אחרי 17 שנות עשייה ציבורית, מהן שבע שנים כ"אזרח מודאג" ועוד עשר שנים כסגן ראש העיר וכחבר מועצת העיר, אלכס ויינרב הולך הביתה. האיש שהיה סמלה הרעשני של העיר בישיבות המועצה, שהתנגח לא פעם עם ביבס ועמד על זכויות "האזרח הקטן" מול המערכת השלטונית, עשה (כמעט) את כל הטעויות האפשרויות במערכת הבחירות המנומנמת שעברה על העיר לפני פחות מחודש ואיכשהו לא הצליח לגרוף אחריו את קהל נאמניו אפילו למנדט אחד. למרות שישב על שתי המשבצות הכל כך מבטיחות של "הירוקים" ו"הגימלאים" מבלי שאף מתמודד אחר פזל לשני קהלים אלה.

אלכס, איך זה קרה לך?

"החבר'ה פשוט לא באו להצביע", הוא אומר בחיוך מריר ומרים שתי ידיים כלא מבין. "התבססתי על שתי האוכלוסיות של הירוקים והגימלאים וכולם הבטיחו לי שיבואו להצביע. למחרת, כשהתבררו התוצאות ושאלתי מה קרה, הם אמרו לי 'היינו בטוחים שאתה נכנס, לכן לא טרחנו לבוא להצביע'. נו, מה אני יכול לעשות נגד אמירה כזאת?"

אולי להיות קצת יותר תכליתי ולשלוח פעילים שיוציאו מצביעים לקלפיות, כמו שאחרים עושים…

"כן בטח. זה לא האופי שלי להיות אגרסיבי לפני הבחירות ואני לא מוכן להיבחר אם זה נעשה בצורה כזאת, שמי שיש לו יותר כסף ויותר פעילים ויכול להתארגן טוב יותר ומביא יותר מצביעים לקלפי הוא המנצח. לא מצביעים עבור רעיון אלא עבור מי שמצליח להביא אותך לקלפי, וזה עצוב".

אבל ככה השיטה עובדת.

"נו אז מה? הבחירות האחרונות היו ממש לא פייר, כי היו מפלגות שקיבלו ממפלגת האם סכומי כסף גדולים והיה להם תקציב גדול ביד ואני לעומת זאת רצתי לבד, בלי שום גב מאחורי. הכל היה כסף שלי ושל הפעילים שתרמו, אז לא היה שוויון כוחות. אתה חושב שהיו לי מספיק אנשים ללכת ולהוציא בוחרים מהבתים לקלפי?"

אתה רואה בזה כישלון אישי שלך?

"לא, ממש לא. אני אישית מרגיש מצוין ויודע שעשיתי את המקסימום שניתן היה לעשות באמצעים שעמדו לרשותי. הכישלון הוא בכך שהתושבים היו שאננים והחליטו שאני בטוח נכנס למועצה. ראיתי השבוע זוג קשישים צועד ברחוב ואמרתי לאשתי 'הנה תראי הם עוד הולכים לקלפי להצביע עבורי'. מי יודע, אולי הם עוד יגיעו פעם לקלפי".

אבל יודע שאלה תירוצים. עובדה שאחרים, גם הם בלי מפלגה גדולה מאחוריהם – כמו אבי אלבז ושרון מעוז – הצליחו להיכנס למועצה.

"ניסיתי. בחיי שניסיתי. עשינו חשבון, מוטי גרונר (השני ברשימה, י.ג.) ואני, שיש לנו בבנק שלושה מנדטים בטוחים. אחד מהירוקים, אחד מהגמלאים ועוד אחד מהשאר. לא  העלנו בדעתנו את האכזבה שתגיע".

שילמתי בבריאות

אתה כועס על הבוחרים?

"זה לא עניין של כעס, זה יותר עניין של להיעלב. כי אני עבדתי בשביל התושבים כאן עשר שנים ועשיתי רק טוב לעיר ואם זה מה שקיבלתי בתמורה אז בסדר, קיבלתי את דין הבוחר. עכשיו נראה מי יהיה חבר המועצה שישמור כאן על איכות הסביבה ועל שימור אתרים בעיר. אני קוגלאגר אם יהיה אחד כזה".

בכל זאת נשמעת נימת כעס בקולך.

"לא, לא כעס. אבל החלטתי שזהו זה. עשר שנים זה מספיק זמן במועצה ואני מעביר את הלפיד לדור הבא, אם מישהו לא רצה אותי ואמר את זה בבחירות, אני מכבד את זה והולך הביתה בראש מורם ובידיעה שתרמתי כאן הרבה לעיר. לא אתמודד עוד בעתיד על מועצת העיר. זהו זה, סגרתי את הבסטה וגמרתי עם החיים הציבוריים".

מה אמרו בבית?

אלכס מחייך: "האמת? היתה אנחת רווחה בבית כשנודעו תוצאות הבחירות. גם אצל אשתי וגם אצל הילדים, מן שלווה כזאת ירדה על כולם. ישבנו אחרי הבחירות ודיסקסנו את התוצאות, הילדים אמרו לי שהם מאד גאים בי, למרות ההפסד. אבל הם מאד שמחו שאני לא מתכוון לרוץ שוב, בפעם הבאה בעוד חמש שנים".

למה בעצם?

"כי הם ראו איך זה פגע לי בבריאות ואיך לקחתי את זה קשה ללב".

למה הכוונה?

"הם ראו אותי חוזר הביתה אחרי ישיבות מועצה עצבני ונסער. הם הבינו שמשהו לא טוב עובר עלי, אמנם הם לא קראו עיתונים, כי הם פיתחו מנגנוני הגנה, אבל הם ראו עלי מה קורה לי וגם סיפרתי להם".

הפעילות במועצה באמת פגעה לך בבריאות?

"ומה אתה חושב? כשבכל ישיבה רק תוקפים אותי, בקואליציה רחבה ואפילו מקללים אותי, זה משפיע עלי. אני בן אדם בסופו של דבר. הייתי בא הביתה בערב וראו את זה עלי".

היו לחצים עליך בבית שתעזוב הכל?

"כן! המשפחה אמרה לי 'עשר שנים זה מספיק ודי'. קיבלתי את כל הקרדיט מהמשפחה, אבל בוא אגלה לך סוד: כבר בחודש מאי השנה החלטתי שאני לא רץ עוד פעם. די, מספיק. בבית שמחו, אבל בסוף רצתי".

ומה גרם לך לשנות את דעתך?

"ראיתי שאף אחד לא לוקח את האחריות כאן לנושאים הסביבתיים, ישבתי וחשבתי איך זה שבעיר שיש בה כל כך הרבה אלופים ותתי אלופים ומנכ"לים ועוד בכירים, איך אף אחד לא מתמודד כאן לראשות העיר? ולא הבנתי. לאט לאט נחרדתי ממש לראות שאין כאן אף אחד שהנושאים הללו חשובים לו ולכן, בלב לא שלם, רצתי שוב".

האמת היא שקשה להבין מה מניע אותך.

"כן, אני מבין למה אתה מתכוון. אבל אני עוף מוזר ואני רוצה להחזיר לעיר שעושה לי כל כך טוב בנשמה. העיר מודיעין ממלאת אותי, היא נותנת לי שמחה ורוגע. הנופים, האתרים הארכיאולוגיים, האנשים כאן, לא הפוליטיקאים (בחיוך). זה בשבילי כיף גדול ולא רציתי שכל זה ייעצר רק משום שאנשים לא רצו להיכנס לפוליטיקה".

חפש את הג'וב

עכשיו תוכל "לעשות לביתך", כמו שפוליטיקאים נוהגים לומר עם פרישתם?

"אני יכול לומר בגלוי שבמשך שנות כהונתי כחבר מועצה הפסדתי הרבה מאד כסף עקב העבודה הציבורית שלי. עכשיו אוכל להקדיש לעבודתי הפרטית יותר זמן".

מדוע הפסדת כסף?

"כי אני עצמאי ובכל שבוע הקדשתי בערך יום מלא לעבודה הציבורית שלי בעירייה. תעשה את החשבון לבד. יום עבודה בשבוע. בכל שנה הפסדתי עשרות אלפי שקלים שיכולתי להרוויח  בפרויקטים עסקיים ובמקום זה השקעתי את הזמן בעבודה הציבורית".

אולי לכן זה עוד יותר כואב לך ההפסד בבחירות.

"לא בגלל הכסף, אבל אני יכול לומר לך שכיום אני עובד עם כעשר רשויות מקומיות בכל הארץ ומספק להם ייעוץ מקצועי בתחום המחזור, הפרדת פסולת ועוד פרויקטים. הידע המקצועי שלי עמד לרשות תושבי מודיעין, וזהו זה, זה נגמר".

מה יש לך לומר על חברי מועצת העיר ששירתו איתך סביב שולחן המועצה וגם לחדשים?

"חברי המועצה מכרו את נשמתם תמורת ג'ובים. כל חבר מועצה שהצטרף לקואליציה התחייב מול ראש העיר שהוא לא יצביע נגד ראש העיר, אז מה עשינו? אמרו לי אנשים 'אנחנו לא יכולים לתמוך בך למרות שאנחנו מסכימים איתך, כי יפגעו באנשים שלי שקיבלו ג'ובים. מה אתה חושב? שחבר מועצה לא דאג למקורבים לתפקידים? הוא יסכן את זה?"

זאת האשמה חמורה מאד.

"ציפיתי שחברי מועצה, גם כשהם מחויבים להסכם קואליציוני לתמוך בראש העיר, שיגידו לו מה הם חושבים על ההצעה. גם אם היא לא לרוחם ושאחר כך יצביעו עם ראש העיר. אני שואל אותם: איך אתה ישן בלילה חבר מועצה שלי?"

זה לא סוד שאתה וביבס הייתם שני יריבים מרים. ראינו את זה בישיבות המועצה.

"נכון. אפילו החרמתי את הישיבות שלושה חודשים. ביבס ואני היו חלוקים כמעט על כל דבר. למרות זאת אני אומר שאני חלוק עם ביבס על הדרך אבל לא על התוצאה. הוא השיג דברים, אבל בדרך של ניהול כוחני וקואליציה צנטרליסטית. זה הביא תוצאות, אבל לא אהבתי את הדרך הזאת".

מתי הרגשת שאתה וביבס לא יכולים עוד ללכת ביחד?

"בשנת 2010 החלה ההיפרדות. זה היה אחרי שהשר לאיכות הסביבה גלעד ארדן ביקר בעיר ואני החזקתי בתיק איכות הסביבה. לא הזמינו אותי לביקור ונדהמתי, אז הבנתי שאין לי מה לחפש בקואליציה. בעירייה התנצלו ששכחו להזמין אותי וזה שטויות".

הפשלה לא שלי

משהו אולי בשיטת הבחירות לא נכונה?

"אני לא יודע, אבל דבר אחד אני יכול לומר לך, שהיתה כאן פשלה גדולה אבל הפשלה היא לא שלי, אלא של שש עשרה חברי מועצה שלא הבינו את תפקידם. שזה קודם כל לייצג את התושבים ולא לקבל ג'ובים".

הרכבת הקואליציה עומדת להסתיים. מהן תחושותיך?

"מה שהיה ימשיך. הקואליציה תקום ושוב יהיו בה חברים שלא יצביעו כמו שהם באמת היו רוצים להצביע. חלק מהאנשים יקבלו תפקידים לא בגלל שהם מוכשרים, אלא בגלל שהם הצליחו להביא בוחרים לקלפי להכניס כמה מנדטים למועצה".

אתה לא נשמע ממש אופטימי.

"לא. הבעיות נותרו בעיניהן. למשל תחבורה: לפני הבחירות עשו כמה כיכרות חדשות בעיר. אז מה, כמות התאונות הגדולה בעיר נותרה בעינה. הנה למשל התעסוקה כאן על הפנים, אתה יודע שבשנת 2010 הגיעו לעיר 4,800 תושבים חדשים אבל 2,800 תושבים עזבו את העיר? ולמה אתה חושב שהם עזבו? בגלל בעיות פרנסה ומחסור בתעסוקה".

מה כן הצלחת לשנות כאן בעיר?

"הו, הרבה דברים. בעיקר בתחום איכות הסביבה. למשל קרינה בבתי הספר, למשל המלחמה באינטרנט האלחוטי שמסכן את הילדים שלנו. למשל הפסקת השימוש במפוחי עלים בעיר. אתה יודע כמה חלקיקי אבק וחומרים מסרטנים המפוחים האלה מעיפים ואנחנו נושמים אותם? דאגתי לשימור אתרים חשובים, הקמתי פארקים לכלבים, על גגות שלוש עשר בתי ספר בעיר יש תאים פוטו-וולטאיים שהופכים את אנרגיית השמש לחשמל, בפארק ענבה מייצרים חשמל סולארי מהשמש, יזמתי את הקמת שבילי האופניים ברחבי העיר, השגתי מימון ממשרד ראש הממשלה לשימור אתר בית הכנסת העתיק בעיר, ויש לי עוד רשימה ארוכה מאד".

ועכשיו מה יהיה? מי ימשיך את הדרך?

"אני לא יודע. והאמת – לא חשבתי שלא יהיה כאן מישהו שיטפל בנושאים האלה וזה כואב שככה המצב. אבל אני מכבד את הכרעת הבוחר ולכן אני לא אפריע לנבחרים החדשים. אני לא מתכוון חס חלילה לנקום באף אחד ואני אשאר נאמן לעקרונות שלי ורוצה להודות לתושבי העיר הנפלאים שנתנו לי את ההזדמנות לתרום לעיר במשך עשר שנים".

תבוא לישיבות המועצה?

"לא, מה פתאום? מבחינתי זה פרק שנגמר בחיי ועכשיו אחרים יעשו את העבודה לטוב או לרע. אני יודע רק שאני עשיתי את הדברים בדרכי שלי, כמו שפרנק סינטרה שר: I DID IT MY WAY".

האיש מניו יורק

ויינרב, בן 55, נשוי ואב לארבעה, הוא יליד ניו יורק שעלה לישראל בשנות ה- 70 והתיישב בירושלים. האיש בעל שורשים דתיים, "אני מניח תפילין כל יום" הוא מצהיר וחושף את זרועו שעדיין נושאת את סימני התפילין מהבוקר, "אני בכל שבת הולך לבית הכנסת ואחר כך נוסע לים" הוא צוחק. "עוף מוזר, כבר אמרתי לך".

למודיעין הגיע עם אשתו בשנת 1996 והיה בין חמש מאות המשפחות הראשונות שהתיישבו בעיר: "הכל היה כאן אתר בניה אחד גדול, מלא בורות ובלי כבישים ולקח לאשתי לנסוע חצי שעה עד למכולת במכבים".

את תנועת סמ"ן (סביבה מורשת נוף) הקים ויינרב עוד בימי ראש המועצה הראשון משה שכטר. ויינרב, ארכיאולוג בהכשרתו, הקדיש זמן לאתרים סביב העיר וסייע לפתח אותם. אחר כך נכנס חזק לנושא התחבורה ולבסוף גם התמחה באיכות הסביבה ובמחזור שמהם הוא מתפרנס עכשיו ברשויות מקומיות אחרות.

(צילום: יהודה גולן)