במהלך העשור האחרון הלך והחריף הויכוח סביב השאלה האם נשים יכולות וצריכות לשרת כלוחמות בצה"ל, ויכוח שתפס נופך פוליטי, אלא שאז הגיעו אירועי ה-7 באוקטובר ולא הותירו יותר ספק בעניין.
החיילות הלוחמות בעוטף עזה מיהרו לקרב, חיסלו מחבלים והורידו מהשולחן את השאלה לגבי כשירותן ללחימה. יתרה מכך, מאז השבת השחורה יותר ויותר תיכוניסטיות העומדות לפני גיוס שואפות לשרת כלוחמות, ומי שרואים זאת מקרוב הם אנשי A team, קבוצת הכושר הקרבי הפועלת במודיעין, שאף פתחו קבוצה ייעודית לבנות שזכתה לשם "הלביאות".
אסף וייס המנהל והבעלים של A team, סיפר השבוע מה השתנה מאז אותה שבת נוראית: "המוטיבציה אצל הצעירים רק עלתה. למרות הקיטוב ולמרות המחלוקות, הם כשלעצמם מאוד חדורי מטרה. גם אצלי אישית הסיבה ללמה לקום בבוקר התחזקה ברמות שמעולם לא הכרתי בי. אני עושה את זה כמעט 17 שנה, והפעם תחושת השליחות היא אחרת".
איפה רואים את זה במיוחד?
"אופי ותוכן השיח במפגשים ובאימונים גם כן השתנה. זה כבר לא רק איך להגיע ליחידה הכי מובחרת, אלא קודם כל סביב מנהיגות פנימית ומנהיגות חברתית. המנהיגים החדשים יהיו שונים משמעותית מהמנהיגים שאנחנו רואים היום, גם בפוליטיקה וגם בצבא. חלק לא מבוטל מהמנהיגים האלה כבר מתחיל לצמוח ולהתפתח במסגרת שלי, כך שגם מבחינתי יש לי כאן אחריות עצומה להעברת ההתפתחות הזאת הלאה לשאר החברה. לא פחות".
"אי אפשר לטאטא מתחת לשטיח"
רק בשבוע שעבר סיימו למעלה מאלפיים תלמידי י"ב במודיעין את לימודיהם, רגע לפני שיעלו על מדים ויחלו את שירותם הצבאי, ווייס מספר כי העיר דורגה בשנה שעברה במקום הראשון בגיוס בנות לשירות קרבי.
לגבי גיוס בנות ליחידות קרביות הוא אומר: "השנה החלטתי לתת דגש רחב בתחום הבנות. ראינו שגם בנות נכנסות לעזה, גם הן לוקחות חלק בחזית, וגם ביניהן היו לא מעט הרוגות, חטופות, וכמובן נפגעות תקיפה מינית. כשבנות נוער שומעות מה קרה ב-7 באוקטובר אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח. זה מעלה שאלות ובטוח שגם חששות. נושא ההעצמה הנשית כאן הוא מורכב, וגם כאן יש לנו אחריות בצורה בה אנחנו מובילים את דור הנשים הבא".
מי שאחראית על הקבוצה הנשית היא טל פרג, תושבת העיר בת 28, שעוסקת בתחום מזה כעשור. "בצבא הייתי מדריכת אימון גופני ושם כל הנושא של הכושר הקרבי מאוד נפתח בפניי. מעבר לזה, נגעתי בהמון סוגי כושר שונים, הגדלתי את הידע, למדתי תזונה בתל חי והיום אני תזונאית קלינית".
אז מה מיוחד ב"לביאות"?
"הלביאות זה צוות לבנות בלבד, צוות שמיועד להעצמה נשית. תמיד יש כושר קרבי, אבל אין צוותים רק לבנות בכל הארץ. מאוד חשוב לנו שיהיה צוות לבנות בלבד, כי יש גדודים שהם של בנות, קרקל לדוגמה, וצריך לדעתי להתכונן לזה נפשית ומנטלית ואנחנו מעודדים את זה".
איך נראית שגרת האימונים?
"בעיקרון, אנחנו מנסים לפתח אצל כל אחד ואחת שמגיעים אלינו כמה דברים. קודם כל, את החוסן המנטלי והחוסן הרגשי הדרושים לשירות קרבי. זה אומר שאני יכולה לפתור את המועקה ולהמשיך הלאה. מעבר לזה אנחנו מעודדים את הנושא החברתי, שמאוד חשוב לי בעיקר בקבוצת בנות שיהיו חברות אחת של השנייה ולא חשוב מה. שתמיד הן יעודדו אחת את השנייה, שתהיה תחרות טובה ובריאה, שידחפו אחת את השנייה קדימה. ותוך כדי כל זה, לנסות להעצים את עצמך. וזה מוביל לכל הנושא של מנהיגות וגם אחריות, הן מקבלות תפקיד".
גם את רואה שינוי במוטיבציה ובשיח בעקבות המלחמה?
"אחרי השביעי באוקטובר ה'למה' נוגע בכולנו, ובסופו של דבר כולם מאמינים שזאת המדינה שלנו וזה 'הלמה' שלנו. קודם כל, זה העלה לבנות את המחשבה שגם אני יכולה לעשות שירות קרבי, ובשביל זה אנחנו פה – לראות מישהי פורצת דרך ויכולה להיות טייסת קרב וחושבת 'למה לא אני?'. מעבר להישג האישי הן רוצות לפתוח לעצמן אופציות, והן מחברות את זה ל'למה', כי אין לנו ארץ אחרת. זה מתחבר. ההצלחה האישית מתחברת להצלחה של כולם, כי לבד אולי נגיע מהר אבל ביחד נגיע רחוק".
עוד מהשלכות המלחמה, המחסור בלוחמים והביצועים שהפגינו הלוחמות בקרבות בדרום, בצה"ל פותחים בימים אלו בפני הנשים עוד ועוד תפקידים ויחידות שעד כה היו סגורים בפניהן. "את שומעת את הבנות באימון שאומרות שנפתחה עכשיו הקצאה גם לבנות להתגייס ליהל"ם, יחידת העילית של חיל ההנדסה", היא אומרת, "זה משהו שהן רוצות, להיות חלק מיחידות עילית. הן לא רואות בזה שום בעיה, וכמובן שאנחנו מעודדים את זה. עצם העובדה שמכניסים בנות לעזה ונותנים להן להיות חלק משמעותי זה דבר קריטי עבורן. העובדה שפתחנו קבוצה של 20 בנות, שלא הייתה קיימת לפני כן, כבר מראה עד כמה המוטיבציה עלתה. הבנות יכולות לעשות הכל, גם סיירות מובחרות. בסופו של דבר, הבנים קיבלו הכנה מוקדמת כדי להיות בסיירות, אבל לבנות לא ניתנה הזדמנות ואף פעם לא נעשתה להן הכנה נורמלית, וזאת הסיבה להבדל הזה. זה מתחיל לפני צה"ל, ואנחנו נעשה להן את ההכנה הזאת".
