חשבתם פעם איך ייראו החיים שלכם בלי האפשרות לשמוע מוזיקה? להבין את מילות השירים? לא אפשרות סימפטית במיוחד, נכון? אז החיים בלי מוזיקה הם מנת חלקם של החירשים ולקויי השמיעה בארץ. וממודיעין יוצאת הבשורה שמסייעת גם להם להיות חלק מאותו עולם תרבותי שכולנו צורכים. אותה בשורה יוצאת מדירה אחת ברחוב נחל זוהר בעיר, בה מתגוררות האחיות רותם ותמר אבגי, שבשנתיים האחרונות מתרגמות לשפת הסימנים שירים של אומנים מפורסמים ומעלות אותם לערוץ היוטיוב ולדף הפייסבוק שלהן.

עד כה עוקבים אחריהן אלפי גולשים ברשתות החברתיות, שמקבלים את הפרויקט של האחיות ממודיעין בהתלהבות גדולה. מלבד הגולשים הצטרפו להתלהבות גם לא מעט אומנים מפורסמים כמו דודו אהרון, עברי לידר, הדג נחש ואחרים.

רותם ותמר יהיו עוד מעט בנות 19. הן למדו באולפנה במודיעין ובפנימייה בירושלים, וכעת רותם נמצאת בשנת שירות מטעם "כנפיים של קרמבו" (תנועת הנוער לבעלי צרכים מיוחדים) בנצרת עילית. גם תמר עושה שירות לאומי בצפון, בבית ספר בו יש כיתות ייחודיות לחירשים ולקויי שמיעה. רותם מסבירה למה: "ריכזתי בשנה שעברה בתחום ההדרכה את כנפיים של קרמבו ורציתי לעשות משהו משמעותי לפני הצבא. החלטתי להמשיך בתנועה ולתרום בה. אחר כך אתגייס לצבא. הרבה מהחברות שלי מתגייסות ואני מקווה להיות מורה-חיילת".

אז איך התחיל הפרויקט שלכן?

תמר: "אני ורותם התנדבנו באקי"ם הרבה זמן ומשם הציעו לנו להשתתף בקורס בסיסי בשפת הסימנים שהיה במודיעין. נרשמתי אליו כי זה היה נראה לי ממש מגניב. בכל פעם שהייתי חוזרת משיעור רותם הייתה מתלהבת יחד אתי. הייתי מספרת לה והיינו חוזרות יחד על המילים שלמדנו. אחרי הקורס חיפשנו דרך להשתפר בשפת הסימנים והגענו לכמה שירים שהיו בשפת הסימנים באינטרנט".

רותם: "נורא קל ללמוד את השפה דרך שירים, כי יש להם מקצב ואתה יודע את המילים, כך שאתה זוכר את זה בקלות".

תמר: "דרך מאוד טובה ומאוד קליטה. התנדבנו אחר כך בעוד מקומות והגענו למצב שראינו שיש מחסור בשירים וכמה שטוב ללמוד ככה. ואז עלה הרעיון לצלם סרטונים".

רותם: "העלתי לאינסטגרם סרטון שצילמנו שאנחנו עושות שיר. היו לזה המון תגובות ואמרנו לעצמנו שזאת דרך מצויינת לעלות את המודעות וגם לעזור לאנשים ללמוד את השפה".

איך התגובות שאתם מקבלות?

תמר: "אנשים שולחים לנו הודעות ושואלים מתי יהיה עוד שיר, אנשים מבקשים שירים מסויימים. קיבלנו מלא תגובות מילדות להורים חירשים שמספרות איך הן לומדות ככה את השפה, מלא אולפנות ששולחות לנו  סרטונים, אנשים פונים אלינו ברחוב. זה מטורף".

תמר: "אנחנו הכי מתגאות בקבוצה שפתחנו בפייסבוק, שם מבקשים בקשות ומעלים סרטונים שלהם עושים את השירים. עושים שם שידורים חיים שבהם מלמדים, שואלים מלא שאלות ועוזרים אחד לשני. זאת נהייתה קהילה קטנה וזה הכי מרגש".

למה בעצם הגולשים האלה רוצים ללמוד את שפת הסימנים?

תמר: "נראה לי מאותה סיבה שאנחנו רצינו ללמוד. זה גם חשוב וגם מדבק…"

רותם: "זה לגמרי מדבק. מרגע שאתה מתחיל קשה להפסיק עם זה. זאת שפה שיש בה הרבה יותר אפשרויות ביטוי, אתה מבטא את עצמך וזה גם ריקוד וגם שירה".

תמר: "כל הזמן יוצא לי לסמן לאנשים, גם כאלו ששומעים, בשפת הסימנים. לפעמים הם לא מבינים למה אני עושה להם סימנים.."

רותם: "אנחנו כבר מדברות בינינו בשפת הסימנים כל הזמן, למשל במקומות מאוד רועשים"

תמר: "גם זה מצויין אם רוצים לרכל.."

רותם: "שולחן שבת, כל המשפחה ביחד ושתינו מדברות ככה. הם נגנבים מאיתנו". 

כבר פנו אליכן מהאגודה לחירשים להודות על הרמת המודעות לנושא?

תמר: "אצלי בבית הספר יש סטודנטיות שעובדות עם ילדים לקויי שמיעה והן אומרות לי 'אנחנו רואות אתכן כל שבוע, מלמדים אותנו את שפת הסימנים עם הסרטונים שלכן'".

רותם: "זה הכי מרגש".

תמר: "הלכתי לראות בית ספר לחינוך מיוחד בו אולי אעשה את השנה הבאה וכשהגעתי לשם כולם עפו עלי. 'את זאתי מהסרטונים!".

היה מביך קצת בהתחלה?

תמר: "בהתחלה היה ממש מביך. עכשיו אנחנו מובכות לצפות בסרטונים הראשונים. היינו חובבניות אז…"

רותם: "התמקצענו מאוד. עכשיו זה לא מביך. גם כששואלים אותי למה אני כל כך מוכרות להם".

 

* * *

 

הבשורה על פי התאומות לבית אבגי מתפשטת כבר שנתיים. בדרך היו כמה חיזוקים מפתיעים בדמות תגובות מפרגנות מצד זמרים מפורסמים כמו עילי בוטנר, חברת להקת "הדג נחש", דודו אהרון, "התקווה 6" ועוד כבר נחשפו אל תמר ורותם ושיתפו ברשתות החברתיות את הסרטונים שלהן. כך למשל שיתפו השתיים פעולה עם רותם כהן, ותמר אף זכתה לעלות לבמה במהלך הופעה של עברי לידר, שהזמין אותה לסמן בשפת הסימנים בהופעה חיה. "זה היה מרגש. הוא מקסים וגם הוא התרגש", מספרת תמר.

 

המטרה שלהן להעלות כמה שיותר את המודעות

תמר: "פתאום גילינו שמתייגים אותנו בכל מיני דברים, זה לא ששלחנו להם סרטונים".

מה תעשו עם זה בעתיד?

תמר: "המטרה הכללית היא להעלות כמה שיותר את המודעות לנושא".

למה בכלל זה חשוב לכן? הרי אין לכן שום נגיעה לעניין.

תמר: "לי זה מרגיש שרוב האנשים שלמדו את השפה בקבוצה שלנו פתאום שואלים אותי איפה הם יכולים להתנדב עם חירשים. זה נותן את הרצון להתחבר לקהילה".

רותם: "הקהילה בארץ קצת מנותקת בגלל ששפת הסימנים היא לא ידועה. אנשים לא יודעים לדבר איתם והם נשארים בבועה של עצמם. אני לא חושבת שזה מתוך בחירה שלהם, אלא מחוסר ברירה".

תמר: "זה רווח גם בשביל האנשים שלמדו את השפה וגם בשביל הקהילה בכלל".

רותם: "אני בכלל חושבת שכמו שלומדים אנגלית, כך צריך גם ללמוד את שפת הסימנים".

תמר: "זאת שפה מדהימה שכל כך כיף ללמוד. זאת מתנה לעצמך".

מה מדהים בשפת הסימנים?

תמר: "קודם כל זה מגניב שאפשר לדבר בלי לדבר. אני מתה על זה, זה אחד הדברים האדירים. יש שם דרך הבעה שונה לגמרי מכל שפה אחרת. לכל מילה יש סימן ואתה יכול להגיד דבר אחד במיליון דרכים שונות".

רותם: "הכי מרגש זה המפגש עם החירשים. לי זה נותן את כל המשמעות לדבר הזה. פעם ראשונה שפגשתי חירש הרגשתי חוסר ביטחון, נראה לי שמו שהוא מרגיש כשהוא צריך לדבר עם אדם שומע. היה לי נורא קשה לבטא את עצמי, אבל זה נתן לי את המשמעות. זה עולם בשביל מישהו אחר אם אתה מתקדם אליו".

תמר: "היום כולם חושבים שכל החירשים הם עברו השתלה או שיש מכשירי שמיעה ואין בכלל בעיה, אבל זה מה זה לא נכון. בכיתה שלי יש ארבעה ילדים, כולם עם שתלים, ושניים מהם לא שומעים שום דבר. אם אקרא בשם שלהם בחיים לא יסתובבו. גם מי שיש לו שתל, השתל לא מסנן את הרעשים מסביב, מה שיוצר בעיות קשב וריכוז. בכל מקרה, זה לא באמת שמיעה אמיתית. אז חושב לדבר את שפת הסימנים, אבל יותר חשוב לדעת איך לדבר עם לקויי שמיעה".

עוד לא עניתן מה התוכניות לעתיד…

רותם: "היה איזה רעיון לסדרת סרטונים עם תאגיד השידור הציבורי. הייתה אמורה להיות תוכנית בפייסבוק, אבל זה התמסמס בינתיים בגלל שאנחנו נפגשות רק פעם בשבועיים בגלל השנת שירות".

מה הייתן רוצות שיקרה עם זה?

תמר: "כל עוד זה מקדש את המטרה שלנו אנחנו מוכנות לעשות הכל".

רותם: "החלום שלי הוא שמישהו יבוא לאחת מתוכניות הריאליטי, יעלה לבמה לשיר ואז יתחיל לסמן בשפת הסימנים. זה משהו שייתן חשיפה הכי גדולה שאפשר".

תנו לנו כמה טיפים איך לדבר עם חירשים או לקויי שמיעה.
רותם: "בבקשה: 1. דבר ראשון להיות סבלנים, זה מתסכל את שני הצדדים. 2. לדבר עם השפתיים גלויות כדי שיוכלו לקרוא שפתיים. 3. לדבר לאט וברור עם כמה שיותר דיקציה. 4. להשתמש בכתיבה (בטלפון או על דף) ובהצבעה (כמו על מקומות, כיוונים וכו'. 5.כאשר מנסים להבין סימנים – לשאול ולוודא כל הזמן אם הבנתם נכון ולהתרכז בשפתיים.

בתמונה רותם (מימין) ותמר אבגי. המדריכות מ"כנפיים של קרמבו" עושות היום שנת שירות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. צילום אינגריד מולר