נועם חן, אב לבנים בני 11, 10 ו-3, עוסק במוזיקה כבר הרבה מאוד שנים. כשהבין שמזה לא יוכל להתפרנס פתח עסק לאירועים בטבע. מדי שש או שבע שנים או אורז את חייו ועובר לעיר אחרת. את מודיעין אמנם עזב לפני כמה שנים לטובת ראשון, אבל לא ישכח לעיר את חסד הנעורים. "במודיעין התחלתי בעצם את החיים המשמעותיים." מספר חן. "שם התחילו הרבה דברים שאת הפירות שלהם אני ממשיך לקטוף עד היום כמו המשפחה והבית. גם בתחום המוזיקה התחילו הרבה פרויקטים שממשיכים עד היום, כמו הקשר עם שם טוב לוי והרכב בלקאן שנולד שם. עשיתי שם דיסק. שם גם התחלתי את העסק של האוהלים."

איך מוזיקאי מגיע לאוהלים?

"זה התחיל מרצון להפריד את המוזיקה מהפרנסה. מוזיקאי בארצנו זה לא המקצוע הכי יציב ומכניס בעולם. חיפשתי תחום שייתן לי קצת שקט כלכלי. קפצתי למים האלה בלי שהיה לי מושג. הרעיון היה להביא בדואית שתעשה פיתות בדואיות בבן שמן עם אוהל בדואי ולהכניס קצת כסף כדי שאוכל לשרוד. זה לא הצליח אבל קלטתי שאנשים זקוקים לפתרון כולל כדי לחגוג בטבע והקמתי את העסק שנקרא טנטרה, מלשון טנט, אוהל. העסק עוזר לי להתפרנס כך שאני יכול לעשות את מה שאני אוהב."

בוא נדבר קצת על מוזיקה. מה זה הרכב בלקאן ומאיפה זה התחיל?

"בלקאן זה הרכב של מוזיקה צוענית שמגיעה מארצות הבלקן בולגריה, יוגוסלביה, מקדוניה, יוון וכו'. זה בעיקר כלי נשיפה. הרעיון המקורי היה בכלל להקים הרכב של מוזיקה טורקית. חיפשתי נגנים והגעתי לשני חבר'ה שעושים מוזיקה צוענית. הם השמיעו לי את המוזיקה שלהם מהבית ואמרתי לעצמי למה לעשות מוזיקה טורקית כשיש דבר כל כך יפה שלא מוכר בארץ כמעט בכלל? הקמנו את ההרכב הזה ודרכם למדתי את כל המקצבים והסגנון. זו לא מוזיקה פשוטה. זה היה בית ספר בשבילי. ההרכב עדיין קיים אם כי בגלגול אחר עם נגנים ישראלים, אייל סלע וויטלי פודולסקי. ב-13/11 נופיע בתיאטרון ענבל במרכז סוזן דלל בפסטיבל מוזיקה צוענית."

למה להקים הרכב של מוזיקה טורקית?

"למדתי ברימון. בשלב מסוים עברתי לנגן כלי הקשה ונחשפתי לסגנונות מכל העולם. לטינית, אפריקאית וכן הלאה. השורשים שלי מהבית הם טורקיה ועיראק ויש משהו מאוד חזק אצלי שמשך אותי לחקור את המוזיקה הזו וללמוד אותה גם מבחינת הכלים וגם מבחינת המוזיקה. יש כלים מאוד מיוחדים למוזיקה הטורקית. דרבוקות וכלי הקשה אתניים. אחרי תקופה שחקרתי ולמדתי את המוזיקה הזו רציתי לנגן אותה עם אנשים וחיפשתי אנשים שמכירים. הרעיון לא התממש עד היום אבל כן הצלחתי לנגן את המוזיקה הזו במסגרות אחרות. באותה תקופה הייתי פעיל בלהקה שנקראה יוסף ואחד שזה הרכב משולב של יהודים וערבים שעושים מוזיקת פיוז'ן אתנית ושם באה לידי ביטוי המוזיקה הזו."

משורר מבריק

החיבור עם שם טוב לוי לא היה מיידי. חן ולוי נפגשו מספר פעמים בהזדמנויות שונות, אך רק לאחר שהופיעו במשותף עם אייל סלע, נגן כלי נשיפה, נולד האנסמבל במתכונתו הנוכחית.

"אני ושם טוב עובדים יחד לאורך תקופות. זו לא עבודה רציפה. כי אין כל כך ביקוש למוזיקה אינסטרומנטלית, אבל הפרויקטים שלנו מאוד מעניינים. שם טוב מלחין גאוני שלוקח את הדברים לכיוון שלו. הוא מאוד פורה וכיף לנגן איתו כמלחין וכמוזיקאי. ההרכב מאוד מגובש ואנחנו גם חברים וכל תקופה אנחנו עושים פרויקט או מקליטים ביחד."

הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, יליד פאדובה שבאיטליה, היה גאון ומקובל שהתיישב באמסטרדם של המאה ה-18 לאחר שספג נידויים ורדיפות מהרבנים בני תקופתו. הוא אסף סביבו תלמידים אדוקים ונפטר לא לפני שהשאיר אחריו עשרות ספרים שכתב, בתוכם גם לא מעט ספרי שירה. הפרויקט הנוכחי של לוי וחן הוא ערב מחווה לשירת הרמח"ל שיעלה בפסטיבל העוד (ראו מסגרת), כשאת הטקסטים הלחין לוי וההגשה תהיה בסגנון המיוחד של האנסמבל.

"הוא היה משורר מבריק. אני מבין למה שם טוב התחבר לטקסטים שלו. שם טוב אוהב ליצור מוזיקה עם משמעות. הוא לא בוחר סתם טקסטים. אם הוא בחר את הטקסטים של הרמח"ל מבחינתי זה אומר משהו על שניהם. בערב הזה, שאני מקווה שיוקלט, נשתף פעולה עם הפייטן רבי דוד מנחם שגם הוא סוג של גאון בתחומו. הוא מוזיקאי ואיש אשכולות. פייטן בחסד, אדם פתוח מאוד. הערב אמור להיות חד פעמי במסגרת פסטיבל העוד שמארגן אפי בניה מבית הקונפדרציה. כששם טוב עושה פרויקטים כאלה זה דורש הרבה ריכוז ועשייה לא פשוטה. המוזיקה מגיעה בצורה גולמית ומה שיוצא זה הסאונד של האנסמבל שכבר קיים, אבל כל העבודה אורכת זמן. אין פה עניין של עלות מול תועלת. זה נעשה מתוך אהבה נטו. זה יהיה אתגר מעניין ולא פשוט. אני מקווה שזה יוקלט."

איך נשמעים השירים?

"הסאונד יהיה של מוזיקת עולם מודרנית. מי שמכיר את הדיסקים הקודמים שעשינו, תחנות רוח ובן אדמה, יזהה את הסגנון.  עוד, חליל, פסנתר, גיטרה, כלי הקשה. קצת קשה לאפיין את הסגנון של שם טוב. זו בעצם מוזיקה ישראלית כי אנחנו לוקחים את הכלים שקיימים בארץ ועושים מהם מוזיקת עולם מפותחת שיש בה נגיעות של ג'אז ונגיעות של מוזיקה ישראלית מוקדמת יותר מהתקופות הקודמות של שם טוב. בכל זאת זה אותו אדם ויש לו את הסגנון שלו."

שם טוב עבר ממוזיקה פופולארית למוזיקה פחות מיינסטרימית. אתה מלכתחילה מגיע מהשוליים. איך אתה מרגיש עם זה?

"תמיד אהבתי להיות האנדרדוג. אני פחות מתחבר להפקות גדולות. עשיתי את זה בעבר, אבל זה פחות מדבר אלי. אני אוהב מוזיקה מאתגרת ומעניינת. שם טוב בשבילי זה משפחה וזה בית. אף אחד לא יכול להחליף את מה שיש לי שם. שאלתי אותו על המעבר הזה. הוא עבר תהליך שהביא לזה שפחות מעניין אותו לעשות מיינסטרים. אני לא חושב שהוא מצא טקסטים ברמה שהוא היה רגיל לכתוב פעם. קשה למצוא כותבים טובים והרבה מהם נפטרו. הוא חוקר מוזיקה וזה חלק מההתפתחות שלו. מעניין אותו לכתוב מוזיקה לא פשוטה ולא מיינסטרימית. הוא עשה את זה והצליח בזה. היום הוא עושה מוזיקה יותר עמוקה."

אבל לגלגלצ לא תגיעו.

"הוא הגשים את החלום של לעשות דברים בלי לחשוב על הפלייליסט. גם בלי להיכנס לפלייליסט הדיסקים הקודמים נמכרו במספרים יפים והופענו איתם בפסטיבל הג'אז פעמיים וגם בחו"ל. לא מעט אנשים מתעניינים וצורכים את התרבות הזו. נדמה שהמיינסטרים שולט אבל זה לא תמיד נכון, פשוט אין פלטפורמה שתייצג את זה בצורה הולמת. אין ערוץ שישמיע מוזיקה שאף אחד כביכול לא רוצה לשמוע. אין לי אשליות שישמיעו את שירי הרמח"ל ברדיו, אבל זה לא אומר שלא צריך לעשות את זה. האומנות לא יכולה להיות תלויה במה שמכתיבים לה, לא העם ולא התקשורת כי אחרת הכול היה משעמם. כולם רוצים שירים פשוטים, כמו שאמר עוד גאון. אני אנטי ממסדי. הקשת שאני מתעסק בה היא מוזיקת עולם. יש לי הרכב של מוזיקה מרוקאית, הרכב של מוזיקת פלמנקו, מוזיקה צוענית, שם טוב. אני מאוד מאושר מהסיפור."

אתה עובד גם עם טיפקס בגלגול הנוכחי שלה.

"אני עובד עם קובי אוז בטיפקס. זו הפקה גדולה אבל יש שם משהו משפחתי והסגנון קרוב אלי כי גם קובי אוהב מוזיקת עולם. אני עובד עם קובי כבר תקופה. הקלטתי איתו את מזמורי נבוכים. בער בו לחזור לעשות את טיפקס. הוא אוהב את המוזיקה ואת האנשים. את האנרגיות שיש רק בטיפקס. הם התאחדו. הוא השקיע מאוד. ההפקה מאוד מתוקתקת. הוא לקח את המוצר שהיה לו ושיפר אותו. הוסיף אנשים. זה מאוד מצליח. הוא לא תכנן אבל כנראה שייוולד ילד לא מתוכנן בדמות אלבום חדש. קובי לא רצה לשמוע על לכתוב בהתחלה. הוא התכוון להמשיך עם המוזיקה הקיימת בלי לחדש, אבל נראה שגם הוא מופתע מהאהבה של הקהל ואני מאמין שיהיו דברים חדשים בקרוב."

לסגור אותם בבית אחד

מוזיקת העולם לא זוכה להשמעות ברדיו, וגם ערוצי הטלוויזיה כמעט ולא משדרים אותה. מה אתה חושב שצריך לקרות כדי שיהיה מקום לכל הסגנונות האלה? זה בכלל אפשרי?

"שאלה קשה. אני חושב שצריך להיות ייצוג שווה לכל מה שקורה במוזיקה. המזרחיים מתרעמים על חוסר הייצוג שלהם בשטרות הכסף, אבל צריך להיות גם הפוך. שלא רק אייל גולן ועומר אדם ישלטו בתקשורת, שיהיה ייצוג לעוד דברים ולאו דווקא מערביים. התקשורת מובילה את הצריכה התרבותית ולא העם וזה מתסכל כי לתקשורת יש את הכלים לשנות את הייצוג הזה. אני לא אומר שישמיעו עכשיו רק שם טוב לוי, אבל שמי שרוצה יוכל לפעמים לשמוע גם דברים אחרים ולא רק נערות מפזזות בביקיני. פעם בכל תוכנית טלוויזיה היה הרכב שמנגן מוזיקה חיה. היום זה כמעט לא קיים וזה חבל. הייתי שמח אם במקום האח הגדול היו עושים תוכנית עם אמנים מכל מיני סגנונות שמסתגרים בבית אחד ואנשים רואים איך הם יוצרים משהו ביחד. בטוח שייצאו דברים מדהימים. אמנים כל הזמן צריכים ליצור ואם יסגרו אותם בכזה מקום אין לי ספק שייצא מזה משהו מעניין."

הרבה אמנים יוצרים מתוך מחשבה על העורך המוזיקלי ואם יכניס אותם לפלייליסט. אם היו נותנים לך לבחור אמן שייצור אלבום בלי להתחשב בפלייליסט, את מי היית רוצה לשמוע?

"אני חושב שיש הרבה מאוד אמנים דווקא מהז'אנר של הפופ המזרחי שהם בעיני ביצועיסטים מדהימים. שרית חדד, אייל גולן, שלומי שבת, יש להם יכולות ווקאליות מטורפות ואם הם לא היו תלויים בליצור את הרינגטון הבא היו יכולים לצאת משם דברים גדולים מאוד. אני שומע אותם שרים וזה מדהים, אבל אין שם משהו שיישמר וחבל כי אם הם היו מתחברים למקומות הנכונים וחותכים את השרשרת שנכנסו אליה זה היה מדהים. מי שעושה מוזיקה אמיתית ונאמנה עושה את זה בלי להתחשב. אני אוהב את דודו טסה לדוגמה שהוא בעיני גם אמן יוצר וגם סוג של חיבור בין אומנות למיינסטרים. לדעתי הוא עוד לא הגיע לשיא. הוא מושפע מאוד ממוזיקה ישראלית ומוזיקת עולם. הוא בעיני דוגמה טובה למישהו ששילב והצליח."

מה האלבום שאתה הכי היית רוצה לעשות ועדיין לא עשית?

"אני עובד על זה. זה יהיה אלבום של מוזיקה שאני כותב. אינסטרמנטלי עם מעט שירה, סגנון של Night Arc. אני יודע איך זה יישמע אבל אני לא יכול לעשות את זה כרגע כי אין לי זמן בשלב הזה בחיים שלי. האבהות מאוד אינטנסיבית יחד עם חיי המוזיקאי עם ההופעות והחזרות."

חיי מוזיקאי קוסמים אולי לחלקנו, אך מדובר בשגרת חיים מאוד תובענית ועמוסה.

"אין שגרה. אף פעם לא הייתה. גם השגרה היא לא שגרתית. בדרך כלל אני הולך לישון בשלוש ארבע וקם באחת עשרה. זה נשמע גן עדן אבל לפעמים זה מעט מאוד שעות שינה. המוזיקה טופחת על האגו ומתחזקת אותו יפה. אתה נמצא על הבמות ורוב הזמן מחמיאים לך על הנגינה ועל המוזיקה אבל אני לא מוזיקאי רגיל כי אני עובד גם עבודת כפיים ויש לי את הצד השני שמאזן אותי. אני יכול לעבוד בשטח ולפעמים יוצא שאני מופיע עם טיפקס מול קהל משתולל ויוצא עם אנרגיות מטורפות ואז הולך לפרק איזה אוהל כמו פועל. יש גם את זה וגם את זה. אני בעד איזון."

"אין לי אשליות שישמיעו את שירי הרמח"ל ברדיו". צילום אתי לב

ספר לי על חוויה מוזיקלית מיוחדת שעברת.

"אין דבר אחד. יש הרבה רגעי שיא בעבודה שלי. אחד מהם היה בתקופה שניגנתי עם בוסתן אברהם כשהחלפתי את זוהר פרסקו. ניגנתי עם זקיר חוסיין, נגן טבלה הודית עולמי, אחד המפורסמים ביותר. גם התקליטים שעשיתי עם שם טוב היו חוויה גם מבחינת העשייה וגם מבחינת האנשים. באותה נשימה אני מתרגש גם להופיע עם גליקריה בזאפה בתל אביב. המוזיקה מרגשת אותי."

מה עכשיו?

"אני עובד על הרכב שנקרא גנאווה, מוזיקה ברברית שמגיעה מהגבול של מרוקו, צפון אפריקה, זה הרכב חדש של טקסטים בעברית עם הסגנון המוזיקלי משם. הרכב נוסף שאני חבר בו של אייל הלר, ייצור מוזיקת פלמנקו ישראלית. מוזיקה ישראלית בתלבושת ספרדית. גם עם בלקאן יהיו חומרים חדשים שנעלה במופע. המוזיקה תישאר מוזיקה צוענית. מוזיקת חתונות יוגוסלבית אותנטית."

תופיע במודיעין?

"הופענו גם במודיעין עם בלקאן וזו הייתה הצלחה. היה מאוד כיף. מודיעין עיר צורכת תרבות ואני מקווה שיזמינו אותנו שוב. אני תמיד שמח להגיע לעיר."

פסטיבל העוד הבינלאומי ה-15

פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים מתקיים זו השנה ה-15. הפסטיבל, בניהולו האומנותי של אפי בניה, מושך אליו לא מעט אמנים בינלאומיים דוגמת נגן העוד תייסיר אליאס שיבצע השנה שירים של מוסיקאים מצרים בולטים, קורין אלאל במופע המבוסס על אמרות קהלת, הזמרת הדס פל ירדן עם הרכב הג'אז מברלין של מקס דוהלמן ורבים נוספים. השנה יתקיים הפסטיבל בין התאריכים 15-6 לנובמבר. שם טוב לוי וחברי האנסמבל יופיעו ב-10 לחודש.

בתמונה חן.  "אני אוהב מוזיקה מאתגרת ומעניינת". צילום טל נווה