדתי במוזיאון המדע בירושלים כאחראית השיווק והאירועים ובמקביל אימנתי והנחתי. בשלב מסויים בעלי עודד אותי לעזוב את מוזיאון המדע, אחרי שבע עשרה שנה ולעשות רק את הייעוץ. היה ברור שאם אני רוצה להקים קליניקה עצמאית אנחנו צריכים לעבור למרכז. אנשים חששו לבוא למעלה אדומים.
מתי עברתם למודיעין?
"לפני חמש שנים החלטנו לעבור למודיעין".
אסון באמצע החיים
אולם חודשיים אחרי שעברו לכאן פקד את שני וילדיה אסון: נתי נפטר מדום לב. הם לא הכירו כמעט אנשים בעיר אבל גם בתוך הזרות והאסון הפתאומי הם השתאו לראות את אנשי הקהילה בבוכמן, שם שכרו את ביתם הראשון בעיר, מתגייסים לתמוך בהם במהלך השבעה אחרי שראו את מודעת האבל מודבקת אל גדר הבית: "הקהילה בבוכמן הייתה נפלאה. לא הכירו אותי. אבל כל יום בשבעה הייתה מגיעה מלאכית עם ארוחת צהריים. הייתי מוקפת באנשים ומישהו היה מניח אוכל על השולחן והולך. אנשים מדהימים. כל יום בארבע היה מגיע הרב סובול עם מניין כדי שהבנים שלי יגידו קדיש. הוא היה מביא אנשים למניין אם היה צורך. ליבו של נתי נדם כשהיה בדרכו לעבודה. הוא היה בן 52 כשנפטר, והיינו נשואים שלושים שנה. זמן קצר אחר כך נפטר גם אבי מסרטן ומצער. עבורי זו הייתה שנה של אבל והסתגלות למצב שבו אני צריכה להרים את פרנסתי אחרי שעזבתי מקום עבודה כשכירה. הצטרפתי לני"ב (נשים יוזמות בעסקים). התחלתי לקבוע פגישות עם מי שיוכל לעזור לי פניתי לעמותות ולרשויות הצעתי עצמי בתור מנחת סדנאות פתחתי קליניקה הקמתי אתר. עשיתי עבודת שיווק אינטנסיבית. לא הייתה לי ברירה זו הייתה מלחמת הישרדות."
מה נתן לך כוח? מה למדת מההתמודדות הזו?
לדעת לבקש עזרה. לא כל כך ידעתי לבקש עזרה. דבר שני טיפלתי בעצמי, התייעצתי, סללתי את דרכי.
איך את מרגישה בעיר אחרי חמש שנים?
"מעולה! לא הייתי עוזבת את העיר עכשיו. אני חושבת שמודיעין עיר מדהימה".
חמש שפות לאהבה
כיום שני כאמור עובדת כמטפלת זוגית ומשפחתית וגם מנחת קבוצות. מה קורה לאהבה בעולם המשתנה שלנו? אני שואלת אותה: "אפשר לעשות את אותם דברים כמו שעשו פעם כדי להביע אותה, האמצעים השתנו. אני יכולה גם היום להביע אהבה לבן זוג בכתיבה: לכתוב לו סמס או עם אייקון או אימוג'י. בן הזוג מרגיש שחושבים עליו שמתגעגעים אליו זה עושה משהו. גם היום אפשר לקנות מתנה – זה לא רק שייך לעולם הקודם. היום הגברים שותפים הרבה יותר בטיפול בילדים ובבית וגם זה תורם כמובן. חלוקת התפקידים קצת השתנתה וזה מצויין".
מה זאת "שפת האהבה" עליה את מדברת?
על פי ד"ר צ'פמן, פסיכולוגי אמריקאי, שכתב את הספר "חמש שפות לאהבה" יש חמש שפות עיקריות להביע אהבה: זמן איכות, מילים מחזקות, מתנות, מגע, מעשים ועזרה. אנחנו משתמשים בכל השפות אבל יש אחת שהיא עיקרית. הוא טוען שברגע שבני הזוג יודעים את שפת האהבה שהם צריכים הם צריכים לדבר בשפה של בין הזוג: אם שפת האהבה של בן הזוג שלך היא בעיקר מילים חשוב להחמיא, להעריך, לכתוב מסרים ולתמוך במילים. זמן איכות הוא: מיכל האהבה מתמלא כשדואגים לפעילות משותפת (ללא מסכים וסמרטפונים!). מתנות – לא להתבלבל: לא מדובר בדברים יקרים או גדולים אלא מחוות קטנות שנותנות הרגשה טובה. במעשים הכוונה היא סיוע לבן הזוג, לחלוק איתו מטלות, ומגע: מעבר לקיום יחסים, אלו המחוות נגיעה הקטנות החזקת ידיים, חיבוק.
הידיעה של השפה העיקרית של בן הזוג מאוד עוזרת למלא את מיכל האהבה של השני. קשה לאנשים לדבר בשפה של השני. יש שאלון דיגיטלי באינטרנט שבאמצעותו ניתן לזהות איזה טיפוס אתה… הוא נקרא "חמש שפות לאהבה מהי שפת האהבה שלך".
עוד מוסיפה שני ואומרת ש"כדי לזהות איזו שפה הכי מדברת אליכם אתם יכולים לשאול את עצמכם שאלות כגון: מתי אני מרגיש הכי אהוב או אהובה? מה אני בדרך כלל מעניק לו ובאיזו שפה, מה הכי חסר לי? יש אחת שהיא עיקרית ויש לנו גם את השאר במינון זה או אחר. אם ניקח את הזוגות שמתחתנים עכשיו בקיץ הם באופוריה בהתרגשות של האירוע. בתקופת החיזור אנחנו משתמשים בכל חמש השפות. אבל ההתרגשות הזו מתפוגגת על פי ד"ר צ'פמן אחרי שנתיים. נכנסים לשגרה, מצטרפים ילדים, משכנתא. אם אתה תדע את השפה העיקרית של בן הזוג או השנייה תצליח לשמור על הגחלת. לא תוכל לשמר את כל החמש שבאות לידי ביטוי בחיזור.
את מציעה לזוגות ללכת לטיפול זוגי לפני החתונה?
"בוודאי – זה הכי חכם! זה כמו טיפול מניעה. כשהזוג מכיר יש להם הסכם סמוי שהם לא מודעים אליו לגמרי כי הוא לא כתוב במילים. רוב האנשים לא כותבים חוזה ברור הוא סמוי ומבוסס על ציפיות מבן הזוג ציפיות שלא תמיד מובעות בקול רם למשל: היא מצפה שהוא יפרנס כמו שאבא שלה פירנס כשהייתה ילדה. היא לא אומרת את זה במפורש. הוא מצפה שהיא תיקח על עצמה מטלות בית כפי שעשתה אמא שלו אבל בדור אחר אבל הוא לא אומר את זה. בטיפול שלפני אפשר לדבר על זה ולתאם ציפיות. לפני קניית דירה ועבודה אנחנו עושים חוזה הציפיות שמפרט את הציפיות והתנאים ואילו בזוגיות אנחנו משום מה משאירים את הדברים עמומים קצת. פירוט הציפיות יכול לעזור. רצוי לעדכן את החוזה מחדש מידי פעם. עם כניסת הילד למשפחה, עם החלפת עבודה. ציפיות שלא מובעות במילים יוצרות אכזבות מרירות ואז מריבות לכן כדאי לדבר עליהן בפתיחות ולאוורר".
את חושבת שבעתיד נראה אנשים נשואים חמישים שנה?
"אולי נראה אבל פחות ממה שראינו או רואים היום. לכל דור יש את המאפיינים שלו. לבני גיל 25-35 יש מאפיינים אחרים הדור הזה מהיר, הוא מתקתק, הוא צריך גיוון, ושינוי בהגשמה. יש יותר אינדיבידואליסטים".
מה יהיה על האהבה?
"למרות הכל אני אופטימית שאהבה יכולה לשכון. אני חושבת שאם יש מחוייבות, אמון בבן הזוג ואחריות שלי על התרומה שלי למצב הרי שעל כל דבר ניתן לדבר ובעיקר להקשיב. אנחנו לא מספיק מקשיבים. הטחת האשמות גורמת להתרחקות. לעיתים ההתנהגות של בן זוג היא מראה עבורך. למשל בן זוג שמתחיל לגלות עניין הולך וגובר ברכיבת אופניים. בן או בת הזוג שלו יכולים להתלונן, לקטר להטיח בו שזה גוזל מהמשפחה או אפשר גם לראות בזה סימן שגם אתה צריך אולי לפתח תחביב. בנישואים יש קונפליקטים השאלה איך מנהלים אותם. אני חושבת שקביעת מועד לזמן איכות של זוגיות במהלך השבוע היא חובה. וכמובן: אם בני הזוג מרגישים התרחקות ואי הסכמה הולכת וגוברת הרי שלא כדאי להמתין אלא לבקש עזרה מגורם מקצועי".
לסיום, אני שואלת את בלה האם היא עצמה מצאה אהבה חדשה, והיא עונה בחיוך "לי עצמי אין זוגיות חדשה כרגע. הייתי רוצה להכיר בן זוג אבל לא בכל מחיר. הוא כמובן צריך להיות אדם שיקבל אותי כמו שאני וההפך. אני אדם זוגי ומאמינה באהבה. אני מאמינה שאפשר למצוא אהבה בכל גיל ובפרפרים והתרגשות בכל גיל".
בתמונה: בלה שני. גם לאהבה יש שפה. צילום אינגריד מולר
