ימים לא קלים עוברים על חובב הספורט. ממוצע של חמישה משחקים ביממה לא כולל משחקי השף. בקצב הזה הוא יצטרף לקארי והארדן ויודיע שהוא מוותר על האולימפיאדה. שלושה יורו, שניים קופה סנטנריו, וגמר ה-NBA. כל שעתיים שריקת פתיחה, אחרי יומיים כבר שומעים צפירה אחת ארוכה.

בינתיים מודיעין נקרעת מבפנים. באין ישראל ביורו, העם היהודי מתפזר בתפוצות כאילו גלות נוספת. קהילה אדירה של אנגלוסכסים מצויה בעיצומה של מלחמת אחים. הממלכה המאוחדת התנפצה לכל הרוחות והבתים. וויילס, אירלנד, צפון אירלנד ואנגליה, אי אפשר בלי אנגליה. ובטורניר הרחק מכאן, אמא ארצות הברית סיימה לפני קולומביה. כדי להרגיע את הרוחות חובה יהיה להרים פה משחק בייסבול, שבו המפסידים יקבלו מדליות השתתפות. בבית הספר ההולנדי, לפחות, נרשמת תכונה מועטה, נבחרת האוראנג' יושבת בבית, ואוהדיה נפלו למחתרת.

* * *

לתחנת טוטו פינתית בפרברי העיר התייצבתי כדי להתרשם. שני פנסיונרים והיפסטר בעל זקן אדיר התווכחו עד אבדן קול. א' צעק על ההיפסטר שהוא לא יכול לעודד את טורקיה, ההיפסטר ענה שהוא לא מעודד את טורקיה, ב' צעק עליו שהוא צריך להתבייש כי טורקיה מעודדת טרור, ההיפסטר ענה שהוא לא מעודד את טורקיה ושהוא בטח לא מעודד טרור. א' צעק לו שהוא בכלל נראה אשכנזי, אז מה קשור טורקיה. ההיפסטר ענה שהוא לא מעודד לא את טורקיה, לא טרור, ולא אפלייה על רקע גזעי, ב' התמלא חימה וצעק שהקבב הטורקי זה לא מה שהיה פעם. א' שאל אותו איזו סיבה יש לו לעודד את טורקיה, וההיפסטר ענה, מאבד סבלנות, שאין לו שום סיבה לעודד את טורקיה, טרור, אפליה על רקע גזעי, או אכילת בשר. ב' התפלא, מה הבעיה בבשר. א' הסביר שבשר זה בריא. ההיפסטר אמר שזה ממש לא בריא לחיה שרצחו אותה. א' הצטעק, אתה קורא לי רוצח! ב' מלמל שהדור של היום לא מעריך ברזל. ההיפסטר אמר שהוא לוקח טיפות. השניים קמו ממושבם והלכו לביתם, לא לפני שב' הודיע להיפסטר שאין לו תקווה, גם לוקח טיפות וגם מעודד את טורקיה. א' ביקש אותו לטבוע עם המרמרה.

ניגשתי אל ההיפסטר, הוא הודה שעכשיו זה קורה לו הרבה. כולם חושבים שהוא מעודד את טורקיה, והוא בכלל מעודד את מי שמשחקת יפה. אולי זה בגלל הזקן, הוא הציע. אמרתי לו שנראה לי שזה בגלל שהוא לובש חולצה של טורקיה.

* * *

ימים לא קלים עוברים על חובב הספורט. מיני טיפוסים פורצים למסיבה, לובשים חולצות של קבוצות רק כי הן יושבות עליהם טוב, ומעודדים את מי שמשחקת יפה. פעם כדי לבחור איזו נבחרת לעודד, היית צריך לפתוח עבודת שורשים. בלי סיבה, היינו מכבים את הטלוויזיה. סבא צ'כי? יאללה נדבד. סבתא רומניה? נפלת עם חאג'י. מי שרצה סטויצ'קוב הלך לחפש קרובי משפחה בשגרירות הבולגרית. היית צריך לשלוף דרכון של המדינה כדי להוכיח שאתה לא טרמפיסט. היו גם כאלו שביקרו באייפל, התרשמו מהקרואסונים והחליטו שצרפת. לא תלוש לחלוטין, יש להם זיקה, כלשהי, היסטוריה, סנטימנטים למקום, פינה בלב. היום כולם גוגל, עומדים עם אגודלים מושטים ומחכים שאוטו יעצור. בחיים לא היו בגרמניה, הקשר היחיד שלהם לשם הוא ספר היסטוריה, והם שרים לאוזיל. הם מספרים ברוב התנשאות שהם מעודדים את הנבחרת שמשחקת יפה. עכשיו לך תחליט מה זה יפה. ספר עב כרס לא יועיל בביאור, ובמילא ספרים עבי כרס לא מיועדים לכל אחד. אלא אם מדובר בביוגרפיה של זלאטן. האמת ברורה, יפה זה מנצח. חובבי הכדורגל היפה מסתתרים מאחורי אסתטיקה כדי להצדיק תאוות כוח. לא מפתיע לגלות שהקבוצות שהם מעודדים מגיעות במקרה לגמר, ומנצחות בו.

הגיע הזמן לעשות לזה סוף. ישראל לא תגיע לעולם לטורניר גדול, אבל יש שדומות לנו מספיק כדי שנזהה בהן את עצמנו. להיות ישראלי זה לאהוב כדורגל שבלוני ואיטי, עם הבלחות. כדורגל עצלני, שמחפה על תנועה מוגבלת ללא כדור, בעקב לשומקום. כדורגל מזרח תיכוני, כלומר שממש אפשר לראות שהשחקן שעלה לכר הדשא סיים רק לפני רבע שעה מנה של מג'דרה. להיות ישראלי ממודיעין זה להיות האנדרדוג, להיות תקוע באמצע בין ירושלים לתל אביב, לחכות בפקקים. פוליטיקה בצד, ההיפסטר דווקא לבש בטעות את החולצה הנכונה. ישראלים ממודיעין צריכים לעודד את טורקיה. אפילו אם הם אנגלוסכסים, וגם אם הם אנגלוסכסים שלומדים בבית הספר ההולנדי. 

טורקיה זה על האש, זה הכל כלול, זה שם שאפשר לכתוב אותו עם כל כך הרבה אותיות שונות שאין סיכוי שיתקנו אותך. עכשיו טורקיה זה גם בלאט, לא לחינם רביבו ובלילי מצאו שם בית. כולנו היינו בטורקיה, כולנו חבשנו תרבוש והסתכלנו במראה. אמנם טורקיה כבר הספיקה להיכנע לוולה של מודריץ' וצריך לקרות משהו בלתי צפוי כדי שהיא תיחלץ מגורל של הדחה מוקדמת. אבל על זה בדיוק מדובר. נגד כל הסיכויים. מקסימום, כשיגיע הרגע, נחשב מסלול מחדש.

חצי שעה אחרי שנגמר המשחק מול קרואטיה, פולין וצפון אירלנד עלו לשחק, ומיד אחר כך תפסו את מקומן הגרמנית הפופולרית ואוקראינה חסרת המזל. בלילה אקוואדור ריסקה את האיטי, ושעתיים וחצי לאחר מכן, התברר שברזיל הגדולה הולכת הביתה. אכן, ימים לא קלים עוברים על חובב הספורט. אבל למען ההגינות, חובה לציין שימים קשים הרבה יותר עוברים על זה שלא חובב ספורט כלל.

בתמונה: קופה אמריקה. אז מה עם התחרות בכלל בארצות הברית (צילום ויקיפדיה)