השבוע (16/3) תפתח בהיכל התרבות תערוכה ייחודית, בה משתתפים גם אומני מודיעין, תחת הכותרת: משפחה – זכרונות – מסעות.
בלהה זייצ'יק-שומר, אוצרת התערוכה, מספרת: "התערוכה המרגשת מספרת סיפורים אישיים במכחול וצבע, של שורת אמנים מכל קצוות הארץ. לכל אדם יש זכרונות מאהבות ומרגעים מיוחדים בחיק משפחתו, ממסעות מהעבר ומהווה. בתערוכה מקבץ מרתק של יצירות של 10 אמנים שלא היססו להנציח אירועים אלו בדרכם האישית. את הרעיון לתערוכה הגיתי בלבי זמן ממושך, וכעת הוא קורם עור וגידים, ויוצג כחודש ימים בגלריה היפה של היכל התרבות".
האומנים המציגים:
אושרית מינץ היא ילידת פולין, בעלת תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היא מספרת כי כל חייה ציירה, אולם רק לאחר יציאתה לגימלאות למדה ציור בצורה מסודרת, זאת לאחר שלמדה טיפול באומנות בסמינר הקיבוצים.
"אשה בסלע". אושרית מינץ
מינץ מציירת לדבריה בסגנון סוריאליסטי המשלב אבסטרקט מינימליסטי. שני הציורים אותם היא מציגה בתערוכה צוירו בעקבות טיול בפארקים הגדולים שבארצות הברית, והם נמנים על סדרה הנקראת "נוף אישה".
הני ברודני למדה לימודי אמנות רב תחומית באוניברסיטת תל אביב בפקולטה לאמנות, לימודי עיצוב ואדריכלות בפריס ועיצוב גרפי בטכניון. היא עסקה בעיצוב אדריכלי וגרפי לחברות גדולות כמו טולמנ'ס, חברות מטבחים יוקרתיות ומכון התקנים. את יצירותיה הציגה בתערוכות שונות בגלריות בארץ ובעולם, שחלקן הוצגו ונרכשו במסגרת תערוכת בנק הפועלים בשנים האחרונות.
ברודני מספרת כי יצירתה מושפעת ממראות וחוויות. היצירה "המכתש" נוצרה בעקבות טיול במכתש רמון, בעוד שציור החתונה נוצר בעקבות חתונה משפחתית.
זאב כהן הוא יליד 1944 המתגורר בחולון. במשך יותר מארבעים שנה חי ופעל בירושלים, עבד כעיתונאי ברשות השידור ושימש כעורך "מבט" בטלוויזיה וכתב חדשות החוץ, כתב בכנסת ומזכיר מערכת החדשות ב"קול ישראל". בנוסף היה גם שליח הסוכנות היהודית באנגליה במשך מספר שנים.
"אקסודוס". זאב כהן
כהן למד ציור ורישום במוזיאון ישראל, בבית הספר של ישראל הירשברג בירושלים ו"בקוביה" אצל האומנית סיגל צברי. בשנתיים האחרונות משתתף בסדנאות הציור והרישום במרכז לאומנויות הציור בתל אביב בהנחייתו של איליה גפטר. את הציור 'אקסודוס' צייר בשהראת סיפורים של הוריה של רעייתו, שהגיעו ארצה באוניה המפורסמת.
ליאורה איגר-דרייפוס מספרת על ציורה "ירחון אופנה": לסבתא שלי קראו איזבלה איגר (לבית גינצבורג). בבית קראנו לה אומה (סבתא) איזה. בקיץ לבשה כפפות לבנות ובחורף חומות או שחורות. בקומה זקופה עד גיל 88 לבשה בגדים "אלגנטיים" ועלעלה בירחוני אופנה. גם בתמונות הדהויות שנותרו באלבומים, נראית אשה תמירה, יפה ולבושה לפי מיטב האופנה ואני מדמיינת אותה כדוגמנית בירחון אופנה.
"בבית הכנסת". ליאורה איגר דרייפוס
מיכל שחר היא בוגרת תואר ראשון במחלקה לאמנות, מכללת אמונה. שחר הציגה בתערוכות קבוצתיות: בגלריה 'חלל', תל-אביב ("מעגל החיים" 2017), בגלריה 'וילה', ירושלים ("מה יגידו" 2016). היא אמנית רב תחומית העוסקת בעיקר באמנות אתנוגרפית-תרבותית, תוך התמקדות בתרבות החבאנית. "אני עוסקת בעיקר בחומרים פשוטים המושלכים בצידי דרכים, כשהחומר המרכזי הוא עץ. אני מוצאת משמעויות בחומר הפשוט ובד בבד אני מטעינה בו משמעויות היסטוריות ותרבותיות ובעצם יוצרת באמצעותו סיפור".
חריצי הזמן. מיכל שחר
"בעבודתי אני עוסקת בתרבות שלי, התרבות של העם החבאני. ובחרתי בצריף של סבתא ובקשר שלי אִתה כנושא מרכזי בעבודתי. במקום המוצא של התרבות שלי, המטבח היה בקומה העליונה בבית, ואילו כאן נמצא המטבח המסורתי מחוץ לבית. הצריף משמש את סבתא שלי להכנת הבישולים המסורתיים, זהו מבנה עצים פשוט".
עפרה איידלמן בורדה היא גמלאית משרד החינוך היוצרת בהשראת תצלום בשחור לבן משנת 1956 בתוך בית חולים "אסף הרופא", בו מגולם זכרון ילדות חם, על בית ראשון במולדת. "היה זה הצריף שלנו, אליו הגיעו הורי כעולים חדשים בשנות החמישים, הישר משדה התעופה. אציג מספר תצלומים של אותם הצריפים, הניצבים גם כיום באותו המקום, לצד התצלום המקורי, שצולם בתאריך 2/4/1956. איזה אושר היה עבורי לראות את אבא ז"ל, ד"ר אברהם איידלמן, שהיה רופא מנתח, יוצא מחדר הניתוח, עובר את הכביש ומביא כדור שקנה לי בקיוסק של בית החולים במעלה השביל".
"בין הטכניקות באמצעותן אני פועלת, נמנים חיבורים וחיתוכים בבדי כותנה, אפליקציה שמרנית ביד ואפליקציה במכונה, תיפורים בחוטי כותנה ובחוט ניילון שקוף. ביצירתי אני עושה שימוש בבדי כותנה, חוטי כותנה, תחרה, רשת, חוט ניילון שקוף ובמילוי כותנה. כמו כן, אני מדפיסה מתצלומיי על בד הקנבס".
פנינה ברקאי היא אמנית רב תחומית, העוסקת בציור, פיסול וקרמיקה. ברקאי מעצבת אופנה ותכשיטים, בוגרת לימודי ארכיאולוגיה ותולדות האמנות היוצרת בשיתוף הקהילה, וכחלק ממנה.
"אני מציירת דמויות נשים משפיעות. לצד זאת, יצרתי תבליטי קיר במשותף עם עיוורים ומטופלים בבריאות הנפש. אני גם יוצרת תבליטים הפזורים בעשרות בתי ספר ברחבי הארץ, בסיוע התלמידים".
רותי חורש היא סבתא לשמונה שעם יציאתה לגמלאות אחרי 23 שנים במערכת החינוך, התחילה לצייר אצל מורים שונים. "התנסיתי בטכניקות רבות, אך מכולן אהבתי את צבע השמן. עבודותיי עוסקות בנופים, אנשים והתרחשויות שהמצלמה שלי מצלמת. הציור חבר לחיי בגיל מאוחר. מבחינתי הוא מתת אלוהים, ועל כך תודתי. כשאני מטיילת ברחבי הארץ או בחו"ל אני מצלמת נופים שמושכים את ליבי לצייר אותם. לפעמים רצון זה מתממש ויוצאות תחת ידי תמונות כמו אלה שאני מציגה בתערוכה זו ופעמים רבות זה נשאר בגדר תשוקה בלבד. הצילום מהווה השראה לציור ואינו מתאר את הנוף אחד לאחד.
שלומית רובנר-איזנשטיין מתמחה בניפוח זכוכית חמה המותכת בכבשן. היא בעלת סדנה במתחם האמנים בקיבוץ עין כרמל ולמדה את מלאכת הניפוח בארה"ב. במהלך השנים השתלמה אצל מיטב מנפחי הזכוכית בעולם ואף למדה טכניקות נוספות בעיצוב החומר. שלומית מייצרת כלים דקורטיביים שימושיים לצד פסלים וגופי תאורה. היא השתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובחו"ל ועבודותיה נמכרות בגלריות ובחנויות מוזיאונים ברחבי הארץ.
לאסוף את השברים. שלומית רובנר איזנשטיין
תמר דרוקר היא אמנית טקסטיל ילידת הארץ, המתגוררת במדינת ניו יורק בארצות הברית מזה 30 שנה. אהבתה לציור נופים ודמויות מתגלמת ביצירת קולאז'ים. תמר יוצרת תוך שימוש בבדים בסגנון ארט קוילט, וכן במבחר בדי כתנה, משי, וטול, לצד תיפורים ביד ובמכונת ברנינה ביתית. יצירתה "Low Tide" המוצגת בתערוכה, שואבת מזיכרון הוריה.
"הגעגועים צפים ומעוררים מחשבות הולכות ובאות, כמו הגאות והשפל. זיכרונות מלאי גאווה וכאב.
גם בשפל מתגלים אוצרות חבויים: הורי התעניינו בהיסטוריה, ובממצאים ארכיאולוגיים שנתגלו בחפירות בישראל. ביצירה, חלקי תחרה וקטעי עיתונות ישנים מוצגים כממצאים ארכיאולוגיים אחרי השפל".
