500 משתתפים לקחו חלק במירוץ "הר לעמק" ב-2009. אשתקד כבר נרשמו מעל 3,500 איש לאירוע בתוך 14 דקות (!) השנה מדברים על קרוב ל-8,500. עד כדי כך הפך המירוץ פופולארי, שהוקם לו כבר ערך בויקיפדיה. מדובר במירוץ שליחים לקבוצות בנות ארבעה, שישה או שמונה רצים למרחק הגדול ביותר בישראל, שהפך זה מכבר לאחד מאירועי הספורט הבולטים בארץ.
בינתיים הוחלפה נקודת הזינוק. במקום במצודת ("קלעת") נמרוד שבגולן, המסע בן מאתיים הקילומטרים מתחיל אצל האריה השואג בתל חי. כלומר, משננים ש"טוב למות בעד ארצנו" ויוצאים לדרך. 24 שעות, 24 מקטעים, 5–14 קילומטר. דרך נחלים ואדמות, הרים ורמות, מהגליל העליון ועד לעמק יזרעאל.
"בפעם הראשונה שהשתתפתי במירוץ הר לעמק", מספרת דליה קולדהם, גורו הכושר המקומי, "לא יכלתי שלא לשים לב שיש מעט מאד בנות. ושאין בכלל קבוצות של בנות בלבד. רוב הנשים שימשו כמלוות בקבוצות מעורבות. דיברתי אז עם אחת התלמידות שלי. אמרתי לה שנה הבאה אני מביאה את הבנות. היא שאלה אותי 'איך תשכנעי אותן לרוץ שלושים קילומטר בשטח בלילה בכל תנאי מזג אוויר? הן יגידו שזה מעל הכוחות'".
* * *
כנראה שהשילוב של ריצה וניווט ששואב מעולמות הספורט והצבא, מעוזים גבריים מובהקים, מרתיע. גם העניין הזה של "טוב למות בעד ארצנו" בטח לא עושה חשק. מי שכן עושה חשק היא דליה, כך מסתבר. וכן, אם למישהו היה ספק, להוציא את החברה הספקנית מהסיפור, היא שיכנעה את הבנות לרוץ שלושים קילומטר בשטח, בלילה, בכל תנאי מזג אוויר.
"זאת השנה הרביעית שאנחנו פותחות קבוצה, קבוצת השליחות, זה שליחות וזה שליחות. שליחות כי זה מירוץ שליחים, שליחות כדי לעודד בנות ברמות כושר שונות עם יכולות שונות, מה שנקרא בשפה היוגית דנה ראן, מהמילה דוניישן, כל אחת עוזרת לשנייה, כל אחת מעודדת את השנייה. שזה לא תחרותי, זמנים ומרחקים חסרי חשיבות, העניין הוא ההשתתפות".
זה מה שאומרים המפסידים…
"אני לא קוראת לזה תחרות בכלל, אני קוראת לזה טיול שנתי. זה לטייל את כל הצפון, עם העצמה נשית, עם כוח. אנחנו כבר שנה רביעית, קבוצת הנשים היחידה שעושה את כל הלוגיסטיקה, התכנון, ההסעות, ללא עזרה של גברים. אנחנו גם קבוצה לא תחרותית וגם בזה אנחנו חלוצות".
* * *
בגדול, הפמיניזם זה עניין די מבלבל, אחרי שקרא לנשים לצאת מהמטבח, היום הוא קורא להן לחזור אליו. פמיניזם חזרה למטבח בצד, גם בכל מה שקשור לספורט, לא מפתיע לגלות שהפמיניזם חלוק בגישתו. עמדה אחת, למשל, גורסת שנשים הודרו מעולם הספורט זמן רב מדי. על כן, כדי לבטל את ההגמוניה הגברית, נשים יכולות וצריכות לעסוק בספורט ולהשתלב בו. עמדה אחרת גורסת שהספורט הקיים, שהומצא על ידי גברים ולמען גברים, בעצם מנציח את ההגמוניה הגברית. התשובה של העמדה הזאת היא להמציא ספורט נשי למען נשים. נניח, פילאטיס.
אז דליה קולדהם, בכוונה או שלא, תוקפת את ההגמוניה הגברית בשתי החזיתות הנ"ל באופן שמפריך את הסתירה ביניהן. אל"ף, היא מדריכת פילאטיס. בי"ת, היא נכנסת להר ועמק ומעודדת נשים להשתלב במירוץ באופן שנוח להן עם המטרות הנוחות להן.
"יש לנו חזון נורא יפה, כולן חתמו, שהרוח היא השליחות, לעודד בנות, עם אהבת הארץ והשטח והריצה. הבטחנו להיות כל אחד אדם טוב יותר. לא מהיר יותר, חזק יותר. טוב יותר. זאת קבוצה של נתינה".
איך אתן מתכוננות?
"אני עושה להן מחנה אימונים. המחנה הזה כל כך עוצמתי, אפילו אני לא האמנתי בהצלחה שלו. עשינו גבעות דרומיות של מודיעין, פארק קנדה ונווה שלום. מקום עם אנרגיות חדשות. שלוש תחנות שמדמות את התנאים של המירוץ. היה כל כך מוצלח, הרבה נשים חדשות הצטרפו. שנה שעברה זה היה החלום, ששנה הבאה נהיה יותר נשים, וזה בדיוק מה שקורה".
* * *
מספר המשתתפים במירוץ הר לעמק הוכפל השנה, אבל אצל דליה נרשם גידול אפילו מרשים יותר – פי שלוש. משמונה משתתפות אשתקד, לעשרים וארבע ב-2016. אין דרך טובה יותר למדוד הצלחה. נשים שהגיעו לסטודיו כדי להוריד שני קילו, לעשות קצת פילאטיס, מוצאות את עצמן רצות בהרים בלילה עם פנס ראש. 21 קילומטרים וזאת רק ההתחלה. הסוף יגיע, אגב, רק במאי.
מהו הטיפוס של ה"אישה הרצה"?
"כל אחת מהן זאת אישה בפני עצמה, קרייריסטיות, עורכות דין, רופאות, מנהלות, הייטק, אמהות. סרט צריך לעשות עליהן. יש סרטים על נשים, נשות לוח שנה…"
נראה לי שאת מתכוונת לנערות לוח שנה.
"משהו כזה. הן פשוט נשים מדהימות. הן שוות כתבה. באמת".
בתמונה. השליחות של דליה למירוץ, באימון באיזור מודיעין (צילום: דליה קולדהם)
