"אומרים הרבה פעמים שבכדורגל אין מגיע. אני למדתי שכן, לפעמים יש". ארז בנודיס הגשים לעיר חלום. הוא נישא על כתפיים כראוי לאדריכל העלייה ההיסטורית, והתקלח עם שמפניה כמיטב המסורת. האיש שהגיע לעולה החדשה ובתוך שנתיים הפך אותה לקבוצת ליגה לאומית. בשורה אחת עם קבוצות עתירות מסורת והיסטוריה. עירוני מודיעין עדיין יוצקת תוכן לשלה, אבל ארז בנודיס הוא כבר חלק בלתי נפרד ממנה. "אני מאחל לכל מאמן את הרגעים האלה. המקצוע הזה לא קל. להיות מאמן זה חרדות, דאגות, חוסר שינה, אבל בשביל הרגעים האלה אנחנו עושים את זה".
אין מגיע בכדורגל, אבל לעירוני מודיעין הגיע. לא עם כדורגל גדול, כפי שהעיד בנודיס עצמו, אבל עם כדורגל מנצח. צריך יותר מכף יד אחת כדי לספור את כמות המשחקים שהקבוצה הזאת ניצחה אחרי שהתעוררה רק בשליש האחרון של המשחק. בחלק מהמקרים, גם בשליש האחרון של תוספת הזמן. אבל כבר במחזור ה-12 היא כבשה את המקום הראשון, ושמרה עליו מאז. עם הגנה לוקחים אליפות, והייתה לה הגנת ברזל. 19 שערי חובה בלבד, הכמות הנמוכה ביותר בליגה בשבע השנים האחרונות. 20 מחזורים עירוני מודיעין הייתה הקבוצה שכולם רצו להפיל, אבל היא נשארה לעמוד. לא צבעונית, יעילה. ניסו להבהיל אותה, והיא לא מיצמצה. קבוצה עם אופי בלתי שביר, אותו הרבתה להראות בדקות הסיום.
"אי אפשר לשחק דאווינים, הייתה לנו המון עזרה מלמעלה, בהרבה שלבים העונה. מול אזור בבית היינו בפיגור עד הדקה ה-92 וניצחנו. מול הרצליה היינו בפיגור והפכנו. ניצחנו המון משחקים בעשר הדקות האחרונות".
מתי הבנת שזאת העונה שלכם?
"חמישים אחוז מהקבוצות מצהירות בתחילת העונה שהן רוצות לעלות. האמנו שזה אפשרי, אבל לא יצאנו בהצהרות, שמרנו על צניעות. כיוונו לצמרת. בסוף, צריך לשחק. שנה שעברה סיימנו במקום השלישי והגענו לחצי גמר הפלייאוף. השנה רצינו להתקדם עוד שלב. ידענו לאן אנחנו רוצים להגיע, והיינו סבלניים. בסוף יש את המגרש. ראיתי שדברים מתחברים, ניצחנו, אספנו נקודות, ממשחק למשחק צברנו ביטחון. הניצחון על הרצליה, אחרי שהיינו בפיגור במחצית השנייה, הקבוצה שיחקה נכון, הראתה אופי אדיר. אני לא מכיר הרבה קבוצות שהיו יכולות לעשות מהפך כזה במשחק עונה. עלינו לחמש הפרש, שלושה מחזורים לסיום, והרגשנו שזהו".
בדיעבד, המשחק הזה גבה מחיר. לאחריו, גם אתם וגם הרצליה התקשיתם לנצח.
"כשרואים את קו הסיום, קשה יותר לשמור על פוקוס. הלחץ משפיע, שחקנים עולים עם משקולות על הרגליים. גם הפועל תל אביב היו צריכים לנצח את כפר שלם כדי לעלות, והפסידו".
אז התכנית עבדה. אבל מה הייתה התכנית?
"התכנית הייתה, קודם כל, לשמור על הצוות הקיים. הצוות המקצועי, ההנהלה, המעטפת. אנשים שההצלחה הזאת שייכת להם לא פחות מלי. שי מאור המנהל המקצועי, מאיר אלימלך העוזר שלי, איילון קאופמן מאמן הכושר, איתי אברג'יל מאמן השוערים, ישראל האנאליסט, ויטלי המעסה, מנהל הקבוצה שמעון פינטו, דוד בן שימול, אריאל וינדר וכמובן, אלי סבח. שנתיים רצנו ביחד. רצינו להשאיר 70-80% מהשחקנים והצלחנו. צירפנו שחקנים חדשים, בעמדות שחשבתי שזקוקות לחיזוק. ידענו שיש בסיס טוב ובנינו על הקיים, חתיכה אחרי חתיכה".
בסוף יש את הקסם הזה שהופך אסופת שחקנים לקבוצה. איך מגדירים אותו?
"מדברים על חדר הלבשה, אבל מה זה חדר הלבשה? אצלנו, זה הרבה מעבר. לאף קבוצה בליגה לא היה חדר הלבשה כמו שלנו. צריך לפרגן לשחקנים על עבודה קשה. התלכיד היה מעולה, אחד השלים את השני. זאת קבוצה בלתי שבירה. חזקה מאד מנטלית, לא מוותרת. משחקת עד השריקה. הרוח הקבוצתית היא השחקן המצטיין של העונה של עירוני מודיעין".
סוף טוב הכל טוב. היה גם מחזור אחרון, לפרוטוקול בלבד, ועירוני מודיעין המשוחררת נעצה שלושה לרשת של אדומים אשדוד, כולל אחד של נועם אלפרין הצעיר, במשחקו המלא הראשון בקבוצה. "נתנו להרבה שחקנים שלא שיחקו רוב העונה דקות משחק. אני מרוצה מאד שסיימנו בטעם מתוק", שיתף הקואצ'. גיא אמסלם ניצל את ההזדמנות כדי להבקיע צמד, שהעלה אותו לשמונה שערים וסידר לו את תואר נעל הזהב של העיר. ירין מכלוף, שהוביל בבטחה, נדחק עם שבעה לסגנות, אבל דווקא המקום הרביעי בטבלה הזאת מספר את הסיפור בצורה הטובה ביותר. פיליפ חאיכ, עם חמישה שערים, לא היה רחוק מהבכורה. כאמור, בלם הקבוצה.
יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ,העניק לעירוני מודיעין את צלחת האליפות והחמיא: "ברכות לעירוני מודיעין על עלייה היסטורית לליגה הלאומית, הישג יוצא דופן למועדון צעיר שמוביל תהליך ספורטיבי וניהולי מרשים לאורך זמן. ההעפלה היא תוצר של עבודה עקבית ונחישות מצד הנהלת המועדון, שבנתה לאורך השנים תשתית יציבה, סבלנית ומחויבת לפיתוח הכדורגל בעיר. לצד הנהגה מקצועית, שחקנים איכותיים וקהל תומך, רשם המועדון עונה מצוינת בליגה א' דרום והפך את החלום למציאות. זהו רגע שיא עבור העיר מודיעין וציון דרך משמעותי בכדורגל הישראלי. אני משוכנע כי נכון למועדון עתיד מבטיח".
ואם יושב ראש ההתאחדות מבטיח, עוד נתפוס אותו במילה. חיים ביבס הגאה הכריז לא מכבר על הקמת אצטדיון חדש שיעמוד בסנטדרטים המתבקשים, כלומר, בעוד 3-4 שנים, אבל עירוני מודיעין נדרשת לבית מתאים החל מעכשיו, ואחת האפשרויות הנבחנות הוא אצטדיון טוטו "בני רגב" לוד. ארז בנודיס מכיר אותו היטב. הוא אמור להרגיש שם בבית. אולי אפילו עירוני מודיעין תרגיש שם בבית, כי העונה הסטטיסטיקה שלה במגרש הביתי הייתה בעוכריה. "המגרש הביתי שלנו במודיעין הוא סינתטי וצר, וקבוצות התגוננו עם עשרה שחקנים ועקצו. קשה לפצח את זה. אם היינו משחקים באצטדיון כמו לוד היינו עם עשר נקודות יותר".
אז מה עכשיו?
"ננוח, ננשום, נצא לחופשה. זמן עם המשפחה. אשתי, הילדים, לכל משחק הם הגיעו, עודדו, חלקו איתי את המתח והלחץ. גם הם צריכים לנוח".
